תפריט עמוד

מסעות בחלל: תיירות בין-גלקטית

מסעות בחלל: תיירות בין-גלקטית

חקר החלל מעלה תהיות אצל התייר הנלהב: מתי נוכל לצאת לטיול משפחתי במכתש קפלר שעל הירח? והאם מסעות אתגר למנהלים יכללו סנפלינג בהר אולימפוס מונס שבמאדים? השמים הם הגבול

 
 

הבדיקה הבטחונית בדלפק היציאה תהיה מהירה ויעילה: "מישהו נתן לך להעביר משהו? ארזת בעצמך?"; אותו אוסף שאלות שגרתי, המוכר לכל מי שיצא אי פעם מהארץ בטיסה. לכאורה, עוד נסיעה רגילה, עד שנביט למעלה אל לוח הטיסות היוצאות ונקרא הודעה בנוסח "אל על נתיבי חלל, טיסה 001 בשעה 45:23 זמן אוניברסלי בנתיב ארץ, בסיס 4L – מכתש קופרניקוס". האם זאת תהיה שגרת התיירות והטיול בסוף המאה ה־21? 

ב־40 השנים שחלפו מאז טיסתו הראשונה של יורי גאגרין לחלל, צבר המין האנושי ניסיון בטיסות מסלוליות סביב כדור הארץ ובשהייה ממושכת בתחנות חלל. טיסות של חלליות רובוטיות – גששות ונחתות – הגיעו עד לנפטון, וחלקן כבר נמצא מעבר לגבולות מערכת השמש, אבל מסעות מאוישים מחוץ לכדור הארץ הסתכמו באלה שבוצעו במהלך פרויקט "אפולו" בשנים 1967־1972. היעד היה הירח. 

טיסות מאוישות ליעדים מרוחקים יותר נחשבות בסוף המאה ה־20 למבצע מסובך ומסוכן, הדורש משאבים גדולים ללא תמורה מיידית הנראית לעין, ולא נראה שמדינה בודדת – גדולה ועשירה ככל שתהיה – תירתם לבדה למשימה. בהנחה שבמהלך 50־100 השנים הבאות יימצאו דרכים להוזיל משמעותית את עלות השיגור והטיסה, לקצר את משך הנסיעה (ראו מסגרת) ולפתור את הבעיות הפיזיולוגיות הכרוכות בשהות ממושכת בחלל, ייכנסו לתחום חברות מסחריות בינלאומיות, שיהפכו את החלל אטרקטיבי גם למסעות תיירות.

 

כדור הארץ עם מרקורי ונוגה מימינו ומאדים משמאלו. לאן תרצו לטייל בעתיד?

הוד הטבע בהתגלמותו
השוני המרכזי בין טיולים ותיירות במערכת השמש לבין מסעות בכדור הארץ הוא העדרם המוחלט של חיים (ככל הידוע לנו). לא נפגוש במסעותינו תרבויות עתיקות ולא נמצא בעלי חיים וצמחים אקזוטיים. התרחיש של פאב אינטר־גלקטי שבו נפגשים יצורים מכוכבי לכת שונים וממערכות שמש אחרות, כפי שהוצג באפיזודה הראשונה של "מלחמת הכוכבים", הוא עדיין בתחום המדע הבדיוני. 

מה שיהמם וירגש את המטייל העתידי הוא הוד הטבע בפעולתו – כוחות המוכרים מכדור הארץ, אך פועלים בסביבות אחרות. צירופים מיוחדים של המרחק מן השמש, משך ההקפה והסיבוב העצמי, ההרכב הכימי, המסה וכוח המשיכה – כל אלה יצרו עולמות חדשים ובהם נופים מופלאים. אנו עתידים לחזות בעננים ובהרי געש, בגייזרים ובצוקים, באוקיינוסים, קרחונים ומדבריות, העשויים מחומרים בלתי צפויים: חנקן קפוא, אתאן נוזלי, קרח של אמוניה.

