תפריט עמוד

סינאיה: אוויר הרים צלול כיין

סינאיה: אוויר הרים צלול כיין

הסיבה העיקרית להגיע לעיירת הנופש הרומנית סינאיה, בקיץ או בחורף, היא ההרים. הצעה לטיול נינוח בשבילים הרריים, בין טירות אגדיות ובמנזר שאבן היסוד שלו הובאה אולי מהר סיני

עיניה של בת זוגי נצצו באושר. היא אחזה בתפריט של מסעדת פרדיננד השוכנת באזור הגבוה של סינאיה (Sinaia), וקראה בשמה של כל מנה בקול רם, בהטעמה ובהתרגשות. זכרונות הילדות שטפו אותה, ושמות המאכלים הרומניים הסבו לה עונג עצום. ישבנו על מרפסת המסעדה וצפינו אל גגות סינאיה ואל הנוף הירוק והיפה של עמק פרחובה (Prahova). שעות בין הערביים מתארכות כאן בימי הקיץ, וארוחת הערב החלה באור דמדומים. רוב המנות שהוקראו היו בשריות: קציצות ברוטב, קבב בגריל, עוף בתפוזים, מוח בתנור, מוח בגריל, סטייק אנטריקוט. ואף על פי שמדובר במסעדה מפוארת יחסית, המחירים היו נמוכים מאוד למי שהורגל בתפריטים תל אביביים. "אם הייתי יכולה הייתי מזמינה הכל", הבהירה בת זוגי הנרגשת, "אבל אני יודעת שצריך לבחור". הרי לכם בגרות ראויה לציון. "אני אקח מוח בגריל. זו מנה שאני לא יכולה להתעלם ממנה. לא יעזור כלום. ואולי גם את הקציצות ברוטב. סבתא שלי עשתה בדיוק כאלה. זהו. לא יותר. אולי אני רק אטעם מהמנה שלך. מה אתה לוקח?". מסעדת Ferdinand, כתובת: Furnica 63


חיים בקצב אחר: מדי פעם חוצות את הכבישים באזור עגלות עץ רתומות לסוסים | צילום: ברוך גיאן

הארוחה בפרדיננד סימנה את סיומו של יום הטיול הראשון שלנו בסינאיה. הגענו מבוקרשט בנסיעה שנמשכה כמה שעות, אף שהמרחק בין הערים הוא רק 120 קילומטר והכביש טוב. בעצם כביש מספר 1 נחשב לאחד הטובים והמהירים ברומניה, אבל הבעיה מתעוררת כשמדי פעם בפעם חוצה אותו עגלת עץ רתומה לשני סוסים, ויושביה מנפנפים בזעם אם נוסעי המכוניות צופרים להם. המעבר מבוקרשט לסינאיה, עיירה קטנה של 15 אלף תושבים השוכנת בלב רכס בוצ'ג' (Bucegi) שבדרום הרי הקרפטים, הוא חד מאוד. כבר בכניסה לסינאיה, אחרי שלושה ימים לחוצים וחמים מאוד בבוקרשט, נשמנו לרווחה. אוויר הרים נקי, בתי מלון מודרניים, לשכת תיירות מסודרת להפליא ועתירת מידע. לשמחתנו, הכינוי "פנינת הקרפטים" נראה הולם את סינאיה. בת זוגי ביקרה בעיירת ההרים כשהיתה בת חמש, לפני יותר מארבעים שנה, וכעת היא הביטה בי במבט ידעני של מקומית ואמרה: "נכון אמרתי לך שזה מקום נהדר?"…

מבטיחה הרים וגבעות
כבר יותר מ-200 שנה שסינאיה נחשבת אתר התיירות המוביל ברומניה. אחד המקומות שיוצאי רומניה נזכרים בהם במבט מצועף ובשפע מחמאות. בחורף זהו אתר הסקי הפופולרי במדינה, ובקיץ – אתר הנופש המזמין מכולם. בתי הקזינו מושכים לכאן מבקרים רבים שאינם מתעניינים באור היום דווקא, ומעדיפים את הלבד הירוק של השולחנות על פני המפות המשובצות של בתי הקפה.


ההרים המרשימים המתנשאים מעל סיניאה הם סיבה מצוינת להגיע לביקור

הסיבה העיקרית להגיע לסינאיה, גם בקיץ וגם בחורף, היא ההרים. הגישה למסלולי ההליכה באזור נוחה מאוד, והם מסומנים ומשולטים היטב. בלשכת התיירות מחלקים מפות ברורות של מסלולים לפי דרגות קושי, משך זמן ועניין. סינאיה היא יעד טוב לטיול קצר מבוקרשט. סוף שבוע של שלושה ימים הוא פרק הזמן המיטבי. מכאן אפשר להמשיך לטיולים ממושכים יותר בקרפטים, או לצאת לטיול בטירת בראן (Bran), או פשוט להסתפק בסינאיה ולחזור ממנה ישר לבוקרשט.

עד מלחמת העולם השנייה שימשה סינאיה מפלט הקיץ של בית המלוכה והאריסטוקרטיה הרומנית. קל הרבה יותר לסבול את חום הקיץ בגובה 800 מטר מעל פני הים, בלב עמק פרחובה הירוק. בתי הקיץ של אצולת הדם והממון שוכנים בשכונות הגבוהות של סינאיה. רבים מהם נבנו במאה ה-19, וכיום הם משמשים בתי מלון או פנסיונים. מלונות כפַאלַאס המפואר השוכן בלב הגן העירוני של סינאיה וששוערים במדי שרד עדיין מקדמים בו את פני הבאים בהדרת כבוד, או מלון אלפין המודרני המצוי בקצה השני של העיירה, וכן המלונות ניו מונטנה, פלטיניס וסינאיה – כל אלה הם עדות לפופולריות של העיירה על מפת התיירות לאורך השנים.


בית העירייה של סיניאה. כבר יותר מ-200 שנה שהעיירה מושכת אליה מבקרים

סיור עירוני: מנזר, טירה וארמון 
האתר הראשון בסיור העירוני בסינאיה הוא מנזר סינאיה שבמערב העיר. האטרקציה המרכזית כאן היא הכנסייה הישנה שנבנתה בסוף המאה ה-17 וממוקמת בלב חומות המנזר. בשנים האחרונות נערכים כאן שיפוץ ושיקום נרחבים, אבל כשעומדים ליד החבל המתוח בדלת הכניסה אפשר לראות כמה מציורי הקיר שבזכותם התפרסמה הכנסייה. גם בחלקים אחרים שאפשר להיכנס אליהם יש ציורי קיר בני 300 שנה. הטענה (או האגדה המקומית) היא שאחת האבנים בבסיסו של המנזר הובאה מהר סיני, וזהו מקור שמה של העיירה כולה. הכנסייה החדשה, המצויה גם היא בתחומי המנזר, נבנתה במאה ה-19, והיא דוגמה מצוינת לאדריכלות רומנית שמשלבת מרכיבים מולדביים וולאכיים ויוצרת מבנה מפואר ומקושט מאוד. המנזר פתוח כל יום מ-9:00 עד השקיעה, הכניסה בחינם. כתובת: Furnica 13

כשממשיכים בכביש העולה בהר מגיעים אל האתר המרשים והמפורסם ביותר בסינאיה – טירת פלש (Peleş). מיקומה הגבוה מאפשר תצפית מצוינת על הרי הקרפטים. הבעיות הפעוטות של העיירה נותרות בעמק, והמבט על הטירה המצועצעת ועמוסת הצריחים והמגדלים מעלה מיד את ההשערה שהאחים גרים בנו כאן את בית חלומותיהם.


טירת פלש. המלך קרול הראשון אהב לשהות כאן, בעיקר בקיץ כשהכל ירוק מסביב

ב-1866 ביקר המלך קרול הראשון בסינאיה והתגורר במנזר. המקום מצא חן בעיניו כנראה, אבל תנאי הלינה לא נראו לו. שבע שנים אחר כך הוא חזר בחברת האדריכל הגרמני וילהלם דודרר והזמין טירה בסגנון בווארי, "כמו במולדת הישנה". הבנייה הסתיימה ב-1883, ומאז נבנו כמה אגפים חדשים. התוצאה השביעה את רצונו של המלך קרול. הוא הרבה לשהות במקום, בעיקר בעונת הקיץ, ואהב לארח בגני הטירה.

