תפריט עמוד

קץ עידן התמימות: בהוטן

קץ עידן התמימות: בהוטן

בעבר הלא רחוק, אחזקת מכשיר טלוויזיה היתה עברה פלילית בבהוטן, ממלכה קטנה ומסוגרת בהרי ההימלאיה. לאחר לבטים קשים וויכוח ציבורי סוער ביטל המלך את האיסור, ובחגיגות 25 שנה להכתרתו החלו שידורי הטלוויזיה במדינה. שמעון לב נכח בטקס החגיגי שבו התחברה בהוטן לעולם הגדול

שני הגברים הצעירים התקרבו להשלמת המשימה: התקנת צלחת לווין על גג הבית הצנוע, בפאתי העיירה הקטנה וואנגדי פהודראנג (Wangdi Phodrang), השוכנת כ־70 קילומטרים מעיר הבירה תימפהו (Thimphu). תהליך ההתקנה כמעט שהסתיים כאשר טיפסתי על הסולם, מביט בנוף הנהר היפה שנפרש לפני. "גם אנחנו רוצים לראות מחר את השידור ההיסטורי של חגיגות 25 השנים להכתרת המלך", אמר אחד מהם. הוא חיבר את פלטת המתכת האחרונה, בדק את החיבורים, כיוון שוב את האנטנה ושניהם ירדו מהגג שבעי רצון.
עד לפני זמן לא רב, מעשה כזה היה עברה פלילית בבהוטן. אחזקת טלוויזיה בבתים היתה אסורה בחוק הממלכה הקטנה, השוכנת בין הודו לסין, בלב הרי ההימלאיה. מחר, 2 ביוני 1999, בשעה 18:45, מתחברת הממלכה המבודדת לעולם הגדול.
לפני כמה חודשים, לאחר התלבטויות לא מעטות וויכוח ציבורי סוער בשאלה "האם הטלוויזיה והאינטרנט ישחיתו את הנוער", החליט המלך ג'יגמה סינגיה וואנגצ'וק (Jigme Singye Wangchuck) לנצל את המעמד הסמלי של חגיגות חצי היובל להכתרתו ולעשות היסטוריה: הוא יכריז על הסרת הפיקוח הממלכתי ויתיר לנתיניו לקלוט שידורי טלוויזיה מהעולם ולהתחבר לאינטרנט.
עשירי תימפהו מיהרו והתקינו צלחות לווין שהובאו מהודו, כדי לקלוט את השלאגרים הקולנועיים האחרונים מאולפני תת־היבשת ההודית. אבל לרוב תושבי הממלכה זה כלל לא פשוט לקנות טלוויזיה. מחיר הדגם הזול ביותר, תוצרת הודו, הוא כ־250 דולר, והמשכורת החודשית הממוצעת בבהוטאן היא 75 דולר בלבד. רוב התושבים אינם משתמשים כלל בכסף מזומן, אלא בשיטת סחר החליפין, שלא לדבר על כך שחלק גדול מכמיליון הנתינים גרים במקומות בלי חשמל ובלי כביש שמגיע אליהם.

בחצר של אדון פסאנג
השעה היתה 17:00, שעה ו־45 דקות לפני מועד השידור המתוכנן. פסאנג, גבר שמנמן וחייכן בגיל העמידה, כיוון את טלוויזיית הטושיבה היקרה שלו בחצר ביתו שבבירת הממלכה. זהו אירוע חגיגי, ופסאנג החליט להוציא את המכשיר לחצר, כדי שגם מי שאין לו טלוויזיה יוכל לחזות בשידור ההיסטורי. הוא אף תלה ברחבי העיר הזמנות לאירוע. אדם נוסף התעסק ארוכות באנטנה מאולתרת ולבסוף הצליח לנעוץ אותה באדמה. פסאנג חיבר את האנטנה לטלוויזיה, את הטלוויזיה חיבר לחשמל באמצעות כבל מאריך ואף הכין את מכשיר הווידיאו כדי לתעד היסטוריה בהתהוות.

