תפריט עמוד

מסע בקובה: כשוודו פוגש נצרות

שתפו:

לימור צדוק, שליחת מסע אחר לקובה, מדווחת מהמסע: החל מההתלבטות אם לגיטימי בכלל לנסוע בימים אלה, אל המפגש עם האמן אנריקה רוטנברג, עם נכדתו של פידל קסטרו ועם כוהנת דת הסנטריה מאדרינה כרמן. וגם: פלאשבקים מחוף העבדים בבנין, אפריקה. הפיק את המסע - קפיטן אבי הזאב

עודכן 10.4.24

פתיחה בנימה אישית

בצל המלחמה, מתוך קליניקה המוצפת בתיאורי זוועה, בתוך מה שהיה נדמה כתזמון שהכי לא מתאים לצאת בו אל קצה העולם, קמתי ונסעתי. תחילה מתוך צורך בפסק זמן סוריאליסטי במציאות שונה ואח"כ כי כרטיסי הטיסה נקנו הרבה לפני שהעולם שלנו התהפך.

כתרפיסטית הונחתי לקבל הדרכה תמיכתית על כל עשר שעות טיפול, מחשש שמטפלים יפתחו "טראומה משנית" בתוך שעות מרובות של תיאורים וחומרים קשים. עבורי התרפיה הטובה ביותר, היתה לצאת לחקור עולמות שונים, לכתוב ולצלם.

לפני שנה בדיוק, יצאתי לחקור את עולם הוודו בבנין במערב אפריקה – בשליחות מסע אחר. בדיונות החול של "חוף העבדים", נפל אמאייבה על הברכיים בבכי וסיפר לי כיצד הפכו בני המשפחה שלו לעבדים ונשלחו ב"אוניות המוות" אל העולם החדש.

קובה היתה התחנה הראשונה בעולם החדש של אמריקה הלטינית שקלטה אותם. בקובה הם הפכו לעבדים בשדות הטבק וקני הסוכר. הם איבדו צלם אנוש, אך לא את רוחם ואת האמונה בוודו.

ההגעה של האפריקאים לקובה, השפיעה ושינתה את קובה לעד. הוודו פגש את הנצרות ונוצרה דת פגאנית חדשה – הסנטרייה. אותה יצאתי לחקור.

לקריאה נוספת:

על אומן אחד, בית קובני על הים והנכדה של פידל קסטרו

הנחיתה שלי בקובה לאחר טיסה של שמונה עשרה שעות, לוותה בתזזיתיות. למרות שנחתתי בשעת לילה, קפיטן הכריז – שהמסע מתחיל ברגע זה. יצאנו למועדון קובני שנדמה כי מורכב מטלאים טלאים. כל חדר מוקדש לעולם תרבותי אחר – ג'אז, תזמורת פילהרמונית וגלריות.

בגלריה הוצגה תערוכת צילום בועטת, חצופה ובוטה של האומן: אנריקה רוטנברג.

להפתעתנו אנריקה היה שם. שתיתי את המוחיטו הראשון שלי בחברתו. השיחה הובילה להזמנה מפתיעה נוספת – ארוחת צהרים בביתו למחרת.

לאחר שוטטות בסמטאות הוואנה וכניסה לבתים הקטנטנים, המטים לנפול, ההגעה לשכונה של אנריקה, הייתה מעבר דרמתי לעולם קובני אחר.

שולחן ערוך המתין לנו לצד בריכה במרפסת הנושקת לים. קירות הבית הכחולים קושטו במיטב יצירותיו. הוא צילם את עצמו בהן כישו בזרועות מריה, כלואי השלישי, וכליידי גאגא בשמלה עשויה כרעי עוף חיים.

אנריקה בישל בעצמו ותחילה בדק איתנו, אם אנחנו אוהבים לובסטר. אנריקה הקפיד לעדכן שהסביצ'ה שהגיש לשולחן, עשויה מדגים שהדייג הפרטי שלו מגדל עבורו בכלוב במעמקי הים מול ביתו.

אל השולחן הצטרפו בת זוגו וזוג חברים נוסף. השיחה קלחה בין אנגלית לספרדית והיין המשובח גלגל גם צחוק.

בסוף הארוחה, בצד, לחש לי אנריקה, שהבחורה שלצדה ישבתי, היא נכדתו של "בעל הבית".

התמימות שלי שעדיין לא בקיאה ב"קובנית", הובילה אותו להסביר לי – ש "בעל הבית" הוא הכינוי לפידל קסטרו – מנהיג המהפכה הקובני המיתולוגי.

רק לאחר שנפרדנו וקפיטן ואני נכנסנו לאוטו ומעט התרחקנו, פרצתי בצווחות של התרגשות…

איזו זכות זו הייתה, לנגב חומוס עם נכדתו של הקומנדנטה פידל.

אנריקה רוטנברג ליד צילום דיוקן אישיאנריקה רוטנברג ליד צילום דיוקן אישי

צרכניה לחלוקת מצרכים בהתאם לפנקסי ההקצבה

צרכניה לחלוקת מצרכים בהתאם לפנקסי ההקצבה

ביתו של אנריקה

ביתו של אנריקה

משמאל נכדתו של פידל קסטרו, לצידו האמן אנריקה, במרכז לימור כותבת הכתבה וקפיטן

משמאל נכדתו של פידל קסטרו, לצידו האמן אנריקה, במרכז לימור כותבת הכתבה וקפיטן

מפגש ראשון

השיטוט הראשוני בסמטאות הוואנה הוביל אותי להיכרות עם הכנסת האורחים הקובנית הלבבית וכניסה לתוך הבתים. בתוכם צדו עיני פסלים, גיבוב עצמים וחפצים המייצגים את ישויות הוודו, ה"אורישות" כפי שהן מכונות בקובה.

המפגש הקובני שלי עם ישויות הוודו המוכרות לי מאפריקה, ריגש אותי מאד אך גם צבט את הלב.

רק לפני שנה, ביקרתי בקצה האחר של הגלובוס, הקצה שממנו הגיעו לכאן העבדים מבנין, ניגריה וטוגו, במערב אפריקה. אוקיינוס אטלנטי שלם מפריד בין המדינות ופגשתי כאן את אותם הפסלים, אותן הישויות, אותו גוון העור של האנשים ולצד זה הכול שונה לגמרי.

הספרדים שכבשו את קובה במאה השש עשרה, הביאו לכאן ענף חקלאי שהתגלה כמכרה של "זהב לבן" – קנה סוכר. הספרדים נזקקו לידיים עובדות אך דאגו שידיהם שלהם לא תהיינה מעורבות בדבר ובעבודה החקלאית הקשה. הילידים הקובנים, אנשי הטאיינו, הלכו ונכחדו כתוצאה מהכיבוש הספרדי, בדומה לאינדיאנים. בעקבות זאת, נוצר ואקום שלתוכו נכנסה מערכת מאורגנת ואכזרית של סחר באדם, שלא ידענו כמותה עד אותו הזמן. גידול הסוכר הלבן בקובה, הוליד ידיים שחורות.

החל מהמאה ה-16 ועד למאה ה-19, התרחשה סאגה של סחר אנושי בחמישה עשר מיליון בני אדם. אפריקאים איבדו צלם אנוש כאשר נשלחו אל עבדות ב"עולם החדש". הערים הקובניות – טרינידד וסנטיאגו דה קובה, הפכו להיות מרכז לשווקי העבדים הראשונים בעולם, של עבדות שחורה.

לנחות בקובה, להיכנס לבתי התושבים בהוואנה ולראות דבר ראשון את פסלי הוודו המוכרים לי ממערב אפריקה, החזיר אותי לפלשבק מחוף העבדים בבנין: הדמעות של ידידי אמאייבה והכאב בפנים שלו כשסיפר לי על אבותיו. הוא התמוטט בבכי על הברכיים כשעמדנו יחפים בחוף והראה לי כיצד אבותיו הובלו לכאן כשהם אזוקים בשרשראות ברזל כבדות בצוואר, ברגליים ואחד לשני. הוא הראה לי כיצד קשרו את הידיים שלהם מאחורי הגב בזמן שקעקעו על הגוף שלהם את אותיות היעד שאליו נשלחו בברזל מלובן. לאלו שנשלחו לקובה הוטבעו בצריבה בוערת על העורף, האותיות KU.

בנין, אפריקה: התזת VEVE על ידי כהן הוודו

פלאשבק מבנין, אפריקה: התזת VEVE על ידי כהן הוודו

הידיים השחורות בשרות ייצור הסוכר הלבן והטבק בקובה, הפכו להיות כוח העבודה הזול ביותר. כוח עבודה שבנה את המערכות הקולוניאליות אשר הובילו אלפי בני אדם אל מותם. מוות בספינות צפופות בדרך למושבות העולם החדש או מוות בשדות העבודה החקלאית שהיה מהיר גם הוא.

הם איבדו את חירותם אך האמונה בוודו נותרה חקוקה עמוק בנשמתם ואותה הם הביאו לכאן. אמונה זו פגשה בקובה את הנצרות ויחד איתה יצרה שעטנז של דת עממית פגנית חדשה, הנקראת סנטריה.

עוד כשהייתי בארץ ביקשתי מקפיטן לנסות למצוא כוהני סנטריה שיסכימו לקבל אותנו ויאפשרו לנו להשתתף בטקס מקומי. מסתבר שזה היה תהליך לא פשוט ושבמשך מספר שבועות הוא ניסה לקבל הסכמה לכך. לאחר מסע ארוך, דווקא בעלת הקאסה שלנו, הסכימה להכיר לו את מאדרינה כרמן, הכוהנת שערכה לה, לאמה ולדודות שלה, טקסי טיהור. טיהור כנגד הרוחות הרעות אך גם השאלה מטקס הטיהור וההטבלה הנוצרי המסמל את הכניסה לדת, במקרה הזה לדת הסנטריה. מי שעובר טקס כזה, ילך בלבוש לבן ויענוד לצווארו את שרשראות ה"אורישה" המלווה שלו. ניתן לעבור אותו בכל גיל מתוך אמונה שטקס זה ירפא, ירגיע ויגן על המאמין.

לא שיערתי שההשתתפות שלי בטקס הסנטריה, תהפוך אותי לחשופה כל כך, תחת מבט הרנטגן של מאדרינה כרמן.

ברגע בו דרכה כף רגלי בביתה, הגיבה מאדרינה כרמן בצחוק מתגלגל יחד עם מרסייה, בעלת הקאסה שלי. היה זה סוג של צחוק המאשר להן משהו שהן כבר ידעו. בעוד אני התלבטתי אם להגיע לקובה בגלל פרוץ המלחמה, הן כבר ידעו בוודאות שאגיע וציפו לבואי. מאדרינה כרמן סיפרה לנו, שאוצ'ון, ישות הלחימה התגלה לה ולחש שבחורה עם עור בהיר ושיער צהוב תגיעה. זה קרה לדבריה, ארבעה חודשים לפני שנכנסתי דרך פתח ביתה. היא סמכה על אוצ'ון שבישר לה לפני הרבה מאד שנים, לאחר שלידת בנה הסתבכה ונאמר לה שלא תוכל יותר ללדת, שיוולדו לה שני ילדים נוספים. לאחר שלוש עשרה שנים, חזונו התגשם. שני הילדים האלו שכיום כבר בגיל העשרה, נכנסו לחדר במהלך הטקס.

מאדרינה כרמן התנצלה שלא תוכל להיעזר בתרנגולת להעלאת הקורבן בטקס: "המצב פה קשה. אין לנו סוכר, קמח ושעועית, אז בטח לא תרנגולת". חלצנו נעליים ונכנסו אל חלל אפל בו נפרשו מחצלות קש. בכניסה למטבח ניצב מזבח מקושט, מחרוזות צבעוניות, בובות בשמלות, קטורות וחפצים המייצגים את  ישויות הסנטריה.

מאדרינה כרמן עבת הבשר וגדולת המימדים, לבשה שמלה צהובה קצרה. ירכיה השחורות גלשו מתוכה החוצה כאשר התיישבה על שרפרף עץ נמוך. היא קשרה מטפחת צהובה לראשה וחוטים נפלו ממנה אל צדי ראשה.

מאדרינה סיפרה לנו כי ידעה לחזות את העתיד כבר בילדותה. היא גילתה את היכולת הזו שלה בגיל תשע כאשר הלכה עם אמה לטקס סנטריה שניהלה השכנה. היא הצטרפה לאמה כי אהבה ללקק סוכריות על מקל שהוגשו שם בקערה. בתום הטקס לחשה מאדרינה כרמן לאמה, שהשכנה עומדת למות. אמה הזדעזעה לגלות להיכן נודדות מחשבות בתה הקטנה, אך הזדעזעה עוד יותר שלושה ימים לאחר מכן, כשבישרו לה שהשכנה נפטרה. החזיונות שהחלה לראות כילדה, גרמו לה לסבל ולחוסר שקט נפשי. היא סבלה ממיחושים גופניים והחלה לחוות דחייה חברתית. אמה שלחה אותה ליועצת הנפשית של הכפר. מאדרינה כרמן לא מצאה שם אוזן קשבת שהבינה אותה באמת  וחזתה "שהפסיכולוגית" תיפול במדרגות ותשבור את הרגל. ברגע בו הופיעה בכפר עם גבס, הבינה דודתה שמאדרינה כרמן, עתידה להפוך לכוהנת והורתה לאמה לשלוח אותה כבר בגיל תשע, לסטאג' אצל כוהנת סנטריה חשובה. אמה סרבה בתחילה, אך בהמשך נכנעה וקיבלה את גורל דרכה של בתה.

מוכרת בחנות יעודית לציוד פולחן דת הסנטריה

מוכרת בחנות יעודית לציוד פולחן דת הסנטריה

מאדרינה כרמן עבת הבשר וגדולת המימדים, לבשה שמלה צהובה קצרה. הבובות בכניסה לבית מהוות ייצוג יישויות הסנטריה

מאדרינה כרמן עבת הבשר וגדולת המימדים, לבשה שמלה צהובה קצרה. הבובות בכניסה לבית מהוות ייצוג יישויות הסנטריה

ביתה של מאדרינה כרמן הלך והתמלא בבחורות צעירות שעברו את הטקס על ידה. חלקן בלבוש לבן ועדיין בתהליך המחייב אותן לאכול על שטיחון קש על הרצפה ללא נעליים, במשך שלושה שבועות. בחורה בת שבע עשרה, חשפה בפנינו את הבטן והתגלה קעקוע פרחוני לאורכה. היא סיפרה שמטרת הקעקוע להסתיר חתך של ניתוח קשה שעברה. כאשר היתה בת ארבע, אכלה משהו רעיל. במסגרת הניסיון להציל את חייה ולהחזירה לקו הבריאות, היא ביקרה שישים פעמים בבתי חולים ובמרפאות וניתחו אותה. היא סיפרה שרק לאחר שעברה את טקס הסנטריה לפני שנה, הפסיקה לסבול מכאבי בטן ומקשיי עיכול. בחור אחר בחדר סיפר שהיה משותק והודות לטיפול שלה, באופן הדרגתי חזר להניע את גפיו.

הפעם לא הטקס השמאני הוא שהפך לי את הבטן. הפעם זו הייתה התדהמה מהיכולת של מאדרינה כרמן לדעת את כל סיפור חיי מהרגע שבה הונחה כף רגלי היחפה בתוך הבית שלה.

היא ידעה שאבי נפטר כשהייתי ילדה ושהחור הזה בלב הולך איתי מאז. היא ידעה על חיי האהבה שלי וריסקה אותי כאשר תיארה במדויק את המאפיינים של כל אחד מילדי ואת הקונפליקט של כל אחד מהם.

רציתי לשאול אותה על החטופים שלנו שקורעים לנו את הלב, אבל הלב הרגיש של קפיטן, שתירגם את כל השיח בינינו מספרדית לעברית, לא יכול היה להתמודד עם זה והוטל על הנושא וטו.

לו רק יכולנו כבר לדעת.

בסופן של שעות ארוכות של יחד, בסלון ביתה, הופיע פתאום תרנגול.

בסופן של שעות ארוכות של יחד, בסלון ביתה, הופיע פתאום תרנגול.

בסופן של שעות ארוכות של יחד, בסלון ביתה, הופיע פתאום תרנגול.

סנטריה: לחיות בשלום עם כולם

דת הסנטריה התפתחה בקובה תחת דיכוי. תחילה על ידי הספרדים ובהמשך על ידי הדוגמה הקומוניסטית שראתה בדת אופיום להמונים. עם הגעת העבדים לקובה, כפו עליהם הספרדים לקבל את הנצרות, הם נאלצו לרדת למחתרת ולהסוות את ישויות הוודו תחת שמות של קדושים נוצריים. חלק מישויות הסנטריה שפגשתי שמרו את שמם המקורי כפי שהכרתי בבנין, למשל: אוגון – ישות הנפחים והמתכות או לגבה – הישות המחברת בין החיים למתים ואחראית על שמירת הבית, השפע והבריאות. אוגון אף שמר על הצורה בה הוא מתגלם במערב אפריקה – אוסף של מתכות היוצר קונוס. הישות לגבה לעומת זאת, יוצגה בבנין בצורה של פאלוס גדול, וכאן קיבלה דמות אחרת נטולת מיניות. לעתים היא הופיעה כפנים ולעתים כצבר אבנים ומפתחות בתוך קערה. לצד הישויות המוכרות לי מבנין פגשתי פנתיאון של ישויות רבות חדשות עם שמות מקומיים או שמות נוצריים. מדובר בפנתיאון ישויות גדול. מאדרינה כרמן דיברה על כמאה אורישות.

פסטיבל הוודו בבנין אפריקה: עם הגעת העבדים לקובה, כפו עליהם הספרדים לקבל את הנצרות, הם נאלצו לרדת למחתרת ולהסוות את ישויות הוודו תחת שמות של קדושים נוצריים

פסטיבל הוודו בבנין אפריקה: עם הגעת העבדים לקובה, כפו עליהם הספרדים לקבל את הנצרות, הם נאלצו לרדת למחתרת ולהסוות את ישויות הוודו תחת שמות של קדושים נוצריים

בנין, אפריקה: הישות לגבה יוצגה כאן בצורה של פאלוס גדול, ובקובה קיבלה דמות אחרת נטולת מיניות

בנין, אפריקה: הישות לגבה יוצגה כאן בצורה של פאלוס גדול, ובקובה קיבלה דמות אחרת נטולת מיניות

כוהני הסנטריה כריזמתיים ונדרשות להם תכונות של משחק, הומור ודרמה. הם מגלמים קליידוסקופ של תפקידים, כמו: שאמאן, קוסם, מכשף, פסיכולוג, חוזה עתידות, רופא ואפילו מדיום המדבר עם מתים. בתחילה עסקו בסנטריה רק כוהנים שחורים, אך כיום משתתפים בטקסים גם בני תערובת ולבנים מכל שכבות הציבור. בטקסי הסנטריה אנשים נכנסים לטראנס. הטקס מתחיל בקורבן לאלגוואה פותח הדרכים המקשר בין שמיים לארץ. בעבר הקריבו עז, אך כיום מסתפקים בתרנגול וגם זה משתנה לאור המצב הכלכלי הקשה. לאחר מכן מכוונים לקדוש הספציפי אשר יאחז את המאמין בזמן הטראנס, יכנס לתוכו וינחה את האנשים כיצד יש לנהוג או ויתן מידע. בטקסים נוכחים בדרך כלל בין חמישה עשר לעשרים משתתפים. כל טקס הוא פולחן לאורישה אחרת.

הסנטריה היא דת פגנית סובלנית החיה בשלום עם כולם ומגמישה את עצמה לאור השינויים החלים בקובה לאורך השנים. מדובר במניפה פילוסופית המכסה את כל תחומי ואורחות החיים. מטרתה לשמור על יחסים הרמוניים בין בני האדם ובינם לבין הקוסמוס.

כל אחד מהמאמינים הוא בנו של קדוש (אורישה) מסוים השומר ומגן עליו מפני רע ועל המאמין לפעול על פי מערכת חוקים וכללי התנהגות הייחודיים לקדוש זה. חוקים אלו כוללים קודים של לבוש (כולל מחרוזות בצבעים מאפיינים), התנהגות, דיאטה מסוימת וחיה הנחשבת לטאבו וכו'. בנוסף קיימים מקצבים ושירי תפילה ייחודיים לכל קדוש.

ברחבי קובה ניתן לפגוש חנויות רבות לציוד הסנטריה: אבנים, צדפים, שמנים, בובות וכו'. ביקור בתוכן הוא כמו יציאה למסע מרתק בפני עצמו.

נגזרות של הוודו והסנטריה נפוצות באמריקה הלטינית גם בהאיטי, בברזיל, ברפובליקה הדומיניקנית, באיי בהאמה ובחלקים מארצות הברית. זרם נוסף נבדל, התפתח במדינת לואיזיאנה שבארה"ב.

מי שעבר את טקס הטיהור לובש בגדים לבנים. בסלון ביתה של מדרינה כרמן

מי שעבר את טקס הטיהור לובש בגדים לבנים. בסלון ביתה של מדרינה כרמן

בחורה בת שבע עשרה חשפה בפנינו את הבטן והתגלה קעקוע פרחוני לאורכה. היא סיפרה שמטרת הקעקוע להסתיר חתך של ניתוח קשה שעברה. רק לאחר שעברה את טקס הסנטריה לפני שנה, הפסיקה לסבול מכאבי בטן ומקשיי עיכול

בחורה בת שבע עשרה חשפה בפנינו את הבטן והתגלה קעקוע פרחוני לאורכה. היא סיפרה שמטרת הקעקוע להסתיר חתך של ניתוח קשה שעברה. רק לאחר שעברה את טקס הסנטריה לפני שנה, הפסיקה לסבול מכאבי בטן ומקשיי עיכול

צילום: קפיטן אבי הזאב

צילום: קפיטן אבי הזאב

————

לימור שדה-חן צדוק – פוטותרפיסטית, פסיכואנליטיקאית לאקאניאנית ותרפיסטית בתנועה, הבעה ויצירה. מרצה. צלמת ומדריכת טיולים ותיקה ומוסמכת בעולם. התמחות בהדרכת טיולים בדרום מזרח אסיה החל משנת 1991.
האתר של לימור טיולים קרובים
פייסבוק
אינסטגרםzadoklimor

קפיטן אבי הזאב – הפיק את המסע, מדריך ומלווה. צלם עיתונות ומדריך תיירים, שחי ונושם את קובה

לתגובות, תוספות ותיקונים
להוספת תגובה

תגובות

האימייל לא יוצג באתר.

כתבות מקובה

"גריז" בתפאורה קובנית: מכוניות עתיקות בקובה
"גריז" בתפאורה קובנית: מכוניות עתיקות בקובה

לימור צדוק במסע בעקבות הרכבים המצועצעים של קובה, שגרמו לה להתגעגע לנעוריה ולסצנת "גריז" לוהטת בתפאורה קובנית. מכוניות יפות אלה מקרטעות על הכבישים ומזמן הפכו לקולאז' עתיק שבו השלדה מתוצרת שברולט, הפנסים מתוצרת קאדילק, המושבים תוצרת דודג' והמנוע ...

לימור שדה-חן צדוק | צילומים: לימור שדה-חן צדוק

עולם הסיגרים והטבק של קובה
עולם הסיגרים והטבק של קובה

ברחובות קובה הסיגר החושני חובר לקצב הסלסה, ללחות הדביקה ולאווירה הלטינית בסמטאות. בהוואנה, נדמה כי רב התושבים יושבים במפתן הבית, כך שהרגליים והסיגר בולטים אל הרחוב. הסיגר שנחשב לסמל סטטוס יוקרתי וגאווה לאומית לא יוצא מפיהם של האוכלוסייה ...

לימור שדה-חן צדוק | צילומים: לימור שדה-חן צדוק

יחסיה המעניינים של קובה עם הקומוניזם
יחסיה המעניינים של קובה עם הקומוניזם

בשנים האחרונות התרחשו בקובה תהליכי שינוי רבים, עד כדי כך שמי שטייל בה לפני עשור לא יזהה אותה היום. ועם זאת, קובה נותרה אחת המדינות הקומוניסטיות הבודדות בעולם ועדיין אפשר לראות בה שרידים של אורח חיים שיתופי

שתפו: