המוסך של פאדי מעוטר בדגלי פלסטין. הרמתי טלפון לאורן ידידי ששלח אותי לשם. "אתה בטוח? אתה לא מסבך אותי?" התשובה הגיעה תוך דקות "הסר דאגה, כאן בברלין לאף אחד לא באמת אכפת, העיקר שהוא מקצועי, אמין, מחירים סבירים וכל הישראלים שאני מכיר מטפלים אצלו". באוקטובר קיבלתי הודעה קצרה שהאוטו מוכן. שבועיים לאחר מכן חזרתי לברלין לבדוק את האוטו, לחפש לו בית חם לחורף ועל הדרך לטייל קצת. הכיוון הוא צפון גרמניה למקום שבו כל הדרכים מובילות לסקנדינביה באביב הבא.
לקריאה נוספת:
נפגשתי עם אניה לארוחת צהרים קלה בקפה מסעדה בשכונת שיינברג. ישבנו מול קרני שמש בודדות שהפציעו מבעד לעננים. סוף הסתיו תחילת החורף, המדרכות מכוסות בעלי שלכת הדלבים, הרוח נושבת קרירה והתעטפנו בכירבוליות. סיפרתי לאניה על התוכנית שלי. היא ידעה לספר לי הרבה על מקומות שבדרך, כפרים שווים, אגמים יפים, טיולים ברגל. יצאתי מבית הקפה עם שלד של מסלול טיול.
נכנסתי לפיסת גן עדן, דירה מעוצבת בריהוט אוריינטלי ובדים צבעוניים
תרבות הרחצה בעירום מאוד נפוצה אצל הצפון אירופאים, גרמנים, אוסטרים, סקנדינבים, ואולי אגלה בהמשך עוד מקומות. אחרי ההלם הראשוני הבושה משתחררת ותחושה של חופש תופסת את מקומה. המיניות נרגעת ומפנה מקום להסרת מחיצות ופתיחות. התחברתי לזה בהנאה גדולה. לואיזה הציעה לי להתחיל את המסע צפונה באגם והאי של העיירה לינדוו, בה הכרנו בפסטיבל בקיץ.
לינדוו (Lindow) היא עיירה קטנה ועתיקה הנוגעת בשלושה אגמים. באחד מהם יש אי קסום עם יער, סוסים וקמפינג. בקיץ הגעתי לשם ברכבת מברלין עם אוהל ושק שינה לקחת חלק בפסטיבל של מדיטציות ומוזיקה. המקום טבעי ויפה ומזג האוויר באוגוסט היה חם. טיילתי בשבילי האי, השתתפתי בפעילויות עם כולם, רקדנו לצלילי מוזיקה חיה, ונכנסנו לטבול באגם בכל רגע פנוי. שם גם הכרתי את לואיזה. עכשיו הגעתי עם האוטוקרוואן לרגע של נוסטלגיה בעיירה ובאגם. רוחות חזקות קידמו אותי, גלים ואגם רוגש. טיילתי ברגל עטוף במעיל בין הבתים היפים של העיירה והאגמים הפסטורלים. למים הקפואים לא העזתי להיכנס.
טיילתי בין הבתים היפים של לינדוו
בתקופת הקרח האחרונה ששיאה היה לפני כעשרים אלף שנים כל צפון אירופה הייתה מכוסה בקרחונים בעובי של מאות מטרים. הקרח נע מסקנדינביה דרומה אל צפון גרמניה, ובמהלך גלישתו חרץ בקרקע ויצר שקעים ועמקים. כאשר האקלים התחמם הקרחונים נמסו נסוגו והותירו אחריהם אלפי אגמים בנוף שטוח עד גבעי עם יערות ירוקים ונהרות איטיים, באזור הנרחב שמכונה היום 'ארץ אלף האגמים'.
רוחות חזקות קידמו אותי, גלים ואגם רוגש
תקופת השלכת בעיצומה כעת. נסעתי בנוף יערות צבועים בצבעי שלכת אדומים וצהובים, וביניהם מנוקדים כפרים מטופחים, עיירות ציוריות, כבישים צרים ואינספור אגמים. עצרתי ללילה בעיירת הנופש נוירופין (Neuruppin) צעדתי ברחובות בין בתים וותיקים ויפים, על כבישים מאבנים מסותתות, כיכרות וגנים ירוקים וטיילת לחוף האגם שפיתתה אותי לגלות בה פינות קסומות.
