ערכת קפה או פק"ל קפה הם חלק בלתי נפרד מהישראלים החל מהמילואימניקים, הג'יפאים, רוכבי ורוכבות האופניים, הטרקרים, מטפסי ההרים או המשפחה המטיילת. וכמובן גם זוגות רומנטיים.
פק"ל הקפה נהפך לציוד חובה, ומכאן מצאתי לנכון לתת לכם קוראינו היקרים קצת רקע על הקפה ומקומות חמד להנות מטעמו.
תולדות הקפה בלבנט
אם נחזור אחורה 500 שנה נראה שמנהג שתיית הקפה הגיע לארץ בתקופה העות'מנית במאה ה-16 לספירה.
והנה ציטוט של נוסע אנגלי שביקר בתורכיה בשנת 1624:
"יש להם משקה ושמו קפה. שחור כמו פיח ולו ניחוח חזק, שכותשים אותו לאבקה, בוחשים אותו במים ולוגמים אותו לוהט ככול האפשר. הם שותים אותו בבתי הקפה שלהם הדומים לבתי המרזח שלנו. המשקה הזה מחדד את המוח, מחזק את הלב ומסייע לעיכול"…
התרבות של בתי הקפה היא בעצם יצירה עות'מנית (תורכית) כמו עוד המון דברים נוספים שהשתרשו ב-400 שנות שילטון בארץ (הבורקס, השווארמה, הבקשיש, הטאבו, הגזוז, הקיוסק ועוד).
אם קיבלת בספל לגימה קטנה משמע שאתה רצוי. אך אם הספל מלא זה סימן: תשתה ותלך. צילום: אלה אל עמי
הקפה הגיע מתימן (ויש הטוענים מאתיופיה) דרך מצרים וסוריה לאיסטנבול באמצע המאה ה-16 לספירה. מהר מאוד הופך הקפה למוקד חברתי ששותים אותו ביחד. בתי הקפה הופכים למוסד חברתי לגברים בלבד. שינוי זה כמו כל שינוי לא מתקבל יפה אצל כולם. כוהני הדת המוסלמים לא אהבו את הרעיון החדש של בתי הקפה. לטענתם הקפה מקביל לאלכוהול ולכן חל עליו האיסור על שתיה בפומבי. לטענת כוהני הדת המוסלמים בתי הקפה הם הבעיה. שם יושבים הגברים ומבלים את זמנם על חשבון זמני התפילות שמוזנחות. האיסור נמשך עד לרגע שקלטו השליטים העות'מנים את הפוטנציאל הכלכלי האדיר הטמון בשתיית הקפה ועודדו את כולם לשתות את האבקה השחורה, וכמה שיותר הרי זה משובח.
בכל עיר עות'מנית היו עשרות ואף יותר של בתי קפה, שם נפגשים מרכלים ושומעים חדשות. בתי הקפה היגרו לאירופה ולארץ ישראל ועם השנים קיבלו את צביונם הנוכחי.
אצל הבדואים במדבר כשמגיע אורח קודם הוא שומע, תפאדל, אהלן וסהלן ואף פעם אף פעם לא שואלים את האורח מה הוא רוצה לשתות. שורפים את הפולים על המחבת, כותשים בעזרת ה"עזאם" שפרושו ה"מזמין" ומשמיעים איתו מנגינה בזמן הכתישה ואז באוהלים מסביב יודעים שהגיע אורח. מכינים את הקפה ומוזגים לפינג'ן (לספל).
אם קיבלת בספל לגימה קטנה משמעו שאתה רצוי. אך אם הספל מלא זה סימן: תשתה ותלך.
את הספל הראשון כל אורח חייב לשתות. הספל הראשון נקרא "א'זאף" כלומר ה"אורח" וזה לכבודו.
הספל השני – "כייף"…
הספל השלישי – " אל סייף", החרב. משמעותו שאתה מוגן ובטוח באוהל שלי.
לפני מספר שניים חזרתי מטרק סובב מון בלאן. היינו שלושה ולאורך הטרק בנקודות תצפית יפות היה ברור שעוצרים לקפה. המטיילים האירופאים ואחרים שפגשנו בדרך לא הצליחו להבין את ה"שיגעון" אך עם הזמן התחברו והבינו שתמיד נקודה יפה מחייבת קפה, ואין מקום יפה בלי קפה.
עד כאן הקדמה קצרה על הקפה שמעבירה אותנו לשאלה האמיתית שאין לה ולא יהיו לה תשובות.
צילום: אלה אל עמי
דרכים לבישול הקפה
לפני שניגע בשאלה הלוהטת נדבר בקצרה על דרכים לבישול הקפה.
הרוב המכריע משתמש בבלוני הגז. הגז זמין בכל חנות טיולים וקל מאוד לתפעול.
אחרים משתמשים בבנזיניות. כאן ההפעלה והתחזוקה קצת יותר מורכבת קצת יותר מלכלכת וריח הבנזין נמצא בכל מקום. הדלק ניתן להשגה בקלות.
לטיולים ארוכים מומלץ לקחת ערכת תחזוקה בכדי להימנע מתקלות בהפעלה
יש כאלה שמשתמשים בכוהלית, חימום בעזרת אלכוהול שחסרונו היחיד הוא איטיות החימום.
אחרי שניסיתי את כל השיטות אני משתמש בדרך שהיא הכי קרובה למקור – המדורה, שנקראת "מתלהבת".
המתלהבת בנויה משלושה גלילי נירוסטה מחוררים שלתוכם מכניסים זרדים ונייר טואלט להדלקה הראשונית. ההפעלה פשוטה (לא כמו בגז) הזרדים הנמצאים בכל מקום החימום מהיר מאוד והאלמנט המרכזי של הקפה עם ריח המדורה נשמר. והכי אין צורך לסחוב בלוני גז או דלקים כאלה ואחרים ואין פסולת של בלוני גז ריקים.
צילום: יואב יעקובי
ה"מתלהבת", העדיפה עלי, בנויה משלושה גלילי נירוסטה מחוררים שלתוכם מכניסים זרדים ונייר טואלט להדלקה הראשונית. צילום: יואב יעקובי
ועכשיו לוויכוח האין סופי ולשאלת מיליון הדולר:
איך מכינים קפה שחור?
רוב המטיילים מכינים קפה בדרך הפשוטה. מרתיחים מים וקרוב לרתיחה מוסיפים כפית קפה שחור על כוס מים ומחכים שיבעבע. היה והראה סימני גלישה מרימים את הקומקום מנמיכים את האש ומחזירים לשתי דקות נוספות להתבשל, מורידים מהאש נותנים לקפה לנח חצי דקה ומוזגים.
יש כאלה שברגע שהתחיל הבעבוע מנמיכים את האש ומפזרים סוכר בהתאם. את הסוכר משאירים לבעבוע לערבב, לא נוגעים. נותנים עוד דקה שיתבשל מורידים מהאש נותנים לקפה לשקוע ומוזגים.
יש טוענים שעל כל כוס מים יש להוסיף 2 כפיות קפה לבשל על אש קטנה כשלוש דקות תוך כדי בחישה עד שמגיע לרתיחה ואז מורידים מהאש, מוסיפים סוכר מחכים שהקפה ישקע ומוזגים.
צילום: אלה אל עמי
בטיולים שלי אני מכניס 2 כפיות קפה על כוס מים: ממלא את הקומקום ועוד לפני הרתיחה(!) מכניס את הקפה. הכנסת הקפה למים החמים גורמת לאובדן משמעותי מהארומה. מיד עם הכנסת הקפה מוסיף סוכר בהתאם לטעם האורחים ומתחיל לערבב בכיוון אחד בלבד עם המון רגש עד שמתקבל נוזל שחור אחיד. ועכשיו שאלת השאלות, מתי מורידים מהאש? ובכן, ברגע שתראו שהקצף מתחיל לבעבע ולהתפשט זה הזמן להוריד את הקומקום מהאש. הקפה מוכן. ועכשיו לשלב המזיגה. כאן כולם חוטאים בענק. אז שימו לב:
בשלב ראשון יש לפזר את הכוסות, ובעזרת כפית לוקחים קצף מהקומקום ומוזגים באופן שווה לכל הכוסות ורק לאחר מכן מוזגים את הקפה שזה בינתיים נח ושקע בתחתית הקומקום.
שאלת השאלות, מתי מורידים מהאש? צילום אלה אל עמי
השחקן שייקה אופיר ז"ל טען שיש חשיבות רבה לאופן שתית הקפה. לטענתו יש להרים בעדינות את כוס ולבצע פעולת "שאיבה" מרעישה שבסופה תגיע הנחת רווחה. ככול שה-אהההההה יותר ארוך ככה הקפה יותר טעים ומכין הקפה לא צריך לשאול, נו איך הקפה?
שייקה אופיר במערכון - איך שותים קפה?
ועכשיו לעיקר: מקומות יפים לקפה. יש המון המון מקומות יפים לקפה, אני אסקור 10 מקומות מדרום לצפון בדגש על תצפית וקפה. יש מקומות יפים לאורך הנחלים ובמעיינות אך הדגש כאן על תצפיות וקפה.
המקומות המומלצים שלי:
הר צפחות – הרי אילת
הר צפחות הוא לאוהבי לכת. מומלץ מאוד בזריחה ואפשרי גם בשקיעה. זה מסלול הליכה המתחיל מחניון נחל שלמה בסימון שבילים ירוק לאורך נחל צפחות, עם טיפוס מתון לפסגת ההר. על הפסגה בזריחה או בשקיעה נשקף לעינינו הים האדום הרי אדום הערים אילת ועקבה. הירידה תלולה מאוד לעבר חוף אלמוג ובית ספר שדה אילת. משך המסלול כ-3 שעות, לא כולל קפה.
הר ברך – באזור תמנע
ההגעה על כביש 12 עד לק"מ ה-32 שם פונים מזרחה לפי השילוט הר ברך, אחת מתצפיות הנוף הכי יפות בארץ, ממנו נשקף נוף עוצר נשימה של קרקעיתה הצבעונית של בקעת תמנע והרי אדום, למטיבי לכת יש אפשרות לרדת במעלה ברך לעמודי שלמה בבקעת תמנע. הירידה תלולה מאוד בשבילים צרים סמוכים למצוק. מסלול הליכה של כ-8 ק"מ ולוקח יום הליכה לסיימו. ומצריך שני רכבים.
הר גמל – מצפה רמון
הר גמל במצפה רמון על דופן מכתש רמון תצפית יפיפייה לעבר המכתש. מומלץ להגיעה בשקיעה אז מקבלים ההרים את אודם השמש. בחורף ולפעמים גם בקיץ מומלץ להצטייד בלבוש חם ולא להתבלבל מצפה רמון היא עיירה מדברית אך נמצאת בגובה של כמעט 1000 מטר מעל פני הים מה שמאפשר בחורפים קרירים קצת שלג. אפשר להגיע ברכב להר גמל אך קיימת אפשרות נוספת להתחיל במרכז המבקרים במצפה רמון ולצאת להליכה קלילה ומיוחדת לאורך המצוק עד להר גמל.
תצפית מכתש קטן
הגעה על כביש 25 מדימונה לכיוון מזרח עד לצומת רותם פונים דרומה על כביש 206 עד למפגש עם כביש 227 מזרחה ( הדרך הישנה לאילת). ממשיכים בנסיעה עוד כ-10 ק"מ עד שנגיע לשילוט חניון לילה מכתש קטן. כאן נחנה את הרכבים ונצא להליכה קצרה של ק"מ אחד בשביל המסומן אדום עד לדופן המכתש. בנקודה זו נפרש לפנינו המכתש הקטן במלאו יופיו וצבעוניותו. יפה בכל שעה ביום אך מיוחד מאוד מאוד בליל ירח מלא ובזריחה.
בנקודת תצפית זו ניתן להבין מה זה בדיוק מכתש, קערה עמוקה עם פתח יציאה אחד שאליו מתנקז נחל ראשי (נחל חצרה שמוביל את המים לעבר נחל צין והערבה). אורכו של המכתש הקטן כ-8 ק"מ ורוחבו כ-6 ק"מ ועומקו כ-400 מטר.
כוכב הירדן – אחוזת שושנה
מכוכב הירדן הנוף הנשקף מזרחה לעבר בקעת הירדן והרי גלעד הוא מיוחד במינו. מומלץ מאוד להימנע מלהגיע בעונת הקיץ האזור חם במיוחד.
באחוזת שושנה בנה מאיר הר ציון הלוחם האגדי את ביתו. החווה על שם אחותו שושנה שנרצחה בעת שטיילה במדבר יהודה.
הר ציון היה מלוחמי יחידת ה-101 האגדית, מפקדה הראשון של סיירת הצנחנים וממקימי סיירת מטכ"ל. בצמוד לחווה מצפון נמצא כוכב הירדן. גן לאומי ארכיאולוגי עם שרידי מבצר צלבני מפואר.
מצפה מבוא חמה וטיילת מצוקי האון, רמת הגולן
נקודת תצפית מרהיבה במצוק הדרומי של רמת הגולן. ממבוא חמה נשקף אילנו נוף הכנרת , הארבל, עמק הירדן, ואם מסיתים את המבט צפונה.
רואים את הגולן, החרמון, הרי הגליל וצפת. בסתיו אפשר להנות מפריחת החלמוניות המיוחד לאזור.
לאלה המגיעים בעונת הקיץ או לאלה המעוניינים בנקודה נוספת לקפה מומלץ לרדת להשתכשך בעין שוקו. מרחק הליכה קצר ממבוא חמה מערבה יביא אותך למעין קסום עם נוף נהדר.
ייחודה של נקודת תצפית זו היא הטיילת המונגשת שמאפשרת טיולון קצרצר לאורך המצוק. שעות השקיעה הן השעות המומלצות ביותר.
הר קטע – היישוב נמרוד, צפון הגולן
תצפית שמחייבת לבוש חם גם בקיץ! נמצאת בכניסה ליישוב נמרוד שהוא היישוב היהודי הכי גבוה בארץ גובהו 1110 מטר מעל פני הים, ולדעתי גם הכי קטן (מתגוררות שם כחמש משפחות); עלה לקרקע כהיאחזות נח"ל בשנת 1981 והתאזרח בשנת 1999.
בנמרוד אפשר להנות ממספר תצפיות.
הראשונה – בכניסה ליישוב לפני השער הצהוב מצד מזרח (שמאל) יש נקודת תצפית מיוחדת במינה ממנה נשקף עמק יעפורי המלא במטעי תפוח ודובדבן, בירכת רם, כל כפרי הדרוזים, הר אודם, יער אודם, יער מסעדה והחרמון (כשאתם מביטים לעבר החרמון תזכרו שהחלק הזה של החרמון הנמצא בשטח הישראלי הוא רק 7% מסה"כ החרמון כולו). כמו כן במבט מזרחה על הרכסים אפשר לזהות את גדר הגבול, ואם מסתכלים צפונה לשיפולים המזרחיים של החרמון אפשר לראות את הכפר הדרוזי חאדר שנמצא בסוריה.
לתצפית מהר קטע מומלץ להגיע בכל השנה. בחורף יש שלג באביב פריחות ובקיץ דובדבנים ותפוחים. זמן מיוחד להגיע לתצפית זו היא שעת הזריחה.
תצפית נוספת – מהיישוב נמרוד לכיוון מערב.
נכנסים בשער היישוב ומתחילים להקיף את היישוב לאורך הגדר ההיקפית.
למערב נשקף עמק החולה רכס הרי נפתלי, מטולה ובימים עם ראות טובה אפשר לראות את מבצר הבופור הנמצא עמוק בתוך לבנון. מתחתינו רכס הר דוב ומבצר נמרוד (קלעת נמרוד). נכון, אין מקום לשבת לקפה אך אם כבר הגעתם ואת הקפה שתיתם בתצפית הראשונה יהיה פספוס לא להיכנס ולהקיף את היישוב בנסיעה איטית עם עצירה אחת או שתיים.
נקודה נוספת לקפה, צמודה ליישוב נמרוד – עין חרמון.
ההגעה לעין חרמון היא מכביש הגישה ליישוב נמרוד. ברגע שמסתיימת הירידה ומתחילה העלייה התלולה ליישוב, בנקודה הכי נמוכה מחנים את הרכב, צופים מערבה לעבר קבוצת העצים הקרובה – שם המעיין. הליכה קצרצרה תביא אותכם אל המעיין.
המעיין ממלא בריכה מלבנית קטנה של בערך 2 על 3 מטר. הבריכה מלאה כל השנה ומשמשת להשקיית העדרים בשטח .קרקעית הבריכה בוצית ויש הטוענים להימצאות עלוקות במים. בימי הקיץ החמים יהיה קשה להימנע מלהיכנס לטבילה במי המעיין הקרירים.
מהמעיין נשקף החרמון במלאו הדרו.
זריחה מנמרוד. צילום: יואב יעקובי
קרן נפתלי – רכס הרי נפתלי בגליל העליון
בקרבת המושב רמות נפתלי נמצא קרן נפתלי בגובה של 510 מטר. מנקודה זו בתצפית מזרחה נשקף לעינינו עמק החולה, אגמון ושמורת החולה, רמת הגולן והחרמון.
קרן נפתלי היא נקודת תצפית לזריחה. בחורף אפשר גם לראות ולשמוע את קריאות העגורים שקמו משנת הלילה באגם במעופם דרומה להמשך נדידה לארצות החום.
הגישה בדרך עפר מתאימה לכל רכב בנסיעה איטית.
תצפית מקרן נפתלי. צילום: יואב יעקובי
הר אדיר – מרום הגליל העליון
הר אדיר מתנשא לגובה של 1008 מטרים והוא אחד ההרים הגבוהים בארץ, חלק משמורת הר מירון. ההר מכוסה בחורש ים תיכוני צפוף בסתיו יש פריחות של כרכומים וסתווניות. ההליכה למצפור קצרצרה מאוד, מהמצפור נשקפת לעינינו דרום לבנון והחרמון. מצפור זה נבנה לזכר חללי מלחמת לבנון השנייה. במצפור מרפסת עץ עם מעקה בו חקוקים שמות 121 הרוגי המלחמה. בנוסף יש על המעקה מפות עם שמות המקומות והיישובים הנראים באופק וכמו כן את מהלכי המלחמה.
זו נקודה עם תצפית יפהפייה אך זכרו, זו גם אנדרטה לזכר חיילינו.
תצפית הר אדיר. צילום: יואב יעקובי
מערת קשת – גליל מערבי
מערת קשת נמצאת בלב פארק אדמית בגליל המערבי. המסלול למערה ולנקודת התצפית מונגש וממנו נשקף הים התיכון, ראש הנקרה, מפרץ חיפה, והגליל המערבי. מחתחתינו ערוץ נחל בצת הצפוני בנחלי הארץ מכוסה כולו בחורש ים תיכוני בדרכו לים התיכון.
נקודת נוף זו מזמינה בכל שעות היום, המלצתי החמה להגיע בשעת השקיעה.
מערת קשת. צילום: יואב יעקובי