תפריט עמוד

פארקים של שלום

פארקים של שלום

יש כמה מדינות בעולם שהשכילו לשים את סכסוכי הגבולות שלהן בצד, ולהקים משני צדי הגבול פארקים של שלום. האנשים, בעלי החיים והצמחים חיים בשמורות הביוספריות הללו בהרמוניה, המעבר הקל בין המדינות מושך תיירים והטבע הופך חסר גבולות ומשוחרר

שבעים ושבעה קילומטרים של רצועת יער גשם, נהר, דם רב ומאה וחמישים שנות איבה, הפרידו בין פרו לאקוודור בפיסת הגבול המרוחקת קורדיירה דל קונדור (Cordillera del Condor). עד שבשנת 1998 הלא ייאמן קרה: שתי המדינות חתמו על הסכם שלום וקבעו גבול מוסכם ביניהן. במקום מוקשים נטועים היום סימני גבול באדמתו הבוצית של הג'ונגל, ורצועת הגבול הירוקה הזאת – בית גידול נדיר לבעלי חיים שונים, כמו תת-מין של קוף עכביש ארוך שיער שהתגלה רק כאן – עשויה להפוך לא רק לעיר מקלט לבעלי חיים מאוימים, אלא גם לפארק של שלום.

יש הרואים בפארקים של שלום הזדמנות כמעט אחרונה להצלת בעלי חיים, צמחים ותרבויות השוכנים זה בצד זה ונמצאים בסכנת הכחדה במקומות רבים בעולם. "יש היום דוגמאות רבות לאזורי גבול השוכנים במרחבים בעלי ערכי טבע חשובים, שסבלו בעבר מסכסוכים פוליטיים ממושכים ואשר נפתחים בשנים האחרונות למעבר ולשיתוף פעולה כלכלי, סביבתי ותיירותי", אומר ד"ר אלון גלבמן, חוקר ומרצה בחוג ללימודי תיירות ומלונאות במכללה האקדמית כנרת בעמק הירדן. "בעידן החדש של הגלובליזציה, שבו ארגונים על-לאומיים הם אלטרנטיבה לריבונות לאומית, המגמה הזאת עשויה להוביל להקמתם של פארקים חוצי גבולות שהיו בעבר סגורים ומבוצרים".

זכות ראשונים
על יופיו של פארק הקרחונים (Glacier Park) המשתרע על גבולן המשותף של ארצות הברית וקנדה לא צריך לספר. רבים היו שם והתפעמו מהרי הרוקי, מהיערות, השמים הכחולים, האוויר הצלול, ערבות העשב, הקניונים, האגמים הקרחוניים והנהרות השוצפים. מעטים יודעים ששמו המלא של הפארק הוא Waterton-Glacier International Peace Park, וכי הוא נושא בתואר המכובד של פארק השלום הבינלאומי הראשון. כך אפשר לשוט על ספינה באגמים שבצד הקנדי ולשמוע מפי הריינג'רים, שומרי הפארק, על המאמצים המשותפים של שתי המדינות בשימור בעלי חיים שבפארק הנמצאים בסכנת הכחדה, ואחר כך לחצות את הגבול על גבי אותה הספינה ולהתרגש מהנוף בצד האמריקאי.

מה הניע את חברי מועדון רוטרי במדינת מונטנה שבארצות הברית ואת הקולגות במחוז אלברטה שבקנדה השכנה ללחוץ על ממשלותיהם ולפעול לאיחוד פארק הקרחונים הלאומי (Glacier National Park) האמריקאי עם הפארק הלאומי אגמי ווטרטון (Waterton Lakes National Park) הקנדי בשנת 1931? הרוטריונים, אנשי שלום שכמותם, החליטו להירתם לקידום רוחות השלום שנשבו בעולם אחרי מלחמת העולם הראשונה. כינונו של פארק שלום על גבולן המשותף של ארצות הברית וקנדה, כך קיוו, יעודד רצון טוב בין שתי המדינות, ידרבן מדינות אחרות ללכת בעקבותיהן ולהכריז על אתרי טבע באזורי גבול כפארקים של שלום, יגביר את שיתוף הפעולה הבינלאומי ויתרום להכרה שהטבע הוא חסר גבולות.

לא ברור אם עזי ההרים, הקויוטים, דובי הגריזלי, עשרות מיני הציפורים ו"העדר הבינלאומי" של האייל הקורא, הנודד כבר אלפי שנים בין גליישר לווטרטון על פי עונות השנה, התרשמו מהיוזמה היפה הזאת, אך בשנת 1932 אוחדו שני הפארקים – הפארק הקנדי הקטן יחסית (525 קילומטרים רבועים), ושכנו האמריקאי הענקי (4,101 קילומטרים רבועים) – ומאז הם ישות אחת של יופי ושלווה.

