תפריט עמוד

פלאי תבל החדשים – האתרים שלא נבחרו

פלאי תבל החדשים – האתרים שלא נבחרו

בשנת 2007 נבחרו שבעת פלאי התבל החדשים. לצד האתרים שנבחרו, יש 13 אתרים, מפורסמים וחשובים לא פחות, שהיו מועמדים לתואר הפלאים החדשים אך נשארו מאחור. היכרות עם המועמדים שלא זכו

1. האקרופוליס באתונה
האקרופוליס הוא האתר החשוב והמרשים ביותר באתונה. גבעת האקרופוליס המתנשאת מעל העיר ובראשה הפרתנון (Parthenon), נשקפת מכל פינה במרכז העיר, כתזכורת תמידית לעברה המפואר.
הממצאים הארכיאולוגים המוקדמים ביותר שהתגלו באקרופוליס הינם מהתקופה הניאוליטית, אך מבניה המפורסמים מתוארכים לתקופה מאוחרת יותר, לתקופה הקלאסית, במאה החמישית לפני הספירה.

המבנים החשובים ביותר בגבעת האקרופוליס הם: הפרתנון, סמלה של יוון העתיקה, שהוקדש לאלה אתנה, פטרונית העיר. בפרתנון עמד פסלה המרהיב של אתנה, 12 מטר גובהו, מצופה זהב, ומעוטר בשנהב, שאיננו עוד. הארכתיאון (The Erechtheion) נבנה ב-420 לפני הספירה על ידי הארכיטקט קליקרטס בסגנון יוני. החלק המרשים ביותר בו הוא שש הקרטיאדות (Caryatids), פסלי נשים התומכים בגג אכסדרה בחלקו הדרומי. מקדש אתנה ניקה (The Temple of (Athena Nike) נבנה אף הוא באותה שנה בסגנון יוני. הפרופילאה (The Propylaea) שימשה כשער הכניסה לאקרופוליס.

אתרי המדרון הדרומי של הגבעה שיחקו תפקיד בחיי התרבות והרוח של אתונה העתיקה. המבנים החשובים בצד זה של האקרופוליס הם: תיאטרון דיוניסוס (Theatre of (Dionysos) מהמאה הרביעית לפני הספירה ומקדש דיוניסוס, האסקלפיון (The Asklepieion) ) שנבנה סביב מעין קדוש, ואכסדרת העמודים הסטואה של אומנס (The (stoa of Eumenes).
האקרופוליס הוכרז ב-1987 כאתר מורשת עולמית על ידי אונסק"ו.

כתבה: יעל רגב

2. ארמון אלהמברה, גרנדה, ספרד
ארמון אלהמברה נחשב בעיני רבים למקום היפה ביותר באירופה. הארמון המורי נבנה כאתר הפאר של המלכים במאה ה-13 וה-14. למרבה הבושה נפלה האלהמברה לידי הנוצרים ב-2 בינואר 1492. יום זה מציין את סופה של מלכות מוסלמית בת כשמונה מאות שנים בדרום ספרד, ואת תחילתה של שנה מכרעת בשלטון הנוצרי. בסוף מארס, שלושה חודשים לאחר נפילת הארמון, חתמו המלכים הנוצרים פרדיננד ואיזבלה, על כתב הגירוש של יהודי ספרד. הטקס התקיים ב"אולם השגרירים" בארמון האלהמברה, שהיה מקום מושבם לזמן מה. בדיוק במקום זה קיבל כריסטופר קולומבוס את האישור המלכותי להפליג מערבה, כדי למצוא את הנתיב הימי להודו. החיפוש הזה הוביל אותו לאחר מאה ימים לחופי אמריקה.

הסופר האמריקאי ושינגטון אירווינג, שזכה לגור בארמון במשך חצי שנה במאה התשע עשרה, כתב: "קסמו הייחודי של ארמון עתיק וחלומי זה הוא בכוחו להעלות בזיכרון פאר מן העבר, ולייפות את המציאות העירומה באשליות הזיכרון והדימיון".
האתר מופיע ברשימת נכסי התרבות העולמיים של אונסק"ו. 

מיקום והגעה: שולי העיר גרנדה בדרום ספרד. הארמון משולט היטב ממרכז העיר. 

עונה מומלצת: סתיו או אביב. הקיץ כאן לוהט והחורף קפוא. 

מידע נוסף: באתר האינטרנט הבא

כתב: משה גלעד

 

3. אנגקור, קמבודיה 
אנגקור היא עיר של מקדשים וארמונות, המשתרעת על כ־310 קילומטרים רבועים, ומכילה יותר מאלף מבנים. רבים מהם נהרסו, את האחרים כיסה היער. אבל 39 המבנים שאפשר עדיין לראות מהווים מכלול יוצא דופן ומלהיב.

משנת 802 ועד 1432 לספירה היתה אנגקור מרכז האימפריה החמרית, שבמרכזה הארמון אנגקור טום. בשיאה, במאות ה־11 וה־12, השתרעה האימפריה על שטח שכלל את רוב שכנותיה: תאילנד, וייטנאם ולאוס. סופה בא עליה כשהצבאות התאיים פלשו לאנגקור הבירה ובזזו את אוצרותיה. אחרי פלישה זו הועברה הבירה החמרית לפנום פן, ולמעט תקופת פריחה קצרה נוספת במאה ה־16 נבלעו המקדשים והארמונות ביער הטרופי ושקעו בתהום השכחה.

זו לא היתה שכחה מוחלטת; אבל המערב לא גילה עניין באנגקור. היה זה הבוטנאי הצרפתי הנרי מוהוט, שביקר בקמבודיה ב־1860, אשר הצליח לעורר עניין בחורבות המדהימות. ב־1871 החלו הצרפתים לחקור את האתר. המחקר נפסק ב־1972, כאשר מלחמת האזרחים אילצה את הצרפתים לעזוב את קמבודיה.

בעבר היה יער העד האיום העיקרי על המקום. בכל זאת, מי שמבקר שם אינו יכול שלא להתפעם מההרמוניה הוויזואלית הנפלאה בין החורבות ליער. הצורות הטבעיות נמצאות ביחסים סימטריים עם הצורות הארכיטקטוניות של המבנים, ושורות העצים מקבילות לשורות העמודים והפסלים. מעל תקרות אבן אפורות מתנשאת תקרת היער הירוקה.

מהו סוד הגדולה של אנגקור? ייתכן כי הוא מצוי בצירוף של הארכיטקטורה, האמנות והתפיסה הקוסמולוגית העולה מהיחסים בין הבניינים.הארכיטקטורה של המקדשים החמריים והעיטורים על הקירות עוצבו על פי סדרה של אמונות מאגיות ודתיות. כשרונם של החמרים היה ביכולתם לבטא בארכיטקטורה שלהם את עולמם השמימי של האלים. מעט תרבויות נתנו לכך ביטוי מוצלח עד כדי כך.
המבנה של אנגקור וואט הוא מבנה עצום ממדים עם סימטריה מופלאה: החל בחפיר המקיף את החומה החיצונית וכלה בחמשת המגדלים הבנויים בצורת ניצן הלוטוס. מלקולם מקדונלד, מי שהיה הנציב הבריטי בדרום־מזרח אסיה, כתב על אנגקור וואט: "הרבה מהמבנים נפלאים, אבל לכולם יש דרגה מסוימת של אי־שלמות. אנגקור וואט הוא הביטוי העליון של תרבות גדולה. הוא פסגתה של אבולוציה ארכיטקטונית – האידיאל שאליו שאפו כולם".

מתוך כתבה של יגאל צור

 


מקדשי אנגקור. מכלול יוצא דופן ומרהיב

4. הפסלים באיי הפסחא
באמצע שום מקום מתפתחת תרבות ייחודית שמקימה מאות פסלי בזלת ענקיים משונים למראה: כל פסל הוא מונוליט – אבן בזלת מסותתת, צרה מאוד, שמגיעה לעתים לגובה של 25 מטר – ולכל אחד פנים מאורכות מוזרות ותווי פנים ייחודיים. יותר מכל פלא אחר אפופים הפסלים באי הפסחא במסתורין שמסעיר את הדמיון: מי היו אנשי אי הפסחא? כיצד ומהיכן הגיעו לאי שנמצא אלפיים קילומטר מהאי המיושב הקרוב ביותר ו-3,700 קילומטר מיבשת אמריקה? כיצד העבירו אבנים במשקל שמונים טונות למרחק של יותר מעשרים קילומטר?
 
לפי התיאוריה הרווחת כיום, במאה הרביעית לספירה הגיעו שבטים פולינזיים מהאוקיינוס השקט לאי הפסחא (ראפא נוי, Rapa Nui, בלשון המקומית). במאה העשירית הם החלו להקים את הפסלים הגדולים, המואי (Moai), שייצגו אבות קדמוניים. מאתר המחצבה הראשי, ראנו ראראקו (Rano Raraku), הובלו הפסלים על גבי מגררות מעץ. תרבות עבודת הטוטמים היתה מוכרת באוקיינוס השקט, אבל לא באבן ובוודאי שלא בסדר גודל כזה. אולם בשלב מסוים הפכה כנראה לאובססיה והביאה להרס התרבות. השבטים התחרו מי בונה פסל גדול יותר, וכרתו את היערות שמילאו בעבר את גן העדן הטרופי. כריתת היערות פגעה אנושות בחקלאות והמשאבים הידלדלו. במאה ה-17 הידרדר המצב לקטסטרופה מוחלטת: רעב קשה, קניבליזם ומלחמת אזרחים כללית שבמהלכה הופלו פסלי הענק מעל כניהם. רק במאה שעברה הם הועמדו מחדש, זכר לתרבות שהשמידה עצמה לדעת.

מיקום והגעה: אי הפסחא נמצא 3,700 קילומטר מערבית לחופי צ'ילה. אל נמל התעופה שבאי הפסחא ניתן להגיע בטיסה סדירה מטהיטי או מסנטיאגו, צ'ילה.
עונה מומלצת: ספטמבר-מאי.

 מתוך כתבה של אור רכלבסקי 

 

5. מגדל אייפל, פריז
מגדל מתכתי זה, שמשמש היום כחלק בלתי נפרד מנופה של פריז, לא נועד לתפקיד כה רם. על אף שבמקומות שונים בעולם מתאמצים לבנות מגדלים וראשם בשמים, נותר מגדל אייפל אחד המבנים הגבוהים ביותר (300 מטרים). המגדל נבנה ב־1889 עבור התערוכה העולמית של פריז. המתכננים לא העריכו אז כי יחזיק מעמד יותר מעשרים שנים, אך השימוש בו לצורכי רדיו־טלגרפי ב־1904 והאהבה שרחשו לו תושבי העיר הצילו אותו מהרס. בנה את המגדל המהנדס גוסטב אייפל (1832־1923), שהקים עוד קודם לכן את פסל החירות המפורסם. .משקלו של מגדל אייפל יותר מ־7,000 טונות, והוא מורכב מ־15,000 חתיכות מתכת שחוברו זו לזו ב־2.5 מיליון מסמרים וברגים. אל הקומות הראשונה, השנייה והשלישית, הנמצאת בגובה 274 מטרים מהקרקע, אפשר להגיע במעליות הנוסקות בתוך רגלי המגדל. מי שאוהב לטפס, מוזמן לעלות במדרגות.

6. איה סופיה, איסטנבול 
האיה סופיה היא המבנה הביזנטי החשוב והמרשים בעולם. היא נחשבת לכנסייה הקדומה ביותר באיסטנבול. האיה סופיה נבנתה בימי הקיסר קונסטנטין, בתחילת המאה החמישית, כבזיליקה עם גג עץ. מאז היא נושאת את השם איה סופיה שפירושו "חכמת האלוהות". הכנסיה המקורית נשרפה בשנת 404, נבנתה מחדש על ידי תיאודוסוס ה-2, ונשרפה שנית בשנת 532. הקיסרית תיאודורה, אשת הקיסר יוסטינינוס, הקימה אותה מחדש. שני ארכיטקטים גדולים בתקופתם, אנתמחוס מטרלס ואיזידור ממילטוס, נרתמו לעבודת התכנון והבניה. לפי הנחיות הקיסר תוכנן מבנה גבוה, הגבוה ביותר בסביבתו. התוצאה – בניין מיוחד במינו, פאר היצירה של האדריכלות הביזנטית ופלא הנדסי. לצורך הקמת הכיפה הגדולה מעל האולם הנרחב, ללא עמודי תמיכה, נדרש תכנון מתוחכם ביותר. האדריכלים הסתירו את עמודי התמך בקירות, ואת נטל הכיפה הכבדה העבירו לסדרה של חצאי כיפות התומכות במבנה מבחוץ. אלף בנאים ועשרת אלפים עוזרים לקחו חלק בבניה. השיש הובא מכל הערים הקלאסיות. מספרים שכאשר ראה הקיסר את העבודה המוגמרת קרא: "הו, שלמה הגדלתי לעשות אף ממך!" 

