תפריט עמוד

מיפוי – נגד שטח לבן

מה היו "השטחים הלבנים" שהופיעו פעם על מפות העולם? איך נעלמו מחיינו והאם הגיעה השעה להשיב אותם?

בתמונה: מפה של קרטוגרף בשם הונדיוס מאמצע המאה ה-17.

המשפט "כאן גרים דרקונים" או במקור הלטיני hic sunt dracones נכתב רק על מפה מוכרת אחת בהיסטוריה האנושית. המפה שמכונה היום "מפת לנוקס", צוירה בתחילת המאה ה-16 וההעתק שלה שוכן באוסף הספרייה הציבורית של ניו יורק. המשפט המקסים הזה מופיע לאורך חופיה המזרחיים של אסיה, אזור, שככל הידוע כיום, ארבע מאות שנים לאחר מכן, כבר לא חיים בו דרקונים. קרוב לוודאי שמעולם לא חיו. 

המשפט על הדרקונים נועד לבטא חשש פשוט – ארץ זו אינה מוכרת למציירי המפה ולכן מוטב להיות בה זהירים. בדרך כלל נכתבו על שטחים לא נודעו מסוג זה המלים "טרה אינקוגניטה" – ארץ לא נודעת. ברוב המפות, החל מזו של תלמי היווני ועד למפות שפורסמו בתחילת המאה ה-19, נותר אזור זה של ארץ לא נודעת כשטח לבן. 

אין דבר שהקרטוגרפים שונאים יותר ממפה לבנה. השטח הלבן במפה הוא העדות הזועקת ביותר לבורותם, למוגבלות הידע שלהם. הם הרי במקצוע הזה כדי להוכיח בקיאות וידע, כדי להראות שקו החוף מוכר בדיוק כמו פנים הארץ והנה הם עצמם מודים בכך שהידע אינו בידם. בספרו "המגלים" כותב ההיסטוריון האמריקאי דניאל בורסטין כך: "הרוח האנושית לאורך ההיסטוריה סלדה מריקנות, והעדיפה מיתוסים ועובדות מזויפות על התווית 'טרה אינקוגניטה'. איך אפשר לעורר אנשים ובעיקר את ה"מלומדים', להודות מרצון בבורותם?" 

החשש הזה מפני ההודאה בבורות, בהעדר ידע, הצורך הזה להותיר שטח לבן לחלוטין, צח כשלג במפה מעורר אצל הקרטוגרפים התנגדות עזה במשך מאות שנים. רבים מהם ניסו "לעקוף" את מהמורת השטח הלבן והוסיפו באזורים אלה למפה מרכיבים יד הדמיון הטובה עליהם. למעשה, רק הרציניים ביותר, אלה שלא יעזו להתחכם או להוסיף מידע לא בדוק, כתבו את המלים שמתוודות בבורות והותירו את השטח לבן. 

במשך כמה מאות שנים, בערך בין המאה ה-14 לסוף המאה ה-18 התחולל תהליך מקביל ומרתק. מחד נמחקו בכל יום שטחים לבנים מהמפה. מסעות הגילוי הגדולים של המין האנושי – וסקו דה גמה, ברתולומיאו דיאש, מגלאן ואחרים הוספו מידע חשוב שעזרתו יכלו הקרטוגרפים למלא את המפות בשמות ובתיאורים של מקומות חדשים. מאידך התגלו מקומות חדשים, יבשות שלמות כאמריקה ואוסטרליה למשל, ואז, התברר לפתע שהשטחים הלבנים אמנם מצטמצמים בעקבות התגליות אבל גם מתרחבים לאזורי ענק חדשים. ליוצרי המפות נוסף לפתע שיקול חדש. כמו כל סוחר גם הם לא אוהבים להיתקע עם סחורה לא מעודכנת. מוטב, אם כן, לחסל את מלאי המפות שבידם בגרסתו הישנה, עם השטחים הלבנים, לפני שמכניסים את החידושים האחרונים ומוחקים כמה שטחים לבנים מן המפה. מי ירצה לקנות מפה לא מעודכנת ששטחים גדולים ממנה לבנים, למרות שכבר ידוע לכל אחד שבמפות אחרות מופיעים בהם נתונים חדשים? 

באופן טבעי קווי החוף זכו לשמות ולהיכרות לפני אזורי פנים היבשת. רוב מסעות התגלית הובלו בידי ספנים. לא היו להם האמצעים, הרצון והידע לחצות את פנים היבשת. המגלים הימיים הסתפקו בדרך כלל במפגש עם קו החוף וסביבתו המיידית.

