תפריט עמוד

סין על קצה הצ'ופסטיק

סין על קצה הצ'ופסטיק

תה ואורז יש בסין כבר אמרנו. חוץ מאלה יש גם פילוסופיות שדוגלות באיזון, סמטאות עתיקות שבולדוזרים עולים עליהן, אמנויות ששואפות לשלמות ותושבים חובבי משחקים וגאדג'טים

  טכנולוגיה: התאווה לחידוש
לאחר תקופה של קיפאון בתחום הטכנולוגי, תאבים הסינים לכל חידוש שמציע השוק. הטלפונים הסלולריים מהדור השלישי נפוצים מאוד בסין, והשימוש באינטרנט מתרחב בקצב שהממשלה, המנסה לפקח עליו, מתקשה לעמוד בו: באמצע 2005 הודיעה ממשלת סין שיש בתחומיה יותר ממאה מיליון משתמשים. לאחרונה פורסם שגוּגל קיבלה רישיון להפעיל בסין גרסה סינית (לאחר שהסכימה לצנזר את תוצאות החיפוש). השימוש ב־IPOD, MP3
ו־VCD נפוץ גם הוא,  והם מסמלי היוקרה שכל סיני צעיר חש חובה לרכשם.

הצורך לעמוד בקדמת הפיתוח הטכנולוגי אינה אישית דווקא אלא לאומית. סין רוצה להוכיח לעולם שהיא מתקדמת כמו מעצמות־על אחרות ואינה סובלת יחס מתנשא. לסין תעשיית חלל ששלחה השנה אסטרונאוטים לחלל בפעם השנייה והפכה את האירוע למסע ראווה שניפח את רגש הלאומיות בהיותה המדינה השלישית בעולם שמסוגלת לעשות כן.

כתבה: דינה היימן | צילום: משה שי
  תה: עלה ירוק
 התה הסיני הוא ירוק. הוא עשוי עלי תה שלמים שיובשו בקלייה, שלא כמו התה השחור העשוי עלים שנקצצו ועברו התססה. הסינים מאמינים בכוחו של התה הירוק לטהר את הגוף, לסלק כאבי ראש ודיכאון, להוריד את רמת הכולסטרול ועוד. אבל שתיית תה אינה רק עניין בריאותי. היא מקבילה במידה רבה לתרבות שתיית היין במערב, ויש סביבה תורות, כללי אנינוּת וטקסיות. התה מחולק ל־16 דרגות לפי אזור הגידול, גודל הניצן הנקטף וזמן הקטיף. בעוד שפשוטי העם לוגמים תה בדרגה נמוכה, זוכים בכירי המפלגה ואורחי המדינה לאיכות המובחרת.
כתבה: דינה היימן
   רפואה סינית: ניגודים משלימים
 

הרפואה הסינית היא תפיסה שלמה והרמטית הפועלת במשך אלפי שנים ברציפות, מאז החלה התרבות הסינית להתגבש. היא נמצאת בשימוש בקרב כמחצית מהאנושות, ולא רק במזרח הרחוק. ברפואה זו משתמשים בצמחי מרפא (שחלקם נמצאים בשימוש אף ברפואה המערבית), בדיקור (אקופונקטורה), בתזונה, בשיטות עיסוי (טווינה), בתרגול גופני (טאי צ'י וקונג פו), בתרגול נשימה ובמדיטציה (צ'י קונג).

הרפואה הסינית מבוססת בעיקר על דאואיזם, זרם מרכזי בפילוסופיה הסינית שמקורו בכתבי לאו דזה. הרעיון המרכזי בדאואיזם הוא עקרון היִן והיאנג, שני היבטים מנוגדים זה לזה המשלימים זה את זה וקיימים בַּכל – מהדבר הקטן ביותר ועד ליקום כולו. בשורש האנטומיה, הפיזיולוגיה והפתולוגיה של הרפואה הסינית קיים גם רעיון הצ'י, אנרגיית החיים הנמצאת בנו, מניעה אותנו ומאפשרת לנו לפעול. הפרעה המוגדרת ברפואה המערבית כמחלה, נתפסת ברפואה הסינית כחוסר איזון, אם בין היִן ליאנג ואם בצ'י, אם בין האדם ובין הסביבה ואם בתוך האדם עצמו. מעצם תפיסת הדאואיזם את היקום כשלם אנרגטי ואת האדם כחלק ממנו וכביטוי שלו, רואה הרפואה הסינית את האדם כשלם בתוך השלם, כעין הולוגרמה שבה כל חלק זהה לשלם, משקף אותו ומשתקף בו. לכן זוהי רפואה הוליסטית (whole, שלם), שאינה מפרידה בין גוף לנפש, בניגוד למקובל ברפואה המערבית. כך, הפרעה גופנית יכולה לנבוע מגורם גופני או רגשי באותה המידה, ומצד שני, גורם נפשי־רגשי יכול להתבטא בהפרעה גופנית (כגון מיגרנה או כיב התריסריון) או נפשית (כגון הפרעות שינה או התפרצויות זעם). על פי הרפואה הסינית, המקור לרוב המחלות הוא באורח חיים לא תקין. כדי שהריפוי יועיל ויחזיק מעמד, יש לחיות נכון: לאכול נכון, לעסוק בפעילות גופנית ולהימנע ממתח.