וכיתתו גבולותיהם לפארקים
כעבור עשרות שנים, שבהן ידע העולם אינספור מלחמות וסכסוכי גבולות מן הקשים בתולדות האנושות, חזונם של הרוטריונים מתחיל אולי להתגשם. ארגונים בינלאומיים – האו"ם, אונסק"ו, איחוד אירופה, ברית הסחר החופשי של מדינות אמריקה הצפונית (NAFTA), איגוד מדינות דרום-מזרח אסיה (ASEAN) וארגונים סביבתיים – משתפים היום פעולה בפיתוח פארקים של שלום בעולם. "פארקים הנמצאים בשולי מדינות הם בעלי ערך מוסף של תיירות גבולות בינלאומית", אומר ד"ר גלבמן. "מדובר לרוב באזורים מבודדים ודלילי אוכלוסין, שבזכות ריחוקם עדיין לא נרמסו תחת מכבש של פיתוח והצליחו לשמר מערכות אקולוגיות לא מופרות ומורשת תרבותית מגוונת".

הילת השלום והקלות של חציית הגבולות מהלכות קסם על המבקרים בפארקי השלום בעולם, והם יכולים ליהנות מחוויה הוליסטית של טבע ללא גבולות. מלבדם, המרוויחים הגדולים הם הטבע ואתרי המורשת. במקרים רבים, במקום פיתוח חסר הכרה, משתדלת כל אחת מן המדינות החולקות את הפארק דווקא להוכיח כי היא דואגת לשמר את הנחלה שלה ונוצרת תחרות בריאה.

גם התושבים גוזרים קופון מהתיירים המזגזגים בין הגבולות. "התיירות שהתפתחה בשנים האחרונות בין קזחסטן לקירגיזסטן היא דוגמה לתיירות גבולות שמתחילה מהאנשים בשטח", אומר ד"ר חזי ישראלי, ראש החוג ללימודי תיירות ומלונאות במכללה האקדמית כנרת בעמק הירדן. "הגבול בין שתי המדינות עובר בהרי טיאן שאן (Tian Shan), שגובהם אלפי מטרים – הפסגה חאן טנגרי (Khan Tengri) מתנשאת לגובה של כ-7,000 מטרים, בנופי פרא שהעבירות בהם היא מהקשות שיש. תושבי שתי המדינות המתגוררים באזור הבינו שהם יכולים להפיק פרנסה מהמטיילים הנזקקים לשירותיהם, והיום הם משתפים פעולה בשינוע בהמות וציוד עבור התיירים, ובהדרכתם במעברי הגבול. בזכות היוזמה הזאת, שמסייעת מאוד במיתון המתיחות בין שתי המדינות, קם באזור 'פארק שלום' בלתי רשמי, והיום יש תוכניות מתקדמות לכריית מנהרה למעבר תיירים ומקומיים, בסיוען של כמה ממדינות אירופה".

ידידים בפארק
פארק הידידות (Parque Internacional la Amistad) החוצה את הגבול בין פנמה וקוסטה ריקה נחנך בשנת 1988. יש בו יערות בתוליים – ובכלל זה יערות גשם ויערות עננים – יותר מבכל הפארקים שבקוסטה ריקה גם יחד, והוא משופע בעושר אגדי של מיני בעלי חיים. משערים שהפארק משמש בית גידול ליותר משני שלישים ממיני בעלי החיים שבקוסטה ריקה. יש בו טפירי בירדי, דובי נמלים ענקיים, יגוארים, פומות, אוצֵלוטים ונציגים נוספים ממשפחת החתוליים, יותר מ-600 מיני ציפורים, יותר מ-300 סוגי זוחלים ודו-חיים ומספר גדול של מיני חרקים. באזור טלמנקה (Talamanca) ההררי שבתחומי הפארק מתגוררות קהילות אינדיאניות. קוסטה ריקה מעודדת תיירות בת קיימא (כלומר כזאת שמנוהלת מתוך התייחסות לסביבה ואיזון בין צורכי האדם ובין משאבי הטבע), ופארק הידידות הוא דוגמה למחויבותה לטבע ולסביבה. לא פלא שבשנת 1990 הוא הוכרז על ידי אונסק"ו כאתר מורשת עולמי.

אמנם רוב שטחו של הפארק נמצא בתחומי קוסטה ריקה, אבל בגלל רכס טלמנקה האדיר המגיע כמעט עד לגובה של 4,000 מטרים, המעבר בחלקים מסוימים בו כמעט בלתי אפשרי. הישועה באה מפנמה, שפני השטח שלה מאפשרים גישה נוחה בהרבה אל הפארק. כך, למרות היותו הפארק המבודד ביותר בקוסטה ריקה, המיזם המשותף בין שתי המדינות מאפשר לתרמילאים, לצפרים ולחובבי טבע להגיע אליו וליהנות מגן עדן של טבע בלתי מופרע.

