תפריט עמוד

צבועים בקניה. אנדר-דוג

צבועים בקניה. אנדר-דוג

יש להם מלכה, היררכיה חברתית מרשימה, ומול אויב משותף הם יכולים ללמד את העולם משהו על ערבות הדדית. רביב כהן שהה במחנה מחקר של צבועים בקניה, צפה באורחותיהם, ונשבה. רק דבר אחד הוא לא מבין: למה הם זכו ליחסי ציבור גרועים כל כך?

ביילי רבצה בודדה בשלולית בוץ למנוחה של צהריים. באופן מוזר בחרו כמה אנטילופות להתמקם ממש מסביבה וללחך עשב בשוויון נפש, כאילו הצבועה הזקנה כלל אינה שם. צפיתי בה. מעלי שמש חמימה של חודש ינואר, מסביב אין נפש אדם, ומולי הגרסה הקנייתית של "וגר זאב עם כבש".

 

חריקת בלמים מימיני ניערה אותי בפראות מהמשקפת. הייתי מרוכז כל כך, שלא הבחנתי כלל במיניבוס שהתקרב אלי במהירות. ברכב היו חמישה תיירים קוריאנים חייכנים ומאובקים ונהג-מדריך מקומי. להוט להראות למבקריו אטרקציה רצינית, שאל אותי הנהג-המדריך מה אני רואה במשקפת. "צבועה", עניתי לו והצבעתי עליה בהתלהבות.

למשמע שם החיה לבשו פניו ארשת מזלזלת והוא נשף בבוז. בתוך שתי שניות הוא והקוריאנים כבר לא היו שם, ובמקומם נשאר רק ענן אבק.

שלא באשמתם זכו הצבועים ליחסי ציבור גרועים: מאמונות תפלות באגדות מקומיות, דרך סרטי טבע מגמתיים בשנות השישים והשבעים שהציגו אותם כאוכלי נבלות המזנבים באריות, ועד לסרט "מלך האריות", שבו הוכתמו הצבועים סופית.

 

כדי להשתלב בשבט, הגורים מרבים לברך את הצבועים הבוגרים. בכך הם מבטיחים יצירת קשרים חזקים עם כלל הקבוצה

הכבוד של מרפי

שבועיים אחרי אותה פגישה מקרית עם ביילי, נמשכתי כמעט בעל כורחי חזרה אל הצבועים הנקודים (Crocuta crocuta) של שבט טאלק (Talek), שקיבלו את שמו של הנהר העובר באזור, בתוך שמורת מסאי מארה (Masai Mara) שבקניה. הייתי בדרכי אל מחנה מחקר הצבועים שבצפון השמורה, לפגוש את ג'יימי טאנר וקים ווטן, שתי חוקרות שמנהלות את המחנה ומפעילות תחנת מעקב להתנהגות צבועים. הגעתי אליהן לאחר מסע של שש שעות בקירוב בתחבורה המקומית וצעדה קצרה ברגל מתחנת האוטובוס המאובקת. ג'יימי וקים אספו אותי אל רכב המחקר, לנדקרוזר שגגו שופד באנטנות מעקב המצליפות לכל עבר לפי תנועת הגלגלים. ג'יימי נהגה ברכב במרחבי הסוואנה, וקים הקשיבה באוזניות המעקב. הן נראו לי כמו צוות מיומן בספינת ריגול מתוחכמת.

 

לא עבר זמן רב והרכב ניצב מול קבוצה של כעשרה צבועים. במרכז הקבוצה עמד צבוע גדול ויפה בעמידה דרוכה, והקרין ביטחון ושליטה. "זה לא זכר, זאת נקבה", הבהירה ג'יימי והסבירה שאצל הצבועים הנקבות הן הדומיננטיות ואילו מעמדם של הזכרים בשבט הוא נמוך. קוראים לה מרפי (1). המספר שמופיע בסוגריים מציין את מיקומו של כל צבוע במדרג השבטי. מרפי היא נקבת האלפא והמנהיגה הבלתי מעורערת של שבט טאלק, המונה כשישים צבועים. ההיררכיה השבטית ברורה, וכמו בבית מלוכה, היא נקבעת על פי קשר דם. כאשר צבוע צעיר מצטרף למאורה השבטית המשותפת, דירוגו ייקבע לפי דירוג אמו. גור שייוולד לצבועה המדורגת במקום 11 ייכנס למקום אחד מתחתיה, ויקבל את הדירוג 12. הדירוג משתנה רק מסיבות מעטות.

