תפריט עמוד

מוסר אוניברסלי – יש דבר כזה?

מוסר אוניברסלי – יש דבר כזה?

האם האופן שבני אדם מקבלים החלטות מוסריות קשור למקום שממנו הם באים ולתרבות שאליה הם שייכים, או שמא היכולת לקבל החלטות מוסריות, וטבען של ההחלטות האלה, משותפים לכולנו ללא הבדל דת, גזע ומין? מוסר אוניברסלי - סוגיה לא פשוטה

משחר האנושות ניסו פילוסופים לענות על השאלה מהו טוב ומהו רע, אבל את החוקרים של ימינו מסקרן דווקא המכניזם המפעיל את השיפוט המוסרי האנושי. השאלות אם החלטות מוסריות מתקבלות בדרך רציונלית ואיך בדיוק הן מתבצעות מעסיקות חוקרים מתחומי הפסיכולוגיה, הפילוסופיה, האנתרופולוגיה וחקר המוח, שמאמינים שתשובות לשאלות האלה ישמשו בסיס להבנת הטבע האנושי.
התפישה הקלאסית, שלפיה מוסר הוא מושג יחסי, קיבלה חיזוקים רבים ממחקרים שנעשו במהלך המאה העשרים, אבל מחקרים שנעשו בעת האחרונה מערערים עליה ומציעים תיאוריה אחרת, שלפיה מוסר הוא עניין אוניברסלי. מתוצאות המחקרים הללו עולה כי העקרונות העומדים בבסיס ההכרעות שאנחנו עושים בסוגיות מוסריות דומים אלה לאלה הרבה יותר ממה שנראה במבט ראשון.
ג'ון רולס, מהפילוסופים הפוליטיים המשפיעים ביותר במאה העשרים, הציג עוד בשנות השבעים של המאה הקודמת תזה התומכת בקיום מוסר אוניברסלי. על סמך תיאוריית הדקדוק האוניברסלי של הבלשן נועם חומסקי, שטען שהיכולת לפתח שפה ולאמץ תחביר נובעת מכישורים מולדים המשותפים לכל בני האנוש,

קרול גיליגן חקרה נשים שהתלבטו אם לעבור הפלה מלאכותית וגברים שהתלבטו אם להילחם בווייטנאם והסיקה כי נשים וגברים מתייחסים באופן שונה לסוגיות מוסריות

בנה רולס מודל המציג את השיפוט המוסרי כתהליך שרובו מתרחש באופן לא מודע ואינטואיטיבי, בעזרת יכולות מולדות המשותפות לכל בני האדם.
האנלוגיה שעשה רולס מתחום הדקדוק לתחום המוסר הובילה חוקרים רבים לנסות ולענות על השאלות שעולות ממנה: האם היכולת להבדיל בין טוב לרע היא יכולת מולדת המשותפת לכל בני האנוש, או שמא מדובר במערכת של התניות חברתיות המובילות אותנו לשיפוט תלוי תרבות? האם הדרכים שבהן בני תרבויות שונות שופטים סוגיות מוסריות נבדלות אלה מאלה? האם יש מוסר אוניברסלי, או שמא מוסר הוא באמת מושג יחסי?
בשנת 2004 סערה התקשורת העולמית בעת שממשלת בריטניה העמידה לדין שבעה גברים תושבי האי פיטקאירן באשמת ביצוע 96 מעשי אונס בקטינות, שהצעירה שבהן היתה בת שלוש, במשך 45 שנים. אף על פי שהעולם המערבי התייצב תמים דעים כנגד המעשים שעשו, סירבו תושבי האיים שבדרום האוקיינוס השקט לקבל את טענות התביעה. הם טענו כי באי הקטן, שבו מתגוררים כיום כמאה תושבים בסך הכל, קיום יחסי מין עם ילדות אינו מעשה פסול מוסרית אלא נוהג מקובל.
אבל גם טאבואים חמורים פחות מקיום יחסי מין עם ילדות בנות שלוש מופרים בכל תרבות בנימוקים שונים. אף על פי שהרג נחשב פסול מבחינה מוסרית בכל התרבויות, כמעט בכל תרבות הוא מותר בתנאים מסוימים: הרג אישה נואפת בידי בעלה נחשב – בתקופות מסוימות בדרום ארצות הברית ובחלק מהחברות הערביות עד היום – מעשה ראוי ומתבקש; המתת חסד – שמגונה ממש כמו רצח בקרב חוגים שמרניים בארצות הברית – מותרת בהולנד ונחשבת מעשה מוסרי בהחלט ברוב ארצות אירופה. כולנו מזדעזעים כאשר אנחנו שומעים על מילת נשים באפריקה או בחברות מוסלמיות, אבל יותר מ־95 אחוזים מתושבי ישראל אינם רואים פסול במילת תינוקות זכרים. מה ההבדל? כמו בני איי פיטקאירן, גם אנחנו ודאי נסביר לזר שיבקר את המנהג כי זהו הנוהג הרווח אצלנו וכי אין הוא נחשב בעינינו ללא מוסרי.

הכל תלוי בתפישת העצמי
מייק, שאמור להשתתף כשושבין בחתונה של חברים, עושה את דרכו לתחנת האוטובוסים בניו המפשייר כדי לנסוע באוטובוס למיין, שם תתקיים החתונה.

טאבואים מופרים בכל תרבות בנימוקים שונים. אף שהרג פסול מבחינה מוסרית בכל התרבויות, כמעט תמיד הוא מותר בתנאים מסוימים, כמו שמירת על כבוד המשפחה או המתת חסד

טבעות הנישואין מונחות בכיסו. בעוד 15 דקות יֵצא האוטובוס למיין. לפתע מגלה מייק שארנקו נגנב ואין לו די כסף או אמצעי תשלום אחרים כדי לשלם בעבור כרטיס נסיעה. הוא מנסה לשכנע את הקופאי ולאחר מכן זוג נוסעים אחרים שילוו לו את הסכום הדרוש לקניית כרטיס, אך בלא הצלחה.
נותרו רק חמש דקות בטרם יֵצא האוטובוס לדרכו. מייק יושב על ספסל ומנסה נואשות למצוא פתרון, והנה הוא מבחין שאדם לבוש היטב קם מהספסל ומשאיר אחריו את מעילו, שמכיסו מבצבץ כרטיס נסיעה למיין. מייק מבין שאם ברצונו להגיע לחתונה במועד, אין לו אלא לקחת את הכרטיס. האדם שהשאיר את מעילו על הספסל נראה לו כאדם אמיד, ואין ספק שיוכל לקנות לעצמו בקלות כרטיס אחר. האם מייק צריך לקחת את הכרטיס?

חוקרים שבדקו את הדרך שבה אנחנו מקבלים החלטות מוסריות הציגו את הדילמה הזאת לנשאלים תושבי ארצות שונות וקיבלו תשובות שונות מאוד אלה מאלה. במייסור, עיר בדרום הודו, ענו 85 אחוזים מהמבוגרים ו־95 אחוזים מהילדים בחיוב. לדעתם, היחסים האישיים והעמידה בהתחייבות שעשה מייק בהסכימו להיות השושבין בחתונת חבריו חשובים מהנזק הפעוט שייגרם לזר שהשאיר את מעילו על הספסל. לעומתם, רוב הנשאלים האמריקאים השיבו שאסור למייק לקחת את הכרטיס. הם נימקו את תשובתם בכך שגנבת הכרטיס תהיה מעשה לא צודק ולא הוגן. נשאלים מהכפר מייסין בפפואה ראו את המצב מנקודת מבט שלישית. לטענתם, אם איש מהקהילה (כמו הקופאי והזוג שסרב להלוות כסף) לא עזר למייק, הרי שהם האחראים למצב שאליו נקלע.
האנתרופולוג לורנס רוזן, החוקר חברות ערביות, טוען שאפשר להסביר חלק גדול מההבדלים במערכות הערכים של תרבויות שונות בהתפתחות שונה של

האם למייק מותר לגנוב כרטיס אוטובוס למען מטרה נעלה? הרי לכם דילמה מוסרים (לכרטיס בתמונה אין קשר לדילמה)

תפישת העצמי של הפרט. לדבריו, בחברה הערבית ובחברות מסורתיות אחרות העצמי נתפש כתולדה של סך כל ההקשרים המשפחתיים והחברתיים של האדם, ולכן המחויבות של הפרט, כפי שהוא רואה אותה, חלה גם על בני משפחתו המורחבת ועל בני השבט שלו. בחברה המערבית, לעומת זאת, העצמי נתפש כשיקוף של הפנימיות האינדיבידואלית, שנוצרת במידה רבה בתהליך של בחירה ונובעת פחות מההשתייכות לקבוצה מסוימת, ולכן הפרט יהיה מחויב קודם כל לעצמו ולהצלחה שלו כאינדיבידואל.
את ההבדלים שבין התשובות שנתנו בני התרבויות השונות אפשר לראות גם בהקשר הזה: עבור תושבי הודו ופפואה הציווי המוסרי הראשי הוא לעמוד בהתחייבות הקהילתית, ואילו תושבי ארצות הברית מצייתים לחוק האומר שאסור לגנוב ולרעיון המופשט של צדק והוגנות, ומבטאים בתשובתם את הערך העליון הניתן בחברה שלנו לזכות הקניין.
דני רבינוביץ', אנתרופולוג מאוניברסיטת תל אביב, מסביר שזכות הקניין, כמו זכויות אחרות הקשורות להגנה על הפרט ועל משאביו האישיים, מקבלת משמעות מוסרית מרחיקת לכת בחברה המערבית: "אם תפישת העצמי שלנו בנויה על כך שהפרט מתפתח ורוכש לעצמו נכסים חומריים ורוחניים בתהליך של בחירה ושיפור עצמי, הרי שכל פגיעה בנכסים האלה תיחשב לפגיעה אישית בו. אפשר לראות את זה גם בחשיבות הגדולה שמייחסים בחברה המערבית להגנה על זכויות יוצרים. בחברה המערבית, אם אני יושב וכותב שיר בחשכת חדרי, השיר הזה, גם מבחינה מוסרית וגם מבחינה חוקית, שייך לי. הוא השתקפות של האני. בחברות סוציאליסטיות או בחברות שבהן הפרט נתפש כחלק מהקהילה, השיר הזה נתפס כמשהו שיצרתי בזכות כל המטענים החומריים והרוחניים שהקהילה העניקה לי, ולכן גם יצירות רוחניות נחשבות רכוש של המדינה או של הקהילה. את ההבדלים האלה אפשר לראות גם במנהגים אחרים המבטאים את התפישות המוסריות הרווחות בתרבויות מסורתיות. פעמים רבות אפשר לראות בחברות האלה גברים ונשים צעירים שעובדים ומוסרים את כל כספם לאם או לאב המשפחה, או למשל רוכשים בכספם בית עבור אחיהם שנישא. רווחת המשפחה, ולפעמים הקהילה כולה, היא חלק מהמחויבות של הפרט".

בעצם, כולנו אותו הדבר
דניס נוסעת ברכבת. זה עתה צעק הנהג שהבלמים אינם עובדים, והתעלף. על המסילה שלפניה ניצבים חמישה אנשים שלא יספיקו להימלט מפני הרכבת הדוהרת. לפני המקום שבו עומדים חמשת האנשים המסילה מסתעפת לימין, ודניס יכולה ללחוץ על מתג שיפנה את הרכבת למסילה הימנית ויציל את החמישה ממוות. לרוע המזל, איש אחד עומד על המסילה הימנית. דניס יכולה להסיט את הרכבת ממסלולה ובכך להביא למותו של איש אחד, והיא יכולה להימנע מהמעשה ולתת לחמישה למות. האם מבחינה מוסרית מותר לדניס להסיט את הרכבת ממסלולה?
פרנק עומד על גשר להולכי רגל מעל למסילת רכבת. הוא מבחין שהרכבת הנוסעת בדרכה אל הגשר איבדה את השליטה. על המסילה שמתחת לגשר ניצבים חמישה אנשים שלא יספיקו להימלט מפגיעת הרכבת. הדרך היחידה לעצור רכבת שאיבדה את הבלמים היא לזרוק חפץ כבד לפני גלגליה. אבל החפץ הכבד היחיד באזור הוא איש כבד משקל שעל גבו תרמיל גדול, העומד אף הוא על הגשר. פרנק יכול לדחוף את האיש אל מתחת הרכבת ולהרוג אותו, או להימנע מלעשות זאת ולהביא למותם של החמישה. האם מבחינה מוסרית מותר לפרנק לדחוף את האיש?

סביר להניח שרובכם עניתם בחיוב על השאלה הראשונה ובשלילה על השאלה השנייה, כפי שענו עליהן רוב המשיבים לשאלות אלה באתר האינטרנט http://moral.wjh.harvard.edu
89 אחוזים ענו שמותר לדניס

פסי רכבת הם מוטיב חוזר בדילמות מוסריות מהסוג שתיתקלו בהן בכתבה זו. תמיד צריך לבחור בין מוות של אדם אחד למותם של חמישה

מבחינה מוסרית להסיט את המתג, ואילו 11 אחוזים בלבד סברו שמותר לפרנק לדחוף את האיש ולהביא למותו.
דילמות אלה הן חלק ממחקר רחב היקף שיזם צוות חוקרים מאוניברסיטת הווארד בראשות מארק האוזר, פרופסור לפסיכולוגיה, לביולוגיה אבולוציונית וביולוגיה של האורגניזם ולאנתרופולוגיה ביולוגית. מטרת המחקר היתה לגלות אם צדק ג'ון רולס כשקבע שכולנו עושים החלטות מוסריות באותה הדרך, לא משנה מהיכן באנו ועל אילו ערכים התחנכנו. הם גיבשו שאלון שכלל כמה דילמות מוסריות והעלו אותו לרשת בשנת 2003. בשנה הראשונה השיבו על השאלות יותר משלושים אלף איש ואישה מ־120 מדינות.
אף על פי שברור כי תוצאות המעשה זהות בשני המקרים (מת אחד לעומת חמישה מתים), הסתייגו רוב המשיבים מהאפשרות שפרנק יציל חיים על ידי הרג. בריאיון דוא"לי מספר לי פרופ' האוזר שמתוצאות המחקר עד כה עולה שבמגוון של דילמות מוסריות הנוגעות בסוגיות של עזרה לזולת ובגרימת נזק לזולת לא ניכרים הבדלים הקשורים לארץ המוצא או לתרבות שממנה בא המשיב. המסקנה, לדעתו, היא שהיבטים מסוימים בשיפוט המוסרי שלנו מונָעים על ידי עקרונות אוניברסליים, לא מודעים, של טוב ורע.
המפתיע ביותר בתוצאות המחקר, אומר האוזר, הוא שלא נמצאה כל השפעה של דת המשיב על אופן התשובות. גם נשאלים שהעידו על עצמם כעל דתיים אדוקים וגם אלה שהעידו על עצמם כעל אתאיסטים גמורים שפטו את ההיתרים המוסריים למעשים של גרימת נזק או עזרה לזולת בדיוק באותה הדרך.
המצדדים בתיאוריה של רולס אינם מניחים להבדלים שבין כללי המוסר הנהוגים בתרבויות שונות להחליש את אמונתם ברעיון המוסר האוניברסלי.

בחברות מסורתיות העצמי נתפש כתולדה של הקשרים משפחתיים וחברתיים, ומחויבות הפרט היא כלפי משפחתו. בחברה המערבית העצמי נתפש כשיקוף של הפנימיות, והפרט מחויב לעצמו

לטענתם, היכולת המוסרית המולדת שלנו מצוידת בעקרונות אוניברסליים, וכל תרבות מפעילה את היכולת הזאת בדרך שמאפשרת התאמות נחוצות לחברה שבה היא פועלת, בדומה לדרך שבה תיאר חומסקי את התהליך שבו מפנים הילד התאמות נחוצות כדי לדבר בשפת המקום שבו הוא גדל. גם אם כולנו מונעים על ידי אותן יכולות מוסריות אוניברסליות, הם אומרים, השוני בין התרבויות בא לידי ביטוי בדרך שבה המערכת המקומית מכשירה את האיסורים בכל תרבות.
אחת הטענות שהועלו נגד המחקר של האוזר ועמיתיו היתה שמכיוון שהוא נעשה באינטרנט, ברור שכל אלה שהשיבו עליו נחשפו במידה כזאת או אחרת
לתרבות המערבית. הם דוברי אנגלית, והיתה להם גישה לאינטרנט. עתה כבר מתורגם האתר לכמה שפות (בקרוב הוא יעלה בתרגום לעברית), וקבוצת החוקרים שוקדת על דרכים נוספות להגיע לנחקרים שלא נחשפו לתרבות המערבית כלל, כדי לבדוק אם אחידות דפוסי התשובות תישמר גם אצלם.

האם מוסר הוא נימוס?
מערכות החוקים במדינות השונות משקפות במידה רבה עמדות רווחות בענייני מוסר, דת ופוליטיקה, אומר אנדרה מרמור, פרופסור לפילוסופיה ולמשפטים מאוניברסיטת דרום קליפורניה. "יש למשל ויכוח די ישן בין ארצות הברית לאירופה בנושא עונש מוות. בארצות הברית עונש מוות קבוע בחוק בכשלושים מדינות, כלומר ביותר ממחצית מהמדינות, וגם מבוצע ברובן. אבל הדבר נובע לא רק מהבדלים מוסריים אלא גם מסיבות אחרות. ראשית, רמת הפשיעה בארצות הברית גבוהה לאין שיעור מהפשיעה באירופה. שנית, יש להבדל הזה קשר הדוק לגזענות. רוב המוצאים להורג, והאסירים בכלל, הם שחורים, ואין ספק שלעובדה הזאת יש חלק בתמיכה העצומה שעונש המוות זוכה לה במקומות מסוימים בארצות הברית".
"אחד ההבדלים המעניינים בין התרבות האירופית לתרבות האמריקאית הוא ביחס שלהן לעוני. האמריקאים לא אוהבים עניים. בגלל התפישה האמריקאית הגורסת שכל אדם יכול הצליח והדבר תלוי בו עצמו, העוני נתפש אצלם ככישלון אישי. מי שעני כנראה לא התאמץ מספיק, אולי הוא עצלן. באירופה עוני נחשב לביש מזל, ולכן גם החקיקה הסוציאלית באירופה שונה לחלוטין מזו האמריקאית".
למרות ההבדלים הגלויים לעין, מרמור מציע להיזהר בפירוש מחקרים המעידים על הבדלים כאלה כעל הבדלים מוסריים גרידא. "המחקרים אינם מראים תמיד הבדלים בענייני מוסר. פעמים רבות הנשאלים נוטים להתבלבל בין שיפוט מוסרי ובין פירוש של עובדות. לפעמים בתוצאות מחקרים מובאות עמדות מוסריות הפוכות לגמרי, הנובעות לא מכך שאנשים חלוקים בדעתם באשר לעיקרון הבסיסי אלא מכך שהם אינם מסכימים זה עם זה בנוגע לפרשנות. קחי לדוגמה את עניין השוויון בין המינים. נשאלים שישיבו שצריך להיות שוויון, עלולים לענות אחרת אם תציגי שאלות קונקרטיות באשר לגידול הילדים ולנושאים קשורים. אין פירושו של דבר שאין הם מאמינים בשוויון, אלא שהם מפרשים באופן שונה את הביטוי שלו".
במאמר שהתפרסם ב"בוסטון ריוויו", הסוקר את חקר המוסר כיום, מצוטטת האנתרופולוגית אניטה ג'ייקובסון ווידינג, המספרת שכאשר התחילה לעבוד עם השבט מָניקָה בזימבבווה, הדובר את השפה שוֹנָה, היא חיפשה בשפת המקום אחר המילה המקבילה למילה "מוסריות". "הסברתי לאנשי הקשר שלי למה אני מתכוונת בכך שביקשתי מהם לתאר לי מה הן הנורמות להתנהגות נאותה כלפי הזולת. התשובה היתה החלטית וברורה – המילה היא 'טְסִיקָה'. אך כשביקשתי מאנשי הקשר הדו־לשוניים לתרגם את המילה 'טסיקה' לאנגלית, הם השיבו שמשמעות המילה היא 'נימוסים טובים'. כשחזרתי וביקשתי מבני המקום לתאר עבורי את משמעות המילה, הם אמרו ש'טסיקה' היא מילה המתארת את הדרך הנאותה להתייחס לזולת".
ג'ייקובסון ווידינג טוענת שבני שבט מניקה אינם מבחינים בין התנהגות מוסרית לנימוסים טובים. בעיני בני המקום, לשקר, לגנוב ולשהק בפומבי, כולן פעולות הנחשבות לא יאות מבחינה חברתית. איך, היא שואלת, נוכל לחקור את המוסר האוניברסלי, כאשר אפילו המושג "מוסר" אינו קיים בכמה מן התרבויות?

האם היית ביעד הזה?

  • 0

    כן הייתי

  • 3

    לא, אבל מתכנן

  • 1

    לא מעוניין

    האם המאמר הזה עזר לך?

    עזר מאדדי עזרלא כל כך עזרכלל לא עזר





    מרכז ההזמנות של מסע אחר

    השוואת מחירי השכרת רכב בחו"ל
    המחיר המשתלם ביותר - בלי הפתעות ובלי אותיות קטנות

    מרכז ההזמנות של מסע אחר

    טיסות במחירים שפויים - גאוני כמה שזה פשוט

    השוואת מחירי השכרת רכב בחו"ל
    המחיר המשתלם ביותר - בלי הפתעות ובלי אותיות קטנות

    כתיבת תגובה

    האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *