פארק הפסלים ביורקשייר שבצפון אנגליה (Yorkshire Sculpture Park) הוא מקום קסום. הקסם טמון בעובדה שהפארק פתוח לכולם – תינוקות בעגלה, ילדים צעירים, מבוגרים, נכים, בקיצור בני אדם. הוא ידידותי גם לחיות מחמד, הוא פותח בפני כל מבקר עולם של חוויות, והכניסה אליו היא בחינם. הפארק נולד לפני יותר מ-30 שנה והוא משתרע על שטח אדמה עצום שהיה שייך לבית אצולה כפרי מהמאה ה-18. באפרים ובאחו רועות כבשים, ליד הנהר ובמקווי המים מגעגעים ברווזים, דיר הכבשים הפך לגלריה מאורכת וצרה ומרכז המבקרים שנטמע בנוף זכה למחמאות ולפרסי ארכיטקטורה, אבל זה לא העיקר.
תחת כיפת השמיים, במרחבי הנוף
הנרי מור וברברה הפוורת' היו בין האמנים הראשונים שעבודותיהם הוצבו כאן. פסלי הברונזה של הדמויות האנושיות של מור, עגולות, רכות, גדולות מהחיים, נטועות במרחב, צופות אל הנוף יחד איתנו. משפחת האדם של ברברה הפוורת' עשויה ממקבץ יפהפה של עמודי ברונזה אפורים וכהים. לכל אחד עיגול או אליפסה, כמו עין אנושית בתוך הצורה הגיאומטרית, ממנה ניבט הירוק של הצמחייה, פיסת שמיים ועוד מישהו מהמשפחה… פעם חלל העין נמצא בראש הדמות ופעם בבטן. עמודי הפסלים מפוזרים במורד רך, מתבוננים אחד בשני ובנו, המטיילים ביניהם. כבר אמרנו – דיאלוג.
הושט היד וגע בם
עיסוקו: תקשורת ודרכו מופלאה: בחומרים הייחודיים ויוצאי הדופן שהוא בוחר, בביטוי האמנותי של הקשר בין בני אדם והקשרים תרבותיים מעולם הכתב והאותיות, מהשפה, הספרות והמוזיקה שספג בילדותו ומתורגמת לפיסול מאתגר אינטלקטואלית ומרתק. הקשר אל הסביבה בולט היטב לא רק במיקום הפסלים, אלא במקבץ מרהיב שכולו בקשר בין האדם והעץ. וכאן בדיוק מבליטה האמנות את יכולתה למלא, לרגש, להפתיע. כי לחבק עץ זה להרגיש קצת כמו לגדול בידיים טובות. כי לחבק עץ זה להרגיש נפלא. בעולמנו כבר קיימות קבוצות אנושיות ותנועות העוסקות בלחבק ולפתח מודעות לחשיבות העצים בחיינו. בכל מקום וארץ בדרך אחרת. אפילו יום בלוח השנה המוקדש לכך.
האם העץ משרה שלווה על המחבק אותו? עבודותיו של פלנסה מעלות שאלות ומחשבות. האם אנחנו סוגרים עליו בשתי ידינו ואין לו מוצא ועתיד? האם אנחנו מחבקים את העץ? מגוננים עליו? לאן שלא תיקח אתכם חווית הביקור בפארק הפסלים ביורקשייר, זו חוויה מיוחדת. וכן, לחבק עץ זה נפלא. מומלץ מניסיון אישי.
|
האם היית ביעד הזה?
-
0
כן הייתי
-
0
לא, אבל מתכנן
-
0
לא מעוניין