אבל לפני שנפליג לנופים המדהימים הממתינים למבקרים בירח, במאדים ובאטרקציות שבסביבת כוכבי הלכת צדק, שבתאי, אורנוס ונפטון, כמה מלים על אופי המסע הצפוי. זה לא יהיה קל: הנוסעים העתידיים ברחבי מערכת השמש ייחשפו לקשיים רבים, והמשמעותי שבהם הוא תגובת הגוף האנושי לשהייה ממושכת בתנאי כבידה מופחתת (שאנו רגילים לכנותם בשם "חוסר משקל"). התוצאות של שהות ארוכה בתנאים אלה ידועות מהמחקרים שבוצעו בתחנת החלל "מיר": השרירים נחלשים, נוצרים שינויים בעבודת הלב וכלי הדם, איבוד של מסת העצמות, בריחת סידן ושיבושים אחרים בפעולה התקינה של הגוף. בנוסף לכך, קשה לישון ונגרמת פגיעה במחזורי שינה־ערות. כדי להקטין את הסכנה של פגיעות פיזיולוגיות לצוות ולנוסעים, יידרשו החלליות ליצור כבידה מלאכותית שתאפשר תנאי חיים נוחים.
 
הנוסעים יידרשו להתעמל רבות בחדר כושר ולאכול מזון בריא, עתיר בחלבונים ובמינרלים. סוגי המזון המקובלים כיום בטיסות חלל הם מגוונים ועשירים, ומוכנים על ידי ייבוש מזון והוספת מים לפני ההגשה. בעתיד יש לצפות לשיפור ולגיוון רב יותר בסוגי המזון, אולי באמצעות גידול ירקות ופירות בשיטות הידרופוניות בחלקים מיוחדים בחללית. שעות הפנאי של התיירים לא תהיינה ארוכות כפי שאולי אפשר היה לשער, משום שבטלה בחלל עלולה להיות מסוכנת.

זאת ועוד: מחקרים שנערכו בטיסות של מעבורת החלל של נאס"א הראו שאוכלוסיות חיידקים מתרבות במהירות בתנאים השוררים במעבורת. חשיבות השמירה על היגיינה וניקיון בחלל היא לפיכך קריטית, שכן שפעת בטיסה לירח או למאדים יכולה להיות חוויה קשה ואף קטלנית. מתקני הרחצה כיום מתבססים על מטליות לחות ועל שמפו מיוחד שמקציף ומנקה ללא מים. הנדסת האנוש בדור הבא של החלליות תשפר היבטים אלה, תוך שאיפה לפינוק הנוסעים ודאגה לרווחתם. יחד עם זאת, אין לצפות למקלחות או לאמבט קצף. חומרי הפסולת ימוחזרו, והמים שיטוהרו ישמשו שוב לרחצה, לבישול ולשתייה.

וכמובן, יש להביא בחשבון גם את ההתאמה הפסיכולוגית בין אנשי הצוות: הם אמורים להסתדר עם שותפיהם לטיסה במשך תקופות ארוכות, בתנאים קשים ולא תמיד צפויים. מערכות היחסים בחלל אינן דומות כלל ליחסי קברניט־נוסע שאנו מכירים מטיסות טראנס אטלנטיות; מדובר בסוג אחר של סמכות ושותפות, שבו הנוסעים אינם בעלי זכויות יתר, אלא הופכים במידה מסוימת לחלק מהצוות.


הנה מישהו שכבר הנה שם: האסטרונאוט בז אלדרין על הירח, בתמונה שצילם ניל אמרסטרונג. הנחיתה הראשונה על הירח, יולי 1969

מלונות צפים בחלל וסנפלינג נועז בירח
למרות הסכנות והקשיים, אני מאמין שהסקרנות ורוח ההרפתקנות יביאו לכך שבמאה הבאה טיול השחרור לאחר הצבא לא יהיה למאצ'ו פיצ'ו, אלא למכתש קפלר על הירח או להר אולימפוס מונס שבמאדים. נקודות היציאה למסעות אל יעדים ברחבי החלל יהיו תחנות חלל גדולות, שיימצאו במסלול הקפה סביב כדור הארץ. 

