תפריט עמוד

קובה – אתרים ואווירה

קובה – אתרים ואווירה

הטיול בקובה הוא פחות טיול של אתרי חובה ויותר טיול של אווירה: מוזיקה, ריקודים, זכרונות מהפכניים, עושר היסטורי - כל אלה נפגשים במדינה מרתקת ומלאת ניגודים

 

אם בעבר האסוציאציה המיידית לשמע השם קובה היתה דמותו המוכרת של גיבור מהפכה שנרצח או נואם תיאטרלי בעל זקן פרוע, היום הזמנים השתנו. קובה מעלה דימויים אחרים לגמרי: אי טרופי ירוק, קצב הסלסה שאי אפשר לעמוד בפניו, חופים שטופי שמש, עשן הסיגרים המפורסמים ומועדוני לילה בהם הרגליים רוקעות עד השעות הקטנות.

 

המטייל בקובה עשוי להיתקל בניגודים בלתי אפשריים: הוא ייצא ממלונו המפואר וברחוב לא ימצא אף מסעדה, דוכן מזון או מכולת. חנות ממוזגת ומפוארת בה שפע כל טוב, תרמוז על כך שהיא מיועדת לבעלי הדולרים, לתיירים המבקרים באי. המכוניות החדישות הנעות בכבישים יובאו על ידי המדינה כדי שישמשו מוניות או רכב להשכרה עבור התיירים. החקלאות בעמקים מבוססת על בננות, קפה וטבק, אך קנה הסוכר הוא מקור ההכנסה הראשי של האי. מקנה הסוכר מייצרים גם את הרום הקובני הנפלא. 

עוד בתקופתו של פידל קאסטרו הבינו שהמקור המהיר והנוח להזרמת דולרים חיוניים לקופת המדינה הוא התיירות. ואכן התיירים באים. בקובה מבקרים יותר ממיליון תיירים בשנה ואפשר לראות תנופת בנייה של מלונות בהשקעה של חברות קנדיות ואירופאיות. בהוואנה העתיקה משופצים בתים רבים ונפתחים ברים ומסעדות לתיירים. נקנו אוטובוסים חדישים והוכשרו מדריכים מקומיים, דוברי שפות אירופאיות ויפנית. מפעלי הסיגרים והרום המפורסמים עורכים ביקורים לקבוצות ובודדים. ישנה גם פריחה מחודשת של בתי המוזיקה המופלאים, בהם מנגנות בכל ערב כמה להקות, וגם המועדונים מלאים בזרים ומקומיים המתפתלים לקצב הסלסה. בלב העיר, רחוב אוביספו המפורסם מאכלס כיום בתי קפה וגלריות של אמנים קובנים.

הוואנה. אישה מעשנת סיגר מגולגל ביד, מסמליה של קובה | צילום: nesrin ozdemir / Shutterstock

התיירים באים אל אתרי הנופש הענקיים עם החופים הזהובים. הם נהנים מהרום שהוא מרכיב מרכזי כמעט בכול קוקטייל קובני, הם משתזפים בשמש הטרופית, פוסעים ברחובות השמורים להפליא של הערים הקולוניאליות, מעשנים סיגרים שהילת המהפכה נקשרה סביבם, מתנועעים בתנועות מגושמות מול הנערות החטובות שקצב הסלסה זורם בעורקיהן. פה ושם נתקלים התיירים במראות טורדי מנוחה, רמזים למאבק ההישרדות הנואש והעגום המתנהל באי.

המבוגרים חיים על שרידי המהפכה, אך הצעירים כבר לא לגמרי משוכנעים. החומרנות שהם רואים בכל פינה, בטלוויזיה, אצל החברים שברחו למיאמי או אצל התיירים הפוקדים את האי, מן הסתם מעוררים תיסכול. אבל בשום מקום לא תשמע כאן מילה רעה על צ'ה – גם הדור הצעיר, זה שנולד לעולם החדש, רוצה להאמין שהמהפכה לא הכזיבה.