גם היום הגן המקיף את הטירה פעיל ומטופח: במרכזו זורמת מזרקה, ובית הקפה המצוין שבו, הצופה אל הטירה, הוא אחד המקומות הנעימים ביותר בסינאיה. האולמות בארמון די משעממים. הקירות מכוסים בשטיחים ענקיים שמתוארות בהם סצנות מתוך אופרות של וגנר, וכמה אולמות הם חיקויים של חדרי ארמונות תורכיים ומוריים. מדריכי הסיורים במקום מדגישים משום מה בגאווה רבה את העובדה שפלש היתה הטירה הראשונה באירופה שהותקנו בה תאורה חשמלית וחימום מרכזי. מוטב להקדיש את הזמן לביקור בגינה ולהתבוננות מבחוץ בטירה שנראית כמודל לטירות מהאגדות.


החדרים בטירת פלש מעוצבים בסגנונות שונים, המחקים ארמונות תורכיים ומוריים | צילום: ג'קסון לי, פליקר

מעל טירת פלש נבנה בסוף המאה ה-19 ארמון קטן ומשפחתי יותר שנועד לשמש את משפחת פרדיננד, אחיינו ויורשו של קרול הראשון, שהעניק את שמו לאותה מסעדה שהסבה לנו אושר כה רב. החלק החיצוני של ארמון פלישור (Pelişor, פלש הקטן) מרשים פחות מן הארמון הגדול, אבל החדרים הפנימיים מהנים הרבה יותר. מארי, אשתו של פרדיננד, עיצבה את כל הארמון בסגנון אר-דקו. מרשים במיוחד החדר המוזהב שבו עלי זהב מכסים את הקירות ודוגמה מרהיבה מעטרת את התקרה. בהמשך הדרך, מעבר לפלישור, ניצב ארמון פלוישור (Floişor) שבו התגוררו למשך תקופה קצרה המלך קרול השני ורעייתו. כמה עשרות שנים אחר כך היה הבניין למעונו של שליט רומניה ניקולאי צ'אושסקו בחופשות הציד שלו. את הארמון מקיף שביל פרטי, שנועד לשימושו של המנהיג בלבד. בניין זה והפארק הסובב אותו משמשים עד היום את ממשלת רומניה, והם סגורים למבקרים.
הכניסה לטירת פלש ולארמון פלישור כרוכה בתשלום, והכרטיס כולל סיור מודרך בשני המבנים (אי אפשר לטייל בהם באופן עצמאי). בסופי שבוע עמוס כאן מאוד, ותיתכן המתנה לצאת הסיור.

טיול הררי: לדלג בזריזות אל השבילים  
הדרך הנוחה ביותר לצאת לטיול בהרים הסובבים את סינאיה היא לעלות ברכבל שיוצא ממרכז העיירה. בחורף הרכבל משמש את גולשי הסקי, ובקיץ הוא אמצעי מצוין לדלג במהירות אל השבילים שבגובה רב. הרכבל הראשון מוליך לגובה 1,400 מטר לתחנה הנקראת קוטה 1400 (Cota 1,400), וממנו אפשר להעפיל ברכבל אחר לתחנת קוטה 2000. מתחנת הרכבל העליונה נמתחים שבילים רבים. הנוף של עמק פרחובה ממזרח ושל פסגות בוצ'ג' ממערב ומצפון מרחיב את הנפש.


בחורף הרכבל משמש את גולשי הסקי, בקיץ הוא לוקח את המטיילים אל שבילי הליכה בראש ההר

ההליכה בשבילים קלה מאוד, הם מסומנים היטב בצבעים ובמוטות שנתקעו בקרקע כדי לסמן נתיבים בשלג, שכבר נמס מזמן. מכיוון שהעלייה התלולה כבר מאחורינו, אפשר ללכת בקלות ובקו גובה כמעט אחיד במשך כמה שעות. כדאי להצטייד במפות מסלולי הליכה שמחלקים בלשכת התיירות בסינאיה. הרכבל ממוקם מאחורי מלון ניו מונטנה והנסיעה בו כרוכה בתשלום.

