עיסוי תאילנדי – תן לאצבעות ללכת במקומך

כגגליבר בארץ הגמדים, שרוע בודהא המוזהב לאורכו של אולם וואט פו (Wat Pho), אינו מוטרד מהרעש של המוני המבקרים ועולי הרגל אל הפסל הגדול ביותר של "בודהא השוכב" בתאילנד – 46 מטר אורכו, 15 מטר גובהו.
בעודי חולפת באיטיות על פניו, מנסה לקלוט את המסר שבמבטו המכונס, בדרכו אל הנירוונה המופלאה, ניסיתי להתחבר אל התחושה שבגופו; להבין את המצב הזה, שאמור להיות התגלמות כל המאוויים והמאמצים של חיים נכונים. עקבתי בדריכות. בודהא לא נע, גופו היה שליו ונינוח. הוא אפילו לא מצמץ, לרמוז אם הבחין בנקישות המטבעות הנופלות לקעריות איסוף הצדקה המונחות לאורך האולם.
הצטרפתי אל אספני המעשים הטובים: המרתי שטר זעום בצרור פרוטות מרשרשות ותוך שינון תפילה שבלב הטלתי מטבע אחר מטבע לצדקה. לקול צלצול המטבעות הרגשתי – כמו בקופה רושמת – שאי שם הולך ותופח חשבון לזכותי.
רגלי נשאו אותי הלאה, מן ההמולה אל בין השבילים. וואט פו הוא המתחם המקודש הגדול והעתיק ביותר בבנגקוק. במאה ה־16 הוא שימש למגוריו ולמקדשו של נסיך. כאשר המלך ראמה הראשון העביר לבנגקוק את בירתו, ב־1782, הוא ערך שיפוץ נרחב במקום.
המלך ראמה השלישי הפך את המקום למרכז רפואי, וחנך ב־1836 את "האוניברסיטה הפתוחה" הראשונה מסוגה, שהיתה מעין ספרייה ללא מורים. ביוזמתו, מתוך אמונתו כי ידע צריך להיות נחלת הכלל, הורה ראמה השלישי לאסוף את כל המידע הרפואי הקיים ולהנציח אותו בגילופי אבן.
גילופי האבן, שישים במספר, אוצרים חומר לימודי רב, תיאורטי ומעשי. כמו כן ישנם שמונים פסלים בתנוחות יוגה שונות המייצגים "עיסוי עצמי" ו"מתיחות" בעלות אפקט של ריפוי, וכן איורים לכ־1,100 נוסחאות לערבוב צמחי מרפא.

וואט פו, המתחם המקודש הגדול והעתיק ביותר בבנגקוק, שבו נמצא גם בית הספר המפורסם לעיסוי תאילנדי צילום : הראל סטנטון

ב־1906 ציווה המלך ראמה החמישי על הרופאים המלכותיים לתרגם לתאית את הטקסטים הללו, שהיו כתובים בכמה לשונות עתיקות, וחובר ספר הרפואה המלכותי. הספר כולל גם את נוהלי העיסוי, הערוצים והנקודות.
שוטטתי בין המקדשים והפסלים מוקסמת מהיופי, ההרמוניה, העושר הצורני והצבעוני, עד שהגעתי לפתחו של ביתן צנוע למראה ועליו שלט: "בית ספר לעיסוי תאילנדי מסורתי". בהמשך התחוור לי שאין קשר בין "האוניברסיטה הפתוחה" שייסד המלך ראמה השלישי ובין בית הספר לעיסוי, שבו כלל לא מלמדים על פי גילופי האבן. הנושא המרכזי הנלמד בו הוא עיסוי להרפיה, שמקורו בעיסוי העממי.
נזכרתי בנקודות הזכות שצברתי זה עתה אצל בודהא, ומיהרתי לפדות את הצ'ק. "בודהא", אמרתי לו במחשבותי, "ארגן לי בבקשה שבועיים פנויים, שאוכל לבוא למקדש ללמוד עיסוי תאילנדי מסורתי". בקשתי נענתה, וזמן קצר אחר כך התייצבתי עם שתי תמונות, חופן שטרות ולב פועם משמחה והתרגשות ליומי הראשון בקורס.

משחקי תפקידים
עד מהרה התחלפה שמחתי בכעס. המורה דובר האנגלית שהובטח לי ניתן לאחר, ולרשותי הועמדה מורה שלא ידעה אפילו לחייך באנגלית. איך אפשר ללמוד ככה, חשבתי לעצמי. זה לא רציני. אם אין ביני ובין המורה תקשורת מילולית, איך היא תסביר לי על אנרגיית החיים הזורמת לאורכן של 72 אלף תעלות? איך אלמד למצוא את עשרת ערוצי האנרגיה העיקריים, או לאתר את נקודות האקופרסורה (לחיצות) שלאורכם?
השליטה שלי בשפה התאית הסתכמה בשתי מלים: סוואדי, שפירושה שלום, וקופ קון – תודה. אמרתי רק את המלה הראשונה ופסעתי מאוכזבת בעקבות האשה הצנומה שבמחיצתה אבלה את השבועיים הקרובים, מבוקר עד ערב. חצינו את האולם עד הקצה השני, לחלקת הדרגש והארונית שלה. חשתי מבוכה. באולם היו עשרות אנשים. כל המורים והתלמידים גם יחד, כל נותני ומקבלי העיסוי, כולם מקובצים באולם אחד ענקי, על גבי דרגשים רחבים, שעליהם היו סדורים מזרנים, אחד בסמיכות לאחר.
מה זה, שוק בשר? התקוממתי בלבי. איפה הרוחניות שבעניין? מה עם מעט פרטיות, קצת אינטימיות? אלא שעד מהרה התרגלתי לאווירה ולא יכולתי לחשוב שזה יכול להיות אחרת. ב"ביחד" הזה היתה מעין המחשה לפילוסופיה הטוענת שהכל אחד הוא: הנותן, המקבל וכלל הנוכחים – כל אחד מהם תחום בבועת פרטיות, אך מקיים את המסה העצומה והרוחשת פעילות של הוויית המקום.
המורה השכיבה אותי על גבי והחלה מעסה את כפות רגלי. מה, נדמה לה שבאתי להתפנק? לא חבל על הזמן? זה נקרא ללמוד? הייתי מתוסכלת, אך משום שלא היתה בינינו שפה לתקשורת, והכסף כבר שולם במזומן, החלטתי למזער את הפסדי ולהתענג לכל הפחות על העיסוי שנמשך יותר משעה.
כאשר הייתי נינוחה, רפויה, כחומר ביד היוצר, נגעה המורה קלות בכתפי, רמזה שאזוז מעט ונשכבה על המיטה. היא אמרה דבר מה בתאית שוטפת, בטון שקט ונינוח. כנראה אמרה: "בואי נתחלף בתפקידים". כך החל תהליך הלימוד. שבועיים של הוראה באמצעות נגיעות – שלה בי, שלי בה. מדהים כמה אפשר להעביר בשפת הנגיעות.

