תפריט עמוד

ארץ השמים הכחולים: טיול במונגוליה

ארץ השמים הכחולים: טיול במונגוליה

טיול במונגוליה הוא לא רק מסע בנופי ערבות והרים. זהו בעיקר טיול של אווירה ושל אנשים. של סוסים ושל סיפורים. של מראות ורגעים קסומים בארצם של נוודים

עדר הסוסים טופף לאטו ביני לבין האגם. סוסים שחורים, לבנים, מנוקדים, מוכתמים ומה לא. כפי שלאסקימואים יש מילים רבות לתיאור שלג, כך השפה המונגולית עשירה במילים שנועדו לתאר את צבעו המדויק של כל סוס. הסוס הוא גאוותה של מונגוליה, וכולם לומדים לרכוב מיד כשהם לומדים ללכת. הסוס מספק למונגולי כמעט את כל מחסורו: חלב לשתייה, בשר למאכל, גידים לקשירה. ויותר מזה, סוס הוא כסף מזומן, מעין בנק נייד. בכל פעם שאני נזכר במונגוליה, אני רואה לנגד עיני טיול סוסים – שיירה ארוכה של רוכבים, ואני בהם, מהדסים לאטנו בין האגמים.

עוד אסוציאציה שעולה כששומעים את המילה מונגוליה היא ערבות (Steppes), אותם מישורים ענקיים מצמיחי עשב, שבהן חיים סוסי הטאחי (Takhi) המפורסמים, ששימשו בהצלחה רבה את לוחמיו של ג'ינגיס חאן. ל"סטפס" אין שם מדויק בעברית, שהרי הערבה התנ"כית משמעה ישימון, ואילו כאן זהו מקום המזין את העדרים, ואגב כך גם את רועיהם. אסוציאציה שלישית היא הגֵר, אוהל הנוודים, כפי שנקראת כאן היוּרְטה של אסיה התיכונה. הגר הוא מפלט מהרוחות הקרות, מהשלג ומהקור. בשלהי חודש יוני, כשהערבות המרכז אסייתיות מתכסות במרבדים של פרחים, צצים הגרים כפטריות אחרי הגשם. באמצע חודש אוגוסט, כשהנוודים מתקפלים אל המישורים הנמוכים יותר, הגרים נעלמים. הנוודים מגלגלים חיש קל את כיסוי הלבד, מקפלים במיומנות את המוטות ותוך שעתיים נמצא המאהל ארוז ומקופל על משאית בדרכו למקום אחר.

סוסים בערבות מנגוליה. הסוס מספק למונגולי את כמעט את כל מחסורו

הכל שאלה של טעם
מזג האוויר של מונגוליה אינו מאיר פנים, פרט לעונת הקיץ, וגם אז השמים מתקדרים לעתים. מכאן, מנהגי הכנסת האורחים של המונגולים. אין ברירה אחרת, מי שיישאר לישון בחוץ, ספק אם יקום בבוקר שלמחרת. שלד הגר מותקן מענפים גמישים, על פי רוב של ערבה או צפצפה. ביניהם מניחים רשת של כפיסי עץ מתקפלים ומעליהם מניחים קורות מפויחות המהוות את שלד הגג, ועל הכול מותחים יריעת לבד שנוצרה מצמר צפוף, בעבודת יד ובעמל רב. ליריעות הלבד תפקיד נכבד: לבודד היטב את החלל הקטן מהקור הנורא ששורר בחוץ ולמנוע חדירת מי גשמים. בכיפה נותר פתח עגול, שתפקידו לאפשר את יציאת העשן או חדירת אוויר בימי שמש. לפתח הזה יש חשיבות לא רק מעשית, אלא גם סמלית: הוא מהווה את הפתח אל השמים, ומשום כך הוא מופיע בדגלה של קירגיזסטן המודרנית, שאף היא מיושבת בעמי הערבות.