תקופת השלכת בעיצומה כעת. נסעתי בנוף יערות צבועים בצבעי שלכת אדומים וצהובים
הטיילת לאורך חוף האגם בנוירופין
פינה קסומה בטיילת של נוירופין
במרכז העיירה על שפת האגם נמצא הספא 'פונטנה תרמה', האבן השואבת של האורחים המתפנקים בעיירה. בשעה שש בערב כבר ירד הלילה ונכנסתי אל הספא, ארבע שעות בילוי בארבעים יורו. בקומה התחתונה בריכה גדולה ומחוממת המיועדת לכולם. משם עולים לקומה השניה, משילים את בגדי הים ונכנסים בעירום עם מגבת וחלוק אל מבחר של בריכות ושפע של סאונות. יום הולדתה של לואיזה עשה לי הכנה טובה. השיא של המקום הוא חדר סאונה גדול הצופה אל האגם, ומכיל עשרות גברים ונשים. יש הטוענים שזהו חדר הסאונה הגדול בגרמניה. כאשר החום כבר גבוה והגוף מגיר זיעה, יורדים במדרגות המובילות לטבילה במי האגם. בשעות החושך הטמפרטורה נושקת לעשר מעלות. איזה עונג. אחרי ההזעה והטבילה וחוזר חלילה ארבע פעמים לפחות, הזדחלתי למיטתי בקרוואן לשינה עמוקה וארוכה.
במרכז העיירה על שפת האגם נמצא הספא 'פונטנה תרמה'
בבוקר חדרה מחשבה פעוטה למוחי הקודח שאין לי מה למהר לשומקום כדי להספיק עוד משהו. החיים שלי הם כאן ועכשיו ולא מעבר לסיבוב. יצאתי להליכה לאורך טיילת האגם, בין בתי העיירה הציורית, טיילתי בשביל ביער ורמסתי ערמות של עלי שלכת. לקראת צהרים נפרדתי מהעיירה ובחרתי דרכים צדדיות להתקדם לאיטי צפונה בין אגמים ויערות, בלי תכנית מוגדרת.
טיילתי בין בתי העיירה הציורית נוירופין
חניון עם כמה מכוניות ושער מרשים הוביל אל גן מטופח ומשך את תשומת לבי. עצרתי, נכנסתי בשביל והגעתי אל ארמון מהאגדות. עמדתי מול טירה עם צריחים חרוטיים שהשתקפו במים שקטים של אגם גדול והכפילו את המראה המופלא. זוג ברווזים התרחק ממני, הרעיד קלות את המים והאדוות טשטשו לאיטן את הארמון התת מיימי. על שער הטירה היה כתוב, ברוכים הבאים לריינסברג (Rheinsberg).
חניון עם כמה מכוניות ושער מרשים הוביל אל גן מטופח ומשך את תשומת לבי. עצרתי, נכנסתי בשביל והגעתי אל ארמון מהאגדות
עמדתי מול טירה עם צריחים חרוטיים שהשתקפו במים שקטים של אגם גדול והכפילו את המראה המופלא
על שער הטירה היה כתוב, ברוכים הבאים לריינסברג
בשעה חמש החלה השמש במופע שקיעה אדום ומתמשך בין עצי היער. רציתי לצלם את השקיעה ופניתי לדרך צדדית. כל דרך שאני בוחר בה מובילה להפתעה אחרת. דלתות מסתובבות. הפעם מול השקיעה הגעתי לפסטיבל בכפר מולין משהו, שפירושו טחנת קמח. הדוכנים מכרו בירות ומשקאות חריפים, סטייקים ונקניקיות עבות על האש. להקת מתנדבי מולין ניגנה ושרה אבל אף אחד לא רקד פרט לאשה אחת שקמה לשירותים ולרגע הגניבה נענוע אגן. בתור לסטייק בלחמניה שאלתי מישהו לכבוד מי ומה המסיבה. "סוף העונה" ענה לי "הימים מתקצרים, החורף בפתח, קר בחוץ, והבר מסעדה האהוב שלנו נסגר ממחר ועד ראשית האביב בחודש מרץ, והיום זו מסיבת פרידה". שאלתי מה יהיה פה מחר, וקיבלתי תשובה שבחורף כולם ספונים בבתים מול האח.
