תפריט עמוד

נדידה למרחקים ארוכים

נדידה למרחקים ארוכים

עונת הנדידה מפורסמת בארצנו בזכות עשרות אלפי ציפורים החולפות כאן בדרכן דרומה. לכבוד חגיגת הטבע הזאת, שנמצאת בעיצומה, אנו מביאים מבחר נדידות בולטות בעולם - ממסע הפרסתנים הגדול באפריקה ועד נדידת פרפרי הדנאית המלכותית באמריקה

החורף כבר ממש בפתח ומדי יום עדיין חולפות בשמי ישראל אלפי ציפורים נודדות בדרכן דרומה, אל אפריקה החמימה, בה יבלו את חודשי החורף. אך לא רק הציפורים נודדות, אף שהנדידה שלהן היא המוכרת ביותר בעולם החי.
תופעת הנדידה מוגדרת כתזוזה של בעלי חיים בין אזורים שונים, כתוצאה משינויים באקלים או בזמינות המזון, או כדי להתרבות. על פי רוב הנדידה היא מעגלית. כלומר, בעלי החיים נודדים מאזור אחד לשני ובחזרה. הנדידה עשויה להיות עונתית, כמו במקרה של מינים רבים של ציפורים הנודדות מדי שנה בסתיו ובאביב; או כזאת שנמשכת משך כל חיי הפרט, כמו במקרה של מיני דגי סלמון הנולדים במים מתוקים בשפכי נהרות, נודדים אל האוקיינוס שם הם מבלים את מרבית חייהם, ולבסוף חוזרים אל הנהר בו נולדו במטרה להתרבות לפני מותם.

נדידה מתרחשת אצל בעלי חיים שונים ומגוונים, החל מיצורים מיקרוסקופיים הנודדים באגמי מים מתוקים בתגובה לשינויי טמפרטורה או כמות אור, דרך חרקים שונים, מלפפוני ים, צבי מים ומינים רבים של ציפורים, ועד ליונקים גדולים כמו הזברות, הבאפלו והגנו הנודדים בהמוניהם. גם היונקים הגדולים ביותר, הלווייתנים, נודדים בסתיו מהים הצפוני ללגונות חמימות באזורים טרופיים, כדי להמליט, ובסוף האביב חוזרים למים הקרים יותר, העשירים במזון.
נדידת הציפורים היא המוכרת ביותר בעולם החי, כאשר כל האוכלוסייה של מין מסוים עוזבת את אזור הקינון ועפה למרחק רב, עד אלפי קילומטרים, לאזור בו היא מבלה את החורף. הציפורים מתזמנות את נדידתן על פי גורם מדויק ביותר שאינו משתנה משנה לשנה: התקצרות אורך היום.
הגורם העיקרי לנדידה הוא זמינות מזון, שמושפעת משינויים עונתיים בתנאי האקלים. באביב ובקיץ יש בחצי הכדור הצפוני שפע של מזון זמין לציפורים, בצורת חרקים, דגים, זרעים ופירות. הציפורים זקוקות למזון זמין ועשיר בזמן הקינון ובמהלך גידול הצאצאים. בחורף, בגלל תנאי האקלים וחוסר מזון, הציפורים נודדות דרומה.

מדוע הציפורים לא נשארות באזורים המשווניים, בהם תנאי האקלים נוחים והמזון זמין לאורך כל השנה? התשובה המקובלת היא שאילו הציפורים לא היו שבות בכל אביב לאזורי הקינון שלהן בצפון, הן היו נאלצות להתחרות על משאבי המזון בציפורים של האיזור המשווני, שבו יש עושר רב של מינים. 


יסעור כהה. גומא כ-1,000 ק"מ ביום | צילום: באדיבות אתר www.magikbirds.com
מפת נתיבי הנדידה של היסעורים הכהים – ליחצו להגדלה ולהפעלה

מהר יותר, גבוה יותר,
חזק יותר
מחקר חדש שהתפרסם לא מכבר מבשר לנו על שיא עולמי חדש במעקב אלקטרוני אחר נדידה למרחקים ארוכים. מדובר במעקב אחר יסעורים כהים (Puffinus griseus), הנודדים מדי שנה כ-64,000 ק"מ מאתרי הקינון שלהם בניו-זילנד ועד לאזורי ההאכלה הקיציים בצפון האוקיינוס השקט, לאורך חופי קליפורניה, אלסקה ויפן. היסעורים מנצלים זרמי אוויר קבועים במסלולי נדידה מסורתיים בדרכם צפונה. במעבר מעל קו המשווה מגיעים היסעורים למהירות שיא וגומאים כ-1,000 ק"מ ביום! זאת כדי לעבור את האזור במהירות ולהגיע בהקדם לאזורים שופעי מזון בצפון.
המסלול והזמן שלוקח לכל יסעור להגיע צפונה משתנים מאוד בין פרט לפרט. כל שנה, במשך תקופה של חודש בערך, חוצים יסעורים את קו המשווה, כל אחד באזור אחר, ביום אחר. לעומת זאת, בדרך חזרה דרומה יש תיאום מדהים בין כל היסעורים, כך שתוך עשרה ימים בתחילת אוקטובר, חוצים כל היסעורים את קו המשווה במעבר צר ואחיד.

שיאן עולמי נוסף בתחום הנדידה הוא האווז ההודי (Anser indicus), שנודד מעל רכס ההימאליה ואפילו מעל האוורסט, בגובה של 9,375 מטר מעל פני הים. בגובה זה נאלצים האווזים לעבור זרמי אוויר הנושבים במהירות של 320 קמ"ש והטמפרטורות צונחות עד למינוס 50 מעלות צלזיוס, הרבה מתחת לנקודת הקיפאון. בנוסף, האוויר בגובה זה כה דליל שהוא מכיל רק כשליש מכמות החמצן באוויר בגובה פני הים.
האווז ההודי הוא מעופף אקטיבי חזק ויעיל להפליא. שטח פני הכנף שלו עצום ביחס למשקלו, והכנפיים מחודדות כדי להפחית את חיכוכן באוויר. על ידי טפיחות חזקות ומהירות בכנפיו האווז מגיע למהירות עצמית של כ-80 קמ"ש. רכיבה על זרמי אוויר מהירים מאפשרת לו לטוס במהירות כפולה ולעבור את כל המסע – יותר מ-1,600 ק"מ – ביום אחד. החום הרב הנוצר בגופו כתוצאה ממאמץ התעופה האינטנסיבי מונע מהאווז לקפוא בקור העז השורר בגובה. יתר על כן, בדמם של האווזים ההודים יש סוג מיוחד של המוגלובין, שסופג חמצן באופן יעיל במיוחד, בגובה בו החמצן הוא מצרך נדיר.

מפת נתיבי הנדידה של החסידות – ליחצו להגדלה ולהפעלה

מפת נדידת הפרסתנים בסרנגטי – ליחצו להגדלה ולהפעלה


גם אצלנו בישראל נשברים שיאי נדידה. אחד העופות הנודדים הנחקרים ביותר הוא החסידה. במהלך עונת 
גם אצלנו בישראל נשברים שיאי נדידה. אחד העופות הנודדים הנחקרים ביותר הוא החסידה. במהלך עונת הנדידה עוברות מעל ישראל כ-600,000 חסידות. לאחרונה התפרסם סיפורה המופלא של פרינססה, חסידה המבקרת בקביעות בישראל כבר 13 שנים לפחות. כשהיתה פרינססה בת שנתיים הוצמד לה משדר לווייני. כיום, בגילה המופלג (15), היא עדיין מצליחה להדהים ביכולתה לעבור מדי שנה את המסע המפרך והמסוכן, שאורכו למעלה מ-9,000 ק"מ, מבית הקיץ שלה בכפר קטן בגרמניה לאתר החריפה בדרום אפריקה. פרינססה שברה את השיא הבינלאומי של המעקב הארוך ביותר שנערך על עוף בודד אי פעם. 

חסידות בצפון. בעונת הנדידה עוברות מעלינו כ-600 אלף חסידות | צילום: דוד גלזנר, באדיבות החברה להגנת הטבע                                                   

המסע המסוכן של הפרסתנים
אבל לא רק ציפורים נודדות. נדידה מפורסמת נוספת היא נדידת הפרסתנים הגדולה במרחבי שמורת סרנגטי שבמזרח אפריקה, בין טנזניה לקניה. זוהי אחת מתופעות הטבע המרתקות ביותר בעולם כולו. מדי שנה נודדים למעלה ממיליון גנו, 200,000 זברות ו-300,000 צבאי תומפסון בעקבות הגשמים, במטרה להגיע לאזורים בהם העשב ירוק וטרי.
בחודשים מרץ-מאי, עונת הגשמים הארוכה, מתחילים הפרסתנים את נדידתם מדרום הסרנגטי לכיוון המישורים במרכז ובמערב השמורה (ראו מפת מולטימדיה). בחודשים יוני ועד אמצע אוקטובר הם נודדים צפונה, לכיוון שמורת מסאי מארה בקניה. המשימה הקשה והמסוכנת ביותר העומדת בפניהם היא חציית נהר מארה – נהר רחב ידיים ושורץ תנינים.

לקראת החצייה מתקבצים עדרים המונים עשרות אלפי פרטים על הגדה. במשך שעות ואפילו ימים הם מהססים ומתלבטים, מתקרבים ומיד נסוגים, הולכים הלוך ושוב אל הגדה וממנה, ואז, כאילו בהינתן אות נסתר, חוצים את הנהר כגוש אחד. מדי שנה נספים אלפי בעלי חיים בזמן החציה. רבים טובעים או נטרפים על ידי תנינים, צעירים נרמסים על ידי העדר המבוהל ובגדה הנגדית אורבים אריות וצבועים רעבים לטרף הקל, המותש. בחודשים אוקטובר-דצמבר, לאחר שגומרים הפרסתנים לכלות את העשב בצפון, חוזרים העדרים העצומים בחזרה אל המישורים שהתאוששו והוריקו בדרום השמורה, בעקבות הגשמים.
עוד מידע באתר www.serengeti.org

לצפות בנדידה מלמעלה

אם אינכם סובלים מפחד גבהים או מחסרון כיס – עלו על כדור פורח וצפו בנדידה מלמעלה. זו אמנם חוויה יקרה (כמה מאות דולרים לאדם לטיסה של שעה-שעתיים), אבל המחזה של אלפי חיות בר בתנועה הוא מדהים. הטיסה בכדור פורח יוצאת מדי יום ליד כמה לודג'ים בשמורות סרנגטי ומסאי מארה. יש להירשם לפעילות זו בלודג' ערב קודם ולהשכים קום למחרת: היציאה באור ראשון. לאחר טיסת שיוט מעל למישורי העשב והחיות, זוכים המטיילים גם לארוחת בוקר מפוארת ולשמפניה בשטח. החזרה ללודג' היא לקראת צהריים (בתמונה: מבט מכדור פורח על עדר גנו בסרנגטי).

ממליץ וצילם: אייל ברטוב

מסע בן שלושה דורות
נדידה ססגונית במיוחד היא נדידתם של פרפרי הדנאית המלכותית (Monarch Butterfly) ביבשת אמריקה. בזמן הנדידה נצבעים השמים בצבעי הכתום והשחור המעטרים את כנפיהם של כ-300 מיליון פרפרים. בין החודשים אוגוסט לאוקטובר עושים הפרפרים את דרכם דרומה, בנחילי ענק, מקנדה וצפון ארצות הברית אל עבר יער אוימל שבמרכז מקסיקו.
הנדידה מתרחשת בשני נתיבים עיקריים, משני עברי הרי הרוקי. הנתיב המערבי עובר דרך קליפורניה ומגיע עד מקסיקו, עם כמה מושבות חורף קבועות בסן פרנסיסקו ודרומה. הנתיב המזרחי עובר לאורך המערב התיכון ומזרח ארצות הברית ודרך מדינות הדרום, עד מרכז מקסיקו. הנדידה בנתיב זה, לאורך 3,200 קילומטרים, נמשכת חמישה-שישה שבועות. בסוף אוקטובר מגיעים ראשוני הפרפרים לעצי האשוח שבשמורת הטבע הביוספרית לפרפרי הדנאית המלכותית, אשר נמצאת במזרח מדינת מיצ'ואקן (Michoacan) שבמרכז מקסיקו. באביב חוזרים הפרפרים צפונה.
חייו של פרפר בודד אינם ארוכים דיים כדי להשלים את המסע הארוך. למעשה, מסע הנדידה השנתי מתבצע על ידי שלושה דורות של פרפרים. הפרפר החוזר באביב לקנדה הוא נכדו של הפרפר שיצא משם בשנה הקודמת… המידע הדרוש כדי לעבור את המסע המסוכן טבוע בגנום של כל פרט. מחקר שנעשה לאחרונה מגלה כי לפרפרי הדנאית המלכותית יש חיישנים מיוחדים לאור אולטרה-סגול, שעוזרים להם להתמצא במרחב.

איך מגיעים לאתר החורף של הדנאית המלכותית במקסיקו:

מתוך 12 אתרים, הנוח ביותר לביקור הוא סנטואריו דה לאס מאריפוסס מונארקס אל רוסריו (Santuario de las Mariposas Monarcas El Rosario) . האתר, כ־150 קילומטר ממערב למקסיקו סיטי, במזרח מיצ'ואקן, פתוח מינואר עד מרץ. הנסיעה מערבה על כביש 15 (לבאים ממערב – מזרחה, מהעיר מורליה,,( Morelia לכיוון אל רוסריו. הגישה לאתר היא מהכפר אנגאנגה (Angangue , שם אפשר גם ללון), הנמצא חמישה קילומטרים וחצי מדרום לשמורה, או מאוקאמפו (Ocampo), כפר דרומי יותר. עשרות מקומיים צובאים על המבקר ומציעים את עזרתם כשמגיעים למקום, וכדאי להיעזר בהם. הדרך לשם תלולה וקשה.

בתמונה: אלפי פרפרי דנאית מלכותית בשמורת הטבע שבמיצ'ואקן. מקור האנרגיה של הפרפרים במהלך הנדידה הארוכה הוא צוף פרחים (צילום באדיבות ד"ר אקהרט פוט)

ארגונים שעוסקים במחקר, בחינוך, בהפצת מידע ובפעילות לשימור הדנאית המלכותית ובית הגידול החורפי במקסיקו ולהגנה עליה

www.MonarchWatch.org
www.Monarchprogram.org
http://pgmonarchs.org


המסע הקצר של השלשולים
לא כל מסע נדידה משתרע על פני קילומטרים רבים. שלשולים (Earthworms) למשל, נודדים למרחק של מטרים ספורים. הם נודדים

שלשול בקרקע. מתחפרים כדי לשרוד את הקור | צילום: באדיבות אתר www.ecostudies.org

אנכית – ממעמקי האדמה אל פני הקרקע ובחזרה. כשקר מאוד שלשולים לא יכולים להניע את גופם ובאזורים צפוניים, בהם האדמה קופאת בחורף, הם עלולים לקפוא למוות. כדי לשרוד השלשולים מתחפרים עמוק באדמה. השלשול, שלא ממש יודע לקרוא את התאריך בלוח השנה, חש את התנאים סביבו. כשקצת קר, הוא מתחפר, כשקר מאוד, הוא מפסיק לנוע. כאשר האדמה מתחממת השלשול עולה למעלה. מסעותיו של השלשול חשובים מאוד לאוורור הקרקע ולהעשרתה. באביב, כשהאוויר לח, עולים השלשולים קרוב לפני האדמה, בדיוק בזמן, לשמחתן של הציפורים הנודדות.

לפעמים המסע נמשך חיים שלמים
נקבה של צב ים חוזרת מדי שנה בדיוק לאותו החוף בו בקעה, כדי להטיל את הביצים שלה בחול. מספר הביצים בקן עשוי להגיע ל-150. הצעירים מגיחים לאוויר העולם לאחר כ-50 יום, בדרך כלל בשעות הלילה. הצבים הקטנים מתחילים את חייהם במסע קצר אך מסוכן בחזרה אל הים. תחילה הם נסחפים עם הגלים אל תוך הים הפתוח ומשם הם ממשיכים בנדידתם אלפי קילומטרים, לאתרי אכילה קבועים בעומק האוקיינוס. משערים שלצבי הים יש חוש מגנטי מפותח, שמאפשר להם להתמצא בים הפתוח. קרוב לוודאי שכיוון הנדידה טבוע בגנום שלהם מלידה, אך עדיין לא ברור כיצד יודעות הצבות לחזור בדיוק אל החוף בו בקעו לאחר מסע של אלפי קילומטרים.

לא רק בעלי חיים
גם בני אדם הרבו בנדודים בעבר, בחיפוש אחר מקורות מזון. הבושמנים במדבר קלהרי שבדרום אפריקה שומרים עד היום על אורח חיים נוודי. בתנאי היובש הקשים השוררים במדבר לא ניתן לגדל חיות משק וגידולים חקלאיים. הציידים הבושמנים עוקבים אחר חיות הבר בנדידתן וצדים אותן למחייתם. בנוסף, בתקופות של יובש, נאלצים הבושמנים לנדוד כדי לחפש מקורות מים חדשים. 

בושמנים בשמורת קלהרי גמסבוק בדרום אפריקה. שומרים עד היום על אורח חיים נוודי | צילום ארכיון: אי.פי

ואם גם בכם דבק חיידק הנדודים, זה הזמן לארוז תרמיל ולנסוע לעמק יזרעאל או לעמק החולה ולצפות בנדידת הציפורים.

האם היית ביעד הזה?

  • 2

    כן הייתי

  • 1

    לא, אבל מתכנן

  • 0

    לא מעוניין

האם המאמר הזה עזר לך?

עזר מאדדי עזרלא כל כך עזרכלל לא עזר





מרכז ההזמנות של מסע אחר

השוואת מחירי השכרת רכב בחו"ל
המחיר המשתלם ביותר - בלי הפתעות ובלי אותיות קטנות

מרכז ההזמנות של מסע אחר

טיסות במחירים שפויים - גאוני כמה שזה פשוט

השוואת מחירי השכרת רכב בחו"ל
המחיר המשתלם ביותר - בלי הפתעות ובלי אותיות קטנות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

*

code