תפריט עמוד

צ'ינקווה טרה, צפון איטליה

צ'ינקווה טרה, צפון איטליה

טיול בצ'ינקווה טרה שבריביירה האיטלקית, עובר בין הרים ומצוקים שיורדים בתלילות לים וחמישה כפרים שכל אחד יפה מקודמו. רוב המטיילים מגיעים לכאן בקיץ, כשמזג האוויר נוח, אבל בחורף אפשר ליהנות מכל הקסם הזה בשלווה מבורכת

"ומה אתה רוצה?", שאלה בקוצר רוח המוכרת האיטלקייה בדראגסטור הענק שבתחנת הדלק, על האוטוסטרדה A12 שבין ג'נובה (GENOVA) לפיזה, למראה התלבטותי האיטית מדי לטעמה. כמו כל ישראלי מחונך שלא יודע מילה באיטלקית אבל מספיק מנומס כדי לומר "רק רגע, אני חושב", הושטתי את כף ידי הימנית קדימה, אספתי את אצבעותיי כקונוס כלפי מעלה, ונענעתי את כל החבילה הזו מטה ומעלה בתנועות איטיות ומעורסלות. נסיגתה של המוכרת החיוורת לאחור היתה עשויה לבשר לי שנימוסי מצוינים, אלמלא שיחתי שלשום עם אבישג שהבזיקה בו ברגע בזיכרוני והחסירה פעימה בלבי. "התנועה הזו", הסבירה בחיוך ממזרי אבישג, שיש לה ותק של כמה שנים במנהגי המקום, "פירושה בסלנג המקומי, לך ת….". שילמתי במהירות למוכרת השנייה, שתפסה את מקומה בדלפק, וזינקתי סמוק לחיים אל האוטו, לעבר מפרצוני הפארק הלאומי צ'ינקווה טרה (CINQUE TERRE), חמש האדמות, שבריביירה האיטלקית.

לא בטוח שחודשי החורף הם אידיאלים לטיול בצפון איטליה. החורף באזור מאוד חורפי, אלא אם מתמזל מזלך ובדיוק בימי הטיול מתבהרים השמיים והרוח נחלשת. ובכל זאת, נותר היתרון של מיעוט התיירים, שבשאר החודשים גודשים את האזור בהמוניהם. התמזל מזלי. בתוך טיפות הגשם הרבות אני נוסע ויורד מהכביש המהיר אל הכביש המקומי S1 של רצועת החוף, מזרחית מג'נובה, עובר בינות בתי עיירות תיירותיות, שעדיין נראות איכשהו אותנטיות, עוצר ארוכות בפורטופינו (PORTOFINO) הציורית כל כך, בעלת המפרץ הכחלחל-אפרפר, הכנסייה שמתרוממת מעל לכפר, הבתים הצבועים בצבעים חמים חומים וכתומים, המגדלור הנטוש שמעל למצוקים המוכים בגלים מוקצפים – וממשיך הלאה, דרך העיירות רפאלו (RAPALLO) וססטרי (SESTRI), הלאה, אל חמש האדמות.


צ'ינקווה טרה. טרסות חקלאיות, מצוקים, כפרים ציוריים וים כחול

אין כניסה למכוניות
הכביש מטפס אל מעבר ההרים פאסו דל בראקו (PASSO DEL BRACCO) וממנו אני בוחר את הכביש S332 היורד אל לבאנטו (LEVANTO), עיירה גדולה ונאה המהווה מבוא אל מחוז חפצי. השמש מאירה פניה אלי. היא עוצרת את זרזיפי הגשם, פותחת צוהר כחול בינות העננים ומזהיבה את הבתים והים והגגות והצריחים בצבע מופלא של אחר צהריים, שרק ירושלים יכולה לו. מכאן ניתן להגיע לצ'ינקווה טרה באחת משתי דרכים – ברכב או ברכבת. אבל אל יקל הדבר בעיניכם. שרשרת הרים יורדת בתלילות אל הים ומותירה בין הר למשנהו עמקים תלולים וקטנים, בהם ממוקמים חמישה כפרים קסומים, סוד משיכתו העצום של האזור. הכביש המחבר בין הכפרים נמצא בעורפם, והוא מטפס ועולה אל ההרים, מתפתל ויורד אל מבואות הכפר הבא. הכניסה ברכב אל הכפרים אסורה, למעט על התושבים. הרכבת, לעומת זאת, חוצה בשורת מנהרות ארוכות את תחתיות ההרים, נחשפת לשניות ארוכות אל אור השמש בתחנות הקטנות שבמבואות הכפרים – וממשיכה הלאה.