פתחו של הגר פונה תמיד דרומה, לכיוון השמש. חלקו האחורי של האוהל, החוימור (khoimor), הוא מקומם של הזקנים ושל החפצים היקרים ביותר, ועל הקיר האחורי נמצא המקדשון המשפחתי, הכולל תמונות של בודהה, של הדלאי לאמה ותצלומים משפחתיים. בסמוך לחוימור, לכיוון מערב, נמצא מקום הכבוד המוקדש לאורחים. החיים בגר מתנהלים סביב המדורה הקטנה שבוערת במרכזו, מתחת לפתח הגג. על האש תלוי תדיר קומקום ובו מים רותחים, וסביבה יושבים בני הבית ואורחיהם על עורות ומעליהם שטיחי לבד, כדי לבודד את הגוף מהקרקע הקרה. סמוך לקירות הגר מונחים ארגזים המשמשים הן כארונות להכיל את חפצי המשפחה והן כדרגשים לשנת הלילה.

בתוך הגר. תחושת חמימות וניחוח עדין של חומרי בעירה וחלב סוסות תוסס

בכל גר מונגולי, כמו בכל יורטה קירגיזית או קזחית, יש מחבצת חמאה, שאותה מוהלים בתה הדלוח. אורח הנכנס לגר בשעת ערב מתמכר לחום הנעים המתפשט בחלל הצבעוני. הריח האופייני לחומרי הבעירה נמסך בניחוח העדין שעולה מהקומיס, חלב סוסות תוסס. מיד לאחר שמושיבים את האורח על כריות, מגישים לו סוטיי צאי (süütei tsai), משקה חם ועכור – חלב צאן מעורב בעלי תה ובמלח. במרבית התיירים טעמו של המשקה מעורר קבס, אך מי שהורגל בכך ימצא אותו טעים. כך גם הקומיס, חלב הסוסות המוחמץ. מנגד, כאשר כיבדתי את מארחי המונגולים בקקאו מעשי ידי להתפאר, הם העוו את פניהם בסלידה. בערבות הקרות של מונגוליה, טעם הוא צרות של עשירים. המשקאות הללו הם עתירי אנרגיה ומסייעים לשרידותם של יושבי הגר ואורחיהם. אחרי שהאורח לגם מהתה, מגישה אם המשפחה רקיקי גבינה קשים, קיימאק, ובצקיות אווריריות ולוהטות.

אגמים כחולים, הרים מושלגים, מדבריות חשופים
מונגוליה היא גם ארץ האגמים. בין חמוקי הגבעות נגלים גופי מים בשלל צבעים וצורות, בספקטרום עצום של גווני כחול, שלא סביר לתת לכולם שם אחד בלבד. יש אגמי מים מלוחים ויש אגמים עם מים מתוקים, שהגדול מביניהם הוא חופסגול נור (Khövsgöl Nuur), שבו שני אחוזים מכמות המים המתוקים בעולם. אגם חופסגול נמצא על קו השבר של ימת בייקל שבסיביר ומזכיר אותה מאוד, אם כי בעיני צבעו של חופסגול כחול יותר, עמוק יותר ועז יותר.

מונגוליה גובלת ברוסיה ובסין ואין לה מוצא לים. עד המאה הקודמת גודלה היה כפול ממידותיה הנוכחיות, והיא כללה חלקים גדולים מסיביר וממונגוליה הפנימית (Inner Mongolia), הנמצאת כיום בשליטה סינית. זוהי אחת המדינות הגבוהות בעולם, והיא מציעה למטיילים המרחיקים מערבה נופים עוצרי נשימה. ההרים הגבוהים ביותר הם הרי אלטאי נורו (Mongol Altai Nuruu) המושלגים תמיד, ועל ראשו של הגבוה בהם, טאבאנבוגד אול (Tavanbogd Uul) ניצב קרחון מרהיב המיתמר למרחוק. בין פסגות ההרים משתרעים מדבריות חשופים, שבהם כמעט לעולם לא יורד גשם, הזרועים באגמים. פארק הקרחונים הסמוך למשולש הגבולות מונגוליה, רוסיה וסין, מציע נופים מהמרהיבים שראיתי בימי חיי. בשליש הדרומי של מונגוליה משתרע מדבר גובי (Gobi), אך למרות שהוא נראה חשוף ושומם, גדל בו די עשב כדי לספק מזון לעדרי הכבשים, העזים והגמלים הפזורים בו פה ושם. למרות ששמו מעורר ריגוש, אין בגובי הרבה אטרקציות, למעט מאובני ענק של דינוזאורים שחיו כאן בעבר הרחוק.


