עוצמת ההינדואיזם ורוח הג'איין

מול ההמונים הצובאים על מקדש ההינדואיזם עומד הג'איין. בכל אחד מביקורי בהודו צץ לפני איש ג'איין. בפעם האחרונה היו אלה נציגי שני הזרמים של אמונה זאת. בחורבות מבצר גולקונדה בהיידראבאד היה זה איש ג'איין עירום, ובבאנאראס, ליד חנות "מוטילאל" הידועה לספרים, היה זה נזיר ג'איין לבוש לבן ומטפחת על פיו, למנוע בליעת חרקים זעירים ביותר. זוהי החלוקה הקלאסית בין הדרומיים העירומים לבין הצפוניים לובשי הלבן.
הג'אייניזם עבורי הוא קודם כל הפסל של גומאטסווארה, הנמצא בשרוואנה בלאגולה, במרחק כמה שעות נסיעה ממייסור.
הנסיבות להעלמם של הג'איין, המונים כיום לא יותר מ-2 מיליון, הן היסטוריות. אולם השאלה המסקרנת מכולן היא, מדוע אמונה אתאיסטית ביסודה, שלא העניקה תפקיד חשוב לאלים, לא החזיקה מעמד. נכון שההשקפה הג'איינית איננה ברורה כל צורכה, במיוחד לאור פרשנויות סבוכות ומפורטות שנוספו בימי הביניים ורובן לא נחקרו ולא תורגמו, אבל דברים מעניינים עולים מתוך קריאה על ובתוך טקסטים. למשל, על הקיום ההדדי של נשמות חיות ולא חיות. כל אלו באים לידי מימוש בפסלו של באובלי.
על פי תורת הג'איין, כדי להגיע לגאולה שלמה צריך אדם לעזוב הכל מאחוריו, אפילו את בגדיו, ולצאת עירום אל העולם. ייסורי נזירי הג'איין ידועים ברצינותם המירבית, וכוללים גרימת עיוורון עצמי אל מול השמש והרעבה עצמית. לפחות שלושה מן הנדרים שלקח על עצמו נזיר הג'איין קיימים גם בתרבויות אחרות: לא לשקר, לא להרוג ולא לגנוב. אל שני הנדרים האחרים, הימנעות מקיום יחסי מין ומבעלות על רכוש, התייחסו בהקלה, והג'איין עצמם עסקו בעיקר במסחר. יש טוענים שהג'איין, בניגוד לבודהיזם, שרדו בהודו משום הדאגה לפרטים, שהיו תמיד חלק ממסדר רחב יותר.
הפסל של גומאטסווארה בולט למרחקים. בעת שהאוטובוס מתקרב הוא הולך ונחשף, הולך וגדל, עד שהוא עומד במלוא גובהו, כ-20 מטר. אל ראש הגבעה שבפסגתה הוא ניצב יש לטפס במעלה 500 מדרגות. את התחושה המתגמדת של האדם קשה להמחיש. זו תחושה הדומה לזו בעת שצועדים בתוך קניון וסלעים אדירים סוגרים סביב. הפסל בן למעלה מאלף שנים. הוא הוצב במקום בשנת 981. האגדות מספרות שכשהוצב הפסל ירדו עליו פרחים משמים וידיו הדיפו בושם.
גומאטסווארה הינו כינויו של נסיך הג'איין באובלי, שבזמן מאבק עם אחיו הבכור והחמדן, באראטה, קיבל על עצמו תבוסה ברגע הניצחון, משום חוסר התועלת והתכלית שבכך. אגב, המאבק לא היה כרוך בשפיכות דמים; זו היתה תחרות משולשת של נעיצת עיניים עד לתשישות, התזת מים והיאבקות. באובלי נטש את המלכות והתחייב לנדרי הצומות והסיגוף של נזירי הג'איין. למרות העינויים נראה הפסל כמי שניזון היטב. גומאטסווארה ניצב בתנוחת מדיטציה, רגליו תקועות היטב באדמה, וידיו מושטות כלפי מטה אך לא נוגעות בגוף. יופיו הרב של הפסל נובע בין השאר מחיוך זעיר המופיע על פניו. האגדה מספרת שבאובלי עמד זמן כה ממושך במקום אחד, עד שצמחים נכרכו על זרועותיו.
ההרגשה המיוחדת האופפת את הפסל נובעת מיכולתו המופלאה להקרין רגע של שחרור מעולם החומר. סביבו שורה שלווה גדולה; מעט אנשים מגיעים לכאן. נזירי הג'איין המשרתים לפני הפסל הם צעירים, פתוחים מאוד וששים לקשור שיחה רגועה באנגלית.

התשובה לשאלת הניגודים והסתירות בין ההמון ההינדואיסטי ובין הבדידות הג'איינית נשארת כמובן פתוחה, אבל באותו רגע של הנתקות מן העולם החומרי המקיף את המבנים והפסלים, באותו רגע קל יותר להצביע, דווקא על הדמיון בין שני המקומות.