רגל פה, רגל שם
"בעיני כמה מהתיירים, החוויה של חציית הגבולות בתוך הפארק המשותף היא שיאו של הטיול", אומר ד"ר גלבמן. "חציית גבול כרוכה בדרך כלל בהליכים מסורבלים, אבל ישנם פארקים, כמו גן השלום הבינלאומי (International Peace Garden) שעל גבול ארצות הברית וקנדה, שבהם חציית הגבול נעשית ללא עיכובים וללא ביקורת דרכונים. התיירים אינם נדרשים לעמוד בבדיקות, ומרחב הפארק הוא אזור פטור ממכס לסחורות המשמשות בתוך הפארק".

גן השלום, שהוכרז בשנת 1932, נמצא בתחומי מדינת דקוטה הצפונית בארצות הברית ופרובינציית מניטובה (Manitoba) שבקנדה, והוא משופע בסמלים של שלום. על גלעד אבנים פשוט המציין את הגבול מותקנת לוחית אבן שעליה נכתב: "שני העמים מקדישים את הגן לבורא עולם ולתהילתו. אנו מתחייבים שכל עוד נחיה על פני האדמה הזאת לא נישא כלי נשק זה אל זה". מגדל הפעמונים מאפשר תצפית מצוינת על הגן היפהפה, בעוד הפעמונים מתנגנים ברקע. בין ערוגות הפרחים הרבות שבגן יש שתיים בצורת דגלי ארצות הברית וקנדה, ועל שבעת תורני השלום שנתרמו על ידי ממשלת יפן נכתב "מי ייתן והשלום יישמר" ב-28 שפות. הגבול בין שתי המדינות עובר בדיוק במרכז הגן, וההולכים ב"שביל הגבול" (The Border Walk) מצטלמים (בייחוד אם הם אמריקאים או יפנים) עם רגלם האחת בארצות הברית והשנייה בקנדה. הפארק הטבעי שבו נמצא הגן הוא חגיגה של הרים מיוערים, אגמים, שפע של בעלי חיים ופרחי בר.

ואם אין די בזה, קנדה וארצות הברית חולקות עוד פארק שלום אחד במחוזותיהן המערביים, פארק קשת השלום (Peace Arch Park), ובו קשת גבוהה שתוכננה בשנת 1914, לציון מאה שנים לחתימת הסכם גנט בין ארצות הברית לבריטניה לאחר מלחמה שהתנהלה ביניהן על גבולות קנדה. הקשת, שבסיסה האחד דורך על אדמת ארצות הברית והשני על אדמת קנדה, נחנכה בשנת 1921 ונותרה עד היום סמל לשלום.

מקור לפורענות
ולעתים דווקא האירוניה מנצחת. ברצועת הגבול הצרה שבין קוריאה הדרומית לשכנתה הצפונית, על שטח הפקר מגודר וממוקש שאורכו 238 קילומטרים, משגשג בית גידול יוצא דופן שאין לו אח ורע בכל חצי האי הקוריאני – גן עדן למגוון שלם של בעלי חיים, מדובים שחורים אסייתיים ועד עגורים אדומי כתר. ארגוני טבע בינלאומיים שוקדים כעת על כינונו של פארק שלום במובלעת המופלאה הזאת, לפני שתוכניות הפיתוח של קוריאה הדרומית המתועשת והמאוכלסת ושל קוריאה הצפונית המדולדלת יעשו בה שמות.

אבל ככל שיישמע הדבר רצוי לכל, רעיון פארקי השלום אינו פשוט לביצוע. מימושו תלוי בגחמותיהם של מנהיגים פוליטיים, ברצונם הטוב של פקידים, במידת היענותם של המקומיים משני צדי הגבול ובתקציבי עתק. קל לסמן משבצת ירוקה על המפה, אבל בפועל אזורי גבול הם פעמים רבות מקור לפורענות. הם שורצים מבריחי גבול, משמשים מקום מקלט לציידים שעוברים על החוק, ללוחמי גרילה, למהגרים בלתי חוקיים ולמבריחי סמים.

סיפורו של פארק ביג בנד (Big Bend National Park) בטקסס הוא דוגמה לבעייתיות שבהקמת פארקים של שלום בגבולות שבהם המציאות גוברת על הכוונות הטובות. תשאלו את הריינג'רים שצריכים להתמודד עם מאות האלפים המנסים לגנוב את הגבול ממקסיקו ועושים זאת בשטחי הפארק. לא אחת נדרשים הריינג'רים לשמור על בעלי החיים והצמחים מפני מסיגי גבול הגורמים נזקים בדרכם, וכך קורה גם בפארק "אורגן פייפ קקטוס" (Organ Pipe Cactus National Monument) שעל גבול אריזונה-מקסיקו.