שיעור בעיסוי. את הידע על מיקומם של ערוצי האנרגיה קולטים באמצעות הדגמה על גוף התלמיד ותהליך של ניסוי-טעייה על גוף המורה | צילום : TAT

את הידע על מיקומם של ערוצי האנרגיה, הנקראים סֶן, קלטתי באמצעות הדגמה שלה על גופי ותהליך של ניסוי־טעייה־תהייה שלי על גופה. שוחחנו בשפה של תחושות, בידיים ובגוף, ובהדרגה למדתי לראות, לשמוע ולהבין דרך האצבעות.
מיתוס נוסף שהתנפץ לי קשור ביצירתיות האינטואיטיבית. מתברר שלעיסוי תאילנדי יש מערך פעולות קבוע וכללים מדויקים, ומורתי – שהיתה, לשמחתי, מן הקפדניות – לא נתנה לי לבטא שום רוח של יצירתיות, בבחינת "כזה ראי וקדשי".
בהדרגה הכרתי והפנמתי את רצף הפעולות, שהחל בכפות הרגליים והסתיים בראש. סדרה של מניפולציות על השרירים, הרקמות, המפרקים והשלד. לחיצות לאורך ערוצי האנרגיה, פיתולים ומתיחות, כדי לשחרר חסימות היוצרות אי נוחות, מיחושים ומחלות.

הבן של זונת הצמרת
העיסוי התאילנדי נקרא "עיסוי עתיק", ומקורותיו נטועים בצפון הודו שלפני 2,500 שנה. המסורת מספרת שלסלווטי, זונת צמרת מראג'סטאן, נולד בן. הילד נמסר לאחת השפחות, שהניחה אותו ליד ערמת זבל. מצא אותו בנס הנסיך אביה והחליט לגדלו.
הנסיך העניק לילד את השם: ג'יווקה קומר בהאצ'ה (בתאילנד הוא נודע בשם שיווגו קומרפאג'). מקור המלה "ג'יווקה" בשורש שמשמעותו "לחיות"; ופירוש המלים קומר בהאצ'ה הוא "בן טיפוחיו של הנסיך". כאשר הגיע הנער לבגרות, הוא גילה עניין בלימודי הרפואה. בתום הכשרה של שבע שנים אצל בכיר הרופאים, הוא הוסמך ומונה למרפאו האישי של המלך (ויש הטוענים שגם של בודהא וחבורת חסידיו).
ג'יווקה קומר בהאצ'ה מוזכר בכתבים הבודהיסטיים, ונחשב למייסד האגדי של אמנות העיסוי. חוכמתו הגיע לסיאם, כיום תאילנד, במאה השנייה או השלישית לפני הספירה, ביחד עם הבודהיזם. עבודתו התבססה על טכניקות לעריכת מניפולציות על הגוף (שילוב של מתיחות ולחיצות לאורך קווי זרימת האנרגיה), דיאטה, עשבי מרפא ותורות נסתר. ההוראה הרוחנית וטכניקות הריפוי, כולל העיסוי, עברו כתורה שבעל פה מדור לדור וממורה לתלמיד.
עיסוי טוב הוא כזה הניתן מתוך ריכוז משותף של נותן ומקבל, בהירות הכוונה ונחרצות הפעולה. עיסוי נכון הוא איטי, קצבי ומדיטטיבי ותואם את קצב הנשימות. עיסוי אמיתי הוא שיחה בלי מלים, המתנהלת בין תחושות הגוף ומיחושיו לידיים חכמות ולב מקשיב.
רוח העיסוי נעוצה בהוראתו של בודהא, ועל פי המסורת הוא נחשב לעיסוק רוחני של נתינה. הוא מבוסס על אהבה וחביבות, חמלה ואהדה, ומתבצע ללא דעות קדומות. עיסוי מביא להרמוניה, בריאות, אושר והרגשה טובה ולכן נחשב כמעשה של חסד שמובא בחשבון לקרמה העתידית של הנותן.
בתום הקורס, לאחר שבועיים של התנסויות מבוקר עד ערב, נערך מבחן הסיום. שוב מצאתי עצמי מול הדלפק, כאשר הפעם הונפקה לי תעודה רשמית, המאשרת את הישגי. בשלב זה כבר הוכפל אוצר המלים שלי בתאית. ידעתי לומר: נאק־נאק (חזק) וגם באו־באו (חלש). תודה למורה נפלאה, שלימדה אותי ללא מלים את רזי העיסוי התאילנדי.