היכן לטייל בקובה
הטיול בקובה איננו טיול של אתרים, הוא קודם כל טיול של אווירה. המקום היחידי בו חובה לטייל הוא הוואנה. כדאי לצאת לגיחה של יום או יומיים לעיירה
ויניאלס (Vinales) שבמערב המדינה, במחוז פינאר דל ריו, ובו נופים גירניים יפהפיים ומערות קרסטיות. כדאי מאד לצאת גם לטרינידד (Trinidad), העיר הקולוניאלית שבדרום, ואם יוותר זמן, גם לסנטיאגו דה קובה (Santiago de Cuba), בירת האיים הקריביים שבמזרח האי.

הוואנה
בירת קובה ונמלה הראשי היא העיר הגדולה ביותר בקריביים. זהו המוקד הפוליטי, התרבותי והכלכלי של קובה. העיר, שיושבת
בחוף הצפון-מערבי של קובה, בפתחו המזרחי של מפרץ מקסיקו, יכולה בקלות להיחשב כקומפלקס הקולוניאלי היפה ביבשת.

בשנת 1982 הכריז אונסק"ו על העיר העתיקה של הוואנה (La Habana Vieja) כעל אתר לשימור, ומאז מוזרמים לעיר עשרות מיליוני דולרים לשחזור ולשימור של אוצרותיה. הבתים היפים ביותר הפכו למוזיאונים. יש לה אוצרות לרוב: סגנון הבנייה הקולוניאלי, הנשקף מכל עבר בארמונות, באחוזות ובבתי העץ שתקרתם מגיעה לגובה שמונה מטרים, מוכיח שפעם חיו כאן אחרת. אבל מבט כלפי מעלה מגלה לנו ארכיטקטורה נהדרת המקיפה את מרב סגנונות הבנייה במאתיים השנים האחרונות: בבלוק אחד אפשר לפגוש סוגי בנייה שונים, כמו ניאו-קלאסי, ניאו-רנסאנס, אר-דקו, אר-נובו, באוהאוס, בצירוף בנייני רכבת מכוערים בסגנון המוכר ממרבית הארצות הקומוניסטיות. ארמונות שהולאמו בזמן המהפכה שופצו והפכו למוזיאונים ולשאר מוסדות תרבות ואמנות. בקובה בכלל ובהוואנה בפרט, בטוח לטייל ואין חשש לטייל לבד.


העיר העתיקה של הוואנה | צילום: Agota Kadar / Shutterstock

פינאר דל ריו
כל מה שטייל חובב טבע מחפש הוא ימצא בפרובינציה פינר דל ריו (Pinar del Rio). יתרונו הגדול של המחוז המערבי ביותר בקובה הוא בשילוב של נוף עוצר נשימה בירוק עז ובחום עמוק, שדות נרחבים של טבק, קפה וסוכר, מסלולי הליכה ורכיבה על אופניים, מערות נטיפים, מפעל סיגרים והכנסת אורחים מחממת לב. פינר דל ריו טומן בחובו עשרות אתרי טיול מעניינים ועל שטח מצומצם יחסית, אבל חלקם נמצאים בכפרים קטנים שלא תמיד יושבים על אם הדרך. העיר פינאר משעממת למדי. לב הטיול הוא ויניאלס, עיירה קטנה ונעימה, הנמצאת 27 ק"מ צפונית לפינאר ושוכנת בבקעה דרמטית הלכודה בין שני רכסים: Sierra de los Organos במערב ו-Sierra del Rosario במזרח. הבקעה מוקפת במצוקי גיר קוניים לבנים הנקראים Mogotes, והנוף מזכיר את זה של גווילין בדרום סין. 