כתב: ד"ר ראובן ברק – רופא (MD) המטפל ברפואה סינית, מחבר הספר "מדריך מפה לריפוי טבעי" (הוצאת מפה 2005) | צילום: דינה היימן
  גיאוגרפיה וסביבה: כוח המים

סין משתרעת על פני 9,596,960 קילומטר רבוע, והיא המדינה הרביעית בגודלה בעולם. בשטחה נכללים כמה וכמה אזורי אקלים המשתרעים מקו רוחב 20 ודרומה, עד לקו רוחב 50. בחלקה הצפוני־מערבי נמצאים מדבר גובי וטקלמקאן, שבהם כמעט שלא יורדים משקעים. בדרומה שורר אקלים טרופי, ומדי שנה יורדים שם יותר מ־1,500 מילימטר גשם. סין כוללת גם תוויֵי שטח שונים – ממישורי חוף במזרח, עמקי נהרות, רכסי הרים, ועד לרמת ההימלאיה במערב.

סין היתה מאז ומעולם אחד האזורים המאוכלסים ביותר, וכיום חיים בה 1.3 מיליארד נפש הפזורים בריכוז לא אחיד: באזורי החוף ובעמקי הנהרות מרוכזים כתשעים אחוז מהאוכלוסייה, ואילו חלקה המערבי של סין (אזור המדבר וההרים) הוא מהפחות מאוכלסים בעולם. פיזור בלתי שווה זה והצורך להאכיל כחמישית מאוכלוסיית העולם מיבוליו של שטח חקלאי קטן יחסית הם מהאתגרים הגדולים הניצבים כיום בפני סין.

את המדינה חוצים שני נהרות ראשיים: הנהר הצהוב (חואנג חה, Huang He) החוצה את רמת הלס שבצפון סין, ונהר צ'אנג דזיאנג (Chang Jiang, נקרא גם יאנגצה) שבמרכז. שני אלה הם מהנהרות הארוכים בעולם. נהר יאנגצה זורם מרמת ההימלאיה במערב דרך האגן של סצ'ואן, וממנו הוא יוצא במעבר הררי צר המכונה "שלושת הקניונים" (סאן סיה, San Xia).

הסינים ניצלו אזור מצוקי זה ובנו בו סכרים אדירים כדי להגדיל את אספקת החשמל למדינה ולהקטין את התלות בנפט. הבנייה התחילה בשנות התשעים וחלקים ממנה כבר פועלים, אך היא טרם הסתיימה. במהלך הפרויקט מוצף אזור נרחב, וכמיליון תושבים פונו עד כה מבתיהם לדיור חלופי. קיים חשש כבד, בעיקר במדינות המערב, שהפרויקט יפגע במערכת האקולוגית של נהר יאנגצה. הסינים עושים כל שביכולתם למזער נזקים (כולל טיפול בשרידים תרבותיים), אך אי אפשר לחזות מה יהיו ההשלכות הסופיות של פרויקט כזה.

כתב: ד"ר גידי שלח
    כמה ילדים יש לך?
 
 אחרי שנים של עידוד ילודה בהשראת דוקטרינת ההמונים של מאו, עלה חשש לפיצוץ אוכלוסין בסין, וב־1979 הונהגה מדיניות המתירה לכל זוג להביא לעולם ילד אחד בלבד (היו יוצאי דופן, למשל בני מיעוטים). המדיניות לוּותה בתעמולה, בקנסות כספיים שהוטלו על מי שלא נענו לה ובלחץ שהופעל על נשים לבצע הפלה בהיריון שני. גידול האוכלוסין אכן צומצם, אך חלקם היחסי של מבוגרים הפך לאחד הגבוהים בעולם. סוגיות חדשות נעשו רלוונטיות, למשל תופעת הילדים שהוריהם מפנים אליהם את כל תשומת לבם ודוחפים אותם בקיצוניות להצליח בלימודים, שאלות כמו מי יטפל בהורים לכשיזדקנו ועוד. בימינו האכיפה לוחצת מעט פחות, וזוגות שרוצים יותר מילד אחד יכולים לקנות זכות לכך. שיעור גידול האוכלוסייה עומד על 0.58 אחוז בשנה.

צילום: משה שי
  פרויקט פינוי שכונות

 החוטונג (Hutong) של בייג'ינג, אותן סמטאות עתיקות אפרוריות ובעלות דלתות אדומות, עומדות בסכנה. חלקן נבנו עוד בתקופת שושלת יואן המונגולית (במאה ה־13), ובתקופת השושלת האחרונה כבר אכלסו בתי החצר הקטנים שבסמטאות אלה את רוב אוכלוסיית בייג'ינג. עובדות אלה לא מנעו מהשלטון להרוס רבות מהשכונות הוותיקות, לפנות את יושביהן ולהפוך אותן לאחר שיפוץ לאתרי תיירות, בילוי וקניות. רק חלק קטן מהן — 25 שכונות מתוך 2,600 — יועדו לשימור.

בעבר חיו בבתים עם החצר הפנימית שבסמטאות משפחות מורחבות, ולאבי המשפחה נשמר החדר שפונה דרומה ונהנה משעות אור וחום רבות בחורף. לאחר שהולאם הרכוש הפרטי בסין על ידי השלטון, הכניסו לכל בית כזה כמה משפחות, וחלקן חולקות את החצר עד היום. הסמטאות תוכננו כניצבות זו לזו במידות אחידות, אך עם השנים הפכו למבוך פתלתול ומסתורי שאפשר למצוא בו סמטה שבה עשרים פיתולים, סמטה שרוחבה ארבעים סנטימטר וסמטאות אחרות בלי מוצא.

תושבי שכונות החוטונג שפונו (ועדיין מפונים) מבתיהם מועברים
לרבי־קומות מודרניים שאמורים להעלות את איכות חייהם, אבל לרבים מהם, בעיקר לאוכלוסייה הוותיקה, קשה להיפרד מאורח החיים המסורתי שקשור בסביבה מוכרת, צמודת קרקע וקהילה. חלק מבתי החצר נמכרים ליזמי נדל"ן שמשדרגים את המעון כך שיתאים למאה ה־21: מחברים אותו לתשתית הולמת ומקפידים להשאיר חניה כפולה, שכן מי שעובר לגור בבתים הללו הם עשירים מופלגים שרואים במגורים בחוטונג משודרג פריבילגיה אולטימטיבית ושוכרים את הבית ב־10,000 דולר (זו לא טעות) לחודש או קונים אותו בכמה מיליוני דולרים.

למרבה האבסורד, לצדם של המיליונרים עדיין מתגוררות כמה משפחות שחולקות חצר פנימית אחת, שכל בוגר בהן משתכר כ־120 דולר בחודש ושמשלמות למדינה כעשרה דולרים דמי שכירות. בבתים אלו עדיין מיתמר עשן מן המטבח, ועוד אפשר לראות שרשראות של שום ופלפל אדום תלויות על הקיר החיצוני, זוגות אופניים וכמה עציצים עם פרחים שמקיפים קערה של דגי זהב.

כתבה: דינה היימן
 
"האופרה של פקין" (בייג'ינג) משלבת משחק, שירה וקרבות אקרובטיים מרהיבים. הסיפורים מבוססים על אגדות עם, על אירועים היסטוריים ועל דמויות חשובות ומלוּוים במוזיקה בכלים מסורתיים ובתלבושות מושקעות. באופרה יש ארבעה סוגי תפקידים – שנג (גבר), דאן (אישה), ג'ינג (גבר בעל פנים צבועות המייצג שד, גיבור ועוד) וצ'ואו (ליצן) – המתחלקים גם הם לתת־סוגים. איפור הפנים, שצבעיו ודוגמאותיו מרמזים על אופי הדמות, הוא מעשה אמנות כשלעצמו.
  קליגרפיה: השאיפה לשלמות

חָאן דְזְה (Han Zi) הוא שמן של סימניות הכתב הסיני. המילה חאן מייצגת את הלאום הסיני, והמילה דְזְה משמעה מילה כתובה. בניגוד לשפות הפונטיות שבהן כל מילה מורכבת מאותיות, אצל הסינים כל מילה מורכבת מסימנייה או מצירופים מקובלים של כמה סימניות. כיום קיימות מעל לחמישים אלף סימניות (לא כולן משמשות ביומיום).

במהלך השנים התפתחה גם אמנות הכתיבה התמה, הקליגרפיה, או בשמה הסיני שוּ פָה (Shu Fa), והיא מסוג הדברים שלימוד ואימון יכולים להימשך בהם כל החיים.

יש אלפי סגנונות כתיבה, אך נהוג לחלקם לארבעה עיקריים: סגנון לי שו (Li Shu) – שהיה ייחודי לכתב הפקידים הסינים; סגנון צאו שו (Cao Shu) – מקביל לכתב המחובר המוכר בשפות אחרות; סגנון קאי שו (Kai Shu) – הסגנון המקובל ביותר, כתב סימטרי, ישר וברור, משמש ברוב הדפסות הספרים; סגנון סינג שו (Xing Shu) – כתב יד זורם המכיל בדרך כלל אלמנטים של כתב מחובר.

הקליגרפיה אינה אמנות אבסטרקטית כמו הציור או הפיסול המערביים, שבהם האמן מביע את רגשותיו וכל דרך היא לגיטימית. לכל סגנון כתיבה יש מסגרת של כללים הנוגעים לצורת הכתיבה, ליחסים בין חלקי הסימנייה ובין הסימניות, לאופי משיכות המכחול, נגיעותיו בנייר והתנתקותו ממנו. למרות המסגרת, האמן מוצא מקום לביטוי עצמי ביצירה ומנסה להגיע לשלמות באמצעות עבודה על תנוחת גופו, על נשימותיו, על הצורה שבה הוא אוחז במכחול ועל צלילות מחשבתו.

עוד על קליגרפיה, אמנויות לחימה והחיים בסין בבלוג של חנן מגידוביץ'.

תודה לחנן מגידוביץ'
  אמנויות לחימה: עשה לך מאסטר
בסין שלפני המהפכה תורגלו מאות, אם לא אלפי, שיטות של אמנויות לחימה. בעת מהפכת התרבות נרדפו מורים לאמנויות לחימה בשל היותם חלק מ"סין הישנה". כשנגמרה המהפכה הבין השלטון את חשיבותו של אימון זה מחד ואת המשיכה של זרים לתחום מאידך (כלומר את נכונותם לשלם תמורת הלימוד), והחל מהלך הפוך של שחזור הידע והפיכתו לזמין יותר וגם לסטנדרטי יותר: לא עוד סגנונות שונים למשפחות שונות, אלא שיטות אחידות לכל סין.

רוב המטיילים מתעניינים בשלושה תחומי פעילות גופנית: צ'י קונג, קונג פו (ווּ שוּ) וטאי צ'י. את שלושתם אפשר ללמוד בפארקים, במרכזים מיוחדים או אצל מאסטרים.

קונג פו: במערב מייחסים שם זה לאמנות לחימה, אך פירושו האמיתי הוא "יכולת הנרכשת באימון לאורך זמן", והכוונה היא לכל יכולת – מבישול, דרך ריפוי ועד לחימה – שבה אין סוף לאימון ולשיפור. המושג הסיני המקובל לאמנות לחימה הוא ווּ שוּ, וכאמור מונח זה כולל שיטות רבות ושונות (המגוון כולל צורות אימון הנבדלות זו מזו בהעדפת יכולת ספיגת מכות מול דגש על התחמקות, בדגש שניתן לשימוש בכלי נשק ועוד).

צ'י קונג: זהו שם כולל למאות שיטות התעמלות לחיזוק ואיזון של הצ'י (אנרגיית החיים), וכולן כוללות התייחסות לעקרונות של יציבה, נשימה, גמישות ושחרור הגוף. אפשר לראות בשיטות אלה את המקבילה הסינית להאתה יוגה ההודית, אף שבמקרים רבים ביוגה מקובל לשכב על מזרן, ואילו בסין מקובל לעמוד, ורוב התרגילים נעשים בתנועה.

טאי צ'י: היה במקורו אמנות לחימה, ובגלל דרך תרגולו האיטי והרך התאים לרבים שלא רצו או לא יכלו לעמוד בעומס הפיזי. כל אמנות לחימה סינית מכילה בתוכה יסודות של צ'י קונג, וטאי צ'י יותר מכולן, עד כדי כך שיש ששכחו את מקורו הלחימתי ומלמדים אותו כשיטה לשמירת הבריאות בלבד. כיום קשה למצוא מאסטרים שיֵדעו ללמד טאי צ'י כאמנות לחימה שלמה.

האם היית ביעד הזה?

  • 0

    כן הייתי

  • 0

    לא, אבל מתכנן

  • 0

    לא מעוניין

סין של פעם: הכפר שאשי במחוז יונאן

האם המאמר הזה עזר לך?

עזר מאדדי עזרלא כל כך עזרכלל לא עזר





מסע אחר - המרכז לנסיעות

מרכז ההזמנות של מסע אחר

השוואת מחירי השכרת רכב בחו"ל
המחיר המשתלם ביותר - בלי הפתעות ובלי אותיות קטנות

מרכז ההזמנות של מסע אחר

טיסות במחירים שפויים - גאוני כמה שזה פשוט

השוואת מחירי השכרת רכב בחו"ל
המחיר המשתלם ביותר - בלי הפתעות ובלי אותיות קטנות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

*

code

מסע אחר - המרכז לנסיעות