לקראת 17:30 התחילו להגיע אנשים. כמה שכנים, שני נזירים צעירים ולא מעט ילדים התמקמו על הרצפה, מחכים בסבלנות. פסאנג שיחק בתחנות, אבל הצליח לקלוט רק מסך כחול ללא תמונה. "אל תדאג, זה יתחיל בזמן", טרח להרגיע אותי מדי פעם. הגיעה השעה 18:45, ושום דבר לא קרה. אין שידור, רק מסך עם טבלת הצבעים שתמיד מעצבנת כל כך. אף אחד לא התעצבן. אף אחד לא קילל. "תקלה קטנה, זה בטח יתחיל בשבע". חושך ירד על העיר, וב־19:05, לקול תרועות הקהל הקטן, הופיעה על המסך הכתובת המיוחלת:  BBS
( Bhutan Broadcasting Service).

לא הכל עבד חלק: כשהמלכה דיברה נעלם לפתע הסאונד, מדי פעם היו ניתוקים, אפילו במהלך שידור נאומו של המלך, אבל למי אכפת – בהוטאן מתחברת לעולם הגדול. כל המלים הגבוהות על טכנולוגיה, תקשורת ומידע הצטמצמו לקבוצה לא גדולה של אנשים, שהביטה בשקט במסך הכחול, אשר התחיל לפתע לשדר.

מודרניזציה בארץ דרקון הרעם
החלטת המלך לפתוח את המדינה לשידורי לווין היא נקודת מפנה היסטורית בבהוטאן. "הממלכה, ששתי מלחמות עולם עברו בלי שרוב אנשיה ידעו על קיומן, מצטרפת לעידן המידע", נכתב בהבלטה ב"קונסל", העיתון היחיד במדינה, היוצא פעם בשבוע. יותר מכל דבר אחר, מסמלת כניסת הטלוויזיה והאינטרנט את תהליך המודרניזציה האיטי שעוברת הממלכה.

אנשים הצטופפו בברים ובחצרות הבתים, ותימפהו עצרה את נשימתה, כאשר המלכה אשי צ'רינג פם הורידה את המתג בבניין הטלוויזיה והשידורים החלו | צילום : שמעון לב