גידולים חקלאיים בעמק ויניאלס | צילום: שאטרסטוק

החקלאים מגדלים באדמת הטרה רוסה הפוריה של הבקעה טבק, פירות, סוסים, חזירים, פרות ותרנגולות. אזור בשטח של 132 קמ"ר סביב פינאר דל ריו הוכרז כשמורת טבע. בדרך אל ויניאלס כדאי לבקר בקואבה דל אינדיו (Cueva del Indio, "מערת האינדיאני") הנמצאת 5.5 ק"מ צפונית לויניאלס. מערת נטיפים שבעבר שחיו בה אינדיאנים, תושביה הקדומים של קובה לפני מאות שנים. המערה, שנמצאת חמישה קילומטרים מצפון לכפר, נתגלתה ב-1920 ומאוחר יותר נפתחה למבקרים. לאחר כ-300 מטר, מגיעים למעגן וממנו מפליגים בנהר שזורם עד ליציאה מהמערה. שיא הטיול באזור הוא התצפית המרהיבה על הנוף ממלון לוס חסמינס (Los Jazmines).

סנטה קלרה
בירת הפרובינציה וייה קלרה (Villa Clara), מונה 200,000 תושבים. יש בה הרבה חיי רחוב אך אין בה מונומנטים קולוניאליים בולטים. בדצמבר 1958 הנהיג צ'ה גווארה את צבא המורדים ושחרר את העיר. כאן הוא גם נקבר. המאוזוליאום של צ'ה גווארה (Monumento Ernesto Che Guevara) נמצא באוונידה דה לוס דספילס (Av de los Desfiles). על יד המאוזוליאום נמצא גם את המוזיאון של צ'ה גווארה. פארקה וידאל (Parque Vidal), הכיכר המרכזית בעיר שופצה ושוחזרה.


פסל של צ'ה גווארה בסנטה קלרה | צילום: northallertonman / Shutterstock

טרינידד
העיר טרינידד (Trinidad) היא אחת הערים היפות בקובה. 133 ק"מ מדרום לסנטה קלרה, טרינידד היא שריד מושלם לתקופה הקולוניאלית. רחובות שמורים היטב, בניינים קולוניאליים מפוארים. העיר נוסדה ב-1514 על ידי דייגו וולסקז ושימשה כבסיס יציאה לחקר העולם החדש. חלקה העתיק יותר נמצא במעלה הגבעות, בעוד שחלקה התחתון חדש יותר. ב-1988 הוכרזו טרינידד והעמק שלצידה כאתר מורשת עולמית של אונסק"ו – הכרזה שלוותה בקבלת תקציבים ובתנופת פיתוח ושימור מסיבית. טרינידד וסביבתה מציעים למטייל כל מה שיוכל לדמיין ויותר מזה: ג'ונגל טרופי, מפלי מים, מטעי סוכר, קפה וקקאו, אתרים ארכיאולוגיים, אתרי צלילה ודיג, חופים קריביים, שדות טבק ומפעל סיגרים. 


טרינידד, שריד מושלם לתקופה הקולוניאלית | צילום: שאטרסטוק

בטרינידד כדאי להסתובב בשעות היום ברגל. הביטו על הבתים סביבכם, בקשו רשות והיכנסו לתוכם. בקרו בשפע הגלריות והמוזיאונים באזור – מוזיאון הארכיאולוגיה, מוזיאון ההיסטוריה, מוזיאון הארכיטקטורה, מוזיאון הרומנטיקה ואחרים – טפסו לצריח המתנוסס מעל למוזיאון הלאומי של המאבק נגד השודדים (Museo Nacional de la Lucha Contra Bandidos), ששימש בעבר כמנזר ומאפשר תצפית פנורמית על טרינידד וסביבתה.