החלום על כינונו של פארק שלום, שיכלול את ביג בנד בצד האמריקאי ומרחבים של טבע ממערב לנהר גרנדה (Rio Grande) שבמקסיקו, החל להירקם עוד בשנת 1935, והיו מעורבים בו נשיאי שתי המדינות בכבודם ובעצמם, פרנקלין רוזוולט ומנואל אווילה. ביג בנד אמנם נפתח בשנת 1944, אבל מהצד המקסיקני החקיקה התעכבה, וחמישים שנה עברו עד שממשלת מקסיקו הכריזה על שני אזורים מוגנים, מאדרס דל כרמן (Maderas del Carmen) וקניון דה סנטה אלנה (Cañón de Santa Elena), בחלק הפארק שבתחומה.

בשנת 1997 חתמו ממשלות ארצות הברית ומקסיקו על מכתב כוונות ובו קריאה להגברת שיתוף הפעולה משני צדי ריו גרנדה. חזון הפארק המשותף בין אמריקה העשירה ומקסיקו הענייה אמנם עדיין רחוק מהגשמה מלאה, אבל פרויקט מִחזור משותף בין אתר הנופש הסביבתי פוראוור (Forever Resort) שבצד האמריקאי ובין קהילת אוחינאגה (Ojinaga) שבמקסיקו, ויחסי הידידות שנרקמו ביניהם, הם מקור לתקווה.

הפארק הנמוך ביותר בעולם
במסגרת שיחות השלום שהתקיימו במהלך השנים בין ישראל למצרים ובין ישראל לירדן, הועלו רעיונות שונים לשיתוף פעולה אזורי בדמותם של פארקים חוצי גבולות, כמו הקמת "הפארק הנמוך ביותר בעולם" סביב ים המלח, הכרזת מרחב תיירותי-אקולוגי בים האדום וכינונו של פארק ביוספרי באִי השלום בנהריים.

בינואר 2007 אף נחתם מזכר הבנות בין ראשי המועצות האזוריות עמק הירדן ובקעת בית שאן ובין מועצת מואז בן ג'בל בירדן. המזכר מכיר בחשיבות השמירה על הירדן ומצביע על הפוטנציאל לקידום השלום הגלום ביצירת פארק חוצה גבולות המושתת על ערכים אקולוגיים וערכי מורשת במרחב אי השלום בנהריים. ארגון "ידידי כדור הארץ" פועל להסרת המכשולים הפוליטיים ולקידום החזון המשותף, ובין שאר התוכניות עלתה הצעה להקים בועה של תיירות וטבע ופארק צפרות חוצה גבולות באזור אי השלום בנהריים. על פי התוכנית יוצף "אגם רוטנברג" מחדש, בתי היישוב תל-אור שהוקמו עבור עובדי תחנת הכוח המיתולוגית ישופצו ויהפכו למלון אקולוגי, ומבנה תחנת הכוח יהפוך למרכז מבקרים שאליו תותר כניסה מישראל ומירדן.

"דרך השלום", שנסללה בסמוך למושב חצבה שבערבה לאורך גדר הגבול עם ירדן, היא סממן שלום נוסף ואמצעי לשימור הנוף המקומי – אם כי לפי שעה רק בצד הישראלי של הגבול. אפשר לנוע לאורכה ברכב, לרכוב על אופניים, לטייל ברגל לצד כביש הפטרולים, ולהשקיף על הצד הירדני ממצפה השלום שעל הדרך. מאליו מתבקש גם לצפות על נופי נחל הערבה והרי אדום, להתרשם ממראה מאגרי המים המרווים את השדות ולסייר בבתרונות הציוריים של סלעי חוואר הלשון. הסכם השלום בין ישראל לירדן יצר באזור הערבה תקווה לאחד הדגמים המבטיחים של שיתוף פעולה מדעי וחקלאי וחזון לפרויקטים משותפים נוספים ולפארקים של שלום. אחרי הכל, שלום אינו אופציה גרועה כל כך. כדאי לשקול אותה ברצינות.

 

האם היית ביעד הזה?

  • 0

    כן הייתי

  • 0

    לא, אבל מתכנן

  • 0

    לא מעוניין

האם המאמר הזה עזר לך?

עזר מאדדי עזרלא כל כך עזרכלל לא עזר





מרכז ההזמנות של מסע אחר

טיסות במחירים שפויים - גאוני כמה שזה פשוט

השוואת מחירי השכרת רכב בחו"ל
המחיר המשתלם ביותר - בלי הפתעות ובלי אותיות קטנות

מרכז ההזמנות של מסע אחר

טיסות במחירים שפויים - גאוני כמה שזה פשוט

השוואת מחירי השכרת רכב בחו"ל
המחיר המשתלם ביותר - בלי הפתעות ובלי אותיות קטנות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

*

code