אני מחנה את רכבי במבואות הכפר מונטרוסו (MONTEROSSO), הצפוני מבין חמשת הכפרים. מכאן ניתן לנסוע ברכבת אל שאר הכפרים ואל עיר המחוז לה ספציה (LA SPEZIA) התוחמת מדרום את צ'ינקווה טרה, או לבחור אחד משבילי הליכה בדרגות קושי שונות המחברים בינות לכפרים במכנה משותף של נוף ותצפיות מרהיבות. מפקיר את יכולת ההחלטה למחר בבוקר, אני יורד מפאתי הכפר ברחוב ארוך היורד בשיפוע מאופק אל הים, בינות לבתים צבעוניים וצפופים, ומסתיים בכיכר. ליד עשרות סירות המוטלות על צידן סמוך לחוף, מיושבים כמה ספסלים בקשישי הכפר העסוקים בשיחת אחר צהריים בטלה ובמבטים סקרניים אחר הזר הפולש למנוחתם בתקופה בה הם אמורים לנוח מגלי המבקרים. זה הזמן לחפש מיטה לראשי. פתק על חלון לשכת התיירות הסגורה מפנה את המעוניינים באמת ללשכה נוספת הפעילה כל השנה בתחנת הרכבת המקומית, מרחק של כעשר דקות הליכה משם. על המצוק שמדרום למפרצון תלוי מלון HOTEL PORTO ROCA הנאה מאוד והסגור במנוחת החורף. אני נותן לעצמי לטעות בסמטאות הישנות של הכפר, ליד פתחים מבטיחים של מסעדות סגורות, ומתמקם באחד משני המלונות הפתוחים. מחלון חדרי נשקפים גגות פשוטים, תריסי עץ ישנים בחלונות הבתים בני חמש ושש הקומות, החוסכים פיסות קרקע יקרות. ובערב, מלצרית דאוגה למראה הזר הצמחוני, אינה נרגעת גם לאחר דברי כיבושין על טעמם הנפלא של הריביולי. וכי תעלה על הדעת ארוחה ללא בשר או דגים?


ריומאג'ורה, כפר קסום באופן שקשה לתאר

קסם לא מתיפייף
הבוקר שלמחרת שולח קרניים ארוכות וחמימות ומאיר את העולם באופטימיות חסרת מעצורים. ספסלי כיכר הכפר החליפו ישבנים בסוחרי שוק כפרי מקומי, שהוקם אך זה עתה. פירות ובגדים וגבינות ונקניקים ומתנות זולות, הכל בערבוביה שרמנטית, שרק הזר מפר את שלוותה המוכרת בפסיעותיו המעצבנות אנה ואנה. אני מרחיב את צעדי אל תחנת הרכבת הנמצאת בעמק הסמוך, אליו עוברים במנהרה חפורה וארוכה. מכאן אני מתעתד להדרים עם הרכבת מרחק עצום של כעשרים דקות נסיעה אל הכפר הדרומי בשורת הכפרים – ריומאג'ורה (RIOMAGGIORE), ומשם ללכת חזרה אל מונטרוסו בשביליו המפורסמים של האזור, אלה המתפתלים על מתלולי ההרים בסמיכות אל הים. במונטרוסו (אפשר כמובן גם בריומאג'ורה או בלבאנטו) ניתן לרכוש כרטיס נסיעה יומי, תלת יומי או שבועי לרכבת האזורית הנעה בין לבאנטו ללה ספציה. הכרטיס מאפשר נסיעה חופשית בקו זה או באוטובוסים הירוקים המתנייעים בין כפרי האזור באמצעות גאז המתאן, וגם כניסה חופשית לשבילים ומרכזי המבקרים שבשטח הפארק הלאומי.

ריומאג'ורה. אחד הכפרים הקסומים שניתן לראות. אין זה קסם של כפר סכריני. יש בכפרים האלה איזה חספוס דייגי לא מתיפייף למרות שורת חנויות המזכרות והמסעדות. כמו כל כפרי החוף גם הוא בנוי מרחוב ראשי ארוך – רחוב קולומבו – היורד בתלילות אל החוף, ומסמטאות צרות המתעקלות באופן בלתי מוסבר מסביב לבתים צפופים וצבעוניים, בעלות גרמי מדרגות צרים ותלולים, המתמזגות בסופן אל הרחוב הראשי. אבל שם, בסמטאות האלה, המומלצות לתעייה בלתי מבוקרת, גם מתגלה יצירתיותם של תושבי הכפר. פסלוני גמדים צופים מגבול מרפסת אל הסמטה, צדפים תלויים בפתחי הבתים, גושי סלע לא מסותתים משתלבים בין לבני הקירות. וכבסים. המוני כבסים תלויים בכל מקום. בכל הכפר. בכל כפר. נדמה כאילו כל תושבי הכפר פשטו את בגדיהם באחת ורק ממתינים לכביסתם היבשה. מבין הבתים נשקף המפרץ במלוא צבעיו הכחולים. בצדי רחוב קולומבו חנויות ומסעדות שרק חלקן פתוח בשעת בוקר מאוחרת זו, וברחבה לא גדולה הסמוכה לים, שמתחתיתה נשפך נחל קטן אל הגלים, נחות סירות דייגים צבעוניות. פה ושם עומדים תושבי הכפר, שכנראה מצאו כבר את בגדיהם יבשים, ומשוחחים ביניהם בנחת, כאילו עומד לרשותם כל הזמן שבעולם. ה-ל-ו. זה עדיין הים התיכון! מה קורה?!


הכפר היפהפה מאנארולה לעת ערב

שלווה, לווייתנים ואספרסו
מתחנת הרכבת המקומית מתחיל "שביל האהבה" (VIA DELL AMORE) המחבר בין ריומאג'ורה למאנארולה (MANAROLA). קילומטר של שביל סלול ומשפחתי העובר בין המצוקים התלולים של רצועת החוף. שכבות סלע כמעט אנכיות משוות נופך דרמטי למקום, עצים קטנים הנאחזים במתלולים בשארית כוחותיהם. ציורי גראפיטי נאים מעטרים מעבר מקורה שמונע מדרדרות פתאומיות ליפול על ראשי המטיילים, ספסל ופסל ברונזה של זוג מאוהב על רקע המפרצונים הקסומים. אחרי הרומנטיקה הזו אין משיב נפש יותר מבית הקפה הקטן הנמצא לקראת סופו של השביל, ששולחנותיו עומדים על רמפת ברזל התלויה מעל למצוק. כאן יכולים האוהבים לבחור בחירה שתוצאותיה ידועות מראש בין קפיצת ראש למפרץ העמוק לבין קפיצה למערכת יחסים מעמיקה. מוזיקה אופראית שקטה מנעימה את זמנו של המוכר הבודד שבבית הקפה ואת זמני, עד הגיעם של זוג מבוגרים עם נכדם הקטן. הראות נפלאה וניתן ללוות במבט את קו החוף צפונה עד למונטרוסו ופאתי לבנטו. מפרצי צ'ינקווה טרה מוכרזים כשמורת טבע ימית מוגנת ולא לשווא הם מושכים אליהם סקרנים רבים המעוניינים לראות, בין השאר, גם לווייתנים השוחים לאורכם. אכן, שלווה עם כוס אספרסו מרוכז יכולה לשנות עולם, אין ספק.

מאנארולה מתגלה ככפר יפהפה השוכן, איך לא, על מצוק תלול. שביל האהבה מסתיים בתחנת הרכבת שבפאתי הכפר וממנו, איך לא, מנהרה המובילה אל הכפר. איך לא, כי השטאנץ חוזר על עצמו בחכמה רבה במירב הכפרים – תחנת רכבת הממוקמת בעמק סמוך ומנהרה החוצה את הרכס המפריד, אל הכפר. גם כאן מקשטת כביסה רבה את חזיתות הבתים, רחוב ראשי יורד אל מפרץ המוגן בשובר גלים, עטור סירות דייגים, ורווי בחיים תוססים למדי – קבוצות נשים ומיעוט ילדים מנצלים את השמש החורפית הנעימה לשיחות ארוכות ומחויכות, ומעט המבקרים שאינם בני המקום מנסים, כמוני, להמשיך ללכת בשביל העפר המוביל ממאנארולה לקורניליה (CORNIGLIA), ולאחר כקילומטר שבים על עקבותיהם – השביל בשיפוצים…


מעגן סירות בכפר המרשים ורנאזה

שלושה רציפים ואינספור כריזות
אין כמו תחנות הרכבת המקומיות. יש בהן לוחות זמנים מפורטים לשתי מחציות שנה. יש בהן מערכות כריזה המתנהגות כאילו הן בתחנות רכבת בלב מטרופולין עצום הנושאות עמן מאות אלפי נוסעים. "הרכבת שמספרה כך וכך, המגיעה ממקום זה וזה ונוסעת אל שם ושם, תאחר בארבעים וחמש דקות. אנו מתנצלים על אי הנוחות". מראה קו החוף והשמש נעימים הן מכיכר הכפר והן מרציף תחנת הרכבת. ההתנצלות התקבלה, ויחד עמי סולחים עוד כעשרה נוסעים לעתיד, תושבי האזור ומטיילים. אבל הרמקול אינו נכנע לשלווה הבטלה: "עוד חמש דקות תעבור ברציף מספר שתיים רכבת משא אל לה ספציה…. עוד דקה תעבור…" וכן הלאה וכן הלאה, עד ששלוותנו מוטרדת ואנו מדמים לשמוע אלפי רכבות אקספרס נוהמות ומשקשקות אל הלא נודע, עד לכריזה הבאה. ככה זה בתחנה עם שלושה רציפים שלווים.

כך עוברת הרכבת, ואני עמה, את קורניליה עד לוורנאזה (VERNAZZA) שם אני יורד. כאן נשברים הדפוסים המוכרים. התחנה ממוקמת הפעם דווקא במרכז הכפר. וורנאזה נחשב לאחד הכפרים המרשימים מבין החמישה. כנסייה פשוטה ונאה ממוקמת סמוך לכיכר הכפר שליד החוף, סמטאות מסתוריות המובילות לתצפיות יפהפיות, ברכות בון ג'ורנו חביבות מתושבים מסבירי פנים, ומסעדה נפלאה (TRATORIA DEL CAPITANO) המספקת לי אנרגית טורטליני בתרד ובשמנת ויין משובח לקראת הליכתי הצפויה בהמשך השביל בן שלושת הקילומטרים מוורנאזה למונטרוסו. אחר כך הסימנים קטנים אבל ברורים – זו הגלידריה השמימית, ומכאן יש לעבור בסמטה עתירת כבסים צבעוניים וארוכים המתערסלים ברוח הקלילה, ומכאן תחילתו של השביל.