סנטיאגו דה קובה
בסנטיאגו דה קובה התרבות האפריקאית שלטת ומוזיקה נשמעת בכל פינה. הוואנה היא אמנם בירת המדינה, אבל הקובנים רואים בסנטיאגו בירת האיים הקריביים כולם. בסנטיאגו יש הרבה אטרקציות בתחום המוזיקה והריקוד, והן ללא ספק האותנטיות ביותר בקובה. ממולץ לבקר כאן ביולי, ולמרות שזהו החודש החם והלח ביותר, הוא גם תקופת הפייסטות והקרנבלים. תחילה, פייסטה דל פואגו (Fiesta del Fuego, חגיגת האש), הנערכת בשליש הראשון של חודש יולי. בשליש השלישי של אותו חודש נפתח הקרנבל, שאינו יכול כמובן להתחרות בפאר ובהדר של הקרנבל בברזיל, אבל הוא שופע חיים ושמחה.


קרנבל בסנטיאגו דה קובה. המוזיקה שולטת בעיר| צילום: Dean Ayers

גם בעונות אחרות של השנה יש לעיר הרבה מה להציע, בעיקר במרכז הישן, סמוך למלון קאסה גראנדה (Casa Granda), שהארכיטקטורה שלו, כמו של מבנים רבים במרכז העיר, היא תערובת של בנייה ספרדית-קולוניאלית עם השפעות צרפתיות. בקאסה דה לה טרובה (Casa de la Trova) ברחוב הרדיה 208, מול המלון, מנגנים ושרים מבוקר ועד ערב מוזיקה מסורתית. מול מוזיאון הקרנבל (Museo del Carnaval, הרדיה 361), המתעד את ההיסטוריה של הקרנבל ומציג כלי נגינה, תלבושות וחומר ארכיוני, תמצאו בית מוזיקה נוסף, ובמוזיאון עצמו מציגים פולקלור אפריקאי. 

הבילוי המקובל כאן הוא לשבת בפארקה סספדס (Cespedes Parque), כיכר יפהפייה בלב העיר. מעבר לכך, אל תוותרו על ביקור במבצר דל מורו (Castillo del Morro), המשקיף מצוק בגובה 60 מטר על הכניסה לנמל, מדרום לעיר. המבצר המסיבי נבנה על ידי הספרדים, כדי להגן על העיר מפני הפיראטים שהגיעו מאנגליה וצרפת. מהמעגן הנמצא בקרבת המבצר כדאי להפליג במעבורת או בסירת דיג אל האי הזעיר קאיו גראנמה (Cayo Granma), שמבני העץ והאבן שבו השתמרו כפי שנבנו. את האי, שבו לא רואים כלי רכב, אפשר להקיף ברגל בפחות משעה.

מידע מעשי
מתי להגיע? העונה המומלצת להגעה היא בחורף, בחודשים נובמבר עד פברואר.
למי מתאים? טיול בקובה מתאים לכולם – מצעירים אוהבי מוזיקה וריקודים עד מבוגרים חובבי היסטוריה, וכל מי שביניהם.
איך מטיילים? אם הגעתם באופן עצמאי ולא בטיול מאורגן, תגלו שהתחבורה ציבורית לא נוחה במיוחד. מאידך, נסיעה ברכב שכור היא תענוג, בגלל הכבישים הריקים.

תמונה פותחת: מכוניות אמריקאיות קלאסיות ברחובות האוונה | צילום: possohh / Shutterstock

 

האם היית ביעד הזה?

  • 1

    כן הייתי

  • 14

    לא, אבל מתכנן

  • 0

    לא מעוניין

האם המאמר הזה עזר לך?

עזר מאדדי עזרלא כל כך עזרכלל לא עזר





מסע אחר - המרכז לנסיעות

מרכז ההזמנות של מסע אחר

טיסות במחירים שפויים - גאוני כמה שזה פשוט

השוואת מחירי השכרת רכב בחו"ל
המחיר המשתלם ביותר - בלי הפתעות ובלי אותיות קטנות

מרכז ההזמנות של מסע אחר

טיסות במחירים שפויים - גאוני כמה שזה פשוט

השוואת מחירי השכרת רכב בחו"ל
המחיר המשתלם ביותר - בלי הפתעות ובלי אותיות קטנות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

*

code

מסע אחר - המרכז לנסיעות