תפריט עמוד

נזרה, פורטוגל: הגל הגדול

נזרה, פורטוגל: הגל הגדול

קניון תת אוקייני סמוך לחוף של העיירה הפורטוגלית נזרה אחראי ליצירת גלי ענק, שיכולים להגיע לגובה של 20 מטר ויותר. גולשי גלים, שעוקבים אחרי הדיווחים על הגל הגדול המתקרב, נוהרים לעיירת החוף היפה ובעקבותיהם צלמים, צוותי טלוויזיה, חובבי גלים וסקרנים. שי גינות היתה שם, התמודדה מול רוחות עזות וקור, חזתה במו עיניה בפלא הטבע המפעים וחזרה עם צילומים מרגשים

"הגל יגיע בשבוע הבא", מדווחת לי שרון. אם יהיה לנו מזל, ניסע לשם יומיים לפני הטיסה שלה לארץ. כבר שנה, מאז הביקור הראשון שלנו בפורטוגל, שהיא מתכננת לראות את הגל הגדול, Giant wave, ועוקבת אחרי התחזיות להופעתו. אלא שהגל הגדול לא שייך לתחום המזלות, והתחזיות המעודכנות הן שהגלים עדיין נמוכים: שניים-שלושה מטרים.

אני מחליטה לנסוע לשם, ליומיים, אחרי שאנחנו בודקות שכריסטינה, הווטרינרית בעלת הפנסיון, תסכים לקבל את הכלבות בבוקר, כשעה וחצי לפני פתיחתו.

את חושבת שנצליח למצוא למחר מקום לינה בנזרה (Nazaré) עצמה? שאלתי את שרון, מתוך מחשבה שוודאי כל העולם נוהר לשם לחזות בתופעת טבע זו. לעצמי, אני עונה עכשיו, שביום שבו כל העולם או אפילו מחציתו, רבע ממנו, עשירית ממנו, אלפית ממנו, יתעניינו בתופעות טבע – יבוא שלום.

גלריית תמונות מנזרה, לפני הגל הגדול (לחצו להגדלה):

מפלס ההתרגשות גואה

ההתרגשות החלה להתגבר, כמו הגלים. אני אורזת את המצלמה, כובע חם, כפפות, שני זוגות נעליים, שני מעילים, הכל כפול, למקרה שאירטב מהגלים או מהגשם. כל כך מעט ידוע לי בסיפור הזה, מה שמעלה את מפלס ההתרגשות במדרגה נוספת.

אני נפרדת משרון בשדה התעופה בפורטו וממשיכה לנזרה. 230 ק"מ באוטוסטרדה הריקה למדי. לעומתה, הראש מלא שאלות: האם באמת אוכל לראות את "הגל"? לצלם? כמה קרוב אוכל להגיע? האם אוכל לראות את הגולשים? הצילומים האלו שבהם רואים את המגדלור שעל גגו עומדים צופים וברקע רואים גל ענק החשידו, שמדובר כאן בשימוש בעדשת טלה גדולה. אני לא מנוסה בשימוש בעדשות סופר טלה, כך שאין לי הערכה למידת העיוות, אבל אני מבינה שעשוי להיות פער גדול בין מה שבצילום ומה שרואים במציאות. גג המגדלור נראה לי קטן ואני תוהה כמה אנשים יכולים לעמוד עליו ולכמה זמן? האם הם מאשרים בכל פעם לקבוצת אנשים לעלות, כמו שמגבילים כניסה בחללים עירוניים והאם זה מקום התצפית הטוב היחיד? העובדה שרק התחלתי לצלם במצלמה החדשה, הקלה, שקניתי לפני כשבועיים, ושזו למעשה "משימת צילום" ראשונה איתה, מוסיפה התרגשות ובצידה חששות. עוד קצת תרגול לא היה מזיק, אבל הגל לא יחכה…

אוקיינוס לא שקט. קו החוף של נזרה

אוקיינוס לא שקט. קו החוף של נזרה

בכניסה לנזרה לא הצטברו תורי מכוניות, אני עדיין מופתעת. נזרה, כפר דייגים קדום, שתושביו קתולים, נקרא כך על שם נצרת, זו שכנסיית הבשורה נמצאת בה ומיליון תיירים פוקדים אותה מידי שנה, ששרון מטיילת בשווקיה עכשיו עם אביב, בתה. כאן, במרחק מהחוף, במעמקים, מצוי קניון תת אוקייני, שצוללות ואניות שקועות בקרקעיתו ומעליו, ורק מעליו, מתרחשת התופעה שבאתי לראות.

בכיכר הכפר, התיירותית, אני פוגשת צוות צילום צרפתי. הצלם מספר לי שזו פעם שנייה שלו כאן, ממליץ לי לרדת לעיר החדשה, למסעדה של "מריה של הים" ומאשר שאכן, היום לא יקרה דבר והשיא צפוי להיות למחרת בסביבות 12 בצהריים.

לו רק היו לי עוד 20 קילו

הנוף מרהיב, הים במפרץ הדרומי מואר באור כסוף. העיר החדשה, הבנויה לחופו בצפיפות, בה אשן הלילה, לא קורצת לי עכשיו, גם לא המסעדה של מריה. אני משקיפה על החוף הצפוני, שם יהיו מחר הגלים הגבוהים, ובדרכי למטה אל המגדלור, אני רואה את אינסוף אפשרויות התצפית על הים. מבינה שהמגדלור הוא רק אחת מהן.

הגלים מתגברים ואיתם מפלס ההתרגשות גואה

הגלים מתגברים ואיתם מפלס ההתרגשות גואה

רוחות חזקות נושבות ואני חובשת כובע ומעיל ולרגע מצטערת שאין עלי עוד 20 קילו… הקפתי את המגדלור, אחר כך ירדתי באחד השבילים אל החוף. התקרבתי אל הים, צילמתי, פתאום גל אחד גלש והתפרש על החול והגיע אלי במהירות. הצלחתי לחמוק ממנו, אבל נבהלתי. ומה אם עכשיו מתחילה גאות. אחר כך ראיתי אנשים שלא הספיקו לחמוק מהגלים הפתאומיים הללו ונרטבו עד ברכיהם.

הגאות עולה ומי שלא מספיק להתרחק, נרטב עד הברכיים

הגאות עולה ומי שלא מספיק להתרחק, נרטב עד הברכיים

המשכתי ללכת על החוף. על המצוק שבראשו בנוי המגדלור התנפצו גלים גבוהים בקול רעש חזק. התאורה הייתה דרמטית. בדמיוני ראיתי גלי ענק ותהיתי מה מכל התמונות שצילמתי ייראו לי מחר מיותרות ועדיין, לא היה לי שמץ של מושג מה עתיד להתרחש, אבל ידעתי, שמפלס ההתרגשות הזה שמור לחוויות מסוג "הפעם הראשונה ש…".

טעימה ממה שמצפה מחר, כשהגל הגדול יגיע

טעימה ממה שמצפה מחר, כשהגל הגדול יגיע

לפנות ערב הגעתי לאכסניה. פקיד הקבלה ענה על השאלות בטרם נשאלו, כן, את יכולה להשאיר כאן את המזוודה ולחזור מאוחר יותר לקחת אותה. עדיף שתשאירי את הרכב בחניון החינמי הסמוך לכאן ותעלי בקרונית המחברת בין העיר התחתית לכפר למעלה. על ההר לא תהיה חנייה ויהיו הרבה פקקים. ארוחת בוקר מוגשת בין 10:30-8:30.

