ציורי הסלע של הבושמנים

ארכיאולוגים מחלקים את ציורי הסלע הבושמניים לשני סוגים: הראשון התגלה במערות ובאתרים מוצלים; והשני התגלה על אבני ענק, לרוב באזורים יבשים וצחיחים. הציורים צוירו בסגנונות שונים. בינתיים, לא נמצא קשר בין סגנון הציור לבין הזמן והמקום בו צויר. לעיתים אפשר למצוא במקום אחד, למשל בהרי דרקנסברג שבדרום־אפריקה, יותר מסגנון אחד, והחוקרים לא הצליחו לקבוע עדיין את הזמן המדויק שבו צוירו. בגבעות צודילו, שבצפון־מערב בוצואנה, התגלו ציורים בכ־20 אתרים שונים, כנראה משלוש תקופות ובחמישה סגנונות שונים.
מקובל לחשוב שהבושמנים התחילו לצייר על סלעים בתקופת האבן המאוחרת באתרים המרוחקים זה מזה באפריקה. לטענת חלק מהחוקרים, בגבעות צודילו, למשל, חיים בושמנים כ־35,000 שנה, וציורי הסלע שם קדמו בכמה אלפי שנים לציורי המערות שהתגלו באירופה; חוקרים אחרים טוענים כי ציורי הבושמנים עתיקים יותר, בני יותר מ־60,000 שנה. למרות המחלוקות לגבי נקודת ההתחלה, החוקרים מסכימים ביניהם כי ציורי הסלע האחרונים של הבושמנים נעשו לפני כ־2,300 שנים.
החוקרים חלוקים ביניהם גם על משמעותם של ציורי הסלע. יש הטוענים כי הם משקפים את תחילת אמנות הציור בקרב הבושמנים, כמו בקרב חברות אחרות; אחרים משערים כי הם היו חלק מטקסים פולחניים שונים; ולפי גרסה שלישית, ציירו הבושמנים את הציורים במהלך נדידתם. לפי טענה זו, צוירו הציורים על קירות של מערות שהיו ממוקמות על נתיבי תחבורה. ואמנם, המערות עם ציורי הסלע נמצאות במרחק 20 קילומטרים זו מזו בממוצע, וההנחה היא שהבושמנים קישטו אותן משום שבהן עצרו למנוחה.
אלפי ציורי הסלע הבושמניים אינם מהווים אמנות מגוונת ורבת פנים. במרביתם חוזרים אותם נושאים. במקרים מסוימים קשה ביותר הפענוח של הנושא המצויר, משום שמתחתיו יש ציורי סלע מוקדמים יותר. המוטיבים השכיחים הם נחשים, עופות – למשל, נשרים, פניניות וסיסים – ואוכלי עשב גדולים, בעיקר אנטילופות הקאנה ופילים. הקאנה היא אנטילופה גדולה, שחיתה בעדרים גדולים במדבר קלהארי ובגבעות צודילו. עבור הבושמנים היתה זו חיית הציד הנכספת: בשרה עשוי היה לספק את צורכי המשפחה במשך ימים רבים. עם זאת, הבושמנים ציירו גם חיות שלא היו בקרבתם. יש חוקרים הסבורים כי אין קשר הכרחי בין נושאי הציורים לבין המציאות הקרובה של הציירים.
גם בני האדם מצוירים בסלע; בדרך כלל, בפרופיל ובעירום. חלק מהחוקרים משערים כי הציורים מתארים גברים, אך חוקרים כמו הראלד פאגר ופטריסיה ויניקומב טוענים שהזיהוי המיני בלתי אפשרי.
הבושמנים הפיקו את הצבעים לציור מסוגים שונים של אבנים, וערבבו אותם עם חומרים אורגניים. כך הפיקו גוונים של צהוב מאבן לימונית, ומאבנים בעלות שיעור משתנה של ברזל הפיקו את גוני האדום והכתום. את הלבן הפיקו מהמנגן ואת השחור – מהפחם. כדי להגדיל את קשת הגוונים, ערבבו את המינרלים בדם, בשתן, בשומן, בחלמונים ובחלבונים של ביצים, בלשלשת עופות, בשורשי עצים ובנוזלי צמחים. את המכחולים יצרו משערות של חיות ומשברי עצמות.
על פי ציורי הסלע, אפשר לזהות את המרחב בו חיו הבושמנים בעבר. בזימבבווה, למשל, אי־אפשר לפגוש היום בושמנים, אבל ציורי הסלע מוכיחים כי חיו שם בעבר. הם עזבו את האיזור, לדברי היסטוריונים, רק בסוף המאה ה־19.
ציורי סלע יש בפארק הסלעים מאטובו שברצועת מאטובו (MATOBO). הפארק נמצא כ־50 קילומטרים מדרום לעיר בולוואיו (BULAWAYO), והמערות שבהן התגלו הציורים מפוזרות על פני 465 קילומטרים רבועים (ראה צילומים בעמוד זה).  העיקריות הן מערת פומונגווה (POMONGWA), במבאטה (BAMBATA), מערת "הקרנף הלבן" (WHITE RHINO) ומערת גולובאווה (GULUBAHWE).
ציורי מערות מעידים כי בושמנים חיו במספרים גדולים גם בזמביה, שמצפון לזימבבווה. החוקרים משערים כי הבושמנים הגיעו לכאן בתקופת האבן המאוחרת והתגוררו כאן במשך אלפי שנים, אלא שהגירה של שבטים אחרים, חזקים יותר, דחקה אותם לשוליים עד שנעלמו מהאיזור.