נחל צין – טיול לילי

המדבר, כך מסתבר, עוטף בעוצמתו – שהיא יופיו, היא פראותו, היא הנידחות המופלאה של סלעיו ודקליו, מעיינותיו הזעומים ושפע צוקיו – את מי שבא לשנות בו מעשה בריאה ולהוסיף יש מאין, במקום שיש בו כבר כל כך הרבה.
עמוק מתחת לאחוזה ומתחת לקיבוץ, שבו בחר האיש לכלות את בדידותו, ומתחת לכפר האקדמי ולאכסניות הנושאות לחילופין את שם שדה בוקר ובן גוריון, נפתח עמק הַגְבוּל הבוהֵק בין הר נגב אחד מצפון לו, לבין הר נגב אחר, מעברו הדרומי.

העמק הזה הוא מפערו המפותל כנחש של נחל צין, זה שבעברית הוליכוהו, מראשו ליד הר רמון ועד מותו אל נחל הערבה, בשמו האחד – צין; ואילו הבדואים, תושביו הקודמים של המדבר הזה, קראוהו בחלקים – נחל הרוח, ונחל המשב החזק, ונחל צרורות האבן, והנחל שמימיו מרים, ונחל עבדת, ונחל הבוֹרוֹת; שעל כן בכל חלק ממנו נושבת הרוח בדרכה, ומעיינותיו נובעים בכל חלק באופן שונה.

הצין הגדול, כשאמרנו, אינו אחד, ופינותיו הקרובות אל המקום שבו שוכנת אחוזת הקבר וכל שסביבה, הן פינות הקסם הקטנות, אשר הפכו זה מכבר למוכרות ברבים, ואף גובים כסף כדי לראותן ובכל זאת נותרו יפות כשהיו. כך הוא עין מור – בריכה נאה ופוטוגנית שמימיה רעים וממנה הולך שביל הלאה לבריכה עמוקה של עין עבדת, שהיא פנינת פלא אמיתית באמצע המדבר, ואפילו שכבר כמעט והתרגלנו ליופי, כאן הוא עדיין חובט בחושים וממלט קריאת "מה גדול המקום הזה". ועוד שביל הולך בחורשות קטנות של עצי צפצפת הפרת, ומטפס אל הצוק הלבן שמימין, עולה במדרגות ברזל, ואחריתו במרפסת שממנה רואים את כל הפלא הזה.

ומעיין אחד נמצא במעלה הנחל, מעבר ל"שביל הסולם" וחבוי בעומקו של נקיק, בתחתיתו של מפל אבן גדול. כולו בריכות ועדיין קוראים להן כדרך הבדואים – מעריף – "המעיין המשגר את טלליו". עוד לא נולד מעיין עם שם יותר נכון ויותר יפה מזה. אוסף של בריכות קסומות וסלעים גדולים, נוצצים ושחורים מלחות, וקירות צרים ולבנים שהם מצע לסבך של צמחייה מכל העברים, וקיר מפל הגדול של נחל עבדת סוגר על הנקיק הזה כדרך ללא מוצא, וגם כדופן ארובת הצצה לשמים.

ועוד בקניון הלבן של עין עבדת, יש נשרים, יעלים ויעלות, צוקים לבנים שמעטים כמותם בארץ, מים נהדרים ושרכים, חורשת צפצפות פרת שהן מאדימות בשלכתן כאילו לא מדבר מכאן אלא יערות מן הצפון, ומערות שחצבו נזירים ביזנטים לפני כ – 1,600 שנה כדי להימלט מסאון העיר עבדת והמולת שווקיה.

חכם בלילה
יופיו הלילי של הנקיק הלבן בנחל עבדת הוא בצללים הכהים שצוקיו מטילים בלילות ירח. קול המים המעטים הגולשים אל בריכת עין מור, יכול להישמע בדממה הכהה, כשכשוך של מפל גדול ממקום אחר.

היות שבמקום חי (או חיים) גם צבוע(ים), יש פעמים שנביחתו הדקיקה – ולא צחוקו האגדי והלא קיים – מפלחת את דממת הנקיק. אחריה מייד יעלו נביחות צרודות וקצרות של שועלים, ואז תחזור הדממה.

אחת החוויות המופלאות, המזומנות למי שניחן בסבלנות וביכולת הצניעות המתחייבת מן השהייה בטבע, היא מראה השיירות של היעלות ועופריהן, אשר בשעות בין הערביים נוהרות אל צוקי הנקיק הלבן. עם משקפת, בישיבה שקטה על מרפסת התצפית העליונה, וכאמור – סבלנות, ומחזה הקסם יתממש מול עיניכם המשתאות, בדקות האחרונות של האור, לפני שהן מצטנפות לשינה על דרגשי הסלע הצרים מעל התהום, ולפני שעיניהן החומות והרכות הופכות לנקודות זרחן צהובות בעלטה.