בהוטאן מוצגת בדרך כלל כאחת המדינות האקזוטיות בעולם: "ארץ דרקון הרעם", "ממלכת השנגרי־לה", מלך לבוש בבגדים מסורתיים ונשוי לארבע אחיות, כפרים שלווים בין הרי ההימלאיה, איכרים עמלים בשדות האורז המוצפים מים, נזירים בגלימות אדומות שחיים בבדידות במנזרים הנעוצים בין צוקי ההרים ומציירים טַנְקוֹת (ציור הנוצר בהשראה דתית ומשמש כלי עזר לצרכים מדיטטיביים). הכל נכון, אמת לאמיתה, והדבר הבולט ביותר למבקר במקום הוא הנעימות של האנשים, העדר הלחץ, החיוכים הרחבים והצחוק המתגלגל. אמירת השלום הטבעית כל כך בין שבילי ההרים והנוף היפה. "הם עדיין לא התקלקלו", אומרים הרומנטיקנים. האם כניסת הטלוויזיה והאינטרנט היא תחילת הסוף של עידן התמימות בממלכת השנגרי־לה?
בהוטאן אינה הממלכה היחידה בעולם. היא גם לא המדינה היחידה שבה השלטון המונרכי האבסולוטי פעיל. אבל זו כנראה המונרכיה היחידה בעולם, שבה המלך הוא שדוחף ומקדם – גם אם בצורה מחושבת וזהירה – את תהליכי הדמוקרטיזציה והמודרניזציה, בניגוד לעמדתם של בעלי כוח פוליטי אחרים.
בשנה שעברה העביר המלך – לתדהמת כולם – החלטה במועצה הנבחרת, המאפשרת לשני שלישים מחבריה להדיח אותו. הוא גם החליט למסור את ניהול העניינים השוטפים של המדינה לחברי המועצה ולשרים נבחרים. תהליך הדמוקרטיזציה החל בכפרים וביישובים קטנים, שם כבר נבחרות המועצות המקומיות בהליך דמוקרטי, כאשר לכל משפחה זכות הצבעה.
המלך מקדם את השינויים בדרך זהירה: הוא מנסה להביא את הממלכה לעצמאות כלכלית ולפתח שירותי חינוך, בריאות ותקשורת, ובמקביל – לגבש זהות לאומית חזקה, המשמרת את הערכים הבודהיסטיים במדינה. המבקרים בבהוטאן מתרשמים מהאקזוטיקה המזרחית, מכך שכולם בממלכה לובשים את בגדי בהוטאן המסורתיים. זה מאוד יפה ומצטלם היטב, אך מאחורי הסיסמה הנעימה שטבע המלך – "עם אחד, ארץ אחת" – מסתתרים גם צללים לא מעטים של הגבלות על הדמוקרטיה ופגיעה בזכויות הפרט. כך, למשל, מי שאינו לובש את הבגדים המסורתיים ברשות הרבים עלול להיכנס לכלא לכמה ימים או לשלם קנס כספי גבוה.
עניינים מרכזיים המציבים אתגר לשאלת זכויות האדם במדינה הם דרך ההתמודדות עם המחתרת האסאמית, המסתתרת ביערות שבדרום המדינה, ובעיקר – היחס כלפי המהגרים הרבים המגיעים מנפאל בחיפוש אחר מקום טוב יותר לחיות בו. ההגירה מאיימת על הצביון הלאומי הייחודי שהמלך  מנסה ליצור בבהוטאן, והפגיעה בזכויותיהם מעוררת מחאות בינלאומיות רבות.

המלך שלא אוהב למלוך
בתימפהו מכנים את ג'יגמה סינגיה וואנגצ'וק "מלך האנשים", ולא מלך המדינה. הוא מפורסם בביקורים המפתיעים, הלא רשמיים, שהוא עורך בקרב כל שכבות האוכלוסיה, ומאוד אהוב בשל כך. הוא נוסע רבות לכפרים מרוחקים מהבירה ולאזורים נידחים של המדינה, ולא מזמן סיים מסע של שמונה חודשים ברחבי הממלכה.
ג'יגמה סינגיה וואנגצ'וק, שעוד כמה חודשים ימלאו לו 44, התחיל למלוך כשהיה בן 17, לאחר מותו הפתאומי של אביו מהתקף לב. ביוני אמנם ציינו כאן את 25 שנות מלכותו, אך הוא נושא בתואר כבר 27 שנים, מאז טקס ההכתרה הסודי שנערך ב־1972 במנזר הבודהיסטי פונקהא דזונג (Punkha Dzong) – שם הוכתרו כל שלושת המלכים של שושלת וואנגצ'וק שקדמו לו, מאז שהפכה בהוטאן למונרכיה ב־1907.
בטקס הכתרתו של הנער למלוכה זכתה בהוטאן בראשונה לחשיפה עיתונאית מסוימת. הפעם, בחגיגות חצי היובל, כבר הגיעו הרבה יותר עיתונאים מרחבי העולם. "הרבה יותר" במונחים בהוטאניים משמעו כמה צוותי טלוויזיה מאירופה, כמה עיתונאים זרים המוצבים בהונג קונג ועיתונאים הודים. בכל זאת, לא כל יום מתחברת ממלכה קטנה בהימלאיה לעולם.
בבהוטאן אירחה אותי דיצ'ן ג'ומוואנג (Dechen Jumwang), הקרובה למשפחת המלוכה עקב נישואיה לאוּגֶן, אחיהן של ארבע המלכות. היא פוגשת את