בשעה חמש החלה השמש במופע שקיעה אדום ומתמשך בין עצי היער
הגעתי לפסטיבל בכפר מולין משהו, שפירושו טחנת קמח
להקת מתנדבי מולין ניגנה ושרה אבל אף אחד לא רקד
בלילה הגעתי אל העיר העתיקה וארן (Waren), השוכנת על גבעה עם שתי כנסיות, מעל האגם הגדול בצפון גרמניה. התמקמתי במרינה מול היאכטות. קר בחוץ, התעטפתי היטב ויצאתי לשוטט בעיר העתיקה. האלווין הערב ודלעות כתומות וגדולות מציינות את הקדושים, הנשמות ושאר גיבורי החג. הילדים יצאו מחופשים לרחובות וביקשו מטבעות בפתחי הבתים. אני חגגתי עם עצמי במסעדה קטנה מול שטרודל חם עם קצפת וכדור גלידת וניל עד הליקוק האחרון.
העיר העתיקה וארן Waren שוכנת על גבעה עם שתי כנסיות, מעל האגם הגדול בצפון גרמניה
אני חגגתי עם עצמי במסעדה קטנה מול שטרודל חם עם קצפת וכדור גלידת וניל עד הליקוק האחרון
בכל בוקר אני מחליט על היעד הסופי של אותו יום ויוצא אליו בדרכים צדדיות. הבוקר הגעתי אל הכפר יאבל (jabel), מקום קטן ושקט, יום שבת עם שמש של חורף שהגוף עורג אליה. על שפת האגם הקטן יאבלשר jabelscher see פגשתי זוג צעיר מטייל עם כלב. הוא מכאן דורי דורות, היא מברלין. המעבר מהעיר ההומה אל הכפר השקט דווקא עשה לה טוב. סירת מנוע קטנה חלפה באיטיות באגם. "זאת אמא שלך" אמרה הבחורה ושניהם ציחקקו. "חלק מהתושבים חיים בעיר גדולה ומגיעים לפה רק בסופי שבוע, אבל יש כאלו שגרים פה כל השנה ואפילו בחורף כאשר קר פה ויורד שלג שלא נשאר הרבה זמן. כן, עדיין יש פה גם מעט איכרים שמגדלים ירקות.
בבוקר הגעתי אל הכפר יאבל jabel, מקום קטן ושקט
על שפת האגם הקטן יאבלשר jabelscher see פגשתי זוג צעיר מטייל עם כלב
עם כל כך הרבה אגמים מסביב, יש לכל כפר יש אגם משלו ולכל עיירה אגם משלה. מאלצ'ו (Malchow) היא עיירה היסטורית קטנה שבתיה ממלאים אי קטן באגם עד תומו. האי מחובר בסכר אל החוף מצד אחד וגשר מסתובב המאפשר מעבר סירות פעם בכמה שעות מצד שני. בית קפה עם מדורה תחת כיפת השמיים משך את תשומת לבי. נכנסתי אל הגינה המטופחת שהובילה עד לשפת האגם. המדורה הקטנה יחד עם יין חם Gluhwein ועוגת שוקולד' התמודדו בהצלחה מול קור נובמבר.
עם כל כך הרבה אגמים מסביב, יש לכל כפר יש אגם משלו ולכל עיירה אגם משלה
מאלצ'ו היא עיירה היסטורית קטנה שבתיה ממלאים אי קטן באגם עד תומו
בית קפה עם מדורה תחת כיפת השמיים משך את תשומת לבי
זוג מטיילים מלייפציג ישבו לידי וחיככו ידיהם מול האש. שאלתי אותם אם יש להם מה להמליץ לי לראות בדרך לשוורין. הם שוחחו ביניהם, עברו לגוגל טרנסלייטור והאשה אמרה 'פלאו אם סה' Plau am see, בתרגום מילולי: 'העתיקה לצד האגם'. עשרים דקות מכאן. אז נסעתי.
זוג מטיילים מלייפציג ישבו לידי וחיככו ידיהם מול האש. שאלתי אותם אם יש להם מה להמליץ לי לראות בדרך לשוורין. הם שוחחו ביניהם, עברו לגוגל טרנסלייטור והאשה אמרה 'פלאו אם סה'
פלאו היא עיירה בונבוניירה. בתיה העתיקים בנויים בשיטת בניה גרמנית מסורתית בשם Fachwerk – שילוב של לבנים וקורות עץ – והכל צבוע בשלל צבעים. לכאורה ביטוי של קיטש, ילדותיות ועליזות, אלא שהשמיים אפורים ומטפטפים קלות, והמטיילים המעטים חנוטים במעילים חמים ומטריות. בית הטוחן עם שרידי גלגל המסתובב בכח המים, ודמות מיתולוגית של מכשפה טובה בשם פלאולינה משלימים את המיסתורין. שקט סגרירי פרש כנפיו על העיירה.
בתיה העתיקים של פלאו בנויים בשיטת בניה גרמנית מסורתית בשם Fachwerk – שילוב של לבנים וקורות עץ
בית הטוחן עם שרידי גלגל המסתובב בכח המים משלים את המיסתורין
בתי העיירה פלאו אם סה משתקפים במי התעלה
פלאו היא עיירה בונבוניירה. לכאורה ביטוי של קיטש, ילדותיות ועליזות, אלא שהשמיים אפורים ומטפטפים קלות
הגעתי אל העיר החלומית שוורין (Schwerin) עם גשם באור אחרון והתאהבתי. דבר ראשון עצרתי בצד רחוב ובדקתי באפליקציה park4night אפשרויות לינה. בחרתי באחת חינמית, בפארק ליד אגם, שמונה מקומות בלבד, עשר דקות נסיעה. בדרך ראיתי שהארמון ההיסטורי הענק של שוורין מואר נפלא. מקום החנייה היה ריק לחלוטין, כנראה עקב העונה והגשם. אשוב לישון שם, אבל כעת רציתי להתקרב לארמון ולהתבונן בו מקרוב. נסעתי בשבילי הפארק והגעתי ממש אליו. עדיין גשם. יצאתי להרף עין וצילמתי.
הגעתי אל העיר החלומית שוורין עם גשם באור אחרון והתאהבתי
בדרך ראיתי שהארמון ההיסטורי הענק של שוורין מואר נפלא
עכשיו רק חמש וחצי ואני רוצה לראות תרבות ומסעדה ואנשים. כיוונתי גוגל מפס לכיכר המרכזית שתמיד שמה מריאן פלאץ. מצאתי חנייה בקלות, ככה זה כשמטיילים מחוץ לעונה. צעדתי לעבר צלצול פעמונים בלתי פוסק, והגעתי לכנסיה. שלט גדול בפתח הודיע שהערב יש קונצרט… איכשהו הדלתות הסתובבו גם ביום הגשום הזה והכוכבים הסתדרו לי, והפעם בעזרתו של ישוע.
זה היה קונצרט לעוגב, אותו כלי קלידים כמו פסנתר שמחובר לצינורות ארוכים, וכל צליל מקבל עטיפה דרמטית. הבס הוא דבר אלוהים והסופרן מהדהד את השכינה. מושבי הכנסיה ישרים וקשוחים, תפקידם להותיר אותי זקוף ולמנוע ממני להירדם בזמן התפילות ודרשת הכומר. זה עבד.
קונצרט לעוגב, אותו כלי קלידים כמו פסנתר שמחובר לצינורות ארוכים, וכל צליל מקבל עטיפה דרמטית
שוורין של בוקר יפה לא פחות מזו של הלילה. יצאתי להליכה ארוכה דרך הפארק הגדול שעמד בשלכת. הלכתי לאורך שפת האגם, בין העצים בשלכת והגעתי עד לשער הארמון מהמאה ה 12 על מגדליו המרשימים. הארמון עומד כאן כבר קרוב לתשע מאות שנים, מאז שנבנה על ידי מלך פיאודלי בשם ניקלוט. מאז הוא עובר שיפוצים למשעי כל כמה מאות שנים.
שוורין של בוקר יפה לא פחות מזו של הלילה
הגעתי עד לשער הארמון מהמאה ה 12 על מגדליו המרשימים
ישבתי על ספסל בפארק והתבוננתי סביבי. שמתי לב שעורבים ושחפים מתחרים כאן על המרחב האווירי מעל יבשה ומים כאחד. מול שער הארמון ריחף שחף ושמט ממקורו אגוז שנפל והתפצלח על רצפת האבן. התרגשתי לראות מול עיני את הטכניקה שאימצה הציפור לפצח אגוזים. השחף ריחף בקלילות לאסוף את האגוז ואז הבחין בשלושה עורבים אפורים שמתחרים עמו מי יגיע ראשון. הוא פלט קריאת טרוניה, אסף את האגוז ונס על נפשו.
