תפריט עמוד

מפלצות ים? אימה במעמקים

מיתוסים על מפלצות ים אימתניות רווחו מאז ומעולם. לפי השערות מדובר בדיונון הענקי, הטורף הגדול ביותר בטבע


עבור האדם הים הוא סביבה עוינת. הוא גדול, הוא עמוק, הוא רועש, הוא סוער. לפעמים הוא טורף, והנכנס לתוכו נעלם לעולמים. אבל, מפחיד יותר, בים יש יצורים שונים, ולעיתים גם משונים,

לפני כ־70 שנה הותקפה מכלית נורווגית שמשקלה 15 אלף טון על ידי דיונון ענקי שניסה ללפות אותה, וב־1941 דווח על מלח בריטי שזרועות ציד של דיונון חטפו אותו מסירת הצלה

שאותם הוא פולט מדי פעם אל החוף, כאלה שעינינו לא ראו, שאינם דומים לאף יצור יבשתי.
במשך אלפי שנים סופר בתרבויות קרובות ורחוקות על מפלצות איומות שחיות במעמקי הים, שגודלן עצום ואכזריותן רבה. בלוך נס
(Loch Ness), האגם המפורסם בסקוטלנד, סופר על מפלצת אימתנית בשם נֵסי, במיתוסים נורדיים סופר על מפלצת רבת זרועות בשם קְרַאקֶן, ובאגם אוקנגן (Okanagan) בקנדה תוארה מפלצת בשם אוֹגוֹפוֹגוֹ. במיתולוגיה היוונית יש שפע סיפורים על מפלצות, ובתנ"ך מספר הנביא ישעיהו על "לווייתן נחש עקלתון" ו"התנין אשר בים".

הרתיעה ממפלצות ים אינה רק נחלת הקדמונים. בין המאה ה־16 למחצית השנייה של המאה ה־20 הצטברו מאות עדויות על יצורים ענקיים שנראו בים ברחבי בעולם. גם לאחר שמסננים את העדויות החשודות כמתיחות או כטעויות אופטיות, נשארות מאות תצפיות ודאיות ואמינות. בדיווחים השונים זוכים יצורים אלה לכינוי "מפלצות ים" או "נחשי ים".

לאורך השנים היו הזואולוגים חלוקים בדעתם בדבר מפלצות הים. הייתכן שבאמת קיימים יצורי ענק אשר אינם מוכרים למדע? מדענים ידועים כסר ג'וזף בנקס, תומס האקסלי ולואי אגאסי חשבו שהדבר אפשרי. אחרים, כמו ג'יימס אוליבר, מנהל המוזיאון לטבע בניו יורק, וסר ריצ'רד אוון, טענו שמדובר בהבלים. האם ייתכן שהמדע לא גילה עדיין את כל היצורים השוכנים בים? הרי בעלי חיים רבים התגלו לאנושות בשלב מאוחר יחסית: הכריש הלווייתני (Rhineodon typus) והכנפתן הענק
(Manta birostris) תוארו למדע בשנת 1829, והדג לטימריה (Latimeria), השייך לקבוצת מצויצי הסנפיר (Crossopterygii), שהתקיימה במשך מיליוני שנים עד סוף תקופת הקרטיקון (לפני 65 מיליון שנה) ונחשבה לנכחדת, התגלה לראשונה רק ב־1938.

ואולי התיאורים השונים של מפלצות ים ועדויות הספנים מסמרות השיער מתייחסים בעצם ליצור המוכר למדע, אם כי הוא מעולם לא צולם בעודו בחיים: זהו הדיונון הענקי
(Architeuthis dux), שאורכו מגיע ל־20 מטר, כולל הזרועות. דיווחים עקיפים מרמזים על פרטים שאורכם יותר מ־40 מטר, ובמלחמת העולם השנייה נראה דיונון כזה ליד האיים המלדיביים (Maldive Islands) באוקיינוס ההודי, שאורכו כ־60 מטר. אם תרצו לדמיין במה מדובר, תארו לעצמכם בניין בן שלוש או ארבע קומות או שניים־שלושה אוטובוסים צמודים זה לזה.

העין הגדולה ביותר בעולם החי
הדיונון הענקי שובר כמה שיאים: זהו היצור חסר החוליות הגדול ביותר, הטורף הגדול ביותר ובעל העין הגדולה ביותר בעולם החי, שקוטרה 25־45 סנטימטר. למרות ממדיו

לדיונון יכולת שליטה מופלאה בתנועתו: הוא יכול לרחף בנקודה אחת, לשהות ללא תנועה על הקרקעית, לנוע בשחייה קדימה ואחורה או לזנק בפתאומיות. ידועים מקרים בהם הדחף הסילוני גורם לדיונון לפרוץ מהמים ולעבור בדאייה באוויר עד כ־50 מטר

הענקיים, הוא מעולם לא נצפה על ידי בן אנוש בסביבתו הטבעית – אי שם במצולות, בעומק של כמה מאות מטרים ואפילו 1,600 מטר מתחת לפני הים. כל מה שידוע עליו נלמד מהצצות חטופות של מלחים ונוסעים בים שתיעדו את רשמיהם ומגוויות של דיונונים שנסחפו לחוף ונותחו בקפידה.

העדות הראשונה לקיומו של הדיונון הענקי נמסרה בשנת 1555 מפי הארכיבישוף השוודי אולאוס מגנוס. ב־1639 נשטף פרט מת לחוף באיסלנד. בדיווחים מאוחרים יותר מסופר על מפלצות ששלחו זרועות ארוכות ונצמדו אל סיפוני אוניות בניסיון להגיע אל הטרף. בשנת 1871, בספרו "20 אלף מיל מתחת למים", מתאר ז'ול ורן קרב בין דיונון ענקי וצוללת, בעקבות אירוע דומה שאכן התרחש בין אוניית מלחמה צרפתית לבין דיונון כזה. לפני כ־70 שנה הותקפה מכלית נורווגית שמשקלה 15 אלף טון על ידי דיונון ענקי שניסה ללפות אותה, וב־1941 דווח על מלח בריטי שזרועות ציד של דיונון חטפוהו מסירת הצלה. בסך הכל תועדו במשך כ־450 שנה 165 אירועים, שבהם נצפו דיונונים ענקיים או שנמצאו גוויותיהם על החוף.

תרשים המראה את יחסי הגודל בין דיונון ענקי לבין קומת אדם

הדיונון שייך למחלקת ראש־רגלאים
(Cephalopoda) של מערכת הרכיכות
(Mollusca). הוא בעל כושר תנועה מעולה, מערכת עצבים מפותחת, יכולת לימוד, תקשורת ודפוסי התנהגות המזכירים בעלי חיים עילאיים. מבחינה זו הוא נמצא בפסגת חסרי החוליות.
הוא נע בכוח הסילון – שיטה ייחודית לראש־רגלאים, שהגיעה לשיאה אצל הדיונונים החיים במים עמוקים. את גופו עוטפת גלימה עשירה בסיבי שריר אורכיים וטבעתיים. כשהוא שואב מים לחלל הגלימה, נרפים סיבי השריר הטבעתיים ומתכווצים הסיבים האורכיים, וכך גדל נפח החלל, המתמלא מים. אז מתרחש התהליך ההפוך – סיבי האורך נרפים וסיבי השריר הטבעתיים מתכווצים. כתוצאה נוצר לחץ מים עצום בתוך הגלימה, ושוליה נאטמים הרמטית על ידי שסתומים. למים יש רק מוצא אחד, דרך משפך המוביל לצינור פליטה המכונה "סיפוֹן". המים הפורצים בסילון עז הם למעשה הכוח המניע של הדיונון.

הסיפון גמיש ומתכוונן – כשהוא פונה קדימה, נשלח הדיונון כחץ אחורה, וכאשר הוא מופנה לאחור, הדיונון טס קדימה. מהירות התנועה תלויה בעוצמה שבה פורץ סילון המים מהסיפון, ולכן נדרש תזמון מדויק ביותר של התכווצות סיבי הגלימה. תזמון זה מושג הודות למערכת העצבים המפותחת של הדיונון, שמאפשרת לדיונונים מסוימים לנוע ולהתמיד במהירות הגבוהה מ־35 קילומטר בשעה.

לדיונון יכולת שליטה מופלאה בתנועתו: הוא יכול לרחף בנקודה אחת, לשהות ללא

כשסוגרות על הקורבן שמונה הזרועות, הוא מתחיל להיקרע לגזרים. יש דיונונים שאינם מסתפקים בכך, ומזריקים לטרף גם ארס משתק. הטרף המוכנס ללוע נטחן על ידי מגרדת קשה, מין לשון דמוית פומפייה ובה שיניים חדות

תנועה על הקרקעית, לנוע בשחייה קדימה ואחורה או לזנק בפתאומיות. ידועים מקרים שבהם הדחף הסילוני גורם לדיונון לפרוץ מהמים ולעבור בדאייה באוויר עד כ־50 מטר. זו מסתיימת לעיתים על סיפונו של כלי שיט עובר. בשחייה איטית משתמש הדיונון בסנפירים לאיזון ולהיגוי, ובשחייה מהירה הוא מצמיד אותם לגופו דמוי הטורפדו למניעת חיכוך מיותר.

חושיו של הדיונון מפותחים ומתאימים לטורף פעיל: יש לו חוש המדווח לו על מצבו במרחב, וייתכן שבעזרתו הוא קולט גם צלילים. יש לו תאי חישה כימיים על ראשו ועל זרועותיו, כך שבמגע הוא מרגיש לא רק בצורתו של האובייקט, אלא גם בטעמו ובריחו. החוש החשוב ביותר לציד מהיר הוא הראייה, ולדיונון יש ראייה מצוינת ועיניים גדולות במיוחד. למעשה, העין היא הדבר הבולט ביותר שרואים בדיונון.
זכורה לי צלילה אחת שבה ראיתי משהו מוזר, שנראה כ"עין שוחה". רק לאחר מבט ממושך הבנתי שהעין שייכת לדיונון שאורכו כ־60 סנטימטר. סייע לכך גם צבעו, שהיה כהה כלפי מעלה ובהיר כלפי מטה. ארגון כזה של פיגמנטים בגוף נקרא הצללת נגד
(countershading), והוא גורם לבעל החיים להיעלם ולהיות שקוף כמעט, תופעה נפוצה למדי ביצורים ימיים. אבל בכל הנוגע להחלפת צבעים מהירה, אין רבים היכולים להתחרות בדיונון ובקרוביו, התמנונים.

אמן ההתחפשות
בלשון יומיום הפכה הזיקית סמל לחילופי צבעים (ובהשאלה, סמל לשינוי עקרונות על ידי פוליטיקאים, כלומר סמל לצביעות). לו היו מומחי השפה יודעים יותר על הדיונון ועל כשרונו לשנות צבעים, ודאי היו בוחרים בו כסמל זה, כי

הדיונון הענקי הוא היצור חסר החוליות הגדול ביותר הטבע, הטורף הגדול ביותר ובעל העין הגדולה ביותר בעולם החי. למרות ממדיו, הוא מעולם
לא נצפה על ידי בן אנוש בסביבתו הטבעית, וכל מה שידוע עליו נלמד מהצצות חטופות של נוסעים בים ומגוויות דיונונים

הוא אמן ההתחפשות.
אצל הזיקית מופעלים הכרומטופורים, כלומר תאי הצבענים (פיגמנטים), באמצעות תקשורת כימית (הורמונים). אצל הדיונון המערכת היא חשמלית־עצבית ופועלת על תאי צבע המוקפים בשרירים זעירים. כאשר אלה מתכווצים, נמתח התא וחושף את הצבע. כאשר הם רפויים, מתכווץ התא והצבע נעלם. מהירות התגובה של המערכת העצבית בדיונון מהירה לאין ערוך מזו הבנויה על תקשורת כימית, והיא מתרחשת תוך פחות משנייה. התוצאה היא שינויי צבע מהירים על פי צורכי ההתנהגות הנדרשת – איום, הסוואה, תוקפנות או חיזור. פעמים רבות יש לדיונונים שחיים במים עמוקים איברים זוהרים ומנגנונים המאפשרים שינויים בצבעים שהם פולטים.

ידוע לכל שהדיונון נושא עימו מכל של "דיו", ומכאן בא שמו. זהו נוזל שקוף ובו חלקיקי מלנין, הצבען האוניברסלי בעולם החי. הוא נאגר בשק מיוחד, ובעת הצורך מועבר לחלל הגלימה ומשם מותז החוצה דרך הסיפון. ככל הנראה, הנוזל מעורב בריר כדי שלא יתפזר מיד בים, אלא יישאר זמן מה כענן בסביבה הקרובה. זו מערכת מתוחכמת של הסוואה והטעיה: הענן לא רק יוצר מיסוך המאפשר לדיונון לחמוק באין רואה, הוא גם מטעה, כי הוא נשלח בסילון לכיוון ההפוך לתנועתו. עינו של הטורף מלווה את כיוון הסילון, בשעה שהיצור המשגר אותו נס לצד השני, ובינתיים גם משנה את צבעיו. בדרך כלל זוכה הטורף לאכול דְיו. ישנה סברה שהדיו מכיל חומרים המטשטשים את חושיו של הטורף וכך מקל על ההתחמקות.

גם מנגנון הטריפה של הדיונון יעיל ביותר. הוא כולל את עשר זרועותיו, וכן מעין מקור חד העשוי חומר כיטיני קשה. הוא שוחה כאשר שמונה מזרועותיו צמודות יחד בראש חץ חרוטי, העוזר בניווט ומצמצם את החיכוך ואת המערבולות למינימום.
שמונה הזרועות שריריות ועבות, וצידן הפנימי שטוח ומכוסה דיסקיות המשמשות כפתורי הצמדה. בתחתית כל דיסקית יש שרירים, שבהתכווצם הם מגדילים את נפח

קטע מתוך סרט האנימציה התלת ממדי של הבי.בי.סי "Incredible Suckers", המתאר מאבק בין דיונון ענקי וראשתן | אנימציה: ד"ר וסילי הורמוסיאדיס

הדיסקית, וכך יוצרים ואקום שגורם לה להיצמד בחוזקה לטרף. אלה הן זרועות ההחזקה. שתי הזרועות האחרות גמישות, ארוכות ודקות בהרבה מזרועות ההחזקה. הן מתרחבות רק בקצותיהן ונעשות שטוחות, ויש עליהן כפתורי הצמדה המצוידים בהקפם בשיניים כיטיניות. אלו הן זרועות הציד, ובמצב הרגיל הן מקופלות בין הזרועות האחרות.

כאשר הדיונון מזהה טרף פוטנציאלי, הוא מזנק לעברו במהירות ובו בזמן משגר את זרועות הציד שלו. כך גדלה המהירות שבה הן מגיעות לטרף ונצמדות אליו. בעוד הדיונון ממשיך בתנועתו קדימה, הזרועות כבר נעות אחורה ומביאות את הטרף לכיוון הלוע. כאן סוגרות עליו שמונה הזרועות האחרות ונצמדות אליו, והמקור הכיטיני מתחיל לקרוע אותו לגזרים. יש דיונונים שאינם מסתפקים בכך, ומזריקים לטרף ארס משתק. דרך המקור מופרשים אנזימים מפרקי חלבונים (פרוטֵאזות) ומתחילים לעכל את הקורבן עוד בטרם נבלע. הטרף המוכנס ללוע נטחן על ידי מגרדת קשה הנקראת ראדולה, מין לשון דמוית פומפייה, הנושאת שיני כיטין חדות. שיטה זו מסייעת לעיכול מהיר של הטרף ומאפשרת לדיונון לקיים קצב מטאבולי גבוה, הנדרש לאורח חיים של טורף מהיר.

האויב הגדול: הראשתן
מיומו הראשון יודע הדיונון לצוד. באחד הימים אספתי לאקווריום כמה ביצי דיונון. הביצים נראות כגושי מרציפן

יריבו הגדול של הדיונון הענקי הוא לווייתן הראשתן.
ב־1965 ראו ציידי לווייתנים רוסים קרב בין ראשתן
לבין דיונון ענקי, שבסיומו מתו שניהם – הלווייתן מת שזרועות הדיונון לופתות אותו, ובקיבתו נמצא ראשו של הדיונון

סגלגלים וג'לטיניים וצבען לבן. לאחר כמה ימים בקעו מהן דיונונים יפהפיים, כל אחד באורך כשמונה מילימטרים (כ־20 מילימטר עם הזרועות). הם היו צבעוניים ויפים, ובייחוד בלטו עיניהם הירקרקות. תנועתם היתה מהירה מהרגע הראשון לאחר בקיעתם. באקווריום הם ניזונו מסרטנים קטנים, הנמכרים בחנויות מזון לדגים. כל סרטן היה גדול מהדיונונים הזעירים, ואף על פי כן הם צדו אותם בדיוק בשיטה שבה צדים הדיונונים הגדולים בים.

כשצעירי הדיונון הענקי בוקעים מהביצים הם בגודל גפרור, ותוך שלוש שנים הם מגיעים לכ־20 מטר אורך. בשלב זה הם כבר לא מסתפקים בסרטנים זעירים. הם נכנסים ללהקות דגים וגובים מהן מחיר כבד, הם טורפים דיונונים קטנים מהם ומתעמתים בקרבות גם עם לווייתנים ממין ראשתן (Phyester catodon).
מערכת היחסים בין הדיונון הענקי והראשתן, גיבור הספר "מובי דיק", מורכבת וטרם נלמדה די צורכה. זה שנים ידוע שהדיונון טורף את הלווייתן הזה, ולא אחת נמצאו ראשתנים עם צלקות מאחיזת כפתורי ההצמדה של דיונונים, המעידות על קרבות שהתחוללו ביניהם. מאידך גיסא, נמצאו ראשתנים שבקיבותיהם שרידי דיונונים, ובעיקר שרידי המקורים הכיטיניים, שאינם נעכלים. בקיבת ראשתן אחד נמצאו אלפי מקורים. אז מי אוכל את מי? ייתכן שהדיונון תוקף לווייתנים צעירים ונטרף בעצמו על ידי הבוגרים.

ב־1965 צוות של ציידי לווייתנים רוסים היה עד לקרב בין ראשתן לדיונון ענקי, שבסיומו מתו שניהם – הלווייתן מת כשזרועות הדיונון לופתות אותו, ובקיבתו נמצא ראשו של הדיונון. זהו אכן סיפור מוזר, ואולי הצוות הרוסי לא הקפיד בדיווח, אבל הדבר מזכיר אירוע דומה שהתרחש בשנות השלושים והונצח בציור של אלזה בוסטלמן משנת 1935.

בשנת 1966 דיווחו שני שומרי מגדלור בדרום אפריקה על קרב בין דיונון לראשתן תינוק שנמשך כשעה וחצי, ובו ניצח הדיונון. יש עדויות נוספות לקרבות, אך רובם מתרחשים עמוק מתחת לפני הים. הזיקה ההדדית בין שני בעלי חיים עצומים אלה כה הדוקה, עד שביולוגים המנסים לאתר דיונונים ענקיים עוקבים אחר ראשתנים, בהנחה שהם יודעים היכן למוצאם.

כשרואים את מכונת הציד המשוכללת הנקראת דיונון, וחושבים על ממדיו של הדיונון הענקי (ראו שרטוט ההשוואה בין גודלו לגודל אדם בעמ' 97), הוא הופך לחלום בלהות. מי שיכול לקרוע עורו של לווייתן באורך 15 מטר – מה הוא יעשה לאדם? מי מפחד ממפלצות ים? אני.

האם היית ביעד הזה?

  • 1

    כן הייתי

  • 3

    לא, אבל מתכנן

  • 0

    לא מעוניין

    האם המאמר הזה עזר לך?

    עזר מאדדי עזרלא כל כך עזרכלל לא עזר





    מרכז ההזמנות של מסע אחר

    השוואת מחירי השכרת רכב בחו"ל
    המחיר המשתלם ביותר - בלי הפתעות ובלי אותיות קטנות

    מרכז ההזמנות של מסע אחר

    טיסות במחירים שפויים - גאוני כמה שזה פשוט

    השוואת מחירי השכרת רכב בחו"ל
    המחיר המשתלם ביותר - בלי הפתעות ובלי אותיות קטנות

    כתיבת תגובה

    האימייל לא יוצג באתר.