בשונה מהכפרים האחרים, הכפר קורניליה אינו נושק לחוף הים

במעלה השביל המתפתל
תחילתו של שביל ההרים הצר בטיפוס תלול של כחצי שעה ארוכה, שמצליח להוציא ממני אנקות חסרות פשר. במרומי ההר אני עומד באמתלה רבת רושם של מי שצופה אל הנוף ונותן לחמישה צעירים וצעירות לעקוף אותי. "ציפור הנעורים המתוקה", אני מחרחר בחיוך לעברם והם צוחקים בלבביות וגבם מתרחק בפיתולי השביל. כאן מבינים עוד יותר את סוד קסמו של האזור. טרסות חקלאיות רבות משוות למדרונות ההרים הגבוהים מראה מרהיב. קנים זקופים מהווים משענת לגפנים המטפסות, מענביהן מיוצרים היינות המיוחדים לאזור. צ'ינקווה טרה הוכרז על ידי אונסקו כאתר מורשת עולמית והוא אחד ממאה אתרים המוכרזים כאתרים בסיכון ושיש לשקמם. באזור, המוכרז כפארק לאומי, מתקיים פרויקט רחב שנועד להחזיר עטרה ליושנה ולהציל את התרבות החקלאית ואת נופיו המיוחדים של חבל ארץ זה. מאות מתנדבים מאיטליה ומחוצה לה סייעו לשקם את הטרסות המפוררות, לחדש את יסודותיהן ואבניהן, לשמר את ערכי הטבע ואיכות החיים "תוך היענות לצרכי ההווה אך מבלי לפגוע בהתפתחות העתיד".


השביל המוביל בין הכפרים. מכל נקודה נפתחת תצפית מרהיבה

מכל נקודה בשביל נפתחת תצפית רחבת אופק מרהיבה. עוד כמה מטיילים מבוגרים מגיעים מנגד ואנו חולפים אלה על פני זה בברכת שלום נעימה. ושוב אני תמה כיצד יוצאים לטיול בן יותר משעה בלי בקבוק מים, ושוב אני מבין שלא זה המקום להתמסר למשמעת המים האכזרית של מדינתנו הדרומית, כאן, במקום בו פלגי מים קטנים וזכים מבתרים את שביל העפר ומאתגרים את יכולת הדילוג. ואז מתחיל השביל לגלוש ולרדת בינות לטרסות מעובדות בכל טוב, סמוך לתעלות מים ומדרגות אין סוף, ואוויר צלול, וגגות בתים מבודדים, וכבר אני יורד עם קרניה של שמש אחר הצהריים המנמיכה אל שערו הנעול של המלון המפואר פורטו רוקה שבמבואותיו הדרומיים של הכפר מונטרוסו, ממנו התחלתי את יומי. ומכאן קצרה הדרך אל ספסלי זקני הכפר.

בית הקפה ברחובו הראשי של מונטרוסו ביתי מאוד. חוטי האור הארוכים של בין הערביים מביאים עימם צינה ומכרבלים אותי אל כיסאי. אני שוקע בעניין רב אל התפריט וקשוב אל קולות בטני התובעניים. "מה תרצה?", פונה אלי בחיוך הברמן, שהוא גם המלצר, שהוא גם הטבח. חסר יכולת להחליט אני מחליט לבקש ארכה, מתחיל לאסוף את אצבעותיי כקונוס כלפי מעלה בתנועה המוכרת ההיא, אך מתעשת מבעוד מועד ופולט בבהלה, "קפוצ'ינו בבקשה, קפוצ'ינו".

מפת צ'ינקווה טרה:

לחצו להגדלה

בתמונה הראשית: הכפר ריומאג'ורה. בתים צבעוניים בין הר לים

 צילומים בכתבה: אייסטוק, chensiyuan GFDL cc-by 3.0, פליקר – JB Banks, redesai

 

האם היית ביעד הזה?

  • 2

    כן הייתי

  • 27

    לא, אבל מתכנן

  • 0

    לא מעוניין

קרנבל ונציה - למאה ה-18 ובחזרה

האם המאמר הזה עזר לך?

עזר מאדדי עזרלא כל כך עזרכלל לא עזר





מסע אחר - המרכז לנסיעות

מרכז ההזמנות של מסע אחר

טיסות במחירים שפויים - גאוני כמה שזה פשוט

השוואת מחירי השכרת רכב בחו"ל
המחיר המשתלם ביותר - בלי הפתעות ובלי אותיות קטנות

מרכז ההזמנות של מסע אחר

טיסות במחירים שפויים - גאוני כמה שזה פשוט

השוואת מחירי השכרת רכב בחו"ל
המחיר המשתלם ביותר - בלי הפתעות ובלי אותיות קטנות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

*

code

מסע אחר - המרכז לנסיעות