הפארק מול הארמון
להקת אווזי בר מול הארמון שעומד כאן כבר קרוב לתשע מאות שנים
המשכתי בדרכי. אני אוהב את הנסיעות הארוכות הללו ביום סגריר. בחרתי פלייליסט של ג'אז נשמה בלוז בספוטיפיי והפלגתי בדרכים לקול: Take my heart but please don't break it.אחר הצהרים הגעתי אל חוף הים הבלטי, גבולה הצפוני של גרמניה, בין ויסמאר לרוסטוק, שתי ערי נמל. מי הים היו קרים, השמיים אפורים והרוח מקפיאה. כאן נמצאת ממלכת השחפים הברווזים והברבורים. הם נמצאים בקבוצות של עשרות, לעתים מאות. ככה הם אוהבים להתקבץ, סוגדי חורף ומלנכוליה למיניהם. אני מזמזם בראשי את שירו של ליאור ייני, אגדה יפנית, על צייד הברבורים, ומתבל אותו עם נהי השחפים של נעימת הים המכושף.
חוף הים הבלטי, בין ויסמאר לרוסטוק
כאן נמצאת ממלכת השחפים הברווזים והברבורים. הם נמצאים בקבוצות של עשרות, לעתים מאות
בנמל של וויסמאר צצו דוכני דגים טריים ישר מן הים, מעושנים ומטוגנים, ומוגשים חמים בלחמניות. בתי המרזח על המזח מגישים בירות, יין חם – המצאה גאונית, ומשקאות חריפים. בעיר העתיקה והנאה מוקפת החומה וצמודה לנמל יש בתי קפה ומסעדות. נראה שרוב תושבי העיר בימינו מתפרנסים מהתיירים המקומיים בעיקר בסופי שבוע, ורק חלקם הקטן מן הדייג והמסחר. בכפרי הדייגים שעל הים עדיין דולקים מגדלורים מידי לילה וסורקים באלומות אור את האופק לכוון את הספינות בדרכן.
בנמל של וויסמאר צצו דוכני דגים טריים ישר מן הים, מעושנים ומטוגנים, ומוגשים חמים בלחמניות
בתי המרזח על המזח של וויסמאר
בכפרי הדייגים שעל הים עדיין דולקים מגדלורים מידי לילה וסורקים באלומות אור את האופק לכוון את הספינות בדרכן
שקיעה מעל נמל סירות דיג בפר קטן בים הבלטי
ליבק (Lubeck) היא עיר קטנה ומרכזית עם חומות שערים ומבני ציבור מרשימים. ברית ערי האנזה להגנה על המסחר הימי מפני פיראטים נוסדה פה. ליבק משופעת בכנסיות טיפוסיות מלבנים אדומות וצריחים גבוהים עם שפיץ. הגודל כן קובע אומרים הגרמנים. תעלות מים יוצאות מן הנהר טראבה ומקיפות את העיר העתיקה. פעם הן שימשו להגנה. היום הן חלק מן הנוף העירוני ובצידם נסללו שבילי הולכי רגל ורוכבי אופניים.
ליבק משופעת בכנסיות טיפוסיות מלבנים אדומות וצריחים גבוהים עם שפיץ
ברית ערי האנזה להגנה על המסחר הימי מפני פיראטים נוסדה פה
ליבק Lubeck היא עיר קטנה ומרכזית עם חומות שערים ומבני ציבור מרשימים
תעלות מים יוצאות מן הנהר טראבה ומקיפות את העיר העתיקה
חניתי על גדת הנהר מחוץ לעיר ושכרתי זוג אופניים ליממה. תענוג לדווש בסמטאות של עיר עתיקה ובשבילי הפארקים לצד תעלות המים. ליבק ידועה גם כמרכז לייצור מרציפן. עצרתי בבית קפה ותיק. בחלון הראווה התנוססה תערוכת כריסמס עם כל הקדושים, האורווה ועדר הצאן. הכל עשוי מרציפן מכף רגל ועד ראש. אני הסתפקתי בקפוצ'ינו עם קרואסון מרציפן. לקראת הערב נכנסתי למכבסה אוטומטית. תמיד יש במכבסות מקומיים שיודעים איך להפעיל את המכונות. כיבסתי סדינים מגבות ואת הבגדים שנערמו בעשרת ימי הטיול. המסע מתקרב לקיצו ואני אוהב להשאיר את הקרוואן נקי ומוכן לטיול הבא.
תענוג לדווש בשבילי הפארקים לצד תעלות המים
בחלון הראווה התנוססה תערוכת כריסמס עם כל הקדושים, האורווה ועדר הצאן. הכל עשוי מרציפן
הערב עוד ארוך ורציתי לצאת לשמוע מוזיקה. הבינה המלאכותית טרחה לאסוף עבורי מספר המלצות. בחרתי בהופעה של צמד זמרי בלוז וקאנטרי בפאב קטן בעיר העתיקה. יחד עם כוס יין חם זה בדיוק מה שבא לי לפני שנת לילה מתוקה.
למחרת יצאתי צפונה. מעבר הגבול לדנמרק כבר קרוב. אני מרים טלפון להודיע לחברת אחסון הקרוואנים שאני בדרך ואגיע תוך שעות ספורות. "הכל תפוס כבר, לא נשאר מקום בשבילך," אומרת לי המנהלת על הקו. עצרתי בצד הדרך כדי לעכל את הידיעה. בהתחלה כעסתי על המנהלת, אחר כך כעסתי על עצמי. אמנם שלחתי מייל אישור, אבל לא בדקתי אם הוא התקבל ולא שילמתי מקדמה. אחר כך הבנתי שחבל לכעוס וכדאי לפעול. בדקתי עם הבינה המלאכותית איפה יש מחסני חורף לקרוואנים מברלין וצפונה, וקיבלתי מספר טלפונים. שלחתי הודעה ללואיזה ושאלתי האם יש לה רעיון היכן להשאיר את הקרוואן. "בודקת אצל חברים", ענתה לי. כתבתי בקבוצת הפייסבוק Europe overlanders שנעזרתי בה כבר מספר פעמים בענייני חנייה ארוכת טווח בסלובניה, איטליה ושוויצריה, אם יש למישהו מקום לקרוואן שלי.
נוף הכבישים הצרים בין חוות וכפרים בואכה הים הבלטי
בינתיים חזרתי אל ליבק לחנייה המוכרת. קפצתי אל הפאב המוזיקלי להטביע את המתח בכוסית כפולה של אוזו. לאחר שעה קלה הגיעה אלי הודעה בקבוצת הפייסבוק מאחד אלכסנדר שמכיר מישהו בכפר קטן ליד שוורין שיש לו אסם סגור שאפשר לחנות בו תמורת שישים יורו לחודש, האם מתאים לי? "בטח" עניתי לו "ואני גם במרחק של ארבעים ק"מ משם".
אלכסנדר שלח לי את מספר הטלפון של שטפן. השיחה היתה נעימה ועניינית. כן, האסם שלו גדול ויכול להכיל את האוטוקרוואן שלי. הוא ממתין לי למחרת בערב אחרי שהוא יחזור מהעבודה "אולי אפשר בבוקר לפני שאתה יוצא לעבודה" ניסיתי. "טוב, אז תגיע בשש וחצי בבוקר" הודיע שטפן.
האסם של שטפן גדול ויכול להכיל את האוטוקרוואן שלי
חושך, שש בבוקר ואני נוהג לחווה של שטפן בכפר גרמלין. הוא ואשתו אלינה פרשו מן העיר הגדולה המבורג לפני שמונה שנים וקנו משק גדול בכפר קטן. מאז הם מקיימים בית פתוח לחיות משק בפנסיה, תרנגולות שהזדקנו ומטילות פחות, והם הצילו אותן מסכינו של השוחט. סוס, כבשים ושני כלבים פליטי תרבות. לפרנסתם הם עובדים בתחנת רדיו טלוויזיה מקומית. הכנסתי את האוטוקרוואן לאסם בין הטרקטור וערימת חציר, שתינו קפה ביחד, ושטפן הקפיץ אותי לתחנת הרכבת הקרובה. בדרך הוא אמר לי שהחלום שלו הוא לקנות אוטוקרוואן ולצאת לנדודים, אבל עם כל חיות המשק בחצרו זה בלתי אפשרי כעת. לפעמים שני חלומות מתנגשים.