הכנסייה נפתחה למתפללים ב-537 על ידי הקיסר יוסטינינוס אך כבר באותה שנה וכמה פעמים לאחר מכן נפגעה ברעידות אדמה. עם כיבוש איסטנבול על ידי המוסלמים הפך מחמט הכובש את המבנה למסגד. במסגרת השיפוצים נוספו למבנה מגדלים, כיאה למסגד, אך השרידים הכנסייתיים נותרו במקומם. בשנת 1935, בפקודתו של אתא טורק הפך המסגד למוזיאון. 

מיקום והגעה:  מרכז העיר איסטנבול, תורכיה.
 
עונה מומלצת: כל עונות השנה מתאימות לביקור בעיר.

כתב: משה גלעד

  

איה סופיה, המבנה הביזנטי המרשים בעולם

7. מקדש קיומיזו, קיוטו 
מקדש קיומיזודרה (משמעות שמו: מקדש מים טהורים) נבנה לראשונה בשנת 780 לספירה, אך המבנה הקיים היום מתוארך לשנת 1633. המקדש מיוחס לאסכולה הבודהיסטית הושו (Hosso) שמקורה בנארה והיא אחת האסכולות העתיקות של יפן.

קיומיזודרה, היושב בראש גבעה במזרחה של קיוטו, הפך לאחד מהאתרים המרכזיים של העיר. בשנת 1994 נוסף המקדש לרשימת אתרי המורשת העולמית של אונסק"ו.

למבנה המרכזי צמודה מרפסת עץ גדולה, הנתמכת על ידי מאות עמודים, וממנה נשקף נוף מרהיב של העיר. מתחת למרפסת זורם המפל אוטווה-נו-טאקי (Otawa-no-taki), שנתן למקדש את שמו ולמימיו הקדושים מיוחסים כוחות ריפוי.

מאחורי המבנה המרכזי נמצא מקדש ג'ישו, מקדש קטן המוקדש לאל האהבה. לפני המקדש שתי אבנים גדולות. מי שיצליח להגיע מאבן אחת לשנייה בעיניים עצומות יזכה למזל באהבה. 

הגעה: מתחנת האוטובוס המרכזית של קיוטו, יש לקחת את האוטובוס בקו 206 או 100 ולרדת בתחנת קיומיזו-מיצ'י (Kiyomizu-michi) או גוג'ו-זאקה (Gojo-zaka). משם יש לטפס במעלה הגבעה במשך כ-10 דקות. 

עונה מומלצת: מרץ-מאי, סוף ספטמבר-נובמבר

כתבה: איילת נעמן

8. הקרמלין והכיכר האדומה, מוסקבה
הכיכר האדומה היא כיכר מרוצפת רחבת ידיים באורך של כ-400 מטר, שבלוויית מגדלי קתדרלת ואסילי הקדוש הסמוכה מהווה את התמונה המפורסמת והמוכרת ביותר של מוסקבה. הכיכר היתה מקום כינוס וחגיגות לצד הוצאות להורג ומצעדים צבאיים.
סביב הכיכר נמצאים חומת הקרמלין על מגדליה מהמאה ה-15 וקתדרלת ואסילי הקדוש מהמאה ה-16.

הקרמלין (ברוסית: מבצר) היה בעבר מקום מושבם של המלכים, אחר כך מבצרם של המנהיגים הקומוניסטים וכיום ביתו של נשיא רוסיה ומוזיאון ענק. הקרמלין הוא לבה הפוליטי של מוסקבה מזה שנים רבות, ומכאן נוהלה ברית המועצות כולה בעבר. המתחם ממוקם על גבעת בורוביצקי (Borovitsky) שמעל נהר מוסקבה, ממערב לכיכר האדומה, ומוקף חומות ומגדלים שנבנו במהלך המאה ה-15. המתחם כולו הינו אתר מורשת עולמי של אונסק"ו.

על האתרים המרכזיים במתחם הקרמלין נמנים בית האוצר, המכיל אוסף מרתק של אוצרות הצארים והכנסייה, קתדרלת העלייה לשמיים שנבנתה ב-1479, ארמון הפטריארך שנבנה בין השנים 1655-1653 ומשמש כיום כמוזיאון ומגדל הפעמונים של איוואן הגדול שחולש על קו הרקיע של הקרמלין במגדליו עטורי הכיפות המוזהבות. ליד המגדל ניצב פעמון הצאר (Tsar kolokol) העצום שמשקלו 202 טון. פעמון זה, שהוא הגדול בעולם, מעולם לא השמיע אף צלצול.

כתבה: יעל רגב

9. טירת נוישוויינשטיין, גרמניה
אם תהיתם אי פעם מהי ההשראה לטירת היפהפייה הנרדמת בדיסני וורלד, זהו המקום. הטירה, מסוף המאה ה-19, מרשימה לא רק הודות למבנה המיוחד ועטור הצריחים אלא גם הודות למיקומה. היא ניצבת בדד על צוק, כשסביבה תפאורה מושלמת של הרים ואגמים. למגדלים שבחומות החיצוניות של הטירה ניתן לטפס במדרגות לולייניות. אין פלא שהטירה מסעירה את הדמיון ונראית כאילו נלקחה היישר מסיפור אגדה.

מבנה אקסטרווגנטי מסוג זה יכול היה להיוולד רק במוחו של לודוויג השני מלך בוואריה, הידוע כלודוויג המשוגע. לודוויג כתב לידידו המלחין וגנר מכתב ובו תיאר בפרוטרוט כיצד ברצונו שהטירה תיראה, תיאור שהפך למציאות. תהליך הבניה של הטירה נמשך 17 שנים, ולמרבה הצער לודוויג זכה להתגורר בה רק תקופה קצרה עד למותו המסתורי בגיל 41, ימים ספורים לאחר שאולץ לנטוש את כסאו בשל אי שפיותו.

זמן קצר לאחר מותו של לודוויג ב-1886, נפתחה הטירה לקהל הרחב. בתוך הטירה ניתן לחזות בציורים מרהיבים המציגים סצנות מהאופרות של וגנר. יחד עם זאת, רבים מ-360 חדרי הטירה לא מקושטים כלל, שכן עד מותו של לודוויג השני נסתיים עיצובם של רק 14 מהחדרים.

טירת נויישוויינשטיין. וולט דיסני הושפע

10. פסל החירות, ניו יורק
פסל החירות היה מתנה שממשלת צרפת העניקה לארצות הברית בסוף המאה ה-19 כמחווה לאידיאלים של חירות ועצמאות. הפסל נחנך ב-28 באוקטובר 1886 לציון מאה שנים לעצמאות ארצות הברית (באיחור של עשר שנים בלבד) ולציון הידידות בין שתי האומות. יצר אותו הפסל פרדריק אוגוסט ברתולדי והמהנדס גוסטב אייפל, מקים מגדל אייפל בפריס, תכנן את הצבתו של הפסל הירקרק.  גובה הפסל 93 מטרים ומשקלו 204 טון. הוא ניצב על בסיס ששוקל 24,500 טון.

השיר "הקולוסוס החדש" מציב אותו כהמשכו של אחד משבעת פלאי העולם העתיק. שיר זה שנכתב בידי אמה לזרוס נחקק על לוח ליד בסיסו של הפסל ב-1903.

הגעה לאי במעבורת שיוצאת מבאטרי פארק בכל חצי שעה. הכניסה לפסל חינם, השיט במעבורת עולה בין שלושה לשישה דולר. האתר פתוח משמונה וחצי בבוקר עד חמש אחר הצהריים. 

עונה מומלצת: כל השנה 
מידע נוסף: באתר פסל החירות 

כתב: משה גלעד

11. סטונהנג', בריטניה
אחד האתרים הפרהיסטוריים הידועים והחשובים באירופה הנמצא שלושה ק"מ ממערב לאיימסברי (Amesbury) שבמחוז ווילטשייר באנגליה.

במהלך השנים הועלו השערות לפיהן האתר הוקם על ידי דרואידים, רומאים, דנים ואפילו צרפתים. כיום ידוע כי סטונהנג' נבנה בשלבים בעבודה שהחלה לפי כ-5,000 שנה ונמשכה כ-1,500 שנים.

בשנת 1,500 לפנה"ס לערך, הובאו אל האתר אבני הענק (מונוליתים), שהן סימן ההיכר של סטונהנג'. האבנים הוצבו בצורת מעגל ומעליהן הונחו אבנים בגודל דומה כמעין משקופים. מערך הדולמנים הזה מכונה מעגל סרסן (sarsen). אבנים אלה נחצבו ככל הנראה באזור מרלבורו דאונס (Marlborough Downs) שנמצא במרחק 32 ק"מ מהאתר ומעריכים כי נדרשו כ- 600 איש כדי להזיז כל אחת מהאבנים הללו ששקלה כ-50 טון.

הפרסות הפנימיות של סטונהנג' מסודרות על ציר השמש, כשהיא זורחת ביום הארוך בשנה ושוקעת ביום הקצר בשנה. למרות הצבת האתר לפי ציר זה, החוקרים עדיין לא יודעים לאיזו מטרה הוא נבנה. אבל ישנן מספר השערות, אחת מהן גורסת כי המקום שימש כשעון אסטרונומי המאפשר מעקב אחר עונות השנה ואילו השערה אחרת טוענת כי המקום שימש כאתר תפילה פולחני הקשור לשמש. הטענה המקורית ביותר גורסת כי המקום שימש כאתר נחיתה לעב"מים!!!
ה-21 ביוני, היום הארוך ביותר בשנה, נחשב ליום מזל עבור הדרואידים שמאמינים כי זהו היום בו חודרות קרניו של אל השמש אל רחמה של אלת האדמה דרך המעגל בסטונהנג'. הדרואידים היו כוהנים קלטים שנחשבו לאוהבי טבע ושוחרי שלום אשר האמינו במיסטיקה ועסקו בכישוף. כיום תנועת "הדרואידים החדשים" מנסה לשמר את המסורת העתיקה.

הגעה: תחנת הרכבת הקרובה ביותר לאתר נמצאת בסולסברי, במרחק של 14.5 ק"מ מהאתר. אוטובוסים היוצאים מתחנת האוטובוס בסולסברי אל סטונהנג' אוספים בדרכם נוסעים מתחנת הרכבת.
אפשר גם להזמין סיורים מאורגנים ומודרכים אל האתר. 

עונה מומלצת: האתר פתוח בחודשים אפריל-אוקטובר.

כתבה: איילת נעמן

12. בית האופרה של סידני
הבניין המוזר, הניצב בנמל של סידני באוסטרליה ונראה כאילו הוא עומד להפליג עם מפרשיו הלבנים למרחקים, זכה להכרה כאחד הסמלים המונומנטליים של המאה ה־20. הקמתו של בית האופרה של סידני לוותה בוויכוחים אינסופיים. הוא הושווה ל"זר של שרירים תקוע בבוץ", אבל כונה גם "הבניין של המאה", ואפילו "פעלול יחסי הציבור הגדול ביותר מאז הפירמידות".

בהתחשב באירועים שהתרחשו במהלך הבנייה, קיומו של בניין האופרה הוא נס. ב־1954 מונתה ועדה שתפקידה היה לייעץ לממשלה בעניין בנייתו של בית אופרה. האתר שנבחר היה בנלונג פוינט (BENNELONG POINT) שעד אז היה תחנת חשמלית. הוועדה הכריזה על תחרות, ו־233 תוכניות אדריכליות הגיעו לסידני ממקומות שונים בעולם; אחת מהן היתה של האדריכל הדני יורן יוטסון. הבניין המוצע היה צר מדי, את ה"מפרשים", שיצרו את הקירות והגג, אי־אפשר היה להקים בטכנולוגיה של שנות החמישים, אבל למרות הכל לא יכול היה חבר השופטים להתעלם מהתוכנית המדהימה והדרמטית שהציג הדני, והבנייה החלה ב־1958.

מלכתחילה היא לוותה בבעיות תקציב עצומות. הקמת המבנה, שהיתה אמורה להימשך ארבע שנים ולעלות שבעה מיליון דולר, ארכה 15 שנים ועלתה 102 מיליון דולר. ב־1966 עזב יוטסון את עבודתו ואת אוסטרליה, מר נפש וכועס. הוא לא חזר מעולם לראות את פרויקט חייו. את המשימה המשיך צוות של ארכיטקטים אוסטרלים צעירים. בספטמבר 1973 הועלתה על הבמה האופרה הראשונה, "מלחמה ושלום". חודש לאחר מכן פתחה המלכה אליזבת השנייה את הבניין באופן רשמי.

13. טימבוקטו, מאלי
העיר טימבוקטו, ששוכנת בשולי הסהרה המערב אפריקאית, אינה זוהרת היום כבעבר, אך במאה ה-14 היתה אחת מהערים העשירות ורבות העוצמה בעולם. אחת מהאוניברסיטאות הראשונות בעולם הוקמה בטימבוקטו, אוניברסיטת סאנקור האיסלאמית, ובה למדו 20,000 סטודנטים משפט, רפואה ותורת הנאום.

באותה תקופה היתה העיר מרכז מסחר חשוב ומוקד חשוב של התרבות האיסלאמית. ב-1450 כבר חיו בעיר, שנוסדה במאה ה-12, 100,000 תושבים, רבע מהם היו מלומדים. ימי הזוהר של העיר היו בין השנים 1591-1403, אז סוחרים צפון אפריקאיים רבים עברו בעיר והחליפו מלח, בדים וסוסים בזהב ובעבדים. באותו תקופה כונתה העיר "עיר הזהב".

ב-1591 נכבשה העיר על ידי מרוקו ומהר מאוד תושביה המלומדים של העיר, שנחשדו בחוסר נאמנות, נעצרו, הוגלו ואף הוצאו להורג. לאחר מכן הפכה טימבוקטו למקום מסוכן, מה שהגביר את המסתורין שאפף את העיר. ב-1788 יצרה קבוצה מאנגליה את ה"אגודה לקידום גילוי האזורים הפניימים של אפריקה", ששמה לה כמטרה בראש ובראשונה להגיע לטימבוקטו. הניסיון לא זכה להצלחה רבה, ואחד מחברי הקבוצה, מונגו פארק, נשדד, עונה ולבסוף הוטבע. ב-1824, האגודה הגיאוגרפית של פריז הציעה פרס לאירופי הראשון שיצליח לבקר בטימבוקטו ולחזור בחיים. מגלה הארצות הסקוטי גורדון ליינג הצליח במשימה ב-1826, אך לא זכה לקבל את הפרס שכן הוא נרצח יומיים לאחר עזיבתו את העיר.

ב-1894 נכבשה העיר על ידי צרפת, ששיקמה את העיר באופן חלקי. ב-1960 היא הפכה לחלק מהרפובליקה העצמאית של מאלי.
למרות שהעיר איבדה מזוהרה, עדיין אפשר לראות בה שרידים מתור הזהב שלה. בעיר שלושה מסגדים גדולים ומרשימים מאותה תקופה, וכן בתי בוץ מהמאות ה-15 וה-16 בהם התגוררו הסוחרים העשירים.

מיקום והגעה: העיר שוכנת בצפון מאלי, ליד נהר הניג'ר. לבירת מאלי, במאקו, ניתן להגיע בטיסות ישירות מפיז ומשם להמשיך בטיסת פנים לטימבוקטו.

 

האם היית ביעד הזה?

  • 2

    כן הייתי

  • 0

    לא, אבל מתכנן

  • 1

    לא מעוניין

הים הקריבי - בוקאס דל טורו

האם המאמר הזה עזר לך?

עזר מאדדי עזרלא כל כך עזרכלל לא עזר





מרכז ההזמנות של מסע אחר

טיסות במחירים שפויים - גאוני כמה שזה פשוט

השוואת מחירי השכרת רכב בחו"ל
המחיר המשתלם ביותר - בלי הפתעות ובלי אותיות קטנות

מרכז ההזמנות של מסע אחר

טיסות במחירים שפויים - גאוני כמה שזה פשוט

השוואת מחירי השכרת רכב בחו"ל
המחיר המשתלם ביותר - בלי הפתעות ובלי אותיות קטנות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

*

code