 

צבוע זכר מהשבט, שלא נזהר והתקרב אל מרפי יותר מדי, זכה למקלחת צוננת של תוקפנות. ההתנהגות לא היתה לי מובנת, לא ראיתי סיבה לאלימות. הזכר נסוג לאחור בתנוחה כנועה – צווארו מורכן ואוזניו משוכות בחוזקה לאחור. הוא צחקק את צחוק הצבועים המפורסם כאומר "סליחה, סליחה, לא התכוונתי, רק בלי אלימות". חשבתי שהטקס הספיק כדי להבהיר את הנקודה, אבל התבדיתי. אל מרפי הצטרפו שתי בנותיה, הרמס (3) ואדוניס (6). המחזה הזה, שבו הרמס הקטנה, בת תשעה חודשים בסך הכל, רודפת ומגרשת זכר גדול וחזק ממנה, מקפל בתוכו את כל סיפור המעמדות בשבט הצבועים. צבוע – יפה וחזק ככל שיהיה – יפגין כניעות כלפי צבוע במעמד גבוה יותר. בזווית העין דימיתי לראות חצי חיוך של אם גאה נמתח על שפתיה של ג'יימי.

 

קים וג'יימי, עוד יום עבודה במשרד

סעודת מלכות

הסיבה לכל המהומה במרכז החברתי של שבט טאלק התגלתה כעבור דקות ספורות, כאשר מרפי רכנה והרימה גוויית טוֹפּי (מין של אנטילופה) צעיר, שנטרף מעט קודם. השמועה על הבשר הרך עשתה לה כנפיים לאורך נהר טאלק. מסביב למרכז העניינים התרוצצו כעשרים צבועים. החשכה היתה כבר כמעט מוחלטת, אבל התכונה רבה. אי משם נגנבה באומץ רב רגל אחורית, ואחריה נשרכו לנקודה צדדית כמה כתמי צבועים על רקע העשב האפל. צבוע אחר הצליח לסחוב חלק פנימי כלשהו ולחמוק בחשכה. מדי כמה דקות הדהד צחקוק שהעיד כנראה על עוד צבוע כנוע שגורש בתקיפות וייאלץ להמתין בסבלנות לתורו או להזדמנות לגשת לשאריות, אם בכלל יהיו כאלה.

 

יכולתי לשמוע בבירור את קול פיצוח העצמות ואת שאון הסעודה. מערכת השיניים של הצבועים ייחודית להם. הלסתות מופעלות על ידי שרירים מפותחים שיוצרים לחץ נגיסה עצום ומאפשרים לצבוע לפצח עצמות בלי להניד עפעף. מערכת העיכול היעילה מטפלת בשברי העצמות באותה נונשלנטיות שבה אנחנו מעכלים שוקולד. צבוע בוגר יחיד מסוגל לאכול כ13 קילוגרם בשר בארוחה אחת, ובקצב מדהים. יכולת זו מבטיחה שמזון זמין ינוצל בצורה מרבית, ומסייעת להישרדותם של הצבועים במאבק המתמיד והעיקש להשגת מזון, גם מול אחיהם הצבועים וגם מול טורפים אחרים, ובמיוחד האריות. הסכנה שאריה יגיח ויחטוף את הטרף היא ממשית. פחות מעשרים דקות לאחר שהגיע רכב המחקר אל מרפי וחבורתה לא נשאר כמעט זכר לטופי הצעיר. לאט-לאט החלו הצבועים לפנות את כר העשב ששימש להם מסעדה.

 

הצבועים והאריות נמצאים בתחרות מתמדת על מזון ושטח. הנשרים מחכים גם הם למנה שלהם

פיסי קאמפ

מחנה המחקר פיסי קאמפ (Fisi Camp, "מחנה הצבועים") קיים מאז שהחל מחקר הצבועים באזור – לפני 16 שנה. הוא יושב על גדת נהר הטאלק, בתוך סבך עבות של צמחייה שמעידה על קרבה למקורות מים. כיאה למחנה מחקר, לוח הזמנים מוגדר, ולאחר ארוחת הערב פורשים כולם לישון – גם בגלל ההשכמה המוקדמת ב-4:45 וגם מפני שלא מומלץ להסתובב מחוץ לאוהלים בלילה. שאלתי בחשש מה את סטפן, שומר המחנה, על ההמלצה להישאר באוהלים. באנגלית רצוצה, מעורבת בסוואהילית ומא, שפת המסאים, הוא הסביר לי שלא צריך להיבהל, רק לשמור על ערנות, והציג לפני כאישור להרגעה חנית ברזל מרשימה שבמרכזה מלופפת רצועת עור לאחיזה.

 

הוא הוביל אותי אל האוהל שהייתי עתיד לבלות בו את הלילה, והצביע על מקל של מטאטא מחודד שהוצב בתוכו בפינה לשם הגנה בעת צרה. הכלי לא נסך בי את הרוגע המיוחל. בקול חלוש שאלתי, "מה עושים אם בא פיל?" – "אה! נו פרובלם", הוא ענה. כשפיל רוצה לעבור במחנה, פשוט נותנים לו.

 

הלילה ירד והאוויר התמלא בסימפוניה של קולות, רחשים, צקצוקים גבוהים, צקצוקים נמוכים, שריקות ונקישות. אבל מעל לכל הקולות נשמעו בבירור קריאותיהם של הצבועים. קשה בהתחלה לחבר את הקול המוזר אל החיה. הקריאות מזכירות קול של ציפור לילית גדולה יותר מאשר הולך על ארבע. אבל כששמעתי את כל אותם ווווופים, ידעתי שאני במקום הנכון.

 

קולות הצבועים הלכו והתרבו – ושוב אותם צחקוקים, ושוב אותה המולה, ושוב הצבועים חוגגים. אמנם מדובר בשבט אחר מזה שראינו סועד בערב, אבל לפי הקולות נדמה היה שלא חסר מזון לטורפים באזור. לפתע נשמעה התפתחות דרמטית: ההמולה גברה, רעש וגעש הגיעו לאוזני מבעד לשיחים ממרחק של אולי מאה מטרים. מתוך כל השאון עלה קול שאין לטעות בו. אריה. צמרמורת עברה בגופי. כנראה הוא פרץ וגירש את מעגל הצבועים הסועד. זו לא הפעם האחרונה שאתקל במאבק הניטש בין הצבועים לאריות על טריטוריה ומזון.

 

מרפי, המנהיגה הבלתי מעורערת של שבט טאלק. בקולר שלצוארה יש משדר המאפשר לחוקרות לעקוב אחריה

מה יש לביילי?

ככל שעבר הזמן במחיצת שבט טאלק הפכתי מאורח למתבונן. שמתי לב שביילי, שכבר ראיתי בה ידידה ותיקה, שהתה פעם אחת בלבד במחיצת השבט. מדוע היא מתבודדת? למה היא מוותרת על החיים בקבוצה עם כל ההטבות הכרוכות בהם? התשובות תמיד נמצאות בקרבת מקום.

 

ביום העשירי לשהייתי בטאלק, בנסיעת אחר הצהריים, הבחנתי בתנועה על קו האופק, שבישרה על התרחשות חריגה. ביילי הכניעה טוי גדול, וכעת היא עסוקה במילוי מהיר של כרסה. עשרות נשרים ועזניות התקבצו במרחק בטוח וחיכו בדריכות.

 

זאת היתה התשובה לשאלה שהטרידה אותי: ביילי מתבודדת בשל גילה המופלג ומעמדה הנמוך. דירוגה בשבט הוא 44. המספר אומר הכל. אף שבבדידותה היא מפסידה את כל היתרונות הטמונים בקבוצה – הגנה טובה יותר, עזרה בציד וקשרים חברתיים – יכולתה להשיג מזון גבוהה לאין ערוך כשהיא אינה חלק מהקבוצה. בתוך השבט, כשהצבועים יצודו טרף, היא תיאלץ להמתין לתורה זמן רב, עד שהמדורגים מעליה יסיימו את ארוחתם. בדרך כלל משמעות ההמתנה היא הסתפקות בשאריות חסרות ערך, ולפעמים אפילו לא זה. אכילתה המהירה נבעה מהידיעה שבתוך זמן קצר יגיעו למקום צבועים אחרים, ובזאת תסתיים ארוחתה.

 

ואכן, לא עבר זמן רב וזינק (13) ופאי (28) מצאו את דרכן אל ביילי. בתחילה ניסתה ביילי למחות, אבל מהר מאוד הן הזכירו לה את מקומה. מכיוון שהטרף היה גדול דיו, הצבועה הזקנה לא נדחפה הצדה, אבל פאי וזינק בהחלט בחרו את החלקים הטובים. מהסוואנה הגיעו בדהרה שני צבועים נוספים, ניק (49) ומליבו (24), ובניגוד גמור לדירוגם פרצו את מעגל הנשרים והצבועות וגנבו את גוויית הטוי. נראה שלא כל מה שהאדם מכניס למסגרות ולדירוגים מספריים עובד תמיד בטבע.

 

בעברו השני של הוואדי היתה חלקת שיחים שבה רבצה להקת אריות לסייסטה של צהריים. היה בה כל מה שאריה צריך: צל מהשיחים, בריכת מים ונקודת תצפית על הממלכה. אחת הלביאות הבחינה במתרחש ופתחה בריצה לעבר קבוצת הצבועים. את הקילומטר וחצי שהפרידו בין מרבץ האריות לצבועים גמעה הלביאה במהירות השמורה למשפחת החתוליים. המטרים האחרונים נסגרו בזינוק גדול שלווה בנהמה מקפיאת דם. כפותיה נשלחו לפנים. אף אחד מהצבועים לא העז לעמוד מול התקפה כזאת, והם נפוצו לכל עבר.

 

אבל הנסיגה היתה זמנית בלבד ונועדה לצורך התארגנות. לצבוע הנקוד יש יכולת להזעיק את חבריו לשבט בעת צרה – בשעת מריבה עם חברי שבט שכן שחדרו לטריטוריה, או בעת מאבק באריה שחמס את טרפם. כל צבוע מכיר את קולות חבריו לקבוצה, וייענה מיד לקריאת מצוקה, בין השאר מתוך ידיעה שהתגמול הוא מזון. כדי לגרש לביאה גדולה ובריאה נדרשים כשבעה צבועים; כדי לגרש אריה בוגר אחד גם 16 צבועים יצטרכו להתאמץ.


ניק פצח בסדרת קריאות מהירות ומחרישות אוזניים. אפילו טלפון לווייני לא היה מזעיק עזרה ביעילות רבה כל כך. לא עברה דקה ובמורד השלוחה דהרו ארבעה צבועים: ארטמיס (9), מילאן (51), קירקגארד
(26) ודטרויט (54). כעת היו שמונה צבועים על לביאה אחת. הלביאה ויתרה על הטוי, אבל את תסכולה הוציאה במרדף אחרי זינק, וזו נמלטה בעור שיניה. לבסוף שככה ההמולה, והלביאה חזרה מובסת אל חלקת הצל שלה. לכולם היה ברור שהצבועים שוב חוגגים.

עוד על טיול לקניה

האם היית ביעד הזה?

  • 0

    כן הייתי

  • 1

    לא, אבל מתכנן

  • 0

    לא מעוניין

האי הכי צפוף בעולם

האם המאמר הזה עזר לך?

עזר מאדדי עזרלא כל כך עזרכלל לא עזר





מסע אחר - המרכז לנסיעות

מרכז ההזמנות של מסע אחר

טיסות במחירים שפויים - גאוני כמה שזה פשוט

השוואת מחירי השכרת רכב בחו"ל
המחיר המשתלם ביותר - בלי הפתעות ובלי אותיות קטנות

מרכז ההזמנות של מסע אחר

טיסות במחירים שפויים - גאוני כמה שזה פשוט

השוואת מחירי השכרת רכב בחו"ל
המחיר המשתלם ביותר - בלי הפתעות ובלי אותיות קטנות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

*

code

מסע אחר - המרכז לנסיעות