בין חמוקי הגבעות מבצבצים אגמים שהמילה "כחול" אינה עושה להם צדק

יחד עם זאת, מרבית הטיולים למונגוליה, אלו שאינם מרחיקים אל הרי אלטאי הנמצאים במרחק של ארבע שעות טיסה מערבה מעיר הבירה, אינם בהכרח טיולים של נופים מרהיבים, וגם לא של מונומנטים היסטוריים רבי רושם. זהו בעיקר טיול של אווירה ושל אנשים. של סוסים ושל סיפורים. טיול ב"ארץ השמים הכחולים", כפי שמכנים אותה תושביה, ארץ הנוודים האחרונה כמעט עלי אדמות.

אמיצים כזאבים, מהירים כאיילות
הסיניים התייחסו לשכניהם המונגולים בהתנשאות, וראו עצמם כאנשי תרבות לעומת נוודי הערבות האלימים. אך למרות זאת, הם טרחו ובנו חומה אדירה שאורכה יותר מ-6,000 ק"מ, והיא אטומה לכל אורכה, לבד מפתחים ספורים, והכול כדי ליצור חיץ מים יפן ועד מדבריות אסיה התיכונה, שיחצוץ בין הפרשים הרעבים של הערבות לבין הארץ הנושבת. אבל גם החומה לא הצליחה להדוף את הפולשים. מעת לעת היה פורץ צונאמי מונגולי, וכמו שיטפון ענק מדלג מעל החומה, דוהר לעבר סין ומסתער עליה. ג’ינגיס ח'אן התייחס למכשול הענק הזה, שלא מנע ממנו ומבניו לשלוט בסין כשאמר: "חוזק חומה תלוי בגבורת מגניה". בסופו של דבר, שלטונם של המונגולים על סין עולה על מספר השנים שקיסריה היו סינים טהורי גזע.

המיתוס המקומי מספר כי זאב אפור הזדווג עם איילת השחר כחולת העין, ומהזיווג הזה נולד המונגולי הראשון: אמיץ כזאב ומהיר כאיילה. כעבור עשרה דורות התעברה נסיכה מונגולית מקרן שמש, שחדרה דרך פתח הגר שלה, ומההיריון הקוסמי הזה נולדו שלושה בנים, שהצעיר שבהם איחד את השבטים המונגולים. שמונה דורות אחר כך נולד יסוגי (או יסוקאי), שהפך לראש שבט שנלחם בטטארים העוינים, בני בריתם של הסינים שרעו את עדריהם דרומית-מזרחית למונגוליה של היום. בסיומו של קרב גבורה הצליח יסוגי להרוג את טמוג'ין, מנהיגם של הטטרים. כששב הביתה, עייף ועמוס שלל, גילה שאשתו האהובה יוּלוּן אֶקֶה (אם ענן) ילדה לו בן. שמו של אדם נועד, בין היתר, להזכיר אירוע חשוב שאירע סמוך ללידתו, ולכן יסוגי קרא לבנו על שם אויבו המנוצח. המסורת מספרת כי בצאתו לאוויר העולם אחז העולל גוש דם קרוש בידו הקטנה. רופא האליל התבונן בתינוק ובגוש הדם, שדמה לאבן אודם, והתנבא כי התינוק יהיה לאיש מלחמה אדיר.