בהוטאן היא אחת המדינות העניות בעולם. רוב תושביה מתפרנסים מחקלאות בקושי, גרים במקומות בלי חשמל ואינם משתמשים בכסף מזומן, אלא בשיטת סחר חליפין. עבורם, קניית מכשיר טלוויזיה היא חלום רחוק | צילום : שמעון לב

המלך באירועים רשמיים ומשפחתיים, ומקפידה לפנות אליו בתואר כבוד. בעקבות העזרה הרבה שהושיטה דיצ'ן לישראלי שלמה כורך במהלך חיפושיו אחר בנו ניב, שנעלם ונהרג בבהוטאן (ראו "מסע למדף", גיליון 89), התפתחו מאוד יחסיה עם ישראל ועם הישראלים. בשנה שעברה היא ביקרה בארץ, וכיום היא בעלת סוכנות נסיעות המביאה בעיקר תיירים ישראלים. מדריכי טיולים ישראלים שאוהבים את התדמית האקזוטית מתהדרים בכך שנסיכה מארחת אותם.
לדברי דיצ'ן, המלך לא ממש אוהב את המונרכיה. "נציג דני אמר פעם למלך שהוא שונא מונרכיה", היא מספרת. "גם אני", השיב לו המלך. לדבריה, למלך יש תוכנית מחושבת לקידום הדמוקרטיה, שתבוא בד בבד עם תהליך פיתוח זהיר והתפתחות ההשכלה, במדינה שעד שנות השישים היו בה עדיין עבדים רבים. "המדיניות היא לפתוח קצת, ואז לבחון את התוצאות. לפתוח עוד קצת, ושוב לבדוק. העובדה שאנחנו האחרונים באיזור שעושים זאת אולי תאפשר לנו ללמוד מהניסיון ומהטעויות הקודמות. החשש הוא גדול מאוד, אך אין ברירה. אנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו להישאר מאחור".

אושר לאומי גולמי במגמת עלייה
ארבעה ימי חג הוכרזו בממלכה לציון חצי היובל לשלטונו של "מלך האנשים". כבר בלילה שלפני יום הטקס המרכזי, זה שישודר מאוחר יותר בשידור הטלוויזיה הראשון, התחיל הקהל למלא את האיצטדיון בתימפהו הבירה. הטקס עמד להתחיל ב־30:8, אבל כבר עם אור ראשון, כשיצאתי לצלם, היה המקום מלא לחלוטין.
להקות ריקודים מייצגות מכל 20 המחוזות של המדינה המתינו בכניסה לבואה של משפחת המלוכה. אחרי רשימה ארוכה של מכובדים ושגרירים, נכנסו ארבע המלכות. המלך ג'יגמה סינגיה וואנגצ'וק התחתן איתן ב־1979 בטקס פרטי וחשאי, כדי שלא ייאלץ להיענות לדרישת העם לערוך טקס יקר וגרנדיוזי. רק ב־1988 נערך הטקס הרשמי, שבמהלכו בא המלך בברית הנישואים עם אשי דורג'י וואנגמו (Ashi Dorji Wangmo), אשי צ'רינג פם (Ashi Tshering Pem), אשי צ'רינג יאנגדום (Ashi Tshering Yangdom) ואשי סנגי צ'ודן
(Ashi Sangee Choden), בנות למשפחת אצולה מן החשובות ביותר בממלכה. למשפחה המלכותית המורחבת כבר יש חמישה נסיכים וחמש נסיכות, ובנה של צ'רינג יאנגדום, יורש העצר, משלים בימים אלה את לימודיו באוניברסיטה בבוסטון ומתכונן לתפקידו בעתיד.
המכובדים הרכינו ראשם בהכנעה, וארבע המלכות פסעו עם אם המלך בהדרת מלכות (מתברר שיש דבר כזה). לבסוף נכנס המלך. הקהל כולו קם על רגליו והרכין את ראשו. לאחר טקס דתי קצר, הכולל ברכות למלך, ובתום מצעד של משמר הכבוד, פתח ג'יגמה סינגיה וואנגצ'וק את נאומו הארוך בהצהרה: "לא את 25 שנות מלוכתי חוגג העם הבהוטאני, אלא את 25 שנות ההישגים, מילוי השאיפות הלאומיות וקידומו של האושר המשותף של העם הבהוטאני".
בהוטאן היא אחת המדינות העניות בעולם, ורוב נתיניה עובדים קשה מאוד על מנת להוציא את מחייתם מחקלאות. למרות זאת, ברחובות תימפהו לא רואים אפילו קבצן אחד. במקום להתלונן על התל"ג (GNP), התוצר הלאומי הגולמי, שהוא מהנמוכים בעולם, מדברים כאן על האל"ג
(Gross National Happiness, GNH) – "האושר הלאומי הגולמי" – ביטוי שטבע המלך וכל אדם בבהוטאן אוהב לצטט.
בהמשך נאומו דיבר המלך על הדוגמה שמשמשת בהוטאן לעולם בכל הקשור לשמירה על הסביבה, על חשיבותו של הדור הצעיר לעתיד הממלכה ועל שימור הערכים הבודהיסטיים והמסורתיים. עוד הסביר המלך, במלים שקשה לדמיין שייאמרו במקומות אחרים, כי מכיוון שממשלת הודו הסכימה להעלאת התעריף של החשמל שהיא מקבלת מתחנות הכוח ההידרואלקטריות, תחום היצוא העיקרי של הממלכה, אין צורך עדיין להחיל על התושבים מס הכנסה.