התחנות הראשונות נבנו כבר בראשית שנות השבעים: "סליוט" ו"מיר" הרוסיות ו"סקיילב" האמריקאית. "פרידום", תחנת החלל הבינלאומית המודרנית, היא פרי מאמץ בינלאומי המשותף למדינות רבות, שתורמות חלקים, כסף ומשאבים אחרים ושולחות אנשים מטעמן להשתתף בכל שלבי הפרויקט. היא זוהרת בשמי הלילה החל משנת 2004, ועל סיפונה שוהה צוות מחקר שמתחלף במחזוריות. הצוות עורך תצפיות אסטרונומיות וניסויים מדעיים שונים בתחום הנדסת חומרים, רפואה וביוטכנולוגיה. התחנה מאפשרת, בין השאר, מחקר יסודי והבנה מלאה של תוצאות השהות הארוכה בתנאי כבידה מופחתת – ידע חיוני לתכנון טיסות ארוכות טווח, לכוכב הלכת מאדים למשל. 


תחנות דוגמת תחנת החלל הבינלאומית ישמשו בעתיד רציף עגינה ותחנת תדלוק ואספקה לספינות חלל מהירות, שייצאו לטיסות ברחבי מערכת השמש. שיגור מפני כדור הארץ במעבורת חלל יביא את התיירים לעגינה ברציפי תחנות אלה, משם יעברו לחלליות, לפי יעד הנסיעה.

האתרים לטיסות החלל המסחריות הראשונות יהיו המקומות הקרובים: מלונות צפים בחלל במסלול הקפה נמוך (500 קילומטרים מפני כדור הארץ) או בנקודות שבהן קיים איזון בין כוחות המשיכה של הירח ושל כדור הארץ.במלונות אלה נוכל לחוש את חדוות הריחוף בתנאי הכבידה המופחתת. הנוף המרהיב של כדור הארץ והירח ומרפסות תצפית המצוידות בטלסקופים משוכללים יאפשרו לאורחים נקודת מבט לא שגרתית על גרמי השמים הקרובים והרחוקים. לאלה המעוניינים בטיסות המשך לכוכבי לכת ולירחים אחרים, תאפשר השהות בתחנות אלה הסתגלות פיזיולוגית ופסיכולוגית למסע שהם עומדים לעבור.
 


הירח וכוכב הלכת נוגה. מטפסי הרים ישמחו ודאי לכבוש את פסגות הירח

מטפסי הרים יהיו בוודאי מהנוסעים הראשונים שיבחרו בירח כיעד טיול, מן הסתם כדי לכבוש את פסגת הרכס המרכזי בליבו של מכתש טיכו, שגובהה 1,800 מטרים, או כדי לגלוש בסנפלינג מהצוקים החיצוניים התלולים של המכתש, המגיעים לגובה 3,600 מטרים. אטרקציה מעניינת תהיה חיפוש מינרלים ומרבצי מתכות, שמקורם בפעילות געשית קדומה על הירח או שהגיעו אל פניו על ידי מטאוריטים גדולים. גם חובבי היסטוריה ימצאו עניין על הירח. הם יוכלו לבקר באתרי הנחיתה של החלליות הוותיקות: ים השלווה, שם נחתה אפולו 11, הרי האפנינים של אפולו 15 ועמק טאורוס ליטרו – מקום נחיתתה של אפולו 17.

