תפריט עמוד

ספארי בבוצוואנה: בין פילים ואריות בדלתת האוקוואנגו

החיזור שנכשל... אריה ולביאה בשמורת מורמי בבוצוואנה, צילום רמי דיציאן

אריה שלא כבש את יצרו מזנק לפתע על לביאה האורבת לטרף, עדר פילים מחכה לסימן מהפילה המנהיגה כדי לחצות את הנהר, תזמורת לילה המורכבת משאגות, נהמות, יללות ותרועות ועוד חוויות בלתי נשכחות מספארי בשמורת מורמי בבוצוואנה. ולקינוח, טיסה בהליקופטר מעל מפלי ויקטוריה, שד"ר ליווינסטון כינה "המראה המופלא ביותר באפריקה"

לביאה ואריה רבצו במרחק מה זו מזה. לפתע קמה הלביאה, כולה דרוכה. ריח עדר האימפלות שרעה בסביבה דגדג בנחיריה. היא זיהתה פרט אחד שעמד מעט בצד ובתוך דקה כבר התחבאה בסבך בפוזה של זינוק. בדיוק לטרף כזה היא זקוקה כדי להביא מזון לגוריה. עצרנו נשימה. בעיני עצמנו אנחנו אמנם שוחרי שלווה ושלום עלי אדמות, אבל מי אנחנו שנפספס הזדמנות לראות ציד, לראות דם!

אם לא היינו רואים את סרט הטבע הזה מול עינינו, זה יכול היה להיות סרט של נשיונל ג'יאוגרפיק: לביאה צעירה מתכוננת לזנק על אימפלה, כמה גנו שותים ממקווה מים סמוך, תורי צווארון עורכים מטס מעל ראשינו, והלביאה עוד רגע נועצת ניבים בצוואר האימפלה.

אלא שבדיוק אז האריה החליט לנסות את מזלו. הוא רץ אל הלביאה, עוד רגע והוא מעליה. הלביאה, מה-זה מופתעת, הסתובבה לאחור והחטיפה לו את הכפה של חייו. האריה חזר מתוסכל לרבצו, והציד נשמט ללביאה מבין הציפורניים. כמה נשים בקבוצה שלנו היו מוכנות להרוג את האריה. "איזה טמבל! הגברים רק דבר אחד יש להם בראש!"… האימפלות כבר תפסו מרחק תוך כדי שריקות סכנה אופייניות והלביאה יצאה קירחת מכאן ומכאן. כך גם אנחנו –  לא ראינו ציד וגם סצנת סקס פרועה פספסנו.

חיזור כושל. אריה מנסה את מזלו,ללא הצלחה. שמורת מורמי בבוצוואנה | צילום: רמי דיציאן

חיזור כושל. אריה מנסה את מזלו,ללא הצלחה. שמורת מורמי בבוצוואנה | צילום: רמי דיציאן

הנהר שלא מגיע לים

כל זה התרחש בדלתת נהר האוקוונגו (Okavango) שבבוצוואנה, "הנהר שמעולם לא מצא את דרכו אל הים". מקורו של הנהר ברמות הגבוהות של אנגולה שמצפון לבוצוואנה ונמיביה. בדרכו הוא יוצר לגונות, ערוצים ואיים המתחברים כולם לדלתה ענקית המשתרעת על שטח של כ-15,000 קילומטרים רבועים. האוקוונגו, שאכן מעולם לא מצא את הים, נשפך אל מדבר קלהרי היבש ויוצר עולם מרתק של צמחייה ובעלי חיים. זהו אזור המוצף כל השנה, במיוחד מאפריל ועד יוני, אז העבירות קשה עד בלתי אפשרית. בשאר ימות השנה המפלס משתנה בהתאם לכמות המשקעים בהרי אנגולה.

בילינו בשמורת מורמי (Moremi) המשתרעת במזרח הדלתה על שטח של למעלה מ-4,800 קילומטרים רבועים ומתאפיינת באזורי מחייה רבים, מאיים קטנים ולגונות ועד אזורי סוואנה קיצוניים. השמורה משמשת בית למגוון רחב של בעלי חיים ואפילו זאבים טלואים, שאותם כבר קשה לפגוש בשמורות אחרות באפריקה.

