תפריט עמוד

סיווא ואלכסנדריה – מסע בעקבות אלכסנדר הגדול

סיווא ואלכסנדריה – מסע בעקבות אלכסנדר הגדול

במערב מצרים, המרחב שבין העיר אלכסנדריה לנווה המדבר סיווא, זוכה אלכסנדר הגדול לחיים מחודשים. מסע בן זמננו בעקבות מסעו הרה הגורל של אלכסנדר מוקדון, בנופי חולות המנוקדים בנאות מדבר קסומות

בקיץ של שנת 356 לפני הספירה, בירח האריה, נולד בארמון המלוכה במוקדוניה תינוק זהוב שיער. אביו, המלך המדינאי פיליפוס השני, ואמו אולימפיאס, יפהפייה סוערת מזג ואשת מדנים, קראו לרך הנולד אלכסנדר. ברבות הימים עתיד היה לכבוש את העולם, לזרוע בנתיבו מוות והרס, אבל גם ליצור תרבות חדשה.

בן 24 היה אלכסנדר כששיחרר את הערים היווניות באסיה הקטנה ועשה את דרכו דרומה, לחסל את עליונותו של הצי הפרסי בים, ולהכניע את גרורותיה של האימפריה הפרסית. הוא כבש את מצרים ללא קרב. בהגיעו קיבלו את פניו כוהני ממפיס, ועל פי עצתם הלך למקדש האל זאוס-אמון, שבנווה המדבר סיווא. לבדו יצא למסע המפרך, מלווה רק בחבריו הקרובים, ובשובו הסתבר שהאל הכיר בו כבנו וכשליט החוקי של מצרים. למרות שמת בבבל הרחוקה, ביקש אלכסנדר לפני מותו להיקבר במקדש זאוס-אמון.

מה אירע בסיווא? הגרסאות השונות למאורע אפוף התעלומה מעידות, שאיש מההיסטוריונים בני זמנו של אלכסנדר לא הלך עמו למקדש, וכך ידעו רק מה שסיפר להם, ומה שמסרו בני לווייתו. מהתיאורים האלה, מלאי החיים והצבע, נדמה שבסיווא התחולל מפנה דרמטי בחייו של אלכסנדר. בחולות המדבר המערבי במצרים התגלו רמזים לפתרון החידה עתיקת היומין, המגרה עדיין את התעניינותם וסקרנותם של החוקרים.

בדרכנו בעקבות אלכסנדר מוקדון נסענו יותר מ-800 ק"מ, מאלכסנדריה לסיווא, במזג אוויר הפכפך של שלהי החורף, כשגשם וסופות חול משמשים בערבוביה. כך מצאנו עצמנו בנתיב שבו הלך אלכסנדר, לאורך חוף הים התיכון והגבול הלובי, בואכה אל לב המדבר המערבי, נוסעים וחווים את תהפוכות האקלים, שפקדו אותו בימים האחרונים של חודש פברואר 331 לפני הספירה. על פי ההיסטוריון הרומי פלוטרכוס, מחבר הספר "חיי אישים", נמשכה דרכו של אלכסנדר כשבועיים, ובמהלכה ידעו המלך ופמלייתו צמא, רעב ותלאות. הם היו עלולים למצוא את מותם במדבר, אלמלא סייעו האל וכוהניו לאלכסנדר, בכוחותיהם העל טבעיים, להתגבר על קשיי המסע.

ים של חולות במדבר המערבי | צילום: Walid Hussanein / flickr

יותר מאלפיים שנה מאוחר יותר, על כביש אספלט מודרני, נמשכת הדרך לסיווא יום או יומיים בלבד. הנוף ואיתני הטבע נותרו כשהיו. "היה זה מסע קשה", כותב פלוטרכוס על המסע לסיווא, "ורצוף מכשולים, שטמן בחובו שתי סכנות עיקריות. האחת מחסור במים, שכן לאורכה של הדרך, ארץ זו שוממה לחלוטין. הסכנה האחרת היתה בסביבה, שכן הנוסעים בחולות עמוקים ואינסופיים אלה נתונים להתקפה פתאומית ומחרידה מצד רוח סערה דרום-מערבית, ההודפת לפניה נחשולי חול, דהור ושטוף על פני המישורים".

הקרב האחרון במלחמת גוג ומגוג
בגשם, המצליף בפנינו כמדקרות וברוח הקרה הנושבת מהים, אנו עוצרים בבוקר לאורך החוף, באל עלמיין. מסגד ובתים נטושים בסוף העולם, המקום בו התחולל הקרב האחרון במלחמת גוג ומגוג. האפוקליפסה במדבר, בה ניצחו בעלות הברית בפיקודו של פילדמרשל מונטגומרי את הקורפוס הגרמני האפריקאי, שבפיקודו של רומל, "שועל המדבר". הניצחון שינה את מהלך המלחמה בצפון אפריקה ומנע את התקדמות הגרמנים למזרח התיכון. אלפי מצבות משקיפות ממדרון הגבעה הצופה על שדה הקרב, ביניהן קברים של חיילי הבריגדה, שמצבותיהם מעוטרות במגן דוד ובאותיות עבריות. חיילי הוורמכט הגרמני קבורים לא הרחק, באנדרטת זיכרון, הצופה אל הים. קרוביהם פוקדים לעיתים את המקום, ומשאירים זרים קשורים בסרט ותמונות ישנות של חיילים, שנותרו לעד בחולות המדבר המערבי.

הקשיים שלנו הסתכמו בפנצ'רים ניצחיים ובקנס חנייה במרסא מטרוח. כאן, בתחנה האחרונה לפני המדבר, יש שני רחובות ומוזיאון שנבנה לתוך המערות, ששימשו כמפקדתו של רומל במשך הקרבות באל עלמיין. אנחנו ממשיכים בעקבות אלכסנדר, המצביא הגדול מכולם, והנוף הופך לצחיח ושומם. פה ושם מופיעים מחנה צבאי, מחסום דרכים, שיירת גמלים ובוהק האספלט. יש משהו מעורר אימה בשממה המשתרעת מאופק עד אופק, עד אין סוף.

"ובכל זאת, מהלכו המבורך של המסע בעיצומם של הקשיים", מוסיף ומספר פלוטרכוס, "חיזק בו את האמונה בחסות האלוהית יותר מכל האותות והנבואות שידע בעתיד. השמיים דאגו להוריד גשם שופע של מים, ששיחררו את הנוסעים מפחד הצמא. גשם זה צינן את להט החולות, טיהר את האוויר והקל על הנשימה. כאשר התברר כי מורי הדרך טעו בסימני ההיכר, הופיעו לפתע עורבים שהינחו אותם במסעם… כך חצה אלכסנדר את המדבר והגיע למחוז חפצו".

אי ירוק בחולות
גם המבקר המודרני, המגיע לסיווא לאחר נסיעה ארוכה במדבר, חש בפלא, בקסם, בברכת האלים. כמו מקסם שרב, מתגלה לפתע נווה המדבר, אי ירוק בים החולות. עשרות אלפי דקלים, עצי זיתים, מעיינות, אגמי מים ובריכות. בגלל ריחוקו ובידודו של המקום, לא השתנו בו המראות והאורחות מימי קדם עד היום. כלי התחבורה הנפוץ ביותר הוא עדיין החמור, והכפרים בנויים לבני טין שרופות בשמש. גברים שחומי עור, עוטי גלביות וטורבנים. נשים מסתוריות, רעולות ומכוסות מראשן ועד כפות רגליהן, שמורות בבתים כקניין. ילדות יפות, בבגדים צבעוניים וסרטים בשיערן, מצטופפות ומצווחות כלהקת אווזים. ילדי כפר סקרנים מטפסים במעלה המצוקים, על גגות הבתים ועל שבילי העזים.

התיירים המערביים, שמגיעים מדי פעם לסיווא, לימדו את הילדים לבקש כסף עבור צילומים וגרמו לעליית מחיריהם של מלאכות היד המסורתיות, האריגים והתכשיטים. אבל התיירים הפוקדים את נווה המדבר המרוחק, המצוי 80 ק"מ מהגבול הלובי, עדיין מעטים. רובם טיילים מובהקים או ארכיאולוגים, והם מתגוררים בהוטל קליאופטרה, המכונה על ידי המקומיים "המלון הטוב ביותר בסיווא". בימים שאנחנו שהינו שם התגוררו במלון שתי משלחות ארכיאולוגיות: משלחת יוונית, שחפרה באיזור הקברים של "בילאד-א-רום" (ארץ הרומאים), ומשלחת גרמנית, שחפרה במקדש אמון. כל משלחת קיבלה קומה משלה במלון, ולאחר התלבטות ארוכה מנהל המקום החליט לשכן אותנו בקומה של המשלחת הגרמנית.

