תפריט עמוד

צמר: כל מה שרציתם לדעת

צמר: כל מה שרציתם לדעת

מהו הצמר? ממה הוא מורכב ומתי הזמן הכי טוב לערוך את הגז? כל מה שרציתם לדעת על הצמר ועוד כמה דברים...

כבשים וחיות אחרות
הצמר המוכר לכולנו כמרכיב בסיסי של בגדי החורף, הוא אחד מטיפוסי השיער של יונקים מסוימים. אצל יונקים רבים אפשר להבחין בשני טיפוסי שיער: שערות מלעניות שהן עבות וארוכות יחסית, ושערות צמר דקות מסולסלות.
הצמר עשוי חומר חלבוני הנקרא קרן, או קרטין בלועזית. זהו חומר גמיש ועמיד בפני מפגעים כימיים ומכניים. ליונקים בעלי צמר רב הוא משמש בעיקר לשמירה על חום גופם. לרבים מן היונקים הללו כסות חורף עבה ועשירה בצמר וכסות קיץ דלילה. כשאר שערות הגוף, גם שערות הצמר מתפתחות מזקיקים המצויים בתת-העור. שערת צמר מוזנת בשעת גידולה על-ידי הזקיק. בלוטות חלב מפרישות חומר שומני (לנולין) הסך את השערה ומרכך אותה.השערה מכוסה במלחי זיעה המופרשים מבלוטות הזיעה שבבסיסי השערות. שערות הצמד דקות ועדינות. מספר השערות בגיזה אחת של כבשת מרינו עדינת צמר עשוי להגיע למאה מיליון. איכות הצמר נקבעת על פי אורך השערות, עוביין ומידת סלסולן. ככל שהן ארוכות, דקות ומסולסלות יותר- הצמר משובח יותר. גם ניקיון הצמר וצבעו משמשים כגורמים חשובים בקביעת איכותו.
האדם מנצל צמר של שתי משפחות: משפחת הפריים שעימה נמנים הכבש העז והיאק, ומשפחת הגמליים, שעימה נמנים הגמל, הלאמה והוויגוניה.
הכבש הוא החשוב במקורות הצמר של האדם. כבר לפני כ-8000 שנה בוייתו הכבשים הראשונות במערב אסיה. לפני 6000 שנה כבר שימש הצמר לאריגה. לכבש הבית יותר ממאתיים גזעים,וחלקם מצטיינים בצמר משובח. הגזע החשוב ביותר לצורך זה הוא גזע המרינו.
באסיה, ובעיקר במורדות ההימאליה, פותחו כמה גזעי עיזים שצמרם עדין יותר ומשובח יותר מזה של הכבשים. צמרן של עיזים אלה, מזן קשמיר,אנגורה ופשמינה, משמש להכנת אריגים עדינים ביותר. שמות האריגים זהים לשמות זני העיזים. שערות הצמר העדינות ביותר הן אלו של עזי הפשמינה הגדלות במורדות ההימאליה. עובי שערות הגדיים 30-20 מיקרון, ולעיתים אף פחות מכך. שערות עדינות אלה אינן נגזזות, אלא מוסרות על-ידי סריקה מיוחדת.
צמר היאק גס יותר, אך גם הוא מופק בכמויות קטנות ומשמש את תושבי ההימלאיה להכנת מעילים, סוודרים ושטיחים. צמרם של בני משפחת הגמליים משובח גם הוא. צמר הגמלים מופק בכמויות קטנות, ומשרת בעיקר את הבדווים ואת שאר חברות הנוודים הקשורות לגמלים.
הוויגוניה היא יונק עדין החי במורדות האנדים ובעיקר בפרו. בימי האינקה היו הוויגוניות מכונסות במכלאות, שם גזזו את צמרן ושילחו אותן לחופשי. בני משפחת המלוכה היו היחידים שהורשו ללבוש בגדים שהוכנו מצמר הוויגוניה. היום התמעטו הוויגוניות ואיש אינו גוזז אותן. מקור הצמר העיקרי של תושבי האנדים הוא האלפקה, שמוצאה כנראה בוויגוניות שבויתו. צמר האלפקה משובח ועדין, והוא משמש את האדם עוד מימי האינקה. מצמר האלפקה מכינים מעילים וסוודרים משובחים. גם הלאמה, בת סוגה של האלפקה, מספקת צמר גס וקצר יותר, המשמש גם הוא להכנת סוודרים ושטיחים. לאחרונה נעשים בארץ נסיונות בגידול לאמות ואלפקות כדי להפיק מהן צמר. 

כתב: ד"ר אברהם ארבל

הכישור והפלך
גז הצמר נערך מדי שנה בחודשי האביב ובתחילת הקיץ. כל כבשה נגזזת בנפרד, ולכן יש ללכוד את החיות ולאוספן במכלאות מתאימות. משימה זו עלולה להפוך לעיתים קשה מאד, כאשר העדרים מפוזרים על פני שטחים גדולים במיוחד.
בתקופות קדומות נהגו לרחוץ את הכבשים במים נקיים, לשטוף את הלכלוך ואת מלחי הזיעה, ולאחר מכן שמרו אותן היטב לבל יתלכלכו לפני הגז.
הצמר נגזז בעזרת מספריים ידניות או חשמליות, קרוב ככל האפשר לגוף הכבשה, כדי לשמור על הצמר כגוש אחד. הגז הוא אחת הפעולות היחידות בתעשיית הצמר שבה אין תחליף לעבודתו הידנית של עובד מיומן. על הגוזז לשמור שהכבשה לא תזוז או תיפגע, עליו להוריד את הצמר בגוש אחד למרות תנועות ההתנגדות, ולפתח זריזות גדולה שתאפשר לו להספיק לגזוז כמות גדולה במשך יום אחד. גוזז מנוסה ומיומן מגיע להספק של כ-200 כבשים ביום.
לאחר הגז ממוינת כל גיזה על-פי צבע, רוך, צפיפות וכדומה. הגיזות הטובות ביותר מגיעות מאיזור הכתפיים וצידי החיה, האיכות יורדת באזורי הגוף האחרים. צמר הבטן קצר בדרך-כלל ומלוכלך, וכך גם הצוואר הקדמי, הדומה יותר לשיער מאשר לצמר. הצמר שנגזז מכיל עדיין שומן, מלחי זיעה, אבק ולכלוך שיש להפרידם מן הצמר בתהליך הניקוי. לתהליך הניקוי והייבוש חשיבות עצומה למניעת פגיעות מאוחרות יותר. הצמר רגיש לחום, והוא עלול לאבד את גמישותו ואת אווריריותו בחום גבוה מדי. בשלב זה נארז הצמר בחבילות דחוסות, ומועבר ממוין ושקול למקום שבו ייארג.
שלב חשוב בעיבוד צמר לאריגה, לטוויה, ולסריגה הוא שלב הסירוק: הפרדת סיבי הצמר זה מזה, ויצירת חוטים שבהם הסיבים מקבילים וארוכים ככל האפשר. משך שנים רבות השתמשו לתהליך זה בשני מסרקות: האחד מחומם וקשור אל עמוד, השני מחומם אף הוא אך נייד. הצמר עובר בשיניו של המסרק הקבוע בעשרת המסרק הנייד. הגדיל הנוצר מסורק בניצב לכיוון הסירוק הקודם. חוזרים על תהליך זה מספר פעמים, עד שמיישרים את רוב הסלסולים והקיפולים, וסיבי הצמר הופכים מקבילים. מאז המאה-19 נעשה תהליך הסירוק בצורה ממוכנת.
השלב הבא בעיבוד הוא טווית הצמר לחוט אחיד. בעבר שימשו לכך הכישור והפלך, אשר בתנועת סיבוב מהירה יוצרים חוט המשמש לאריגה ולטוויה.
קיימות דרכים אחדות לעיבודו של הצמר, היוצרות דוגמאות ואיכויות שונות. בין הסריגים הידועים יותר ניתן למצוא את הסוודרים הסקנדינביים הצבעוניים, ובין האריגים ראויים לציון אריגי הטרטן הסקוטיים והמצטיינים ביפי משבצותיהם, שעם השנים הפכו לסמלי בתי האב השונים ואריגי התרבויות הקדומות של האנדים. 

כתבה: איילת זהר

האם היית ביעד הזה?

  • 1

    כן הייתי

  • 0

    לא, אבל מתכנן

  • 3

    לא מעוניין

האם המאמר הזה עזר לך?

עזר מאדדי עזרלא כל כך עזרכלל לא עזר





מרכז ההזמנות של מסע אחר

השוואת מחירי השכרת רכב בחו"ל
המחיר המשתלם ביותר - בלי הפתעות ובלי אותיות קטנות

מרכז ההזמנות של מסע אחר

טיסות במחירים שפויים - גאוני כמה שזה פשוט

השוואת מחירי השכרת רכב בחו"ל
המחיר המשתלם ביותר - בלי הפתעות ובלי אותיות קטנות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

*

code