ג'ירף בשמורת מורמי. השמורה משמשת בית למגוון רחב של בעלי חיים | צילום: גליה גוטמן

ג'ירף בשמורת מורמי. השמורה משמשת בית למגוון רחב של בעלי חיים | צילום: גליה גוטמן

השמורה החלה את דרכה כשטח שימור לשבטי האזור, אך ב-1960 הוחלט להעתיק את מקום מגורי השבטים אל מחוץ לשטח השימור והמקום הוכרז כפארק לאומי לחי ולצומח. הצעד עורר לא מעט זעם מצד התושבים, שעיקר פרנסתם על גידול בקר. כיום מתקיים דו קיום שברירי בין  התושבים לשלטונות השמורה; השטחים שנועדו לגידול בקר מוקפים בגדרות כדי להקטין את הקונפליקט ככל הניתן, וחלק מהתושבים עברו להתפרנס מתיירות.

גילוי אריות

לנו באוהלים בתנאי מחנה נוחים. לרשות כל זוג מטיילים עמד אוהל גדול עם מיטה רחבה, מרפסת ושירותים צמודים. אבל תשכחו מלודג' מפונפן בסגנון טיולי הספארי בקניה או טנזניה. השירותים באוהל היו ללא מים זורמים ושטפנו אותם במים מחבית. את מתקן מקלחת השדה אנשי הצוות מילאו מדי ערב במים חמים ששפתו על אש פתוחה, מספיק כדי להתרענן אחרי נסיעות שטח על חול בג'יפ פתוח. מי שרוצה להרגיש את השטח ולהקשיב בלילה לקולות של אפריקה, זהו בדיוק הדבר בשבילו.

תשכחו מלודג' מפונפן בסגנון טיולי הספארי בקניה או טנזניה

המיטה והמקלחת באוהל שלנו. תשכחו מלודג' מפונפן בסגנון טיולי הספארי בקניה או טנזניה | צילומים: גליה גוטמן

המיטה והמקלחת באוהל שלנו. תשכחו מלודג' מפונפן בסגנון טיולי הספארי בקניה או טנזניה | צילומים: גליה גוטמן

בשונה מסוואנות העשב הפתוחות של טנזניה או קניה, שבהן הנוף כמעט כולו גלוי לעין, חלק ניכר ממסע הספארי בבוצוואנה עובר על אדמה חולית בחורש סבוך, ומאחורי כל עץ או סיבוב מסתתרת הפתעה. מאחורי עץ גדול רבצה נמרה. ציפורים קטנות החלו להשמיע ציוצים שלא הותירו מקום לספק – יש סכנה בסביבה. הנמרה הייתה כה קרובה עד שראינו לה את הלבן בעיניים ואת ניביה החדים. היא רבצה והתנשפה. נראה שאך לפני דקות ספורות הצליחה לצוד טרף וכבר הספיקה לגרור אותו אל ראש העץ. חוקי הסוואנה חלים גם בבוש. אם לא תגן על הטרף, מיד יגיעו נמרים נוספים, אריות וצבועים.

צמחיית החורש מורכבת ברובה מעצי מופאני (Mopane) הנקראים גם Butterfly Trees משום צורת עליהם המזכירה כנפי פרפר. אנשי הקבוצה האתנית קלנגה (Kalanga) נוהגים לאכול את זחלי הפרפר כמקור לחלבונים. עצי המופאני השתקפו במים וחסידה פשוקת מקור תפסה רכיכה במקורה דמוי הפינצטה. עיטם קולני הרעיש על ענף שמתחתיו בבונים ערכו מסיבה. במרחק לא רב רעה עדר של זברות. הפרצוף של הזברה מזכיר בצורתו יהלום, הסמל של בוצוואנה, שכן יהלומים הם אחד ממקורות ההכנסה הראשיים של המדינה.

עץ מופאני, המכונה "עץ הפרפר" בשל עליו שצורתם מזכירה כנפי פרפר | צילום: ענת דיציאן

עץ מופאני, המכונה "עץ הפרפר" בשל עליו שצורתם מזכירה כנפי פרפר | צילום: ענת דיציאן

את הצחנה שעלתה מפגר ההיפופוטם שהיה מונח בשלולית אפשר היה להריח למרחוק. הסירחון לא עשה רושם על אף חיה, בטח לא על הצבועים והלביאות שהתלהקו מסביב. העוזניות ונשר הנזיר שעל העץ רק חיכו לרגע שבו יוכלו גם הם לקחת חלק בחגיגה. על עץ אחר ישבה ציפור קלאו יפהפייה, שמכונה כאן Flying Banana או Flying Chilipepper. בשרה נחשב בריא ואף טעים, והצ'יפים של השבטים ראו בה מעדן.