 

וואנגדי פהודראנג. מאחורי הססמאות היפות מסתתרים גם צללים. מי שאינו לובש בגדים מסורתיים ברשות הרבים, למשל, עלול להיכנס לכלא או לשלם קנס גבוה צילום : שמעון לב

 


אחרי הבשורה הנעימה הזאת, הגיעה נקודת השיא של הנאום הארוך: "הכנסת הטלוויזיה והאינטרנט לבהוטאן היא השתקפות של רמת ההתקדמות שבהוטאן השיגה… אך אני רוצה להזכיר, במיוחד לדור הצעיר, שאמצעי התקשורת האלה טומנים בחובם מגוון רחב של אפשרויות, היכולות להיות מועילות אבל גם שליליות… אני סומך על הנוער שיידע להפעיל שיקול דעת וטעם טוב בשימוש בטלוויזיה ובאינטרנט", אמר המלך, והקהל מחא כפיים באיפוק בהוטאני.
להקות המחול פצחו בסדרה ארוכה של ריקודים אתניים, ובשלב מסוים, במעשה שהיה בעיני המרגש ביותר בטקס, קם לפתע המלך, עזב את הבמה והתחיל "לרדת אל העם", כמנהגו. הוא לא הסתפק בלחיצת ידיים ובחילופי מלים עם המכובדים, אלא ירד לעבר תלמידי בתי הספר, שהיו לבושים בתלבושת אחידה, נעמד ביניהם, שאל אותם שאלות והמשיך בסיבוב ממושך, מקיף את כל יציעי הצופים העמוסים, עד שחזר למקומו כעבור שעה ארוכה. בסיום הטקס יצאו כולם – המלכות, האורחים המכובדים, משפחות האצולה והנתינים הפשוטים – בריקוד המסורתי המשותף, הטאשי ליבה (Tashi Lebey).