מסתרי המקדש
קול המואזין, הקורא לתפילת ערבית, רועם מצריח המסגד, כשמגיע למלון קליאופטרה הלנדרובר המאובק של ד"ר פיטר קולמן. את "מר סיווא", כפי שהוא מכונה על ידי מעריציו, מנהל משלחת החפירות של המכון הארכיאולוגי הגרמני, פגשנו בבוקר, כשיצאנו לצפות בזריחה משרידי מקדש אמון. בעומדו שם, בקרב הפועלים והסטודנטים, לא היה קשה לזהות את הגרסה המדעית-אלגנטית של אינדיאנה ג'ונס. הוא נראה כמו שילוב של מדען והרפתקן, המודע היטב לתדמיתו. גבר נאה, צרוב שמש ורוח, שמבעד לנימוסיו המושלמים נחשפים לעיתים אופי חזק ובלתי מתפשר ונימה מעשית, המעורבת באידיאליזם רומנטי.

שרידי מקדש האורקל של אמון בסיווא. אלכסנדר מוקדון הגיע לכאן בעצת הכוהנים לאחר שסיים לכבוש את מצרים | צילום: Argenberg / flickr

ד"ר פיטר קולמן הגיע לראשונה לסיווא בשנות השמונים של המאה ה-20, בעקבות עבודתו החלוצית של הארכיאולוג המצרי אחמד פקרי, כדי לחפור ולגלות את מבנהו של מקדש המצוי על פסגת הגבעה אגהרמה (AGHURMI). המקדש, הבנוי אבן בסגנון יווני, עומד בין חורבותיו של כפר נטוש, ומשקיף על שרידיו של מקדש אום אוביידה (UMM UBAYDA), בעמק למרגלותיו. כביש מחבר כיום בין שני המקדשים. במשך שנים רבות נחשב מקדש אגהרמה שעל הגבעה, כמקדש האורקל מהמאה הרביעית לפני הספירה, זמנו של אלכסנדר, ואילו מקדש אום אוביידה, הבנוי בסגנון מצרי מסורתי, למקדש אמון העתיק. "כבר אז חשדתי שעל אף ההבדלים בסגנון האדריכלות, מדובר למעשה בשני מבנים שהם חלק ממתחם מקודש אחד, מקדש אמון, שנבנה על ידי פרעה אמסיס במאה השישית לפני הספירה", הוא מספר. "שני המבנים עומדים זה מול זה. ההיכל שעל הגבעה פונה דרומה, ואילו ההיכל שלמרגלותיו, פונה צפונה. הכביש המודרני המחבר בין המבנים נסלל, כנראה, על גבי דרך התהלוכות העתיקה, המקושטת בספינקסים משני עבריה, שחיברה בין שני היכלי המקדש באותם ימים".

אמסיס היה אחד הפרעונים הבולטים בשושלת ה-26, שהעניקה לאימפריה המצרית השוקעת, שנות חסד אחרונות של זוהר ותהילה. אמסיס היה ידוע בקשריו המסחריים והכלכליים עם עמים זרים, לכן טוען קולמן, שמהגרים או בנאים יוונים מאסיה הקטנה הם שבנו את ההיכל שעל הגבעה, בעוד אדריכלים ופועלים מקומיים הקימו את ההיכל שבעמק. "ההוכחה לכך היא שדווקא על הגבעה גיליתי את שרידי בית המשמר, הארמון וההרמון המלכותי", מספר קולמן. "ידוע כי במסגרת פולחן אמון נעשה שימוש רב במוסיקה, ונשים מבית המלוכה נהגו לשיר ולנגן".

משיבים תשובות החלטיות וברורות
תגליותיו של הארכיאולוג הגרמני מאפשרות לנו להבין את מסתריו של מקדש האורקל של אמון, ששמעו יצא לתהילה ברחבי העולם העתיק. מבנהו כולל דרך תהלוכות, המחברת בין היכל צפוני להיכל דרומי, ומוכיח שבסיווא עמד מקדש נבואה מצרי, בדומה לאלה הידועים לאגיפטולוגים מעמק הנילוס. כוהניו היו מצרים, ופולחן הנבואה היה בוודאי בנוסח המקובל במצרים העתיקה, שבמקדשיה היו נהוגים פולחני נבואה ציבוריים ומלכותיים. הסוג הרווח יותר, האורקל הציבורי התרחש במהלך התהלוכות. המצרים הקדמונים פגשו את האלים רק בחגיגות השנתיות, כשהכוהנים נשאו את צלמיהם באפיריון אל מחוץ להיכל, או למקדש אחר (אלים מצרים נהגו גם לצאת לשיט, לבקר אלים אחרים וכדומה). לאורך נתיבה של התהלוכה ניצבו מאמינים, במקומות שנועדו לכך בדרך התהלוכות והציגו את שאלותיהם. מקומם נקבע בתיאום מראש עם הכוהנים האחראים ללוח הפגישות של האל.

 הירוגליפים במקדש אמון בסיווא | צילום: וילפרד קליין

בניגוד לעמיתיהם היוונים, דוברי החידות, האלים המצרים לא השיבו דברים מעורפלים ודו-משמעיים, אלא היו החלטיים וברורים. באורקל הציבורי הם נהגו להשיב "כן" או "לאו" בלבד. על פי העדויות נעשה הדבר לעיתים באמצעות אוסטרקונים, מעין פתקים העשויים חרס וכתובים בדיו, ולעיתים באמצעות מחוות טקסיות: במקרה של תשובה חיובית, פסעה התהלוכה קדימה והכוהנים, נושאי האפיריון, השתחוו, מחווה שגרמה לצלם האל לנענע בראשו מעלה מטה לאות "הן" ולחילופין, במקרה של תשובה שלילית, עצרה התהלוכה או נסוגה לאחור.

אורקלים מלכותיים נערכו בלשכתו של האל, בקודש הקודשים, זאת משום שהפרעונים נחשבו לקרובי משפחתו. במקרים אלה, היה הדיון מעמיק יותר, והתשובה האלוהית הגיעה במכתב, שהכתיב אמון לתחות, אל הכתיבה, ששימש לו כלבלר. בתום הראיון היה ה"פקס" האלוהי נופל משמיים, נמסר לידי הנמען, מתועד ברשומות ומפורסם ברבים. הדבר מלמד, כמובן, שאלי מצרים העתיקה היו מעורבים בפוליטיקה וגילו מודעות לתקשורת וליחסי ציבור, יותר מאלים אחרים בני זמנם.

סוד האורקל נחשף

אלכסנדר זכה בסיווא לאורקל מלכותי. באחד המכתבים ששלח לאימו אולימפיאס, שעסקה בעצמה בכישוף ובפולחני מסתורין, תיאר את קבלת הפנים, המוסיקה, הריקודים והתהלוכה הפולחנית, שלאחריהם נלקח לראיון עם האל בלשכתו. מקדש האורקל, שראה אלכסנדר בסיווא, היה המתחם שאת שרידיו חוקר קולמן, והוא סבור שאלכסנדר הובל, על-ידי כוהנת, מהעמק למעלה הגבעה. שם, בלשכת האבן הבנויה בסגנון יווני, נערכה הפגישה הגורלית.

"האם ראית דבר מה מוזר במבנה הזה כשביקרת שם בבוקר?", שואל ד"ר קולמן בהבעה של מרצה הבוחן סטודנטית חרוצה. "המסדרון הצר, ללא מוצא, בתוך קיר ההיכל החיצוני", אני עונה. כפרס מציג לי קולמן את תוכנית ההיכל, מגרש את הזבובים משולחן הפלסטיק הדביק של מלון קלאופטרה, ובקול שמסגיר מעט מהתלהבותו מגלה לי את סוד האורקל: "המסדרון הזה, המצוי בתוך הקיר, מאפשר להטמין שם סולם, שבעזרתו עלו הכוהנים והסתתרו בגג הכפול שמעל ללשכה האלוהית. נחבאים בעליית הגג הם הקשיבו לשאלותיו של אלכסנדר. לאחר הראיון נלקח המלך לחדר הסמוך, ולא עבר זמן רב עד שזכה במכתבו של האל. מכתב התשובה נפתח בפנייה המקובלת של אמון למלך מצרים: "ברכותי בני וקח את המילים האלה שנתנו ממני… ". כך התגשמו משאלותיו של אלכסנדר. אמון העניק לו מסמך חוקי ויוקרתי שאישר את מוצאו האלוהי ושליטתו על מצרים, בצרוף נבואה שיהפוך לשליט העולם כולו.

 בתי בוץ בנאת המדבר סיווא | צילום: Walid Hussanein / flickr

אנחנו מביטים בשתיקה ברוכבי החמורים על כביש העפר. באותם ימים היתה סיווא מרוחקת אפילו יותר ממרכזי התרבות, ולא היה בה יישוב, להוציא מקדש אוטונומי, שהיה בשליטת אמון וכוהניו. מדוע טרחו אלה למלא את משאלותיו הפוליטיות והאישיות של המוקדוני הצעיר? לאלכסנדר אומנם היה קסם אישי רב, אישיות יוצאת דופן ויכולת נדירה לעורר הערכה ואהדה. אבל התשובה אינה מצויה באישיותו של המלך הצעיר, אלא במטרתם הפוליטית של כוהני ממפיס, ששלחו את אלכסנדר, חובב אורקלים מושבע, לסיווא.

כוהני ממפיס היו מתנגדיהם הפוליטיים של פרעוני השושלת ה-30 חדלי האישים, ששירתו את האינטרסים של הפרסים השנואים. האוטונומיה של מקדש אמון בסיווא התקיימה בחסות כוהני ממפיס. לכן ציפו האל וכוהניו שביקורו של אלכסנדר בסיווא, ובמילוי משאלות ליבו, שירתו את מטרותיהם הפוליטיות של ה"מנהלים" בממפיס. ספק אם לאדם בעל רגש דתי עז כאלכסנדר, היו חשובים המניעים הפוליטיים של כוהני אמון, והעזרים הטכניים, ששימשו אותם להשגת מטרותיהם. בניגוד למה שאנו סבורים כיום, גם אז הכירו אנשים את התחבולות שליוו את פולחן האורקל, אך האמינו שהכוהנים הם כלי שרת בידיו של האל. אלכסנדר צדק. נבואתו של אמון התגשמה במלואה, והוא היה לשליט העולם, אבל האל לא גילה לו מה רבה תהיה תהילתו, וכמה מעטים יהיו ימי חייו.

תקופות של הערצה ושל השמצה
"לך לך אל האלים, אלכסנדר הבלתי מנוצח. מי ייתן ונהר הדין יהא לך ענוג כחלב. מי ייתן ותטבול באור, לא באש. מי ייתן ומתיך יסלחו לך. יותר משהבאת מוות, נתת חיים לבני האדם". במילים אלה, המושמות בפיו של הנער הפרסי, מספידה הסופרת מארי רנו, מחברת הרומן המודרני על חיי אלכסנדר, את פועלו ואישיותו השנויים במחלוקת. אלכסנדר, ששימש נושא לשירים, לאפוסים, לאגדות ורומנים, ידע תקופות שונות של הערצה והשמצה. בני דורו וההיסטוריונים היוונים, שרובם הכירו אותו ואת חסרונותיו אישית, אהדו את אלכסנדר אף לאחר מותו. האינטלקטואלים הרומאים השמרנים, לעומתם, הסתייגו מפולחן האישיות שלו, מגינוניו הדרמטיים ומהעדפותיו המיניות.

עד היום לא כפר איש ביכולתו הצבאית הגאונית, בכישוריו הפוליטיים, באומץ ליבו וחריצותו (הוא לא הפסיד בקרב מימיו, ישן ואכל עם חייליו, ולמרות שהיה אחד האנשים העשירים בהיסטוריה, עבד שעות רבות ביום וויתר על רוב מנעמי החיים). מה שעומד במוקד הוויכוח על אישיותו של אלכסנדר הם מטרותיו ומניעיו. היסטוריונים רבים רואים במפעלו של אלכסנדר תוצר של תאוות כיבושים, ושאיפה לכוח, שלטון ותהילה. אחרים מייחסים לו מניעים פוליטיים, מעשיים בלבד. רובם מנמקים את דעותיהם בהעדר ראיות לתוכנית לכיבוש העולם, ומצביעים על שינויים בגישתו במהלך המסע. לאחרונה העלה ההיסטוריון המונד השערה לפיה נבעו פעולותיו של אלכסנדר, במיוחד מדיניות האחדות ומיזוג העמים, מתפיסה דתית ומרעיון של שליחות אלוהית.

נוף ירחי. עמודי פטריות מנקדים את חולות המדבר המערבי | צילום: אייסטוק

מנעוריו האמין אלכסנדר, בהשפעת אימו, כי הוא בנו של אל, ונולד להגשים מטרה נשגבה. מקדש האורקל של אמון היה ידוע ליוונים מאז ביקר הרודוטוס, "אבי ההיסטוריה", במצרים במאה החמישית לפני הספירה. הרודוטוס זיהה את אמון, שעמד בראש הפנתיאון המצרי, עם האל היווני זאוס, שהיה ידוע בחיבתו למגעים מיניים עם נשים בנות תמותה. בסיווא מצא אלכסנדר, כנראה, הוכחה דתית לתחושתו ואת מטרת שליחותו: זאוס-אמון הכיר בו כבנו ואלכסנדר המאושר גילה את יעודו. יתכן שאלכסנדר, שייחס חשיבות למעשים סמליים, חש שבסיווא עבר טקס חניכה, תהליך התבגרות אישי ודתי, שהפך אותו ממלך מוקדון לריבון העולם ומושיעו. נווה המדבר הנידח לא היה רק עוד תחנה במסעותיו הרבים, אלא המקום שבו נולד מחדש כאלכסנדר הגדול. אולי זו הסיבה שבשעותיו האחרונות, בדמדומי הקדחת שגרמה למותו בקיץ 323 לפני הספירה, ימים מספר לפני יום הולדתו ה-33, ביקש להיקבר "ליד אמון".

קורטיוס, היסטוריון רומי, תיעד את הסיפור, אותו שמע כנראה מעדי ראיה, בפרק האחרון של ספרו "תולדות אלכסנדר". בסופו של הפרק מתואר מסע הלוויה שיצא מבבל למוקדון, ולא הגיע ליעדו מעולם. תלמי, ידידו של אלכסנדר ומצביא מוקדוני, הסיט את תהלוכת הלוויה לארצו של האל אמון. מקום קבורתו של אלכסנדר לא נודע. 

קבר של זהב  
בתחנת הדלק שבמרכז סיווא, בשעת ערב, אנחנו אורבים לליאנה סוואלצה, מנהלת המשלחת הארכיאולוגית היוונית. בעבר טענה סוואלצה שגילתה את קברו של אלכסנדר בחפירות באיזור "בילאד-א-רום", הסמוך לנווה המדבר, אולם בדיקות של רשות העתיקות המצרית והעלו שהכתובות במקום הן מימי הקיסר טריינוס, דבר שגרם לפקפוקים באמינות זיהויו של הקבר המלכותי. בממלכתה של סוואלצה, ב"בילאד-א-רום", עובר כביש מלא מהמורות בין אגמי מלח ומצוקים מנוקבים בקברים, החצובים בסלע. האתר, הנשמר על ידי אנשיה יומם ולילה, מוקף בבקתות חומר עלובות, ילדים יחפים וזבובים, ולהטה של השמש קופח באכזריות על המדבר. אלכסנדר הבלתי מנוצח, שצעד לסוריה וצידון והגיע עד גבול בקטריה וארץ ההודים, הייתכן שכאן הוא ישן את שנתו האחרונה?

ואולי, עטוף זהב, בארון של זכוכית, קבור אלכסנדר דווקא בעירו האהובה אלכסנדריה, במרתפי מסגד נבי דניאל? לאגדה זו, החביבה על האלכסנדרונים יש ראיות היסטוריות. פלוטרכוס מספר ב"חיי אישים", שכאשר ביקר הקיסר הרומי אוגוסטוס באלכסנדריה, ביקש לראות את קברו של המוקדוני המהולל. כשחשפו את ארון הקבורה המוזהב, שהכיל את המומיה של אלכסנדר, התפעל הקיסר מתווי פניו שהשתמרו להפליא. מארחיו שאלו אותו אם ברצונו לראות גם את קברי שליטי אלכסנדריה, ואוגוסטוס סירב: "לא באתי לחפור גוויות, אלא לחפש מלך".

לא במדבר, אלא בעיר שקרא לה על שמו וששימרה את רוחו דורות רבים, נקבר כנראה אלכסנדר. למרות ששהה רק זמן קצר במצרים, פקד לפני צאתו על האדריכל שלו, דינוקראטס, לייסד עיר חדשה בשפך המערבי של הנילוס. אלכסנדר טען כי הומרוס, המשורר הנערץ, התגלה לו בחלום, והמליץ על אתר הבנייה באמצעות שורות מהאפוס שלו "האודיסיאה": "יש שם אי המתרומם בקרב הים רב השאון, נוכח ארץ מצרים ופרוס שמו, זה שמו יכנוהו".

יצירותיו של הומרוס היו אהובות במיוחד על אלכסנדר, חובב נלהב של תרבות יוון ותלמידו של אריסטו. אבל בניגוד למורה הדגול וליוונים בכלל, שהתייחסו לעמים אחרים כ"ברברים", שאף אלכסנדר למזג את התרבות היוונית בתרבויות המזרח. בערים הרבות שייסד ברחבי האימפריה, ערי פוליס יווניות באופיין, נולדה תרבות חדשה – ההלניזם – עולם חדש המאוחד בשפה משותפת, וממזג את הישגי המערב וחכמת המזרח. אלכסנדריה, העיר הראשונה שייסד אלכסנדר, היתה בירתו של העולם ההלניסטי.

התלמאים, צאצאיו של המצביא המוקדוני תלמי, הפכו את אלכסנדריה למרכז כלכלי ותרבותי קוסמופוליטי. הם בנו את ארמונותיה ומקדשיה המפורסמים, את גני הפאר, את הנמל ואת המגדלור הידוע, השוכן בו, הנחשב לאחד משבעת פלאי עולם. גובהו של המגדלור היה כ-150 מטרים ובראשו בערה אש מסתורית, שסייעה ליורדי הים למצוא את דרכם בחשיכה. במרכז העיר השתרעה שדרת העמודים של רחוב הקנופי, שאורכה היה למעלה מחמישה קילומטרים, מ"שער השמש" במזרח ל"שער הירח" במערב.

במוזיאון של אלכסנדריה, האקדמיה היוקרתית למדעים ואמנות, היתה ספרייה, ה"ביבלוטקה אלכסנדרינה", שהכילה 700,000 יצירות ומחקרים. הספרייה – שבין כתליה אפשר היה למצוא את מחזותיו של אייסכילוס, נאומיו של סופוקלס, חיבוריו של אוקלידס ותרגום השבעים של המקרא – נשרפה בקרבות שערך יוליוס קיסר, במהלך הכיבוש הרומי. אהובתו הצעירה של קיסר, קליאופטרה השביעית, השכילה לשמור על שלטון בית תלמי ותור הזהב ההלניסטי עוד דור אחד בלבד, עד שנכנעה לגורלה בשנת 30 לפני הספירה, הידקה אפעה אל חזה ומתה.

על יופי ורוח
גיבורים רבים שהערצתי חיו ופסעו ברחובות אלכסנדריה, אבל את קליאופטרה אני זוכרת, מספר שקראתי בילדותי, משתופפת על עקביה ובוחרת תכשיט באוהלה שבמדבר, עת גירש אותה מהעיר אחיה, תלמי ה-13, שהיה גם בעלה ושותפה למלוכה. קסמה, טוענים ההיסטוריונים, לא היה נעוץ דווקא ביופיה, אלא באופיה ובחיוניותה. קליאופטרה כבשה את ליבו של קיסר המנצח, מספרת האגדה, כשהגיעה אליו בחשאי, מגולגלת בתוך שטיח. היא ילדה לו בן, והוא הפך אותה למלכה. היא הקדישה את חייה הסוערים לחידוש עוצמתה של מצרים. כשנרצח קיסר הימרה על גנרל רומי אחר, אנטוניוס, שהתאהב בה לאחר שהופיעה לפניו בספינה מקושטת, לבושה כאפרודיטה. הסנאט הכריז על הנאהבים מאלכסנדריה מלחמה. קליאופטרה ליוותה את אנטוניוס לקרב הימי באקטיום, ממנו לא שב, והתאבדה.

בצל קורתה של הספרייה הידועה, פעלו הגיבורים שלי, אנשי מדע ורוח. ארטותנס, שחישב את היקף כדור הארץ בעזרת מקלות ואור שמש, היפרכוס, שמיפה את הכוכבים, אאוקלידס, שטבע את יסודות הגיאומטריה, הירופילס, שעסק בפיסיולוגיה של האדם, ארכימדס המפורסם והגאון הגדול מכולם – תלמי.
תלמי היה בן למשפחת מהגרים יוונית וחי באלכסנדריה בתקופה הרומית, במאה הראשונה לפני הספירה. התיאוריה הגיאוצנטרית שלו הפכה, אומנם, ברבות הימים למלה נרדפת לטעות אסטרונומית, אך למרות זאת נתפס תלמי כמדען הראשון בדברי ימי האדם, והשגיו משמשים אותנו עד היום. לא היה תחום במדעי הטבע שלא חקר. בטריגונומטריה, למשל, נמצאה טבלת המיתרים שלו מדויקת עד לספרה החמישית אחרי הנקודה. הוא היה חלוץ במיפוי שיטתי, בהמצאת קווי רוחב ואורך, במחקרים באופטיקה ובתורת ההרמוניה ועוד. חיבוריו בנושא האסטרונומיה (ה"אלמגסט"), האסטרולוגיה (ה"טטראביבלוס") והגיאוגרפיה הועברו למערב על ידי הערבים, שהעריצו את גדולתו. גילוים המחודש בתקופת הרנסאנס פתח את השער לעולם המדע המודרני.

 שקיעה באלכסנדריה. מיזוג בין מזרח למערב | צילום: Avjoska, GFDL

אלכסנדרונית ידועה אחרת הייתה היפטייה, פילוסופית וחוקרת, מנפצת מוסכמות, שהתרועעה עם שועים ופוליטיקאים, והיתה מעורבת במאבקי הכוח והתככים של אלכסנדריה בדמדומי שקיעתה, בראשית המאה החמישית לספירה. היא היתה בתו של תיאון, מתמטיקאי ידוע שהיה אוצר המוזיאון. היא ניהלה בית ספר לפילוסופיה, והיתה דמות בולטת בחוגים האינטלקטואליים בעיר. היפטייה היפהפייה, שמעולם לא נישאה, נהגה לשוטט ברחובות בגלימת הפילוסופים שלה, מוקפת בעדת מעריצים, ולהטיף לתורות פגניות. דעותיה וידידותה עם אורסטס, מושל מצרים שתמך ביהודי אלכסנדריה, במהלך מאבקי הדת האלימים בעיר, העלו עליה את חמתו של המון נוצרי שערך בה לינץ' אכזרי. עם מותה של היפטייה, "הכוכב הבהיר של החינוך לחוכמה", כדברי המשורר פאלדס, כבה אורה של הדעת, ותם תור הזהב התרבותי, שאלכסנדריה שימשה לו במה. הכובשים המוסלמים, התורכים והבריטים הפכו את בירת ההלניזם לעיר נמל, נופש וקיט.

האיש, שהצליח להחיות את זכרון העבר, להמחיש "ולו לשעה, ולו לרגע" את ימי הזוהר והגדולה של התרבות ההלניסטית, הוא המשורר היווני בן המאה ה-20, קונטנדינוס קוואפיס. שיריו של קוואפיס, שזכה לכנוי המשורר היווני הגדול ביותר מאז הומרוס, שנכתבו ביוונית ותורגמו לעשרות לשונות, עוסקים באירוטיקה ובהיסטוריה. פולחן הזיכרון היווני משמש את קוואפיס כדי לסגוד לאהבותיו. בעזרת סם השירה, שרקח "על פי מרשם של אמגושים הלנו-סוריים קדמונים", יכול המשורר אלכימאי לחיות שוב את רגעי הנעורים שלו עצמו ושל תרבותו האבודה. לביתו שבאלכסנדריה, שהפך לאחר מותו למוקד עלייה לרגל, מגיעים מעריצים מכל רחבי העולם. בחדרים הגדולים והריקים נותרו מכתבה גדולה ומיטה רחבת ידיים, בה אירח את הנערים הצעירים שאהב, ובה קדח מתשוקה בלילות הבדידות, "כשהשפתיים והעור עוד נזכרים והידיים שוב חשות את אותו מגע". מעל המיטה תלוי איקונין ולצדו מתקתק עדיין שעון ישן, המונה את הזמן שחלף לעד.

הספרייה החדשה באלכסנדריה. נבנתה על שרידי הספרייה העתיקה שהיתה מהגדולות בעולם | צילום: קארן מולר
"כאן עוד אלכסנדריה. אם ללכת תוסיף היישר בדרך המגיעה עד להיפודרום, תראה ארמונות ואנדרטות שיופים מרהיב, ותבין כי למרות שהתגמדה מאוד לכאורה, זאת עודנה עיר שאין משל להדרה", כותב קוואפיס וממליץ, "הרי אפשר לערוך טיול או לקרוא בספר, להתמסר למחקר, וכך העת חולפת".

אני מבלה חלק ניכר משהותי בעיר בקריאת שיריו בבתי הקפה, שבהם נהג לבלות את זמנו, מחפש השראה ואהבה. בתי קפה רבים, עממיים ומפוארים, אפשר למצוא ברחובותיה של אלכסנדריה, עיר נמל ים תיכונית, הדומה ליפו בנופיה, ולמרסיי בחיוניותה ובקסמה. למרות ההזנחה וההקצנה הדתית, אלכסנדריה היא עדיין עיר אירופית ומתירנית יותר מערים אחרות במצרים, ואפשר ליהנות בה מאספרסו משובח, מטיול בטיילת, מהארכיטקטורה האיטלקית, מהמסעדות המהוללות, מארמונותיה, ומהשקיעות והזריחות מעל מבצר קאית ביי. קורטיוס מספר שלפני מותו נשאל אלכסנדר: "וכשתלך, באיזה זמנים נתפלל אליך?" המלך ענה: "כאשר תהיו מאושרים".

רוצים לחוות את ים החולות העצום ולבקר בנאות מדבר קסומות? לטיול ג'יפים מיוחד במינו לחצו כאן

האם היית ביעד הזה?

  • 0

    כן הייתי

  • 1

    לא, אבל מתכנן

  • 0

    לא מעוניין

    האם המאמר הזה עזר לך?

    עזר מאדדי עזרלא כל כך עזרכלל לא עזר





    מרכז ההזמנות של מסע אחר

    השוואת מחירי השכרת רכב בחו"ל
    המחיר המשתלם ביותר - בלי הפתעות ובלי אותיות קטנות

    מרכז ההזמנות של מסע אחר

    טיסות במחירים שפויים - גאוני כמה שזה פשוט

    השוואת מחירי השכרת רכב בחו"ל
    המחיר המשתלם ביותר - בלי הפתעות ובלי אותיות קטנות

    כתיבת תגובה

    האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

    *

    code