צאצאיו של ג’ינגיס ח'אן רוכבים על סוסים מהירים. את החרבות מחליף חרמש

בין 1190, השנה בה החל טמוג'ין (לימים ג'ינגיס ח'אן) לאחד את שבטי מונגוליה, ל-1258, השנה בה הסתער נכדו הוּלאגוּ על בגדאד, שטפו המונגולים את צפון סין, קוריאה, טיבט, אסיה התיכונה, המדינה הח'וארזמית בפרס, הקווקז, אנטוליה התורכית ונסיכויות רוסיה, ואף פשטו לצפון הודו. בין השנים 1241-1237 ערכו המונגולים מסעות מלחמה נרחבים בפולין, בהונגריה, במזרח פרוסיה ובבוהמיה, ושלחו סיורים לווינה ולוונציה. הופעתם של המונגולים הייתה פתאומית והרסנית, ובזו אחר זו התמוטטו בפניהם ממלכות עתיקות.

בתחילת נדודיהם לא שמעו עליהם באירופה. בשנת 1221, ערב מסע הצלב השלישי, פרצה שמועה באירופה, כי ממלכות המוסלמים במזרח נופלות בפני צבאו של המלך דוד, נכדו של פרסטר ג'והן, מושל הממלכה הנוצרית המיתית שבמזרח. עבר זמן עד שלמדו האירופאים על בשרם מיהו אותו מושיע כביכול; מי שקיוו שיהיה הורס האסלאם וגואל הנצרות. מהר מאוד התפכחו האירופאים מן האשליה והבינו שהאיש, שהציג את עצמו כשבט הזעם של האלוהים כנגד פשעי האנושות, הותיר בדרכו נהרות של דם, אגמי דמעות ותלים הרוסים ומעלי עשן של מה שהיה קודם לבואו ערים פורחות ונאות מדבר משגשגות.

אלא שדברים שרואים מכאן לא רואים משם. בעיני האירופים מסמל השם ג'ינגיס ח'אן אכזריות ואלימות, בעיני המונגולים, צ'ינגיס, כפי שהוא נקרא כאן, מייצג כוח, אחדות, חוק וסדר. בעת מותו, בשנת 1227, השתרעה האימפריה המונגולית מבייג'ין ועד הים הכספי. נכדו של צ'ינגיס, קובלאי ח'אן, השכיל להפוך את העוצמה למרכז של מדע ורוח וכונן משטר מתקדם בסין, שנקראה אז "קתאי." בחצרו של הח'אן הגדול כיהן כפקיד רם דרגה סוחר מוונציה, שרק לאחר ששב הביתה לאחר שנות דור בשירותו של הח'אן, כתב ספר והתפרסם כמרקו פולו מגלה הארצות. כיום קשה לחבר את ההיסטוריה הסוערת הזאת למציאות המונגולית המנומנמת. הזקנות המניעות את גלגלי התפילה והרועים החייכנים אינם מסגירים את העבר של המונגולים ככובשי ארצות.


אחת האטרקציות המלבבות שמצפות למטייל היא מפגשים עם הילדים החייכנים

קשרים עמוקים ועתיקים עם טיבט
אוּלן בטור (Ulaan Bataar,"הגיבור האדום"), בירתה הישנונית של מונגוליה, שזרים רבים מכנים בקיצור UB, נראית כמו עיר אירופית שנזנחה בשנות ה-50. במבט ראשון, שום דבר בה אינו נראה אקזוטי. גם הפרצופים החייכנים שקיבלו את פנינו בבית המלון לא בישרו שמדובר בחוויה מיוחדת. העיר בנויה לאורך נהר טול (Tuul) ומוקפת בהרים יפהפיים, והיא מתאפיינת בשיכונים רבי קומות בסגנון קומוניסטי. אולם מרבית תושביה מתגוררים בפרברי אוהלים נרחבים בשולי העיר. אבל ברגע שמזיזים את המחיצה הרוסית המאובנת, מגלים עיר שמזכירה בחזותה ובאווירתה את טיבט. מקדשים בודהיסטיים, גלגלי תפילה ומלמולי "הוֹ מאני פָּדמֶה הוּם" (הו היהלום שבפרח הלוטוס). גם בחרחובין (Kharkhorin), בירתה העתיקה של מונגוליה נראים נזירים צהובי מצנפת משוטטים בין המקדשים ומוסיפים קסם לאווירה המיסטית כמעט.

המונגולים קיבלו על עצמם באופן מוחלט את הבודהיזם בגרסתו הטיבטית, והקשרים בין מונגוליה לטיבט עמוקים ועתיקים. הבודהיזם הטיבטי עוצב לצורתו הנוכחית כתוצאה מהמפגש עם המונגולים, וכל מונגולי אדוק שואף להגיע פעם אחת בחייו לעיר הקדושה להאסה (Lhasa) שבטיבט. בזמן ההשתלטות הקומוניסטית ב-1921 היו במונגוליה עשרות אלפי נזירים בודהיסטים הנקראים לאמאס (lamas), שחיו במאות מנזרים. בשנות השלושים אלפים מהם נעצרו, נשלחו למחנות עבודה בסיביר ועקבותיהם אבדו. המנזרים נבזזו ונסגרו, ומנהגים וטקסים דתיים נאסרו. ה"טיהורים" הסטליניסטים סחפו את מונגוליה לתוך סיוט טוטליטארי, ופעולות הממשלה נגד הדת היו אכזריות במיוחד: ב-1937 החל משטר טרור נגד המנזרים, ואלפי נזירים נעצרו והוצאו להורג. מעריכים כי עד שנת 1939 הוצאו להורג כ-27,000 אנשים – שלושה אחוזים מאוכלוסיית מונגוליה באותו זמן. רק ב-1990 חזר חופש הדת למונגוליה, ומאז זוכה הבודהיזם (ודתות אחרות) לתחייה ולהתחדשות: מנזרים נפתחו מחדש, ואפילו כמה בכירים לשעבר במפלגה הקומוניסטית הפכו לנזירים.

אתר פולחן. הבודהיזם לא דחק את השאמאניזם המונגולי, אלא חי לצדו

מתפללים לנשמת האיילים
הבודהיזם בצורתו הצפונית, ה"מהיאנה", חדר למונגוליה מטיבט והתפשט בה, אולם הוא לא דחק לגמרי את השאמאניזם המונגולי המקורי, אלא התמזג בו. עד היום מנהלים כהני דת מונגולים טקסים שאמאניים בערבה, תוך שהם מתקשרים אל רוחות ונשמות שעברו מהעולם. דתם המקורית, הטֶנגרי, "דת השמים הכחולים", היא חלק יסודי בפולחן של אסיה התיכונה. למילה "שמים" יש כאן שני מובנים, גם במובן הקוסמי, Heaven, וגם במובן הגיאוגרפי הפשוט, Sky. מעבר למשמעות הדתית הפילוסופית, השמים המונגולים הם כיפה כחולה מופלאה, המכסה על האופק הירקרק-צהבהב בכחול מרהיב, מנוקד בעננים לבנים שמחליפים מקום וצורה מרגע לרגע, והעין אינה שבעה מלצפות בהם. במקומות רבים בערבה המונגולית, כמו בזו הסיבירית, קיימים מקדשים בסגנון טיבטי, שמסביבם מרקדים כהני הטנגרי את ריקודי המוות והרוחות כבימים עברו. הם קוראים לנשמות הזאבים כדי לפייסן, קדים לפני נשמות המרמיטות ומפצירים בהן שיסכימו להיות ניצודות לאכילה, מתפללים אל נשמות האיילים כדי לרצותן לחיות בקרבת האדם.

ברחבי מונגוליה פזורים אתרי פולחן שאמאנים הנקראים אובו (Ovoo). אלו הם גלי אבן ענקיים הערוכים כבמה עגולה שבנויה מאבנים קטנות יחסית, ואשר נתקעו בה ענפים אליהם קשורות חתיכות בד. גלי האבן הללו הם אתרים לעלייה לרגל והמונגולים מקפידים להגיע אליהם, מי ברגל, מי על גבי סוס או גמל ואפילו על טרקטור ישן. הצליינים מקיפים את המזבח שלוש פעמים ומניחים עליו אבן. הם יוצקים משקאות על האובו, מציגים מזון ומנחות, שרים מזמורים לשמים, לעצים ולנהרות, בטרם ימשיכו אל המקדשים.

גם ריקודי הצאם (Tsam), המשמשים לגירוש רוחות רעות, קשורים לשאמאניזם. בעבר הם לוו במנגינה חדגונית, שעזרה להיכנס לטראנס. הריקודים האלו הוצאו מחוץ לחוק בתקופת הקומוניזם, וכיום הם מבוצעים מחדש. המוסיקה המסורתית כוללת מגוון רחב של כלי נגינה וסגנונות שירה. בשירה בסגנון המונגולי חומי (khoomi), מפיקים קולות גברים שאומנו היטב צלילים הרמוניים גרוניים.

מעבר לשמורה כזאת או אחרת, טיול במונגוליה מורכב מעשרות מפגשים מרתקים

מפגש שנתי עם חברים
האירוע הפולקלוריסטי החשוב במונגוליה הוא הנאדאם, שמשמעו "פסטיבל", והוא מתרחש מדי שנה בראשית חודש יולי. שמו המלא של האירוע הוא פסטיבל שלושת המשחקים, וככזה הוא כולל היאבקות מונגולית, מרוצי סוסים וירי בחץ וקשת. כיום מציין הנאנדם את יום עצמאותה של מונגוליה, שהכריזה ב-1921 על התנתקותה מהאחיזה הסינית (שהובילה לאחיזה הסובייטית). כולם מגיעים לבושים במיטב מחלצותיהם, המתחרים ורוב המשתתפים המבוגרים לבושים בבגדים מסורתיים: דל צבעוני, גוטאס (Gutas), מגפיים מעוטרים שקצותיהם מתעקלת כלפי מעלה, וכובע מעוגל, שנחבש עוד טרם ימי הזוהר של ג'ינגיס חאן ונקרא לכן "כובע הלוחמים". לנו, המחוברים דרך קבע לאינטרנט ומקיימים קשרים חברתיים וירטואליים, קשה להבין את חייו המסוגרים של רועה מונגולי ואת תשוקתו לפגוש עמיתים משבטים שונים, ללבוש את בגדיו היפים ולהתנתק לימים אחדים מהדאגה האינסופית למחייה השוטפת. אחרי הבידוד של החורף הקר והארוך כולם צמאים לצאת, להתחכך עם אחרים, להתחרות, לשתות. בשלושת ימי הפסטיבל יאגור הרועה המונגולי מספיק חוויות שיזינו אותו בשגרת יומו הקשה.

מרבית התיירים מגיעים לנאדאם הגדול שנחגג בבירה אולן בטור, אלא שיודעי דבר טוענים שהוא נגוע בסממנים תיירותיים, וכי עדיף לחפש את הפסטיבל הנחגג במקומות מרוחקים ושקטים יותר. כל פסטיבל כזה נפתח באירוע חגיגי באצטדיון המקומי. נכבדי העיר נואמים נאומים ארוכים, דגל מונגוליה מונף אל על, ואז מתחיל מופע מוסיקלי מרהיב של נגנים, זמרים, רקדנים ומתחרים. המופיעים לובשים תלבושות ססגוניות מסורתיות, כשכול שבט מתהדר בבגדיו הייחודיים.

מסע במרחב ובזמן
מונגוליה היא אחד היעדים האחרונים שנותרו באסיה למחפשי ההרפתקאות, וכאשר יצאנו מאולן בטור הבנו שמדובר במסע לא רק על פני המרחב, אלא בראש וראשונה במסע בזמן. 70 ק"מ צפונית-מזרחית מאולן בטור, בלבו של רכס הרי הנטי (Hentii), נמצא הפארק הלאומי טרלז' (Gorkhi Terelj), שמאפשר למי שזמנו קצר, לקבל חוויה מונגולית מזוככת בת יום אחד. במקום הזה הגיאולוגיה השתוללה, והגיאומורפולוגיה חוללה שמות במה שנותר. כוחות הבלייה הפכו את הסלעים לגן חיות של ממש. בלב הפארק נמצא סלע ענק שמזכיר בצורתו צב מיתולוגי. האגדה מספרת שמדובר בצב ממשי, ששימש פעם כמשכנו של סיני חכם. כשהחזיר הזקן את נשמתו לבורא, עשה כך גם הצב. אמונה היא עניין סובייקטיבי, אך אין ויכוח על כך שהתצפית מגבו הסלעי של הצב מזמנת למטיילים מראה מופלא. מכאן ואילך אפשר לצאת לסיורים רגליים או לטיול בדרך המונגולית, על גבו של סוס. מעבר לטבע, הפארק מציע גרים מונגולים ומקדש בודהיסטי – מונגוליה שלמה במקום אחד.

נודדים עם הבית. פירוק הגר או הקמתו מחדש נעשים בתוך שעות ספורות

מקום יפה במיוחד הוא Hustai National Park, המקום האחרון בעולם שבו אפשר לראות סוסי בר, שמעולם לא עברו ביות. המין הזה התגלה במאה ה-19 בקירגיזסטן על ידי החוקר הרוסי פרז'וולסקי, כך קיבל את שמו "סוס פרז'וולסקי". במהלך השנים נכחד הסוס הזה מהערבות האסייתיות, אך למרבה המזל נשמרו כמה פרטים בגן החיות של אמסטרדם והושבו כאן למקומם הטבעי. זהו סוס נמוך ומוצק, שצבעו חום בהיר. אפשר לצפות בעדרים קטנים של הסוס הזה או בכמה פרטים הבאים לשתות במי הנחל.

אבל מעבר לשמורה זו או אחרת, טיול במונגוליה מורכב מעשרות מפגשים קטנים: עם נהג המניע רכב רוסי ישן בעזרת מנואלה, עם מאלף בזים, עם עולה רגל המבקש למצוא מזור למכאוביו בגל אבנים, עם גברים גדלי גוף המניפים באחת את הגֵר. המרחבים מספקים אטרקציות מזדמנות. פה ושם רואים מרמיטה או אייל אדום, במקומות רבים נצפה סנאי שחור, אבל דומה שהאטרקציה העיקרית שמזדמנת למטייל היא חבורת ילדים הרצה לקראתו בצחקוק קולני או שיירה של גמלים כפולי דבשת המעלים ניחוח של שיירות מימים עברו. לעתים צדה את העין להקה של ברבורים לבנים או עופות דורסים, ולעתים נותנים לשקט לחלחל פנימה. יותר מאשר טיול למונגוליה, זהו טיול אל המונגולים.

כשאני חושב על מונגוליה אני זוכר מאהל של רועים, שדמה בעיני לפנטזיה מונגולית: עמק ירוק, שלאורכו נמתחים צללים של עצי צפצפה המשנים את מקומם במהירות, וביניהם רועים סוסים בשלל צבעים וכתמים. לא הרחק משם נראה גמל כפול דבשת, כשהוא עמוס לעייפה בזרדים, ופרש על סוס מוביל אותו באיטיות. כלבים רזים ייללו אל הירח שהחל לעלות, איכרה הובילה שתי פרות. הם חצו את הנחל הצלול למרגלות הרכס המושלג בשלוות נפש, לא מרגישים את גודלו וייחודו של הרגע.

 

האם היית ביעד הזה?

  • 0

    כן הייתי

  • 9

    לא, אבל מתכנן

  • 1

    לא מעוניין

חתונה מונגולית

    האם המאמר הזה עזר לך?

    עזר מאדדי עזרלא כל כך עזרכלל לא עזר





    מרכז ההזמנות של מסע אחר

    השוואת מחירי השכרת רכב בחו"ל
    המחיר המשתלם ביותר - בלי הפתעות ובלי אותיות קטנות

    מרכז ההזמנות של מסע אחר

    טיסות במחירים שפויים - גאוני כמה שזה פשוט

    השוואת מחירי השכרת רכב בחו"ל
    המחיר המשתלם ביותר - בלי הפתעות ובלי אותיות קטנות

    כתיבת תגובה

    האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *