תפריט עמוד

צלילות בפלאו – שכרון מעמקים

צלילות באיים יאפ ופלאו חושפות עושר תת ימי שקשה למצוא מילים כדי לתאר את יופיו. מנטות ענקיות, כרישים מלכותיים, דגים בכל הצבעים, הצורות והגדלים, אלמוגים מדהימים. גילי חסקין גילה את היופי מתחת למים, ומעליהם

"אני חושב שהגעתי לגן העדן. אמנם טרם פגשתי מישהו שבא משם, אבל לפנטזיות יש כוחות משלהן", כך כתבתי ביומני במלון המפנק מנטה ריי ביי  (Manta ray Bay), באי יאפ (Yap), שהנופשים המגיעים אליו מתרכזים בדבר אחד בלבד: צלילות. הם צוללים, מדברים על צלילות, בערב רואים סרטים על העולם התת ימי. שבוע של התנתקות, ללא סכסוכים גלובליים או משברים כלכליים. עולם שקיימים בו רק דגים, אלמוגים וכרישים.

הגעתי לכאן במקרה. כבר שנים שאני מתכנן לבקר את טובה ונבות ברונובסקי במועדון הצלילה שלהם, פיש אנד פינס (Fish 'n Fins) , שהקימו באי פלאו, 500 ק"מ מזרחית לפיליפינים, שבו הם חיים ב-18 השנים האחרונות. טובה התעקשה שבדרך לפלאו אבקר גם באי יאפ. שבוע אחר כך, כשהגעתי לפלאו (Palau), יאפ נראה רק כהקדמה לצלילות שמספק פלאו, אבל שמורה לו חוויית הראשוניות.

צלילה בפלאו. יער של אלמוגים | הצילום באדיבות מועדון הצלילה Fish n' fins

יער פראי של אלמוגים
הגעתי ליָאפּ (Yap), שבאיי מיקרונזיה, קצת אחרי חצות, בטיסה השבועית מהאי גוּאָם – פיסה טרופית נהדרת בפני עצמה. מחוץ לנמל התעופה המתינו לי אנשי המלון בחיוך רחב ועוד בטרם הבנתי מה קורה הם לקחו את המזוודה שלי, ניגבו את פני במגבת לחה וציידו אותי בבקבוק מים קרים. חם כאן. חם מכדי לטייל, ובעיקר לח. במלון עצמו המזוודה כבר ממתינה לי בחדר מפנק להפליא, עם מיטת אפריון שמתבזבזת על אדם המגיע בגפו, וג'קוזי פרטי במרפסת נסתרת. מנהל המלון, ביל
האקר, טקסני שאוהב ים, פוגש את אורחיו בלובי, משוחח איתם, משיק עמם כוסות של בירה בבריכת השחייה. כמו כולם, גם הוא מקפיד על צעדים איטיים והרבה מנוחה. חיש קל זיהיתי תא מיוחד עם שמי, ושמה של הספינה שאליה צוותי. המֵאֳזֵן שלי, שמדדתי שעה קודם לכן, כבר חובר לווסת ולבלון והמתין לי על הסירה.

ביום המחרת יצאנו להפלגה. כעבור עשרים דקות של שייט במפרץ שכולו גוונים של טורקיז, הגענו לריף האלמוגים ולאחר תדריך קצר ירדנו למים. פיטר המדריך מסמן באגודלו כלפי מטה ואנו שוקעים לגן טרופי מרהיב. בעצם לא גן, אלא יער פראי של אלמוגים וצמחי מים החיים ביניהם: אלמוגים בעלי צורות של עצים, מניפות מעוגלות, ספוגים וקרניים בצבעים מגוונים.

איי יאפ מוקפים באטולים, שהן טבעות של אלמוגים שהולכות ונבנות עם השנים לכיוון הים, כאשר הטבעת החיצונית חיה ומותירה מאחור לגונות שקטות ומרשימות, בצבעים שהדעת אינה מצליחה לתפוש והשפה טרם העניקה להם שמות הולמים. האלמוגים הם בעלי חיים מושבתיים, המורכבים מיחידות קטנות הנקראות פוליפים. במושבה אחת של אלמוג ניתן לעתים לספור אלפי פוליפים הצמודים זה לזה.