קלאו. המקומיים קוראים לה "פלפל צ'ילי מעופף" | צילום: גליה גוטמן

קלאו. המקומיים קוראים לה "פלפל צ'ילי מעופף" | צילום: גליה גוטמן

באמצע הלילה החלו שאגות שנמשכו עד עלות השחר. בבוקר, ממש על גדר המחנה, גילינו עקבות של אריה או שניים. ככה זה כשנמצאים בתוך הבוש האפריקאי. בלילה הבא ההיפופוטמים פצחו במקהלה של נהימות, הצבועים צחקו, האריות שוב שאגו והפילים תקעו. היה קור כלבים, מעט מעל לאפס. בבוצוואנה שורר אקלים יבשתי קיצוני למדי, חם מאוד ביום וקר מאוד בלילה. בצהריים, כחום היום, ישבנו בעצלתיים על "מרפסת" האוהל. שלווה אפריקאית.

ארץ הפילים

לקראת סוף המסע, אחרי נסיעת שטח קופצנית על חולות גליים ומסאז' ישבנים אפריקאי, הגענו לשמורת צ'ובה (Chobe). נהר צ'ובה מבצע כאן נפתולים (מיאנדר) עד שהוא נשפך לזמבזי, מהארוכים בנהרות אפריקה. בצ'ובה, השמורה הצפונית ביותר בבוצוואנה, נמצא ריכוז הפילים הגדול על הכדור. לראות עדר של מאות פילים זהו מחזה אדיר. אבל לראות עדר פילים ענקי חוצה את נהר צ'ובה רחב הידיים, זאת חוויית טבע מרגשת.

פילים חוצים את נהר הצ'ובה | צילום: ענת דיציאן

פילים חוצים את נהר הצ'ובה | צילום: ענת דיציאן

העדר הענקי שעמד על גדת הצ'ובה חיכה לאות מהפילה האם, היא פילת האלפא, המנהיגה. הם עמדו בסבלנות, כך דקות ארוכות, עד שברגע מסוים המלכה האם נכנסה לנהר הזורם באון. בתוך דקה שפעה של פילים צעדה אל תוך המים, בכללם פילונים קטנטנים שלפני ימים ספורים אך נולדו. הם שחו אחר אימותיהם, כל גופם שקוע במים, רק החדק כמו פריסקופ של צוללת מונח בבטחה על הגב של אימא, עד שכל העדר הגיע בבטחה לגדה הנגדית. בוצוואנה היא ארץ הפילים והם מתרבים כאן ללא הפרעה. עד כדי כך שבשנים האחרונות מתקיימים דיונים האם הסביבה תוכל לשאת את מספרם. התשובה על כך לא פשוטה. לאחרונה, בלית ברירה, החלו שלטונות בוצוואנה להנפיק רישיונות לציד פילים.

נמר נח בצל בצהרי היום. בבוצוואנה שורר אקלים יבשתי קיצוני למדי - חם מאוד ביום וקר מאוד בלילה | צילום: גליה גוטמן

נמר נח בצל בצהרי היום. בבוצוואנה שורר אקלים יבשתי קיצוני למדי – חם מאוד ביום וקר מאוד בלילה | צילום: גליה גוטמן

לא רק פילים. עולם החי בשמורת צ'ובה הוא העשיר ביותר בבוצוואנה ואחד מהעשירים באפריקה כולה. קשה עד בלתי אפשרי למנות אפילו חלק קטן מבעלי החיים שחיים בה. "חמשת הגדולים": אריה, ברדלס, פיל, בופלו וקרנף (אוכלוסיית הקרנפים התמעטה במידה מעוררת דאגה, אך מתחילה להתאושש בשנים האחרונות); ג'ירפות, אנטילופות מכמה סוגים, בהן אימפלות הנקראות המקדונלד'ס של הבוש בגלל האות M המשורטטת על אחוריהן; זברות, חזירי יבלות, גנו, צבועים וקרוקודילים ענקיים שנראים כמו מפלצות קדמוניות. שלא לדבר על המגוון האדיר של עופות כמו עיט, נשר, עוזניה, חסידה שחורה, איביס, להקות ענק של פניניות, ועד חוברה הנחשבת לציפור המעופפת הגדולה באפריקה והיא הציפור הלאומית של בוצוואנה.