אינטרנט ומריחואנה בהרי ההימלאיה
במהלך כל הטקס, באוהל הבקרה של BBS, חילקה במאית צעירה הוראות מקצועיות בשפה האנגלית והפגינה שליטה במצלמות הפזורות ברחבי האיצטדיון: "מצלמה 1, קלוז אפ של המלך", "מצלמה 4, לונג שוט של האיצטדיון". צלמי הטלוויזיה עמדו על במות מאולתרות, לבושים בבגדים מסורתיים.
בשעות הערב מילאו המוני אדם את רחובות תימפהו, שאין בה אף רמזור אחד, ולקראת 18:30 התחילו להצטופף בברים ובחצרות שבהם הוצבו מכשירי טלוויזיה. המלכה אשי צ'רינג פם הורידה את המתג בבניין הטלוויזיה הזמני, וב־19:05 – "כשתימפהו עצרה את נשימתה", כפי שנכתב בעיתון המקומי – החלו השידורים.
במקביל לפתיחת שידורי הטלוויזיה נחנך גם "דרוּקנֵט", שרת האינטרנט הראשון בבהוטאן. בטקס חגיגי אמרה המלכה אשי דורג'י וואנגמו כי "בהנחיית חוכמתו וחזונו של מלכנו האהוב, יש לחברה הבהוטאנית יכולת לפסוע בצורה מאוזנת על קו הגבול הדק שבין המודרניות למסורתיות. בלי זה היינו רצים קדימה מדי ומאבדים את זהותנו הלאומית", הוסיפה והורידה ברוב טקס את המתג של השרת.
בשלב הראשון עתידה הטלוויזיה הממלכתית לשדר כל יום במשך שלוש שעות, בעיקר תוכניות חינוכיות העוסקות בבריאות, בהגבלת הילודה ובהגברת המודעות לשימור הסביבה והטבע ביערות ההימלאיה.
"הטלוויזיה והאינטרנט עשויים להיות כלים בעלי תועלת חינוכית רבה, אם נשכיל להשתמש בהם", אומר בתקווה סנגיי צ'רינג (Sangey Tshering), האחראי על פרישת רשתות התקשורת בנוף ההררי של בהוטאן. ואכן, כבר למחרת יכלו הורים עשירים, שילדיהם לומדים בדרג'ילינג שבהודו, למצוא שימוש באוטוסטרדת המידע. המעטפות עם ציוני הגמר של התלמידים איחרו להגיע לטיסה של חברת התעופה הבהוטאנית, אבל הציונים הופיעו באתר בית הספר.
האם יצליח מלך בהוטאן ליצור סינתזה ייחודית בין העולם הגדול לזהות לאומית מיוחדת בהרי ההימלאיה? לא ברור. בינתיים, אחרי חיבור הממלכה לשידורי לווין ולאינטרנט, אחד המחסומים האחרונים בפני פריצת העולם המערבי לממלכה הקטנה הן העלויות הגבוהות של הביקור במקום – כ־200 דולר ביום. על מיעוט המבקרים מעידים גם שיחי המריחואנה הצומחים פרא. התושבים נוהגים לנקות באמצעותם את הנעליים לאחר הליכה בבוץ, ואיש אינו חושב – לפחות בינתיים – להשתמש בהם לצרכים אחרים.

האם היית ביעד הזה?

  • 0

    כן הייתי

  • 0

    לא, אבל מתכנן

  • 0

    לא מעוניין

טיול לבהוטן: היכרות עם הממלכה הסודית

האם המאמר הזה עזר לך?

עזר מאדדי עזרלא כל כך עזרכלל לא עזר





מסע אחר - המרכז לנסיעות

מרכז ההזמנות של מסע אחר

טיסות במחירים שפויים - גאוני כמה שזה פשוט

השוואת מחירי השכרת רכב בחו"ל
המחיר המשתלם ביותר - בלי הפתעות ובלי אותיות קטנות

מרכז ההזמנות של מסע אחר

טיסות במחירים שפויים - גאוני כמה שזה פשוט

השוואת מחירי השכרת רכב בחו"ל
המחיר המשתלם ביותר - בלי הפתעות ובלי אותיות קטנות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

*

code

מסע אחר - המרכז לנסיעות