תפריט עמוד

פרויקט צילום: סיפורם האישי של מהגרי עבודה

במשך שנה וחצי ליווה הצלם עמוס חלפון את מ', עובדת זרה מהפיליפינים, ואת בנה שנולד בישראל. פרויקט הצילום מאפשר הצצה נדירה לחייהם של אנשים שעבור רובנו הם שקופים

הם חיים סביבנו, מטפלים בהורים שלנו, מנקים את הבתים שלנו, אבל עבורנו הם שקופים, בלתי נראים. פרויקט צילום שעבדתי עליו מדצמבר 2007 ועד מאי 2009 מגלה עולם נחבא, ששוכן ממש בתוכנו. הפרויקט מתעד את סיפורה של מ', שגרה 14 שנים בישראל כעובדת לא חוקית, ורק לאחרונה זכתה במעמד של תושבת זמנית. ליוויתי אותה במגעיה הראשונים מול משרד הפנים, דרך קבלת התושבות ועד שהגשימה את חלומה וטסה לביקור במולדתה. דרך סיפורה האישי מתאפשרת הצצה לעולמן של מהגרות העבודה מהפיליפינים בישראל. סיפורה האישי המרתק של מ' מגלם בחובו אנושיות, חום, גבורה ומנהיגות.
הגירת עבודה היא תופעה עולמית, חלק מתהליך הגלובליזציה שמאפיין את העולם המודרני. בשנות ה-90 של המאה שעברה, על רקע האינתיפאדה הראשונה, החלה ישראל לייבא עובדים ממדינות העולם השלישי על מנת למלא את החלל שנפער בשוק העבודה. הפיליפינים היו מהעובדים הראשונים שהגיעו לארץ, והם מהווים את אחת הקהילות הגדולות והוותיקות של מהגרי עבודה בישראל. כיום חיים בישראל כ-50,000 מהגרי עבודה מהפיליפינים, רובם נשים שבאות לעבוד בסיעוד. יש בהן כאלה שנשארו בישראל מעבר לתקופה שאושרה להן, ילדו פה ילדים והפכו להיות לא חוקיות.
בשנת 1995 עוד עבדה מ', אם לקווין בן השלוש, בעבודת כפיים במפעל טקסטיל פיליפיני, בשכר חודשי של 50 דולר, דבר שלא אפשר לה להתקיים בכבוד. כדי לתת חיים טובים יותר למשפחתה, נסעה לעבוד בישראל, משאירה את בנה עם הוריה. בתחילת דרכה בארץ עבדה דרך סוכנות תל אביבית, אולם לאחר שנים אחדות החליטה לעזוב את הסוכנות והתפרנסה מניקיון בתים וחדרי מדרגות.

א' בן השבע עוזר לאמו מ' בהכנת שיעורי בית מהאולפן ללימוד עברית

הבן שנשאר בפיליפינים, הבן שנולד בישראל
לפני שבע שנים נולד לה בן, א' שמו, מרומן שניהלה עם גבר פיליפיני שעבד גם הוא בארץ. הגבר חזר לפיליפינים זמן קצר לאחר הלידה ומאז נותק עמו הקשר. בגיל 6 החל א' ללמוד בבית ספר ביאליק-רוגוזין בדרום תל אביב, שרבים מתלמידיו הם בנים למהגרי עבודה. כדי להתאקלם בארץ ביתר הצלחה החלה מ' ללמוד עברית באולפן ערב בבית הספר של בנה. למרות הקושי לגדל ילד לבד במדינה זרה, היא מקפידה לשלוח מדי חודש את החלק הארי של משכורתה למשפחתה בפיליפינים.
בשנת 2005 החליטה מדינת ישראל, כמחווה חד פעמית, לאשר ל-900 ילדים שנולדו לעובדים זרים מעמד של תושב קבע. הקריטריון לקבלת המעמד הותנה בכך שהילדים נולדו בישראל ושהם נמצאים בה מעל שש שנים. וכך, בזכות בנה הקטן, זכתה מ' בתעודה המיוחלת. ביולי 2008 היא יצאה ממשרד הפנים עם תעודת זהות ורישיון לישיבת קבע, שאותם היא נדרשת לחדש כל שנה.
בזכות המעמד החדש מ' הצליחה סוף סוף להגשים את חלומה לבקר את משפחתה. בדצמבר 2008 היא המריאה יחד עם בנה לפיליפינים, שם פגשה לראשונה מזה 14 שנים את בנה קווין, כיום בן ה-17. קווין לומד הנדסת חשמל באוניברסיטה, בזכות הכספים שאמו שלחה לאורך השנים. בנוסף, בית המשפחה שופץ ורמת החיים של המשפחה עלתה. כיום מתגוררת מ' עם בנה א' בתל אביב. חלומה הוא להפוך לאזרחית שוות זכויות במדינת ישראל.

לתגובות, תוספות ותיקונים
להוספת תגובה

תגובות

האימייל לא יוצג באתר.