תפריט עמוד

ערים עתיקות וחופים באיסטריה

ערים עתיקות וחופים באיסטריה

חבל איסטריה, שבו כמעט ולא הורגשה מלחמת האזרחים ביוגוסלביה לשעבר, היה יעד תיירות עשיר ומפותח כבר בתחילת המאה ה-20. החופים היפים והערים העתיקות עדיין מושכים לכאן המוני תיירים

בחבל איסטריה, בצפון מערב קרואטיה, אוהבים מאוד לדבר איטלקית. שיחה באיטלקית מעידה בחצי האי על יותר מיכולת לשונית או השכלה. שיחה באיטלקית זו הצהרה פוליטית, חברתית וכלכלית. תושבי איסטריה, בייחוד בחלקו המערבי של חצי האי, על קו החוף של הים האדריאטי שפונה לאיטליה, מדגישים בעזרת השליטה בשפה השכנה את הזיקה שלהם לוונציה העשירה, התרבותית והמתוירת ואת העובדה שהם חלק ממערב אירופה. יש להם לא מעט הסתייגויות מן השלטון המרכזי הקרואטי, ובכמה מן השיחות איתם עלה מהר מאוד שמה של המפלגה המקומית, "המפלגה הדמוקרטית של איסטריה", שמנהיגיה אינם מהססים להביע את דעתם על שלטון המרכזי, "גובי המסים מזאגרב", שאינם מחזירים די השקעות לחבל הארץ העשיר. התחושה באיסטריה היא שאוטונומיה מסוימת יכולה רק לעזור. חלק מן התחושה הזו נובע מן העובדה שאיסטריה לא השתתפה כלל במלחמת האזרחים שהסתיימה בחלקיה השונים של יוגוסלביה לשעבר לפני עשר שנים. איש לא ערער על כך שאיסטריה שייכת לקרואטיה, אבל בניגוד לחבלי ארץ אחרים, כדלמטיה ובירתה דוברובניק, שהופגזה בידי כוחות סרביים, באיסטריה לא נשמע אפילו הד פיצוץ אחד. העדויות היחידות לכך שמתנהלת במדינה מלחמה היו הפליטים שברחו לאזור מחלקיה האחרים של קרואטיה. זו גם סיבה שההתאוששות של התיירות בחבל ארץ זה מהירה יותר בעשור האחרון מרוב חלקיה האחרים של קרואטיה.

המיקום של חצי האי, שנראה כמשולש הפוך, זיכה אותו כבר בתחילת המאה העשרים במעמד של יעד תיירות עשיר, מפותח, נחשק. תושבי האזור רואים עצמם מאז כמקבילה האדריאטית של "חוף התכלת" בריביירה הצרפתית וששים להזכיר את השמות המפורסמים של האמנים הגדולים שגרו ועבדו כאן. לא קשה להבין במהלך ביקור בחופי איסטריה מדוע נמשכו לכאן כוכבות זוהרות כאיזידורה דאנקן, סופרים כג'ימס ג'ויס וצ'כוב ומלחינים כמהאלר ופוצ'יני. חלפו מאז כמעט מאה שנה, ולא מעט השתנה על החוף האדריאטי. דווקא באתרים הוותיקים ביותר, אלה שבהם פרחה התיירות, מרגישים את ההזדקנות. במקומות שנחשבים נידחים וקטנים יותר מצפות עכשיו ההפתעות הנעימות.

עיר הנופש אופאטייה, בפינה הצפון מזרחית של חצי האי, נחשבה בתחילת המאה העשרים לפנינת התיירות של החבל. היום אופאטייה היא עיר תיירותית מאוד, עם הרבה מאוד בתי מלון, עצי דקל, מסעדות ובתי קזינו, שעושה מאמץ להחזיר עטרה ליושנה. זה לא קל, כיוון שבעיר החוף יש תחושה עזה של אתר קשיש, מטופח מאוד, קצת משעמם, לא זול ובעיקר כזה שיצא מן האופנה כבר לפני כמה עשרות שנים. במובנים רבים אופאטייה עם עצי הדקל, הבתים הצבועים בצבעי פסטל רכים, הטיילת על החוף והקהל המבוגר היא המקבילה האירופית של מיאמי ביץ'. אם "וילה אמליה" (כיום חלק ממלון קבארנר) בה התאכסנה איזידורה דאנקן בחברת מאהביה הצעירים היא עדיין אתר התיירות הבולט בעיר, אין טעם להאריך את השהות דווקא כאן. החלקים האחרים של איסטריה, בייחוד הקצה הדרומי והחוף המערבי של חצי האי, צפופים פחות, מעניינים, נעימים וזולים יותר. 