בסוף המאה הבאה יהיו על פני הירח כמה בסיסים מאוישים – מושבות מחקר אוטונומיות, שיספקו את צורכיהן מחומרי גלם המצויים בקרקע הירח. מושבות אלה יתופעלו ברובן על ידי רובוטים ומחשבי־על עם צוות אנושי קטן יחסית, ויתבצעו בהן מחקרים שונים ותהליכים תעשייתיים המנצלים את הכבידה הנמוכה השוררת בירח – שישית מכוח הכבידה הקיים בכדור הארץ. קרוב לוודאי שבכל בסיס מחקר כזה תהיה גם יחידה ניידת, המצוידת בכלי רכב שמתאימים לנסיעה בשטח, לצורך טיולי אתגר לתיירים מכדור הארץ. 

מיליוני המכתשים המכסים את פני הירח אינם אטרקטיביים במיוחד למטייל, ואפילו האסטרונאוטים המיומנים של אפולו התלוננו כי האבק הדקיק – שנוצר עקב כתישת הקרקע במשך מיליארדי שנים כתוצאה מהתנגשויות מטאוריטים – מפריע וחודר לכל מקום. אבל לפי הסרטים שצילמו האסטרונאוטים על פני הירח, נראה כי הם נהנו למדי מההליכה הקופצנית ומיכולות הטיפוס והדילוג על פני הקרקע, שמאפשרת הכבידה הנמוכה. תחושה זרה ומיוחדת מורגשת גם כשמביטים בשמים השחורים בכל שעות היממה, כשהשמש נראית כאילו היא תלויה בינות לכוכבים, הזוהרים באור יציב שאינו מנצנץ.


מטיילים שירצו לצפות בתופעה נדירה יחסית יוכלו להיות נוכחים בליקוי חמה מלא, כפי שהוא נראה מהירח. במצב זה מסתיר כדור הארץ את פני השמש לחלוטין ומשתררת עלטה, אך היא אינה מוחלטת: חלק מאור השמש עובר דרך האטמוספירה של כדור הארץ ויוצר תאורת דמדומים על פני הירח, שנצבע בגוני כתום־אדום.


ליקוי חמה. עכשיו דמיינו כיצד נראה ליקוי שכזה מהירח

להפריח את שממת המאדים
"הדבר הבא" יהיה כוכב הלכת מאדים. התיירות למאדים לא תהיה זולה ובוודאי לא קלה, אך האטרקציות שיש למאדים להציע יאפילו בנקל על אלה של הירח. מאדים מסקרן משום שהוא דומה מאוד לכדור הארץ: יש עדויות ברורות לכך שזרמו על פניו מים בעבר, יש לו כיפות קרח והרכב הקרקע שלו דומה לשלנו. חוקרים רבים בנאס"א סבורים שמאדים היה חם ולח יותר בעבר, ואף ייתכן שנוצרו על פניו חיים, שנכחדו עקב שינויי אקלים. 

החוקר רוברט זוברין טוען שאפשר להחזיר את הגלגל לאחור על ידי שינוי אקלים יזום על פני מאדים (Terra-forming): מושבות העתיד על מאדים ישחררו מהקרקע לאטמוספירה גזים כמו מתאן ופחמן דו חמצני, יגבירו בכך את אפקט החממה ויעלו בהדרגה את הטמפרטורה. כך תתרחש הפשרה של קרח העד בקטבים, המים יפריחו את השממה של מאדים ואנחנו נוכל לנצלם בעתיד להקמת היאחזויות ראשונות. הרעיון של זוברין מתבסס על ההערכה שהמים של מאדים חבויים מתחת לפני הקרקע בשכבה של קרח עד (Permafrost), בדומה למצב בסיביר. 