אמרתי לו שאני מעוניינת לעלות לכפר מוקדם בבוקר, להספיק להגיע לגל של 7:30 והוא מראה לי את מסך המחשב. תראי, הוא אומר, אין לך בשביל מה להגיע לשם לפני השיא שיהיה ב-11:30 ואחר כך יהיו שוב גלים גבוהים ב-15:00, בשעות הבוקר אף גולש לא יהיה במים, הטמפרטורה מאוד נמוכה והם לא נשארים יותר מארבע שעות במים.

מחר כבר אי אפשר יהיה לעמוד על החוף כל כך קרוב למים...

מחר כבר אי אפשר יהיה לעמוד על החוף כל כך קרוב למים…

התעוררתי לפנות בוקר, הרבה לפני השעון המעורר. משהו בתכנית שלו, למרות ניסיונו הרב, לא עובד לי טוב. אני רגילה להגיע לצילומים הרבה לפני הזמן, ולא מתה, בלשון המעטה, על האור בשעה 11:00. אני לא אתעכב כאן בגלל לחמנייה עם ריבה וכוס קפה. חוץ מזה, אם כל המבקרים מקבלים הנחיות כאלו, הרי שיש סיכוי שאמצא מקום חניה למעלה אם אצא מספיק מוקדם. אם לא, אצטרך לחזור בקרונית לעיר ולא אוכל להישאר לראות גם את הגלים של 15:00.

מקנמרה מתכונן לגל

06:45, בפייסבוק, גארט מקנמרה (Garrett McNamara), אלוף גלישה עולמי בגלי ענק, שראינו את סרטו ביוטיוב בבית, משדר בשידור חי. "קר מאוד עכשיו, הייתי צריך להביא כפפות, אחר כך יתחמם… הגלים צפויים להגיע ל-60 פיט (כ-18 מטרים!). הוא מדבר על גלי אם – mum waves. אני חושבת על מי שהעניק את השם לגל הזה, לאיזו חוויה הוא התחבר, לבטן ההריונית הצומחת של הגל, לגלישה במנהרה שבתוך הגל או לבריחה מ-18 מטר ומעלה שמתנפצים עליו?

לגלים הגדולים קוראים "גלי אם", האם זה בגלל שהם מזכירים בטן הריונית?

לגלים הגדולים קוראים "גלי אם", האם זה בגלל שהם מזכירים בטן הריונית?

מקנמרה נכנס לרכב, מסביר ומדגים איך ולמה הוא נושם 3 נשימות ונושף 10 נשיפות… הוא מתחיל להתארגן, לוקח אותנו איתו למחסן שלו. מסביר, שבגלל שכל כך קר הוא ילבש את החליפה של 5 מ"מ ולא זו של ה-2 מ"מ. מתחתיה הוא לובש חליפת הצלה מתנפחת עם שליפה מהירה. כן, זה עובד, הוא משיב לשאלת צופים. בזכות פתרונות חדשניים כאלו לא מגיעים לקרקעית. לא בנזרה. בכלל, החומרים מהם עשויים הגלשנים והחליפות… הוא מפרט ומציג את מה שתלוי על הקולבים ועל המדפים למביני עניין ומייצג אגב כך את החברות החסות שתומכות בו, מרצדס בראשן וסמלה המסחרי על כל פריט לבוש שלו.

צופים בגלים. מקנמרה, מבכירי גולשי הגלים הגדולים, אומר שפחד הוא משהו שאנחנו יוצרים

צופים בגלים. מקנמרה, מבכירי גולשי הגלים הגדולים, אומר שפחד הוא משהו שאנחנו יוצרים

אני מרותקת לשידור. מישהו שואל אותו אם הוא פוחד. מקנמרה משיב שפחד הוא משהו שאנחנו יוצרים. כשאתה עסוק בעבר או בעתיד, הפחדים עולים. כשאני נמצא ברגע, בהווה, אינני פוחד. עכשיו אין בי פחד. בגלישה אני עסוק בהווה. בתוך השיחה הזו, בתחום שאינו מוכר לי, אני מוצאת נקודת השקה. גם צילום עצמו מתרחש בהווה ויש בו מאפיינים של חווית ההווה שמוכרת גם בתחומים נוספים. הדיון בתמונות, בוודאי בהקשר פוטותרפי, יכול לגעת בפחדים ורגשות אחרים מהעבר או העתיד.

מקנמרה מדבר על תשוקה עזה וחוויה של חיים מלאי תשוקה ומימוש חלומות, במקום עיסוק בפחדים וממשיך להכין את עצמו ליציאה.

אני אורזת את הבטריות הנטענות ואת חפצי המועטים ויוצאת מהחדר. האיש שקיבל את פני אתמול מזמין אותי לשתות קפה למרות השעה המוקדמת.

גולש קטן בשולי הגל הגדול

גולש קטן בשולי הגל הגדול

אוקיינוס מלא גלים

הגעתי למגרש החנייה שבין הכפר למגדלור, מצאתי חנייה אחרונה. על הגבעות שבדרך כבר עמדו בהמתנה צוותי צילום, אנשי סאונד וצלמי טלוויזיה עם עדשות טלה ארוכות מוקד.

האור היה רך ונפלא. השמים היו כחולים בהירים. במרחבי הים נראו גלים, כאילו משהו גלגל גלילי ענק על פני המים בזה אחרי זה. כשהתקרבתי למגדלור הרגשתי שהגוף שלי רועד, הייתי על סף בכי. מידי כמה שניות נשמעו קולות עזים כשל סופת רעמים אימתנית, שחדרה את שכבות הלבוש והרעידה את הגוף מבפנים. לא ידעתי על זה מראש, לא ציפיתי לזה. זו הייתה קבלת פנים מטלטלת. התמקמתי בין המגדלור לים, בנקודת התצפית שאפשרה לי לראות את התנפצות הגלים על המצוק שמתחתי, את האופק ואת המרחב האוקייאני שביניהם.

הקור העז חודר דרך שכבות הבגדים ומקרר את הגוף מבפנים

הקור העז חודר דרך שכבות הבגדים ומקרר את הגוף מבפנים

גלי ענק התנשאו כהרים וכרכסים והתנפצו על עצמם בשאון עצום. וכל האוקיינוס היה מלא בהם וברעמי המים. במרחק ניכר, מעבר לגלים המתנפצים ואלו שאוטוטו מתנפצים, יכולתי להבחין באופנועי הים ובגולשים. כל אלו שגלשו שם באותו יום היו גולשי ה-big wave בשונה מגולשים "רגילים" ותלמידיהם. מידי פעם אפשר לראות את אופנוען הים מוביל את הגולש על גלשנו אל נקודה מסוימת ברכס הגל ואז הם נפרדו, אופנוען הים המשיך על הרכס ויצא מהגל ואילו הגולש-גלש לתוך מגרעת הגל. ואז התנפץ הגל. היו פעמים שאפשר היה לראות מרחוק את הגולש יוצא אי שם, חומק מההתפרצות הלבנה ופעמים אחרות, הגולש לא הצליח לחמוק ממנו. מאחורי, התחלפו קריאות התפעלות של הצופים בקריאות דאגה וחרדה. מיד יצאו אופנועני הים לחלץ את בני זוגם הגולשים, לפעמים ראיתי מספר מחלצים יוצאים לעבר הגולש.

מצלמים את הגל

מצלמים את הגל

למעלה מארבע שעות ישבתי באותה תנוחה מקופלת, סמוכה אל קיר אבנים בגובה של כחצי מטר על קצה המצוק. זכרתי את שהבטחתי לעצמי שיהיו זמנים שלא אצלם, רק אתבונן.

האור השתנה בינתיים, הקשתות שנוצרו בבוקר מעל הגלים המתנפצים נעלמו, האוויר נעשה ערפילי, רווי ברסיסי מים, מה שהקשה מאוד על הראות. ב-13:30, כשהייתה שוב הפוגה וגובה הגלים ירד מעט, עזבתי את המקום ועליתי לכפר למנוחה.