כביש מספר 21 (שבחלק מן המפות נקרא 751E ) מקיף את כל איסטריה. המרחק מאופאטייה לעיר פולה בקצה הדרומי של חצי האי כמאה קילומטרים בלבד. חציה הראשון של הדרך צמוד לחוף ים ובקטע שמדרום לעיר לאבין חוצה הכביש לתוך היבשת. את רוב זמן הביקור באיסטריה כדאי להקדיש לקטע הדרך לאורך החוף המערבי, שעולה מפולה צפונה לכיוון רוביני, פורץ' וערי החוף שמעבר לגבול הסלובני, פיראן ואיזולה. 

פולה היא העיר הגדולה באיסטריה ובה פועל כיום הנמל המסחרי הסואן ביותר בחלק זה של הים האדריאטי. האתר המעניין ביותר בפולה הוא האמפיתיאטרון הענק שנבנה בתקופה הרומית, בסוף המאה הראשונה לספירה, כמעט לפני אלפיים שנה. המיקום של האמפיתיאטרון בולט ומפתיע מאוד, קרוב לכניסה לעיר, ולא רחוק מן הנמל. כיוון שהוא בנוי על גבעה קל מאוד לראות את קשתות האבן הגדולות שלו כמעט מכל פינה בעיר. זהו האמפיתיאטרון השישי בגודלו בעולם, נשמר במצב מצוין, ויכול להכיל 22 אלף צופים. איש אינו יודע לענות בביטחון על השאלה מדוע בנו דווקא בפולה, עיר שבמאה הראשונה התגוררו בה רק כחמשת אלפים תושבים, מבנה ואתר בילוי כה גדול. כיום נכנסת פולה בזכות האמפיתיאטרון לרשימת אתרי השימור העולמי של אונסק"ו, ואלפי תיירים נוהרים לכאן כדי לראותו (שעות הביקור מתשע עד חמש. הכניסה עולה 30 קונה). כמו במבנים דומים רבים, המראה המרשים ביותר הוא דווקא מבחוץ. עוד לפני שנכנסים כדאי להקיף את האמפיתיאטרון ולהציץ פנימה. בכניסה לאמפיתיאטרון ניצב צעיר לבוש כחייל רומאי, חמוש במגן ובכידון, שמתייצב עם התיירים לצילומים ברוח תקופת הגלאדיאטורים. דווקא הוא לא מדבר מלה באיטלקית. 

גיבור מקומי אחר, הסופר האירי ג'ימס ג'ויס התגורר בפולה ב-1904במשך כחצי שנה. ג'ויס ברח באותה שנה עם חברתו ואשתו לעתיד נורה בארנקל. הוא חיפש עבודה כמורה לאנגלית ונשלח לפולה כדי ללמד קצינים בצבא אוסטרו הונגרי. למרות הנסיבות נהנה כאן הזוג הצעיר ממקום מגורים משותף ראשון, אבל למרות שכתב שהוא מחבב את העיר העדיף ג'ויס לעבור בהזדמנות הראשונה לטרייאסט האיטלקית, הגדולה והתרבותית יותר. גם היום מציינים כמה מקומות בעיר את הזיכרון שהותיר בה הספר הנודע – אפשר עדיין לבקר בבית הספר לשפות בו לימד, לשבת בבית הקפה בו נהג לשתות מדי יום או להיכנס לקפה "יוליסס", בבניין בו פעל בית הספר. 

