נדודים – הבלוג של רונן רז
מסע הקיץ שלי באוטוקרוואן החל בשוויצריה במגמה צפונה לסקנדינביה, אלא שבמהלך הנסיעה נשמעו נקישות מן הדרייב שאפט. עצרתי במוסכים לאורך הדרך כדי להבין מה מקור הרעש, וקיבלתי שלל תשובות, מ"זה שום דבר סע לשלום" ועד "אסור להמשיך לנסוע ככה אפילו מטר נוסף". בנוסף לזה, אף מוסך לא יכול היה לקבל אותי לבדיקה רצינית. "תבוא עוד שבועיים, חודש ואז נוכל לטפל בך," נאמר לי בנימוס ובהחלטיות.
לקריאה נוספת:
עכשיו, ללא הקרוואן, הרגשתי שעוד כבלים הוסרו מעלי ואני חופשי לצאת למסע רגלי ארוך ומתמשך, עם התרמיל על הגב כמו פעם
מוצ'ילר בגאורגיה
הנופים התחלפו מיערות גשם ליערות אשוחים ועד לאחו אלפיני ירוק קטיפתי חסר עצים. באופק אני רואה את המצוקים הטרשיים בני ארבעת אלפים מטרים ומעלה של פסגות הקווקז, גבול גיאורגיה רוסיה
שעתיים במיניבוס דחוס לעיירה אלבני, במישורים שבדרך להרים. אחר כך התברר לי שכמעט כל תושבי העיירה הם טושטים, אנשי הרים, שבתום הסתיו יורדים עם העדרים מהקווקז הגבוה אל בית החורף. משם עברתי עם שאר הנוסעים למיצובישי דליקה 4×4. האספלט נגמר מהר ואחריו הגיעו ארבע שעות של טיפוס באינספור פיתולים בדרך עפר צרה ומטלטלת. הגענו לפס, מעבר הרים בגובה 2,800 מ'. הנופים התחלפו מיערות גשם ליערות אשוחים ועד לאחו אלפיני ירוק קטיפתי חסר עצים. באופק אני רואה את המצוקים הטרשיים בני 4,000 מ' ומעלה של פסגות הקווקז בגבול גאורגיה-רוסיה.
אחו אלפיני
כפרים הרריים ומגדלי אבן
הגעתי לכפר ההררי הגדול אומלו (Omalo) והתמקמתי בגסטהאוס בחדר פרטי עם ארוחות בוקר וערב מפנקות. בעלת הבית ישבה לצידי, התבוננה בי אוכל ודאגה שלעולם לא אדע מחסור או צל צילה של תחושת רעב. אומלו מתפרסת על פני רמה גבוהה בין פסגות הקווקז, וקניונים תלולים מפרידים בינה לבין הכפרים וההרים מסביב, ובהם הקניון המרהיב עם השם היפה המתגלגל פיריקיטיס (Pirikitis).
הגעתי לכפר ההררי הגדול אומלו Omalo והתמקמתי בגסט האוז. אומלו מתפרסת על פני רמה גבוהה בין פסגות הקווקז, וקניונים תלולים מפרידים בינה לבין הכפרים וההרים מסביב
בעלת הבית ישבה לצידי, התבוננה בי אוכל ודאגה שלעולם לא אדע מחסור או צל צילה של תחושת רעב
הקניון המרהיב עם השם המתגלגל פיריקיטיס
מעל אומלו עילית מתנשא כפר מגדלי אבן עתיק בשם קסלו (Keselo). זהו אתר היסטורי חרב שבו הרימו מחדש שבעה מגדלים מתוך תריסר שהתמוטטו אל האדמה. מצידו האחד קסלו, כמו רוב כפרי המגדלים, מתרומם מעל תהום עמוקה אליה הוא עלול להתגלגל בכל עת. זהו לא כפר המגדלים היפה ביותר, אבל הוא היה הראשון שלי מני רבים.
קסלו אינו כפר המגדלים היפה ביותר, אבל הוא היה הראשון שלי מני רבים
בבוקר השארתי בגסט האוז שקית עם ציוד עודף והסברתי לבעלת הבית שאשוב בעוד כשבוע לקחת אותה. נפרדתי ממקל הליכה אחד (למה צריך שניים?) חולצת טריקו אחת (למה צריך שלוש?) בגד ים (למה צריך?) ירדתי בשביל הולכי רגל צר בתוך יער לעבר הנהר עם השם היפה. גשר של גזעים העביר אותי אל גדתו השניה ושביל צדדי הוביל אותי אל טירת האהבה, כפר חד מגדלי היושב מעל תהום, עם סיפור אהבה אקזוטי כיד הדמיון.
ירדתי בשביל הולכי רגל צר בתוך יער לעבר הנהר עם השם היפה
הייתי לבד ביער ובטירה ותחושה נפלאה של חיבור עם הטבע והסיפור המקומי אפפה אותי
הייתי לבד ביער ובטירה ותחושה נפלאה של חיבור עם הטבע ועם הסיפור המקומי אפפה אותי. לאחר שעה ארוכה המשכתי לטפס בגדת הנהר, עברתי דרך הכפר שנאכו, ולקראת ערב נכנסתי אל הכפר דיקלו (Diklo), שהוא ישוב הספר המזרחי ביותר בחבל טושטי. מעבר לחומת הקווקז הגבוהה שנשקפת מול חלון הגסטהאוס נמצאים כפרי דגסטאן שבשטח רוסיה, יריבים ותיקים של בני טושטי.
לקראת ערב נכנסתי אל הכפר דיקלו Diklo, שהוא ישוב הספר המזרחי ביותר בחבל טושטי
מעבר לחומת הקווקז הגבוהה שנשקפת מול חלון הגסט האוז נמצאים כפרי דגסטאן שבשטח רוסיה, יריבים ותיקים של בני טושטי
אבא שלה נולד כאן בשנות השלושים ובילדותו עבר עם משפחתו ורוב תושבי הכפר אל מחוז קאחטי למרגלות ההרים. "זה הבית בו התגוררה משפחתו של אבי, ופה בית המצודה של משפחתי, וזה בית האבן שבנו לפרות" היא מספרת לי ומצביעה סביבה. "כל קיץ אני עושה שיפוץ קטן בבית". בתה הלנה מתנדנדת בערסל מתחת לעץ שמצל עלינו. היא דוברת גיאורגית ויוונית ומתקשרת אתי באנגלית של בית ספר יסודי. לא בטוח שהיא תמשיך את המסורת של אמה.
במרכז הכפר נובע מעיין והנשים יושבות ושוטפות במים צמר כבשים גזוז. הן מסרקות אותו עד שהוא נהיה נקי ורך
במרכז הכפר נובע מעיין והנשים יושבות ושוטפות במים צמר כבשים גזוז. הן מסרקות אותו עד שהוא נהיה נקי ורך. ליד המעיין ישנה חנות קטנה שמציעה כל מה שאפשר להכין מצמר. רוסודני היא האמנית וגם המוכרת. היא טווה את הצמר לחוטים, צובעת אותו ואורגת ממנו שטיחי קילים. לוקח לה חודשיים להכין על הנול שטיח בגודל בינוני אותו היא מציעה למכירה באלף לארי. היא גם סורגת כובעים גרביים וגופיות, וכובשת צמר ללבד, ממנו היא מכינה כובעים ותיקים וגם יוצרת תמונות לבד.
ליד המעיין ישנה חנות קטנה שמציעה כל מה שאפשר להכין מצמר
פולחן לאלי העבר
בחרתי להישאר יום נוסף בכפר הקטן והמרתק הזה ויצאתי לטייל אל בתי מצודות שצופים אל תהומות והגנו מפני כנופיות העבר ששוטטו בהרי הקווקז. בחרתי בדרך עוקפת שהולכת על קו הרכס. הגעתי אל מזבח קטן בנוי מאבני צפחה ולרגליו מונחים צרור בגדים ישנים, בקבוקי מים מלאים (אחר כך התברר שזה צ'ה צ'ה, אלכוהול מקומי חזק), וכמה נרות שעווה דקיקים של כנסיה. כשחזרתי לכפר שאלתי את אינגה לפשר הדבר. "זה חאטי, האייקון שלנו הקדוש, יש כמה כאלו בלב הכפר ובשבילים. אנחנו הטושטים אמנם נוצרים אורתודוקסים, אבל לא שכחנו את אלי העבר שלנו, כוחות הטבע, ומידי פעם אנחנו עורכים מסיבה ליד החאטי, מבשלים קדירת בשר וירקות על האש, ושותים הרבה צ'ה צ'ה, משתכרים, שרים ורוקדים".
ויצאתי לטייל אל בתי מצודות שצופים אל תהומות והגנו מפני כנופיות העבר ששוטטו בהרי הקווקז
לא רחוק מן המצודות נתקלתי בעוד גל אבנים עם שיש שחור בו חקוקה דמותו של בחור צעיר נושא רובה וכתובת בכתב הגיאורגי שאיני יודע לקרוא אותה. על האבנים מונחים כדורי רובה חיים, כוסות זכוכית לצ'ה צ'ה, נרות, וכובע מצחיה. זהו אזור ספר, חשבתי לעצמי, אולי הוא קורבן של מאבק חמוש שמנציח את המלחמות ההיסטוריות בין הטושטים לדגסטאנים. אינגה לא הכירה את המצבה ושאלה את השכנה. היא זכרה את הבחור. הוא גר כאן בכפר אצל דודתו והיה חייל במוצב הגבול מול דגסטאן. יום אחד כל החיילים יצאו לסיור והוא נותר לבד במוצב. הם אחרו לשוב והוא יצא לחפש אותם. כנראה הוא נקלע לחושך ומרוב בהלה נכשל ונפל מהצוק אל מותו.
גל אבנים עם שיש שחור בו חקוקה דמותו של בחור צעיר נושא רובה וכתובת בכתב הגיאורגי שאיני יודע לקרוא אותה. על האבנים מונחים כדורי רובה חיים, כוסות זכוכית לצ'ה צ'ה, נרות, וכובע מצחיה
זהו אזור ספר, חשבתי לעצמי, אולי הוא קורבן של מאבק חמוש שמנציח את המלחמות ההיסטוריות בין הטושטים לדגסטאנים
לחיי הטושטי, האנשים והסוסים
סופיה ובנותיה חזרו מטיול סוסים של שמונה ימים
בערב ישבנו ביחד לארוחה עליזה, טעמנו מכל השפע של המזון, שתינו צ'ה צ'ה חריפה ועסיסית והרמנו כוסיות לחיי טושטי, האנשים והסוסים