שונית אלמוגים בפלאו | הצילום באדיבות Fish n' fins

מושבת אלמוגים מתחילה את חייה כפוליפ קטן ויחיד, בקוטר מילימטרים ספורים בלבד, הפוליפ מנץ פוליפ נוסף וכן הלאה, והמושבה הולכת וגדלה. מושבות אלמוגים מסוגלות להגיע לממדים של מטרים אחדים ולגיל של מאות שנים! האלמוגים יכולים לבנות שלד חזק בזכות חיי שיתוף בין הפוליפים באלמוג לבין אצות חד תאיות. האצות נמצאות בתוך שכבת התאים הפנימית של האלמוג, והן מעניקות לו חלק מן הגוונים המרהיבים שלו. שיתוף הפעולה הזה הוא סוד הקיום של שוניות האלמוגים. שלדי האלמוגים יוצרים בשונית את המבוכים הרבים, המספקים גומחות אקולוגיות רבות. אינספור יצורים חיים מוצאים בהן משכן, הגנה, מסתור ומזון. בנוסף לחסרי החוליות הרבים החיים בה, יש בשונית קבוצות רבות של דגים – דגי יום ודגי לילה, דגים צמחוניים ודגים טורפים, דגים גדולים וקטנים, וכולם בעלי צורות וצבעים למכביר. לדגים תפקיד אקולוגי חשוב ביותר בשונית, והם מצטיינים באורחות חיים מעניינים ומרתקים.

מפתיע ככל שייראה, האלמוגים הם יצורים טורפים. הם ניזונים מזואו-פלנקטון (בעלי חיים זעירים) ולשם כך הם מצוידים בזרועות ציד. הזרועות האלה מכילות תאים צורבים, שמטרתם לשתק את הטרף ולהמיתו. האלמוגים מגלים תוקפנות זה כלפי זה וגם כלפי יצורים אחרים. הם יכולים לדחוק מינים המאיימים לפגוע בהם, באמצעות זרועות ציד מיוחדות, או באמצעות חוטים דקים. חוטים אלה נשלפים מחלל העיכול של הפוליפ, נכרכים סביב מזון או רקמת אלמוג שכן ומעכלים אותה תוך זמן קצר. בין הסדקים והמבוכים שהם יוצרים, חיים מינים רבים של כוכבי ים, סרטנים, חלזונות וצדפות, ובמים שוחים מאות מינים של דגים במגוון גדול עוד יותר של צורות וצבעים, שונים כל כך מאלו המוכרים לנו בבית, אם אפשר לקרוא כך לים סוף. המפתח להצלחת מארג החיים המורכב והמסובך של שונית האלמוגים הוא חיי שיתוף (סימביוזה). השיתוף קיים לא רק בין האלמוגים לבין האצות שלהם, אלא גם בין רבים מיצורי השונית האחרים. כך הם משיגים דברים שלא היו מצליחים להשיג לו חיו כל אחד בגפו – מקום מחיה, מזון, הגנה, ניקוי מטפילים ועוד.

תקצר היריעה מלתאר את היצורים שמתחת למים | הצילום באדיבות Fish n' fins

ללעוג לכוח המשיכה
אנו מרחפים מול הקיר ושוקעים לעומק של כעשרים מטר מתחת למים, בעוד שהקיר ממשיך לצנוח הלאה הלאה. אני מסמן לפיטר בבוהן כלפי מעלה ועולה גבוה יותר, לעומק של 12 מטר, שם הראות טובה יותר והצבעים מרהיבים עשרות מונים. תקצר היריעה מלתאר את להקות הדגים הצבעוניות, את דגי נפוליון הענקיים ששטו במלכותיות, את הכמות המרשימה של דגי הבּרָקוּדה, את הדג הענק בצבע וורוד, את הדגיגונים בצבעי סגול וצהוב שנעו בתוך שושנת המים, את הדג הסגול, את הדג הצהוב הענק שצורתו דיסק ומעין סנפיר זנב דקיק מעטר את גבו, את דג התכלת שהתבונן בי ארוכות, היישר לתוך המשקפת ודומה היה שעוד רגע יאמר את המשפט האלמותי מ"איה פלוטו": "כלבים במים, זה לא טוב, צא ידידי היקר אל החוף"…

אני עולה ראשון ואחרי כול היתר. הצוות מגיש לנו מגבות מגוהצות, מים קרים, תה חם ופרוסת עוגה ואנו מתפרקדים על הסיפון. הצלילה השנייה היתה צלילת עומק. השתדלתי להאט את ירידתי כדי ליהנות מהמראה המהפנט של האלמוגים. התעכבתי לרגע קל כדי להתבונן בכריש לבן, אך המדריך סימן לי לרדת. התמכרתי לכוח התנועה שמעניקה הצלילה. כמו בחלל, יכול הצולל ללעוג לחוק המשיכה. לעלות, לרדת, להתהפך, לבצע סלטות, לצלול בישיבת לוטוס, בעמידה, בשכיבה.

מנטה מרחפת מעל באצילות | צילום: ביל האקר, מועדון Yap Divers

ישבתי בקרקעית של "תעלת המָנטות", לשם מגיעות המנטות כדי לאכול ולהתנקות, מתבונן בדגים מסביב, בקיר האלמוגים ממעל ובמאסה הכחולה שאנו חלק זעיר ממנה. ואז היא הגיעה, המנטה, תריסנית בעברית, כפי שהציע הזואולוג מנחם דור, כמו עפה באיטיות בתוך המים. המנטה, שצורתה מעוין ענק עם זנב ארוך ושני חדקים בקדמת הגוף, נראית כמו חללית מציוויליזציה אחרת. מוטת כנפיה של כפולה מגובהו של אדם (יש מנטות שרוחב הסנפירים מקצה לקצה מתקרב לשבעה מטרים!) והיא מרחפת באצילות בתוך הכחול העמוק. אני שומע את צליל פעמונו של פיטר ומסתכל לכיוון אליו הוא מציע: מעט מעלינו מרחפות שתי מנטות, ועוד אחת, רחוקה יותר. כשהגיעה השעה להתחיל לעלות הופיעו לפתע עוד שתי מנטות אצילות, חלפו זו מול זו, מרחפות בריקוד חרישי, מתעלמות אחת מרעותה ומאיתנו.

כאשר עליתי לפני המים סימנו לי השייטים בסירות מסביב בתנועות ידיים המחקות מעוף איטי – כמה? כלומר, כמה מנטות ראיתי. כששאגתי תשע, הם סימנו לי באגודל מונף כלפני מעלה לאות הערכה – כאילו מדובר בהצלחה שלי.

צלילה ביאפ. צבעוניות מרהיבה | צילום: ביל האקר, מועדון Yap Divers

עוברים לפלאו
אחרי שבוע ביאפ המשכתי לשבוע מרשים ברבה יותר ביערות האלמוגים של פלאו. סביב האי יש אתרי צלילה רבים, כל אחד ואופיו המיוחד. שונית האלמוגים היא בית גידול כה צפוף ומורכב עד שאין בה מקום שאינו תפוס בבעלי חיים או באצות. לכן, המקום והמזון הם משאבים מוגבלים, והתחרות עליהם עזה. כאשר יצור מת, מקומו נתפס מיד על ידי יצורים אחרים. זוהי הסביבה הימית העשירה והמורכבת ביותר באוקיינוסים, וגם אחד מבתי הגידול המרהיבים והמרתקים ביותר הקיימים על פני כדור הארץ. השונית נמצאת באיזון נכון בין אלה התורמים את שלדיהם לאחר מותם, או המלכדים בפעולתם את השלדים למקשה אחת, ובין אלו שמפוררים את האבן וקודחים בו כוכים ומערות. הפרת איזון זה סופה להביא להרס השונית. האויב הגדול של אלמוגים הוא כמובן האדם והפיתוח שהוא מביא.

פלאו. יפה לא רק מתחת למים | צילום: גילי חסקין

אין ריף אלמוגים אחד דומה למשנהו. בכל מקום ובכל צלילה מתגלה עולם אחר. זוהי מערכת ביולוגית מפתיעה. אפילו אם תרד באותו מקום, בכל פעם יתגלה לעיניך עולם אחר. מסיבה זו, הצוללים להוטים לרדת שוב ושוב. גם אני מתקשה להיפרד: סוחט את המיכל עד תומו, עולה לסירה, מוריד את המשקולות והמאזן, מחליף אותם בשנורקל וחוזר לריף האלמוגים. המים צלולים, הראות נפלאה והאלמוגים מרתקים גם מלמעלה, אם כי אין להשוות למראות במעמקים.

כאשר שייטנו לאטנו במנוחה ההכרחית שבין צלילה לצלילה והתבוננו בצבע הטורקיז של המים, בכתמי הירק שיצרו האיים שבו, בשחפיות הלבנות ממעל. לפתע סימן לנו השייט בידו: אנו בתוך להקה גדולה של דולפינים. אין זה דולפין או שניים, אלא להקה גדולה המלווה את הספינה משני צדיה, מירכתיה ומחרטומה. הדולפינים נראים היטב במים הצלולים, אבל הם תמיד מצליחים להפתיע ולזנק בראוותנות ממקום לא צפוי. כמה מהם מזנקים בקפיצת בורג מסתובב אל על, אחרים מתואמים בזינוק בשלשות או חמישיות. קשה שלא להתפעל מהקפיצות החינניות, אלא ששאגות השמחה שלי זכו למבט תמה בקרב שותפי להפלגה, שלא לדבר על צמד קנדים צרפתים, שעיקמו את אפם בסלידה.

דולפין בקפיצה מלאת חן | צילום: גילי חסקין

יוצאים מהמחבוא בלילה
באחד הערבים בפלאו יצאנו לצלילת לילה. הפלגה קצרצרה לאי קטן מול המלון. הרוח שורקת, הגשם מכה, קר באופן מפתיע. המים מתגלים כמפלט חמים. אמבטיה בטמפרטורה של 30 מעלות. אנו שוקעים ב"מי אפסיים", בעומק של חמישה מטרים בלבד, מצוידים בפנסים. באור אחרון מתגלה לנגד עינינו עולם שונה לחלוטין, של דגים שלא ראינו קודם לכן, היוצאים ממחבואם. להקה גדולה של דגיגים שלא ראיתי קודם לכן, בשעות האור, כשדרך הפנס הם נראים שקופים ממש.

ואז ראיתי אותם, את הסיבה האמיתית לרדת לכאן בחשיכה. דגי המנדרין. אלו דגים קטנים ומאורכים שמתהדרים בצבעי ירוק, כחול וטורקיז, ובסנפירי ענקיים ביחס לגודלם. דגים מלכותיים, קיסריים, ששמם מובן לגמרי. הזכרים דומים מאוד לנקבות, אך גדולים מהן. ברגע שמצאו אלה את אלה, הם פתחו במחול חיזור. עוד מעט יפצחו בסקס פרוע. הנקבות יטילו את הביצים, הזכרים יפלטו עליהם זרע, ואז ילכו לדרכם. בנוסף למנדרינים הזעירים נראו דגים נוספים, בהם כאלה המוכרים משעות היום אך נראים שונים לגמרי באור הפנסים.

צלילת לילה. לאור הפנסים הכל נראה שונה | הצילום באדיבות Fish n' fins

מפגש עם מלך המעמקים
לכול מטייל יש רשימה של כמה אתרים, כמה רגעים, שאותם ינצור בלבו לעד. כך חשתי כשזרם המים מטלטל אותי מצד לצד, זרועותיי פרושות לצדדים ואני מתבונן בלהקות דגים ענקיות. יום יפה, שמש מלהטת, מים צלולים להפליא, אני מחליק לתוך הכחול העמוק, מתבונן אל ריף האלמוגים הצונח לעומק. פתאום ראיתי אותו. אי אפשר לטעות במבנה גופו שלא השתנה ב-250 מיליון השנים האחרונות. כריש. ברגע הראשון פחד קל, כמו במפגש הראשון עם דוב באלסקה. כעבור רגע, כשאני מבין שהכריש אינו מתעניין בי, אני מתחיל להתקרב אליו. הנה עוד אחד, ועוד שניים, שלושה, ארבעה, להקת כרישים סביבי. למרבה ההפתעה, הדגים לא נסו מהם. אולי משום שחשו שהם שבעים, כמו הגְנוּ הרועים סמוך לאריות בשמורת מסאי מארה שבקניה. הרי אי אפשר לחיות כל הזמן בתוך החדר האטום.

הדגים סחררו את עיני ביופיים ובצבעיהם, אך יותר מכולם, מרחיב את הלב ועוצר את הנשימה הוד מעלתו הכריש, מלך המעמקים. התבוננתי בו שוחה מולי, במרחק נגיעה כמעט וחייכתי לעצמי. רק שבוע קודם לכן, ביאפ, מול הכריש הראשון דימיתי לשמוע את הלמות לבי מהדהדים למרחוק, עד שחששתי ששותפי לצלילה ייבהל מהוויברציות שיצרתי במים. כעת, לאחר יותר מעשרים צלילות במים הצלולים של מיקרונזיה, אני חש אחרת. כמעט בן בית בקרב שוכני הריף. התבוננתי בכריש המנומר כמו בידיד ותיק.

סטיבן שפילברג, יוצר הסרט "מלתעות", לא העלה בדעתו שבעקבות יצירתו הדמיונית (על בסיס ספרו רב המכר של פיטר בנצ'לי) יעוטו רבים חמושים בכידונים וברובים לחסל את הכריש, כאילו שעולם החי מחולק בין טובים לרעים, כאילו שיש יתרון מוסרי לאורגניזם כזה או אחר, כאילו שחיי כולנו אינם תלויים אלה באלה. למרבה הצער, מספרם של הכרישים, שהיו כאן עוד לפני הדינוזאורים, הולך ופוחת. כריך של כריש נחשב למאכל תאווה באיים הקריביים וזה כאין וכאפס לעומת הדייגים הסינים, שמביאים הביתה את זנבו של הכריש כדי להכין ממנו מרק.

הכריש אינו רק יצור מופלא, כך מסבירה טובה ברונובסקי, אלא גם חוליה חיונית בשרשרת המזון. הכריש אוכל דגים גדולים, שאוכלים דגים קטנים יותר, ואלו טורפים קטנים מהם, שאוכלים את הדגיגים המנקים את האלמוגים מהאצות. קיומה של שרשרת המזון הזאת הוא שמאפשר לשמור על שונית האלמוגים, אחת היצירות המופלאות של הטבע. אם יחוסלו הכרישים, תיעלם בסופו של דבר גם השונית. ערכו של כריש מת כ-40 דולר, האם אפשר לחשב את ערכו של כריש חי?

כריש בפלאו. הדגים שוחים לצדו ללא חשש | הצילום באדיבות Fish n' fins

המיקרונזים מבינים זאת. במקום לדבר על אקולוגיה, מדברים עמם על כלכלה, כפי שהסבירו למסאים בקניה שערכה של אנטילופה בסוונה גדול בעשרות מונים מזה של אנטילופה ירויה. ריף האלמוגים הוא מקור הפרנסה החשוב ביותר באי. למרבה הצער, בנוסף לטיולי צלילה, יש כאן גם טיולי דיג. באחד הערבים שבתי מהצלילות וראיתי דג חרב, שמשקלו 150 ק"ג, תלוי לראווה על סיפונה של אחת הספינות. התיירים שצדו את הדג המופלא הצטלמו לצדו בגאווה, כאילו ביצעו מעשה הרואי, כאילו שלא עדיף לראותו במים.

אבל נחזור לצלילה שבה פגשתי את הכרישים. התבוננתי בקרני השמש שחדרו לעומק רב יחסית. הכרישים חגו מעלי במחול מסחרר, ונראו כצלליות על רקע כתם האור המסנוור. אחד מהם התקרב אלי, למרחק של עשרים סנטימטר לערך. התבוננתי בו מהופנט. גם מתחתי חגו כרישים בריקוד מלכותי, וסביבם להקות ענק של דגים ודגיגים. כאילו מישהו לקח את מגדיר הדגים של האוקיינוס השקט, ניער אותו ופיזר את תמונותיו אל בין הגלים. אי משם התקרב אלינו צב רך, עצר לרגע וסב על עקביו. שכרון המעמקים.

________

הכותב מודה לטובה ונבות ברונובסקי ממועדון הצלילה "פיש אנד פינס" בפלאו, לביל האקר ממלון מנטה ריי ביי ביאפ, ולניסו קדם מצוות "אדמה – מסעות וטיולים", שבזכותם המסע הזה התאפשר


לתגובות, תוספות ותיקונים
להוספת תגובה

תגובות

האימייל לא יוצג באתר.