כאשר נוסעים לאורך החוף המערבי של איסטריה כדאי להתעכב ולהקדיש את מירב הזמן לעיירה רוביני. זהו הנמל הונציאני השמור ביותר באזור ובעיקר יש בו תחושה של מקום שלא התמסחר עדיין יתר על המידה. רוביני היא עיירת דייגים שאמנים רבים בחרו בה בשנות החמישים כמקום מושבם. הצירוף הזה מורגש היטב במהלך הביקור. יש כאן שוק פעיל, סיות דייגים, ציוד דיג לצד הרבה גלריות לאמנות, אמנים שמוכרים עבודות ברחוב וציורים שתלויים בכל פינה. בזכות הפעילות של האמנים זכתה רוביני לכינוי "מונמארטר של איסטריה". 

היתרון הגדול של רוביני טמון בכך שכל הפיתוח והבנייה של השנים האחרונות נעשו הרחק מן המרכז ההיסטורי של העיירה. בתי המלון החדשים בנויים על חופו של מפרץ אחר, צפוני יותר ולמעשה נחבאים לחלוטין מעינו של המבקר ברוביני. הנמל המקומי הוא עדיין תערובת נעימה של סירות דייג עם יאכטות של תיירים. לאורך הרציפים והחוף פרוסים זה לצד זה שולחנות של בתי קפה ורשתות דיג ירקרקות. הכיכרות המרוצפות, עם מזרקות מים שפועלות במרכזן והבניינים הונציאנים המרווחים מעניקים כאן את האישור לכך שונציה אכן נמצאת בדיוק מעברו השני של הים האדריאטי, מרחק שעתיים וחצי שיט בלבד.

מרכז העיירה היה פעם אי ורק באמצע המאה ה-18 הונחה הסוללה שמחברת אותו כיום אל היבשה. הביקור ברוביני פשוט מאוד: כל הדרכים שחוצות את העיר העתיקה מובילות אל הרחוב העולה לראש הגבעה הנישאת מעל העיירה, עליה ניצבת כנסיית סנט אופמיה. אפשר לצפות מכאן בתנועת הסירות שנכנסות אל הנמל, בבתי העיר, בחופי הרחצה הסמוכים ובמרחבי הים. ברחבת דשא גדולה, קצת מתחת למפלס הכנסייה, פועל בית קפה נעים שמתאים מאוד לצפייה בנוף. מי שמחפש בדידות גדולה יותר יכול לשוט מן הנמל של רוביני לאחד משני האיים שסמוכים לעיירה: סווטה קתרינה, הקרוב מבין השניים וקרווני אוטוק (האי האדום) בפתח המפרץ של רוביני. שניהם אמנם אינם לגמרי נטושים, בכל אחד מהם פועל מלון קטן, אבל השילוב המוצלח של חופים ארוכים ומוצלים, שעצי אורן מגיעים בהם עד החוף ומים צלולים מאוד משפרים את הביקור באיסטריה בכמה דרגות. 

בהמשך הדרך מרוביני צפונה, לאחר שמקיפים את תעלת לימסקי, שנראית כפיורד כחול, כדאי לנטוש את כביש 21 ולעבור לכביש 301 הקטן יותר, הנצמד אל חוף הים ופוקד את העיירות פורץ', נוביגראד ואומאג. מכאן כבר קצרה מאוד הדרך אל הגבול הסלובני, שאורכו רק 60 קילומטרים ואל הגבול האיטלקי, שנראה מאיסטריה קרוב במיוחד.

האם היית ביעד הזה?

  • 0

    כן הייתי

  • 2

    לא, אבל מתכנן

  • 0

    לא מעוניין

האם המאמר הזה עזר לך?

עזר מאדדי עזרלא כל כך עזרכלל לא עזר





מסע אחר - המרכז לנסיעות

מרכז ההזמנות של מסע אחר

טיסות במחירים שפויים - גאוני כמה שזה פשוט

השוואת מחירי השכרת רכב בחו"ל
המחיר המשתלם ביותר - בלי הפתעות ובלי אותיות קטנות

מרכז ההזמנות של מסע אחר

טיסות במחירים שפויים - גאוני כמה שזה פשוט

השוואת מחירי השכרת רכב בחו"ל
המחיר המשתלם ביותר - בלי הפתעות ובלי אותיות קטנות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

*

code

מסע אחר - המרכז לנסיעות