רק לאחר מכן, לעיתים שנים רבות לאחר מכן, החלו מגלים אחרים לחצות את פנים היבשת, למלא את השטחים הלבנים האחרים בשמות, בתיאורי מקומות, במפות של מסלולי הנחלים ורכסי ההרים. 

עשרים ואחת שנים חלפו בין הגעתו של קולומבוס לאמריקה לבין היום ההיסטורי, 29 בספטמבר 1513, בו השלים נונייז דה באלבואה את חצייתה הראשונה של רצעות היבשה הצרה המוכרת לנו כיום כפנמה והתייצב על שפתו של האוקיינוס שאנו מכנים היום "השקט". 

באלבואה, מהאלימים והקשוחים במגלים הספרדים, לא הונע חלילה מסקרנות גיאגרפית. הדבר היחיד שהעסיק אותו היה חיפוש אחר זהב. הגילוי הגיאוגרפי ובעקבותיו המיפוי היו תוצרי לוואי. 

מסעות תגלית מאוחרים יותר ומסודרים יותר, כמו אלה שניהל למשל הקפטיין ג'ימס קוק הבריטי, כבר לוו בקרטוגרפים מיומנים ובמשלחות מדעיות שאספו ותיעדו את האזורים החדשים אליהם הגיעו. גם אלה לא הספיק בדרך כלל לתעד יותר מרצועה צרה לאורך החוף והותירו שטחים עצומים בפנים היבשת למשלחות הבאות, שהתמקמו בבסיס על החוף וממנו הרחיקו לתוך הארץ. 

ואז, ברגע אחד לא מוגדר ולא מדויק, אי שם במהלך המאה ה-19, לאחר שהבריטי ג'ון ספיק ושותפו ריצ'רד ברטון עשו את דרכם המפרכת לגילוי מקורות הנילוס בלב אפריקה, נדמה היה שתמו להם השטחים הלבנים. נדמה היה שהעולם כולו זכה כבר למפה מפורטת, לתיאור ולתיעוד הולם. אבל אז צצו כל אותם אזורים שעדיין לא מופו, שאליהם עדיין לא הגיע איש מן המגלים. כך נמשך המירוץ – רוברט פירי הגיע אל הקוטב הצפוני ב-1909. רואלד אמונדסן הנורבגי הציב את דגלו בקוטב הדרומי שלוש שנים אחר כך. הניו זילנדי אדמונד הילארי העפיל אל פסגת האוורסט, שזכה לתואר "הקוטב השלישי" בתחילת שנות החמישים, והבריטי ויויאן פוכס היה הראשון שהשלים מסע לחציית יבשת אנטארקטיקה בתחילת 1958. גם במקרים אלה, בדיוק כמו עם מגלי העולם הראשונים, תחילה התגלה רק הקצה, קו החוף, הנתיב הראשוני ובמסעות שבאו בשנים הבאות הושלמו הפרטים, מולאו השטחים הלבנים. 

ואז? מה עכשיו? אין עוד שטחים לבנים? מובן שעל מפות כדור הארץ לא מופיעים עוד שטחים לבנים. אבל טרה אינקוגניטה עדיין קיימת. היא זוכה למובנים חדשים, לשאלות שונות, שהחשובות ביניהם כיום הן שאלות אקולוגיות. לדוגמא: מה גורם להפשרת הקרחונים בקוטב הצפוני והדרומי? מה משנה את קווי החוף של אזורים אלה ומכריח אותנו לצייר עבורם מפות חדשות? האם זו פעילות אנושית, או שמא תהליך טבעי מחזורי שעובר כדור הארץ? הנה הם הדרקונים החדשים שגרים כאן. hic sunt dracones וסיבה טובה לפחד.

    האם המאמר הזה עזר לך?

    עזר מאדדי עזרלא כל כך עזרכלל לא עזר





    מרכז ההזמנות של מסע אחר

    השוואת מחירי השכרת רכב בחו"ל
    המחיר המשתלם ביותר - בלי הפתעות ובלי אותיות קטנות

    מרכז ההזמנות של מסע אחר

    טיסות במחירים שפויים - גאוני כמה שזה פשוט

    השוואת מחירי השכרת רכב בחו"ל
    המחיר המשתלם ביותר - בלי הפתעות ובלי אותיות קטנות

    כתיבת תגובה

    האימייל לא יוצג באתר.