התחלנו את המסלול מתחנת הרכבל לכיוון צפון. תחילה רואים בתחתית העמק את גגות הבתים של סינאיה. השביל יורד ועולה כמה פעמים, ולאחר כשעתיים הליכה מגיעים למלון קטן בנוי אבן הנקרא פיאטרה ארסה (Piatra Arsă, האבן השרופה), כשם הרכס שעליו הוא שוכן. כאן אפשר לעשות הפסקת קפה ולאכול משהו, אם כי הריח של המזנון ושל השירותים היה דומה במידה מדאיגה, ושניהם אינם נעימים במיוחד. הפתרון הטוב ביותר הוא לקנות משהו במזנון ולצאת במהירות האפשרית אל האוויר הצח. הפיקניק על מדרגות הכניסה למלון נעים פי כמה.

מפיאטרה ארסה השביל ממשיך צפונה (עוד כשעתיים הליכה) עד לתחנת הרכבל בבלה (Babele, הישישות), וממנה אפשר לרדת ברכבל היישר אל העיירה בושטן (Buşteni). סך כל מרחק ההליכה שתואר כאן הוא כשמונה קילומטרים, ובהליכה איטית אפשר לגמוא אותו בקלות בשלוש עד ארבע שעות.


העיירה בושטן, בסופו של טיול מסיניאה, הכולל הליכה ונסיעה ברכבלים (אל תוותרו על עוגת קרם בסוף הדרך)

הפרס הגדול ביותר למצטיינים היורדים לבושטן הוא קונדיטוריה ובית קפה הנמצאים קרוב מאוד לתחנת הרכבל התחתונה, מיד משמאל, ושמציעים את עוגות הקרם הנפלאות ביותר שאכלנו אי פעם. אולי אפשר לתלות את האשמה בתחושת ההתעלות שאחרי הליכה ארוכה, ברעב שתקף אותנו או בזיכרונות הילדות שקצת בלבלו את בת זוגי הנרגשת. על כל פנים, במשך כשעה וחצי סירבנו להיפרד מן השולחן העגול שבמרפסת הקונדיטוריה הזאת. פסענו הלוך ושוב אל המוכרת האדיבה וממנה, עד שאט אט, בסיבוב השלישי או הרביעי, היא החלה לחייך אלינו כאל ילדים גרגרנים וחסרי אחריות. טעמנו מהכל: עוגות עם גליל בצק עלים ממולא בקרם וניל, פחזניות ממולאות בשוקולד, סופגניות ממולאות בריבה, קרם שניט נימוח, מין עוגיות יבשות שטבלנו בקפה ועוד ועוד.

כדי לחזור מבושטן לסינאיה אפשר לפסוע אל הרחוב הראשי של העיירה ומשם לנסוע באוטובוס או באחת ממוניות השירות הגדולות שעושות את הדרך ברבע שעה. אחרי כל זה תזדקקו בוודאי למנוחה לא קצרה במלון. אנחנו נזקקנו.

 

האם היית ביעד הזה?

  • 4

    כן הייתי

  • 23

    לא, אבל מתכנן

  • 0

    לא מעוניין

חיי הכפר בטרנסילבניה

האם המאמר הזה עזר לך?

עזר מאדדי עזרלא כל כך עזרכלל לא עזר





מסע אחר - המרכז לנסיעות

מרכז ההזמנות של מסע אחר

טיסות במחירים שפויים - גאוני כמה שזה פשוט

השוואת מחירי השכרת רכב בחו"ל
המחיר המשתלם ביותר - בלי הפתעות ובלי אותיות קטנות

מרכז ההזמנות של מסע אחר

טיסות במחירים שפויים - גאוני כמה שזה פשוט

השוואת מחירי השכרת רכב בחו"ל
המחיר המשתלם ביותר - בלי הפתעות ובלי אותיות קטנות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

*

code

מסע אחר - המרכז לנסיעות