הערב ירד על העיר פיזה שבאיטליה ולאחר יום של נסיעות התחלנו להרגיש את העייפות. הנסיעות הארוכות לאורך המגף האיטלקי נתנו את אותותיהן ואנחנו עשינו דרכנו בחזרה לאוטו כדי למצוא קמפינג בדרך דרומה, לעבר רומא, משם יצאה הטיסה חזרה לארץ. פרסתי את המפה לאורך כל הרכב ועקבתי אחר מסלול הכביש היורד לעבר פירנצה, התחנה הבאה שלנו במסלול. בצד המפה, בקצה הימני התחתון, הופיע שמה של העיר מונקו, אי שם בהמשך הריביירה האיטלקית והצרפתית שאחריה. "תגידו", אמרתי בחשש מה, "עד כמה אתם עייפים?". יללת המנוע השתיקה את הידיד הרציונלי, שטען שהעיר נמצאת מחוץ למסלול שלנו (239 ק"מ כל כיוון, ליתר דיוק), שהנסיעה תעלה לנו הרבה כסף ועוד שלל שטויות. אנחנו היינו בדרך למונקו, ואיזו דרך זו היתה! הכביש העובר בריביירה האיטלקית הוא יצירת מופת של ברזל, בטון ואספלט. אינספור גשרים ומנהרות בנויים לאורך החוף בגובה של כ-400 מטר מעל הים, שנשקף משמאלנו. גמענו את הקילומטרים במהירות מרשיעה. מנהרה באורך כמה מאות מטרים, ובסופה המוסיקה ברדיו התחלפה בשנסונים חמודים בצרפתית. "ברוכים הבאים לצרפת", אמר השלט שעל פניו חלפנו במהירות הקול. השמים התבהרו והשמש יצאה והאירה בצורה קולנועית ממש את העיר הקסומה, מונקו.
בנטלי בחניה, יאכטה במרינה מונקו היא עיר קטנה ומהונדסת היטב, הכל נמצא במרחק הליכה. וכך, לאחר כשתי דקות הליכה, כבר עמדנו מול קזינו מונטה קרלו האימתני – ארמון בארוקי מרהיב שנבנה בסוף המאה ה-19 בתוך שבעה חודשים בלבד. מול הקזינו חונות בשורה אחת שלוש מכוניות בנטלי, שתי פרארי, פורשה ומרצדס מייבאך. תהינו אם אפשר יהיה להיכנס לקזינו סתם כך, כמו שאנחנו. מתחנו את הטי שירטים המקומטים והחלטנו לנסות להיכנס כאילו אנחנו הלקוחות הקבועים, עם משקפי השמש ומבט של מליון דולר. השומר בכניסה עלה על המזימה ועצר אותנו. מיליון דולר הם טיפ שהוא מקבל בערב אחד כנראה (מישהו אמר עבודה מועדפת?). ירדנו במעלית לעבר המרינה של מונטה קרלו, שם עוגנות יאכטות ענק מכל המדינות, לצד המנהרה המפורסמת ממרוצי פורמולה 1. הליכה קצרה לעבר הגבעה הדרומית הובילה אותנו לארמון הנסיך הנמצא על מצוק בצדה הדרומי של העיר ומשקיף על הים. הגענו לרחבת הארמון בדיוק בעיצומה של החלפת השומרים הנערכת כל יום בשעה 11:55. עד היום מתגורר בארמון נסיך בן לשושלת גרימלדי, זאת לאחר שבמאה ה-13 התגנב למקום פרנסואה גרימלדי מחופש לנזיר וכבש את המצודה שהיתה בנויה אז באיזור. לאחר עשרות צילומים המשכנו את הסיור לעבר סמטאות העיר העתיקה, חולפים על פני בתים קטנים וציוריים הצמודים לארמון, שם אפשר לקנות מזכרות, מותגים ואוכל לרקע מוסיקת פופ צרפתית. ירדנו שוב לעבר העיר, חולפים לצד פקק תנועה קטן של מכוניות בנטלי, ואנחנו שלפנו מצלמות – במונקו גם פקק תנועה מצטלם טוב. הערב התחיל לרדת, וידענו שהלינה בעיר תהיה מחוץ לתקציב שהצבנו לטיול כולו, ולכן התחלנו ללכת לעבר המכונית. בדרך חלפנו על פני עוד קזינו, עצרנו ופתחנו ארנקים. הידיד הרציונלי שוב פתח במסע הסברים לוגיים למה לא כדאי להיכנס, אך אנחנו כבר מזמן הפסקנו להקשיב לו, וגם כשהייתי ברווח של 30 אירו זרקתי צ'יפים לכל אורך משטח הרולטה כאילו הייתי שיח' סעודי. במינוס 50 אירו דבריו נשמעו מעט יותר הגיוניים אבל גם מעצבנים פי כמה. יצאתי מהקזינו בלי להסתכל לאחור, חולף על פני כמה אוליגרכים בחליפות לצד נשות הסיליקון שלהם. הלילה כבר ירד על העיר ואנחנו עשינו דרכנו לפיאט הקטנה. על חלונה הקדמי היה מוצמד דו"ח חניה על סך 50 אירו, אבל לא סתם דו"ח, דו"ח חניה של נסיכות מונטה קרלו. |
מונקו: עשירי העולם התאחדו
רגע לפני הנסיעה דרומה לכיוון רומא, קרץ מהמפה שמה של מונקו. סידרנו את הג'ינס, צחצחנו את נעלי הספורט ושינינו כיוון למקום שבו מיליון דולר לא עושים רושם על אף אחד, גם לא על השומר בפתח הקזינו המפורסם |
Array
(
[continent] => WP_Term Object
(
[term_id] => 551
[name] => אירופה
[slug] => europe
[term_group] => 0
[term_taxonomy_id] => 551
[taxonomy] => location
[description] =>
[parent] => 0
[count] => 3846
[filter] => raw
[term_order] => 0
)[country] => WP_Term Object
(
[term_id] => 605
[name] => מונקו
[slug] => monaco
[term_group] => 0
[term_taxonomy_id] => 605
[taxonomy] => location
[description] =>
[parent] => 551
[count] => 8
[filter] => raw
[term_order] => 0
))