תפריט עמוד

טקס חניכה מסאי, קניה

טקס חניכה מסאי, קניה

אחת לחמש שנים עורכים המסאים טקס מיוחד לצעירים העוברים משלב אחד של החיים לשלב הבא, ובמהלכו מתקיים ריקוד מהפנט של קפיצות לגובה רב. הכניסה למתחם המקודש אסורה למי שאינו שייך לשבט, אבל איציק בן מלכי הורשה להיכנס ואפילו לצלם בחופשיות

כשנשאלתי לפני כ-20 שנה, על ידי רלי ואבנר אברהמי לטור במעריב על החלום שלי, עניתי ללא היסוס: "לצלם במקומות נידחים… שבטים באפריקה, ואת הנדידה הגדולה של עדרי הגנו מטנזניה לקניה". מאז, עסקתי בעיקר בצילום עיתונות.

השבר הגדול הופיע בדמות מחלת סרטן המעי הגס לפני ארבע שנים. חשתי שכל עולמי חרב עלי. אך עם הרבה תמיכה של משפחה וחברים התמודדתי, ואף הצלחתי להתאושש ולנצח, יחד עם תובנה אחת ברורה – "חיים רק פעם אחת", ולכן, אין זמן טוב יותר להגשמת חלומות מעכשיו. הבנתי שהתרופה הטובה ביותר עבורי היא לחזור לצלם את מה שאני באמת אוהב: טבע, נופים, מקומות אקזוטיים ואנשים מעניינים ברחבי העולם.

באוגוסט 2012 הגיעה העת להגשמת אותו חלום ישן. נסענו לטיול לקניה, זוגתי ואני, בעונת נדידת עדרי הגנו, ולשמחתי באירוח מקומי של קרוב משפחה. את עיקר הזמן בילינו בשמורת מסאי מרה, כאורחי המחנה, שעיקר עובדיו הם משבט המסאי הגרים בסביבה. עסקנו ברדיפה אחר עדרי הגנו החוצים את המרה במסגרת הנדידה וצילומי עדרי הענק וחיות אחרות ברחבי השמורה – מלמטה (ברנג'רובר עם גג נפתח שנת 73), ומהאוויר (בכדור פורח).


כפר מסאי. המסאים הגבוהים גרים בבקתות בוץ נמוכות  לחצו על תמונות להגדלה

בוקר אחד הוזמנו לחוויה בלתי נשכחת, בליווי אישי של אחראי הביטחון המסאי מהמחנה: טקס מסורתי, ייחודי ופנימי של בני השבט, הנערך שם אחת לחמש שנים (ראו מסגרת משמאל). לא ידענו למה לצפות. עלינו על הריינג', והתחלנו לטפס על ההרים בתנאי שטח קשים. נסענו זמן ממושך עד שהגענו, מלמעלה שמש קופחת ושמים כחולים, ולמטה בקרחת יער – כפר מסאי מסורתי, שנבנה על ידי הנשים במיוחד לאירוע, הנמשך כמה שבועות ומגיעים אליו מכל קצוות המדינה. לתיירים הנוסעים לקנייה ידוע כי המסאים אינם מצטלמים בחופשיות, אלא רק ברשות או בתשלום. להפתעתנו, כאשר נכנסנו למתחם המנייטה שנבנה במקום, התקבלנו בזרועות פתוחות ובלחיצות ידיים. כאשר שאלתי בחשש אם אוכל לצלם, נעניתי במילים אלה: "אתה אורח המקום, הרגש חופשי לצלם כמה ואת מי שתרצה".


כשביקשתי לצלם את האישה הזאת, היא סימנה לי לחכות, נכנסה
לבקתתה ויצאה כשלאוזניה עגילים מרשימים, מוכנה לצילום

אני מודה שהופתעתי. מניסיוני כצלם עיתונות, גם בישראל במקרים רבים אנשים אינם ששים להצטלם, אך כאן המסאים, צעירים ומבוגרים, נשים וילדים, כולם שיתפו פעולה, רצו להצטלם, בחנו את עצמם בצג המצלמה, והיו אף כמה צעירים שנתנו לי את כתובת האימייל שלהם וביקשו שאשלח את תמונתם.


במהלך הטקס המסורתי, נשלפו מדי פעם טלפונים סלולריים לצילום עצמי חטוף

שהינו במנייטה מהבוקר עד אחר הצהריים. האווירה הייתה מחשמלת: כ-300 צעירים בשורות ארוכות, בגלימות מסורתיות בגווני אדום, ספק קופצים, רצים, מתקדמים, אוחזים זה בגלימתו של זה, ברקע נשמע קצב אחיד, כשמידי פעם קוטעות צרחות את הקצב. הצעירים מקושטים במגוון יצירתי וצבעוני, בוץ לבן, מחרוזות, בדים, כידונים, שופרות, נוצות ועוד. חלקם עם ראש מגולח משוח בצבע אדום, אחרים עדיין עם שער, עוד יגיע זמנם. הצעירים לוטשים עיניים אל אחיהם הגדולים, לעיתים נותנים יד בקנאה, וכולם זזים בקצב מטורף-מהפנט.


קבוצות של צעירים מקושטים במגוון יצירתי עשו את דרכם אל מתחם הטקס

הרגשתי צורך להשתלב, אבל איך? בתחילה עמדתי והם חלפו על פני, עד שלרגע מצאתי את עצמי בתוך המעגלים שנוצרו. הרגשתי שהם מקבלים אותי ומשם המשכתי להשתחרר, לזרום איתם בקצב שלהם, מבלי להפריע. כאשר מאות הצעירים נכנסו בהדרגה למתחם המקודש, שהיה מגודר בענפים שנחתכו וסודרו כמעגל בעל כניסה אחת. נכנסתי איתם וקיוויתי שלא יזרקו אותי.

בתוך המתחם היה מבנה גדול מעץ ועליו נתחי בשר פרה מונחים על עלים ומתחתם מדורה – מעין מנגל ענקי. לא רחוק ממנו, מעגל באדמה ובו פיסות עור פרה טובלות בשתן. בהמשך הבנתי שכיוון שאני לבן (מוזונגו), שאינו שייך, מותר לי להיכנס, בעוד שהנהג הקנייתי שלנו, בן שבט הקיקויו, הוצא אחר כבוד מהמתחם. צילמתי בחופשיות את הכניסה המסודרת של קבוצות הצעירים למתחם, כל פעם קבוצה אחרת, שלוותה בקריאות קרב, צרחות ותקיעה בשופרות. לאחר שתי הקפות במתחם, הם התיישבו בכמה שורות והטקס עצמו החל.


אחד מנכבדי השבט מספר לצעירים על המסורות השבטיות

כמה כסאות פלסטיק סודרו מבעוד מועד ליד מעגל על הרצפה, אביזרים שונים, לב של פרה ועלים. זקני השבט תפסו את מקומם ליד ה"ראש", שחבש כובע קאובוי והחל לרקוח מתכון, לחורר את לב הפרה ולדחוף לתוכו מיני דברים בריכוז רב. אז הוא לקח את הלב ביחד עם עוד כמה מזקני השבט והחל לעבור אחד אחד בין הצעירים, שניכר כי חיכו לרגע הזה בקוצר רוח. הוא מדבר אליהם במרץ רב, ומדי פעם הם עונים לו בהמהום. הוא נעצר ליד כל אחד, נגע שלוש פעמים באף ואז נתן לצעיר לנגוס שלוש פעמים, ואחריו אחד מזקני השבט הלביש על האצבע של מי שעבר את הטקס את חתיכת העור ששכבה קודם בשתן. התהליך הזה נמשך זמן רב וכל העת התנהל בסדר מופתי.


זקני השבט עברו בין המשתתפים, וכל צעיר נגס שלוש פעמים בלב הפרה

בהמשך, רשות הדיבור ניתנה למבוגר שסיפר להם בשפה המסאית את מעלליו, הרביץ בהם תורה והחל להלהיב את הצעירים, והם בתגובה קמו על רגליהם והחלו לקרוא קריאות קרב. פה ושם נשלפו טלפונים סלולריים מתוך הלבוש המסורתי, והחבר'ה צילמו זה את זה וכמובן שלא פסחו גם עלי. מסביב למתחם המקודש מתגודדות הנשים, להן אסור להיכנס, לבושות בגדי חג צבעוניים ועדויות תכשיטים רבים.


לנשים אסור להיכנס למתחם הטקס והן מחכות בחוץ, לבושות בבגדי חג ועדויות בתכשיטים רבים

הכרנו בהדרגה את נשות ובני המשפחה הקרובה של המארח, שבא איתנו מהמחנה, ואף הוזמנו לתוך ביתו, מבנה בוץ חשוך ונמוך, מלא עשן, כדי להתכבד בשתיית בקבוק ספרייט. המסאים גבוהים מאוד, ולא ברור לי מדוע הבקתות שנבנו בצורת חצי עיגול כה נמוכות. אחת הנשים הבוגרות שרציתי מאוד לצלם, עצרה אותי לרגע, התכופפה ונכנסה לבית הבוץ, לאחר רגע יצאה עם עגילים ענקיים ומרשימים ששמה על אוזניה. עכשיו אתה יכול לצלם, סימנה לי בחיוך מנצח. כנראה שאישה היא אישה בכל מקום בעולם. נערה יפה, בת עשר בערך, החלה ללכת אחרי ולבקש שאצלם אותה, כשנעניתי היא עשתה פוזות של דוגמנית למצלמה, ניכר שהיא אוהבת את המצלמה והמצלמה אוהבת אותה.

כמו רבים שפגשתי באותו יום, גם הנערה הזאת שמחה להצטלם

בינתיים החלה המולה גדולה בתוך קהל הצעירים שהתגודד בחבורות ברחבי השטח. רצתי בחזרה אליהם כדי לראות מה קורה. זקני השבט שוב מלהיבים את הצעירים ואלה עונים בקריאות הקרב, ושוב מתחיל מעין רונדו מסביב, חלק מהצעירים ממש נכנסים לאקסטזה.


במעבה היער צלו הגברים נתחים ענקיים של פרה על מדורה

כשיצאנו לנוח מעט מההמולה, לא יכולנו שלא להריח את הבשר על המנגל ולראות את העשן שהיתמר מתוך החורש. צעדנו לשם, מלווים בנהג ובמארח. תחת כל עץ רענן יושבים גברים, מדברים ושותים בירה. בין העצים קבוצה של צעירים שיפדה על מקלות עץ נתחים גדולים של פרה, ואת העור מתחו עם יתדות על הדשא. רק הצעירים מטפלים בבשר, לנשים אסור להתקרב, וניכר בהם שהם משולהבים.


צעירים תוקעים בשופרות

במתחם החלו התגודדויות של קבוצות צעירים ותחרויות של קפיצות שבני המסאים ידועים בהן, כל אחד מנסה לקפוץ גבוה יותר בליווי שירה מונוטונית וקריאות קרב. מדהים לאיזה גבהים הם מגיעים.


ריקוד הקפיצות. כל אחד מנסה להגיע גבוה יותר מהאחרים

הערב החל לרדת, קבוצת הקופצים פרשה הצידה ואנו נפרדנו מהם לשלום. עבורם הסתיים עוד יום של טקס, עבורנו הייתה זו חוויה מדהימה.

טיולים לקניה כאן

 

האם היית ביעד הזה?

  • 3

    כן הייתי

  • 3

    לא, אבל מתכנן

  • 10

    לא מעוניין

האי הכי צפוף בעולם

האם המאמר הזה עזר לך?

עזר מאדדי עזרלא כל כך עזרכלל לא עזר





מסע אחר - המרכז לנסיעות

מרכז ההזמנות של מסע אחר

השוואת מחירי השכרת רכב בחו"ל
המחיר המשתלם ביותר - בלי הפתעות ובלי אותיות קטנות

מרכז ההזמנות של מסע אחר

טיסות במחירים שפויים - גאוני כמה שזה פשוט

השוואת מחירי השכרת רכב בחו"ל
המחיר המשתלם ביותר - בלי הפתעות ובלי אותיות קטנות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

*

code

מסע אחר - המרכז לנסיעות

כתבות מקניה

סיפורים מאפריקה: חידת הטוסיק הלבן
סיפורים מאפריקה: חידת הטוסיק הלבן

הצבע החום-אפור של האנטילופות ואוכלי העשב בסוואנה האפריקאית משתלב היטב בסביבה ומהווה הסוואה מצוינת. אז למה לרובם יש גם כתמים לבנים, בעיקר על האחוריים, שבולטים לעין וכמו זועקים "הנה אני"? על הצבע הלבן והתקשורת המיוחדת בין טורפים לנטרפים

שבטים באפריקה: להיות בת שבט
שבטים באפריקה: להיות בת שבט

המפגש הראשוני עם תושבי אפריקה מסקרן ומעלה שאלות לגבי האותנטיות של אורח החיים המוצג בפני המטייל שבא מבחוץ. גילה התרסי, מדריכת טיולים באפריקה, מביאה טעימה מחייהן של נשים בשבטים אפריקאים ומהרהרת איך היו נראים חייה לו היתה בת ...

קניה וטנזניה עם ילדים
קניה וטנזניה עם ילדים

ספארי בטנזניה או בקניה מתאים לא רק כטיול בר מצווה, זוהי חוויה מיוחדת לילדים בכל הגילים וגם להורים שלהם. מאיזה גיל אפשר לטייל עם ילדים באפריקה ולאן כדאי לנסוע? טיפים והמלצות על הכנות לנסיעה, מה כדאי לארוז ובאיזה ...