חוברה, הציפור הלאומית של בוצוואנה | צילום: גליה גוטמן

חוברה, הציפור הלאומית של בוצוואנה | צילום: גליה גוטמן

באזור היבש הזה שעל גדות נהר צ'ובה, קשה היה לדמיין את שפעת המים שבעוד כמה ימים נעמוד מולה במפלי ויקטוריה, שעל הגבול בין זמביה לזימבבואה. המפלים, שרוחבם כ-1,700 מטר וגובהם כ-110 מטר, היו רחוקים אמנם משיא שפעתם  – כנראה בשל הבצורת בדרומה של היבשת השחורה וההתחממות הגלובלית –  אבל מראה המפלים בחבל ארץ השחון הזה, הוא מרגש.

מפלי ויקטוריה מהאוויר

עמדנו מול פסלו של החוקר הסקוטי, ד"ר דיוויד ליווינגסטון. ניסיתי לדמיין את מה שראו עיניו כאשר הגיע לכאן לראשונה, בשנת 1855.  "זהו המראה המופלא ביותר שראו עיני באפריקה. אין איש שיוכל לדמיין את היופי, אם כל מה שראה הוא נוף כלשהוא באנגליה. מעולם לא נראה מראה כזה על ידי עיניים אירופאיות. מחזה כה נשגב נצפה מן הסתם רק על ידי מלאכי עליון במעופם". קינאתי בד"ר ליווינגסטון, אחד מגיבורי ילדותנו, האדם הלבן הראשון שראה את "העשן הרועם" (Mosi-oa-Tunya).  אנחנו טסנו מעל המפלים בהליקופטר, רחוקים מהחוויה של ליווינגסטון…

בערב בארוחה החגיגית שאכלנו במלון במפלי ויקטוריה, נשנשתי זחלי מופאני קלויים שמתפצפצים בפה בטעם פיקנטי. אפריקה.

בתמונה הפותחת: ניסיון חיזור של צלח… אריה ולביאה בשמורת מורמי בבוצוואנה, צילום רמי דיציאן

____

הטיול בבוצוואנה היה בארגון חברת עולם אחר, מדריך ד"ר רפי נצר. לפוסטים נוספים של גליה גוטמן על טיולים מיוחדים בעולם ראו כאן

האם היית ביעד הזה?

  • 7

    כן הייתי

  • 11

    לא, אבל מתכנן

  • 1

    לא מעוניין

שמורת צ'ובה

האם המאמר הזה עזר לך?

עזר מאדדי עזרלא כל כך עזרכלל לא עזר





מסע אחר - המרכז לנסיעות

מרכז ההזמנות של מסע אחר

השוואת מחירי השכרת רכב בחו"ל
המחיר המשתלם ביותר - בלי הפתעות ובלי אותיות קטנות

מרכז ההזמנות של מסע אחר

טיסות במחירים שפויים - גאוני כמה שזה פשוט

השוואת מחירי השכרת רכב בחו"ל
המחיר המשתלם ביותר - בלי הפתעות ובלי אותיות קטנות

תגובות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

*

code

מסע אחר - המרכז לנסיעות

כתבות מבוצוואנה

ספארי בדלתת האוקוונגו
ספארי בדלתת האוקוונגו

בעונה היבשה מגיעים אל הדלתא של נהר האוקוונגו בבוצוואנה המוני בעלי חיים, שבאים לשתות ממקורות המים באזור כל כך מדברי ויבש. זהו גם הזמן המומלץ לצאת לספארי בשמורות מרתקות, בין אפיקי מים ואזורי בוּש

אפריקה שלא חיפשנו – רעב ומחלות ביבשת השחורה
אפריקה שלא חיפשנו – רעב ומחלות ביבשת השחורה

מעבר למסיכה החייכנית של אפריקה ניצבת יבשת הגוועת ברעב ונמקה במחלות. מעבר לשבילי הפארקים והספארי סובלים עשרות מיליוני תושבים מהזנחה, תשישות ועתיד חסר תקווה. ספי בן יוסף, שחצה בשליחות "מסע אחר" את יבשת אפריקה, מביא כאן רשמים אישיים ...

קלהרי: ציידים מלקטים במדבר
קלהרי: ציידים מלקטים במדבר

מסע מחקר אל לב מדבר קלהרי מספק לזואולוגים ריגושים מיוחדים ו"טרף" למשך תקופה ארוכה. כאשר מסע כזה נערך בשנה גשומה במיוחד, לאחר שנות בצורת רבות, הוא הופך לחוויה בלתי נשכחת. על הארינמל שאין כמותו, על הדלגנים שאי אפשר ...