לקראת השעה שלוש התגבר זרם ההולכים אל המגדלור, ואל חוף הים. בודדים, זוגות, חבורות צעירים, משפחות עם ילדים וכלבים. רוחות חזקות מאוד נשבו, מה שיצר שובלים ארוכים של רסס, שבהק באור אחורי בראשי הגלים. בתנאים אלו, הגולשים לא חזרו אל הים למעט גולש אחד עם מצנח, שהיה מלווה באופנוע ים. זה היה זמנם של אנשים שבאו להתרשם ולהתבונן בים הסוער, המרעיד, האימתני, היפה להפליא, וגם כך, ללא הגולשים – לקבל פרופורציות.

אחרי שהגולשים עזבו אפשר פשוט להסתכל בים הסוער, המרעיד, האימתני, היפה להפליא

אחרי שהגולשים עזבו אפשר פשוט להסתכל בים הסוער, המרעיד, האימתני, היפה להפליא

לי נשאר להיכנס לרכב, לעמוד רבע שעה בפקק ביציאה מהכפר, לנהוג 325 ק"מ, לאסוף את הכלבות בזמן, להיכנס לבית הקפוא ולהדליק אש בתנור העצים.

פתאום עלה בי רצון לראות לבה והרי געש… וכל הלילה שמעתי רעמים והתהפכו בי גלים.

האם היית ביעד הזה?

  • 7

    כן הייתי

  • 22

    לא, אבל מתכנן

  • 2

    לא מעוניין

טיול בפורטוגל - הרצאה אינטרנטית בוידאו

האם המאמר הזה עזר לך?

עזר מאדדי עזרלא כל כך עזרכלל לא עזר





מסע אחר - המרכז לנסיעות

מרכז ההזמנות של מסע אחר

השוואת מחירי השכרת רכב בחו"ל
המחיר המשתלם ביותר - בלי הפתעות ובלי אותיות קטנות

מרכז ההזמנות של מסע אחר

טיסות במחירים שפויים - גאוני כמה שזה פשוט

השוואת מחירי השכרת רכב בחו"ל
המחיר המשתלם ביותר - בלי הפתעות ובלי אותיות קטנות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

*

code

מסע אחר - המרכז לנסיעות

כתבות מפורטוגל

טרקים במדירה: חלק 1, החוף האטלנטי
טרקים במדירה: חלק 1, החוף האטלנטי

האי הקטנטן מדירה, חלק מארכיפלג השייך לפורטוגל, מציע שלל אפשרויות של טרקים – לאורך המצוקים של החוף האטלנטי, ביער עתיק וייחודי ובהרים. כל טרק שכזה כדאי לקנח במשקה אלכוהולי המיוצר באי. בחלק הראשון בטרילוגיית הטרקים במדירה יזהר דמטר ...

טרקים במדירה: חלק 2, היער
טרקים במדירה: חלק 2, היער

היער של מדירה נראה במבט ראשון כיער טרופי רגיל, אך למעשה הוא אחד השרידים הבודדים בעולם של יער הער. ובתוך היער, נבנתה מערכת מדהימה של תעלות, לבדות שמן, שמובילות מים מהצד הצפוני של האי לצדו הדרומי. יזהר דמטר ...

טרקים במדירה: חלק 3, ההרים הגבוהים
טרקים במדירה: חלק 3, ההרים הגבוהים

הפסגה הגבוהה ביותר במדירה, פיקו רויבו, מתנשאת לגובה של 1,862 מ'. זהו אולי לא נשמע הרבה, אבל כשלוקחים בחשבון את מידותיו הצנועות של האי, מבינים עד כמה הרכס תלול. יזהר דמטר ממליץ על טרקים בהרים הגבוהים של מדירה