קי-ווסט זוכה לתואר "העיר הדרומית ביותר בארצות הברית". את הונולולו בהוואי נוטים לא לספור כאן משום מה. אבל גם בלי התואר, קי-ווסט היא מקום מרתק ומיוחד במינו. פעם גרו כאן פיראטים. במשך תקופה ארוכה התנגדו תושבי האי להקמתו של מגדלור, מכיוון שמשפחות רבות התפרנסו מביזה ומאיסוף שלל מספינות טרופות. גם היום מצביעים בקי-ווסט על בתיהם של כמה מהמשפחות העשירות ביותר ומסבירים שאלה נהגו לכבות את המגדלור בלילות הסופה הקשים ביותר, ובבוקר שלמחרת צעדו, שמחים וטובי לב על החוף, אוספים את האוצרות. גם אם הסיפורים האלה משוללי יסוד, יש בהם כדי ללמד על האופי של קי-ווסט. בקי-ווסט חיים אלה שאינם שייכים לזרם המרכזי. המקום נידח, וזה נוח להם ונוח לאחרים. בדיוק משום כך נמשך לכאן התושב המפורסם ביותר של האי, ארנסט המינגוויי, ובדיוק מסיבות אלה המקום נעשה למרכז היפי גדול בשנות השישים, ולאחד ממרכזי הנופש החביבים ביותר על הקהילה ההומו-לסבית בארצות הברית בסוף המאה העשרים (הקהילה חוגגת כאן מדי שנה ביוני בפסטיבל גאווה). קי-ווסט מוכרת היום בזכות שלושה דברים: ארנסט המינגוויי, המסיבות הסוערות והשקיעות האדומות, שזוכות כאן ליחס מועדף כאילו היו קונצרטים חגיגיים. בכל ערב מתגודדים מאות אנשים סביב כיכר מלורי הזקן, הים והתעשייה בית ארנסט המינגוויי המינגוויי חי בקי-ווסט עם אשתו השנייה מ-1928 עד 1939. אחרי כן עבר לגור בקובה עם מי שתהיה אשתו השלישית, עיתונאית שבאה לראיין אותו בביתו בקי-ווסט. הוא חזר לכאן רק כתחנת מעבר בדרך מקובה למקומות אחרים. ב-1954 זכה בפרס נובל לספרות על "הזקן והים", יצירה שמעוררת כאן גאווה מיוחדת, וב-1961 התאבד בירייה, עובדה שנוטים להדחיק בקי-ווסט ככל האפשר. גם על האירוניה הטמונה בכך שדווקא המקום הקשוח, האהוב על הסופר המאצ'ו וחובב הציד והדיג, הפך לאחת מבירות ההומוסקסואלים בארצות הברית – לא נוטים להרחיב כאן את הדיבור. בכל שנה בחודש יולי מתקיימת באי תחרות "כפילי המינגוויי". גברים רחבי גרם ובעלי זקן לבן מגיעים לעיר, שותים כמה קוקטיילים ומנסים להיבחר לתפקיד הנכסף. הם אינם מתבקשים להפגין ידע כלשהו בכתיבה. האירוע הסהרורי הזה, שזוכה לפרסום עצום באמריקה, הוא רק חלק מהתעשייה. הברים בעיר מתחרים ביניהם מי זכה לארח את הסופר על בסיס קבוע יותר.Sloppy Joe's שליד הנמל הקטן, שבו מתקיימת תחרות הכפילים, הוא מועמד כמעט ודאי לניצחון. זהו מקום נעים, בנוי עץ וקרוב למזח שמכוסה כולו בתמונות של הסופר-הדייג- השתיין. בר Sloppy Joe's כמה מוזיאונים מקומיים מציגים את המורשת הפיראטית של המקום במעטפת מתוקה. אחד מהם הוא המוזיאון המוקדש לאוספי השלל מן האוניות הטרופות מוזיאון מל פישר |