טיסות למאדים על ידי חלליות בלתי מאוישות החלו ב־1965, וב־1971 צילמה אחת מהן את מאדים בפירוט רב והראתה נופים שגולפו בפעולתם של זרמי מים. נחיתה ראשונה, במשימה מורכבת של מיפוי וחיפוש שרידי חיים, בוצעה על ידי צמד חלליות וייקינג 1 ו־2 ב־1976. בשנות התשעים התקדם חקר מאדים בזכות סדרה נוספת של חלליות, שדגמו את הקרקע, צילמו ומיפו את כוכב הלכת ברזולוציה גבוהה במיוחד, כהכנה לנחיתה מאוישת ראשונה שעתידה להתרחש באמצע המאה ה־21. 


Curiosity (סקרנות), מעבדת החלל בדרכה למאדים | צילום: NASA

מרגע שנניח את כף רגלנו על פני מאדים, ייפתחו נתיבי תנועה מכדור הארץ אל כוכב הלכת וספינות אספקה ינועו ברציפות ממנו ואליו. פני השטח של כוכב הלכת האדום ייראו מוכרים מאוד לתושבי כדור הארץ – הרים וסלעים, מדבריות צחיחים של חול אדום, הרי געש כבויים ושפכי בזלת, קניונים יבשים וקרחוני קוטב אדירים. בשמים הוורודים נישאים ענני נוצה לבנבנים, עשויים גבישי קרח, כפור נח על הקרקע וערפילי בוקר ממלאים את ערוצי הוואדיות.

התנאים האטמוספיריים העוינים – טמפרטורה ממוצעת של 50 מעלות צלזיוס מתחת לאפס ולחץ אטמוספירי קלוש, שכתוצאה ממנו האוויר דליל, בדומה לאוויר בגובה של כ־40 קילומטרים מעל פני כדור הארץ – יחייבו את המטייל העתידי במאדים לשאת מערכת קיום חיים משוכללת. העובדה שהכבידה היא רק כשליש מזו שעל פני כוכב הלכת שלנו תקל כנראה על המאמץ. לעיתים תכופות מתרחשים עלעולים וסופות אבק אדירות, וגם בכך יצטרכו להתחשב בעת תכנון הסיורים. 


האתרים שמצפים לתיירים במאדים הם מהממים ביופיים: עמק מרינריס העצום 
(Valles Marineris), שאורכו כ־4,200 קילומטרים ועומקו הממוצע הוא כשישה קילומטרים (לצורך ההשוואה – הגרנד קניון בארצות הברית הוא בעומק ממוצע של 1.3 קילומטרים, ואורכו 480 קילומטרים בלבד). עמק אדיר זה גולף בפעולתם של כוחות טקטוניים, והוא משופע בקניונים, במצוקים נישאים ובערוצים מפותלים. עמק מרינריס ארוך כל כך, עד כי השמש שוקעת על מאדים בעברו האחד ובצידו השני עדיין שורר אור יום. כתוצאה מכך נוצרים הפרשי טמפרטורה הגורמים להבדלי לחץ, ולאורך הוואדי מנשבות רוחות חזקות. חלקו הדרום־מערבי של עמק מרינריס משיק למישור מדברי שטוח ועטור דיונות, הקרוי משטח סיני (Sinai Planum), שם שוודאי יעורר זכרונות אצל התייר הישראלי.

תווי נוף אחר שיזכה לתשומת לב המטיילים במאדים הוא שרשרת הרי הגעש הכבויים – חמש הכיפות של הרי תרסיס (Tharsis Mons), ומצפון־מערב להם אולימפוס מונס (Olympus Mons), הר ענק המתנשא לגובה 24 קילומטרים, כ־15 קילומטרים יותר מהאוורסט שלנו. פסגות ההרים עטורות צעיפי עננים דלילים, ובחורף של מאדים הן מתכסות במעטה קרח (במאדים יש עונות כמו בכדור הארץ, אך אורכן כפול כמעט: שנת מאדים אורכת 687 יממות ארץ). 


חובבי ספורט אתגרי ישמחו בוודאי לבקר במצוקים של כיפת הקרח הדרומית, העשויה מקרח מים ומקרח פחמן דו חמצני, המתנדף בתקופת הקיץ. הכיפה סדוקה וחרוצה בערוצים עמוקים היוצרים תהומות קרח אנכיים (crevasses), וטיפוס או סקי בכבידה הנמוכה של מאדים יעניקו משמעות חדשה למונח "אקסטרים ספורט".


מאדים. במרכז התמונה – עמק מרינריס, הקניון הגדול ביותר במערכת השמש | צילום: Viking Project, USGS, NASA

אזהרה למטיילים בחגורת האסטרואידים

לקראת סוף המאה תלך ותגדל התעבורה לעבר חגורת האסטרואידים, השוכנת בין מסלוליהם של מאדים וצדק. מיליוני גושי הסלע הנעים בחגורה זו ישמשו מקור בלתי נדלה למינרלים ולחומרי גלם אחרים עבור כדור הארץ המידלדל במשאבים. המאמץ לכרות ולהפיק מתכות וחומרי דלק מאסטרואידים יתבצע בתחילה באמצעות רובוטים ומכונות בעלות בינה מלאכותית, על מנת להקטין את הסיכון לבני אדם.

טיולים לחגורה זו יהיו מסוכנים: למרות המיפוי של האסטרואידים הגדולים, הסכנה של התנגשות עם רסיס בלתי ידוע היא רבה, והתוצאה קטלנית. ייתכן שתתפתח אופנה של "טיולי ציד", שבהם ישולבו תיירים, תמורת תשלום נאות ולאחר הכשרה מתאימה, בסיורים קרביים המיועדים לריסוק ולכתישה של גושי סלע קטנים, כחלק מעבודות התחזוקה של פינוי דרך לנתיבי תעבורה בין־פלנטריים.כבר כיום ישנן כמה משימות חקר ליירוט שביטים – אותם כדורי קרח מלוכלכים, השטים במסלולים אליפטיים מאוד ממערכת השמש החיצונית (מעבר לפלוטו) פנימה. טיסות מאוישות במאה ה־21 לעבר שביטים תהיינה, קרוב לוודאי, מוגבלות לאלה שמסלולם מביא אותם סמוך לכדור הארץ.

טיסה כזו תהיה מרדף במהירות של כמה עשרות אלפי קילומטרים בשעה אחרי עצם באורך של כ־20 קילומטרים, חבוי בהילה מסמאת של פלסמה ואבק, הנושא מאחוריו זנב שאורכו כמה מיליוני קילומטרים.

אל צדק ושבתאי, אורנוס ונפטון
היעדים הבאים לתיירי החלל יהיו כוכבי הלכת הענקיים צדק ושבתאי – מערכות שמש בזעיר אנפין, שבהן עשרות ירחים ומיליוני טבעות מקיפים את כוכב הלכת המרכזי. כוכבי הלכת עצמם הם כדורי גז ענקיים, שרוחשות בהם סופות ומערבולות של עננים צבעוניים. אין להם פני שטח מוצקים, ולכן נחיתה עליהם אינה אפשרית. המרחק מכדור הארץ אל צדק ושבתאי הוא יותר מחצי מיליארד קילומטרים, וההגעה אליהם תתבצע בנתיב מסובך שיחייב תכנון מדוקדק והיעזרות בתמרוני כבידה. מגוון העולמות שייפתחו בפני התייר העתידי למקומות אלה הוא עוצר נשימה. 


אירופה, הירח של צדק. כדי לטייל בו צריך לחדור דרך הסדקים במעטה הקרח העוטף אותו | צילום: Galileo Project, JPL, NASA

אם הייתי צריך להצביע על האטרקציות המובחרות ביותר, היו בהן טיסה מעל להרי הגעש של הירח איו (Io) של צדק, הפולטים אפר לגובה של מאות קילומטרים ומוקפים באגמים צבעוניים של גופרית מותכת; סיור באופנועי שלג על הקרחונים בירח גנימד (Ganymede) של צדק וטיפוס על המצוקים הנישאים בו; ירידה בצוללות מחקר ננסיות למעמקי האוקיינוס הסמוי בירח אירופה (Europa) של צדק, שאליו מגיעים דרך הסדקים הגדולים במעטה הקרח העוטף אותו; טיסה מעל לעננים הצבעוניים של צדק, לתצפית על המערבולות האדירות של ענני האמוניה והמים, שבהם מתפרצות סופות ברקים אימתניות; מעבר דרך מישור הטבעות של שבתאי; טיסה בתוך האטמוספירה הכתומה של טיטאן (Titan), ירחו הענק של שבתאי, ונחיתה על גדות אוקיינוס הפחמימנים הנוזליים שעל פניו (כנראה אתאן); ואחרון חביב – תצפית לעבר שבתאי מפני הירח הקטן ריאה (Rhea), שבה הוא תופס בכיפת השמים שטח הגדול פי 26 משטחו של הירח המלא, כפי שנצפה מפני הארץ.


המערכות של אורנוס ונפטון ייהפכו ליעד אטרקטיבי במאה ה־22, לאחר שתתבססנה תחנות קבועות על אחד מירחי צדק או שבתאי. מרחקם של כוכבי לכת אלה מכדור הארץ יחייב עצירות בתחנות ביניים, לצורכי הצטיידות והסתגלות. גם כאן עיצבו כוחות הטבע נופי קרח מיוחדים: גייזרים של חנקן נוזלי המתפרצים לגובה קילומטרים מפני הירח טריטון (Triton) של נפטון; "הקיר הגדול" – מצוק בגובה של חמישה קילומטרים, הנטוי בזווית 50 מעלות לפני השטח של מירנדה (Miranda), ירחו של אורנוס; המרבצים השחורים בקרקעית מכתשיו של הירח אוברון (Oberon) של אורנוס. עולמות חשוכים וקפואים אלה יהיו נחלתם של הנועזים בלבד.

האם נפרוץ אל מעבר לגבולות מערכת השמש? תשובה חיובית לשאלה זו מתבקשת כמעט, אולם היא תלויה בהתקדמות טכנולוגית בתחומים רבים (ראו מסגרת). אני מאמין כי במילניום הבא נפרוץ גם את הגבול האחרון, ונטוס אל הכוכבים, אל מערכות שמש חדשות. אלה יהיו מסעות חקר וחיפוש אחר מקומות מחיה חדשים למין האנושי. היעד הראשון? כמובן, הכוכב הקרוב ביותר אלינו, פרוקסימה קנטאורי, 4.2 שנות אור מכאן.

לקריאה נוספת:
 

טיסה לחלל: עד גיל 21 תגיע לירח  
טיסה לחלל: עד גיל 21 תגיע לירח
כמו שזה נראה עכשיו, לתרמילאים של הדור הבא לא יהיו מקומות רבים לנסוע אליהם. כדור הארץ עומד לאבד את רוב האטרקציות הגדולות שלו – הקרחונים, האלמוגים והנהרות. מה עושים? נוסעים לחלל
 

 

 

האם היית ביעד הזה?

  • 0

    כן הייתי

  • 0

    לא, אבל מתכנן

  • 0

    לא מעוניין

    האם המאמר הזה עזר לך?

    עזר מאדדי עזרלא כל כך עזרכלל לא עזר





    מרכז ההזמנות של מסע אחר

    השוואת מחירי השכרת רכב בחו"ל
    המחיר המשתלם ביותר - בלי הפתעות ובלי אותיות קטנות

    מרכז ההזמנות של מסע אחר

    טיסות במחירים שפויים - גאוני כמה שזה פשוט

    השוואת מחירי השכרת רכב בחו"ל
    המחיר המשתלם ביותר - בלי הפתעות ובלי אותיות קטנות

    כתיבת תגובה

    האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *