מבוא לנדודים 17: רוג'ום א-נאקה ואום דרג'

תִּשְׁמְעוּ סִפּוּר, אֵיךְ דָּבָר מוֹלִיךְ לְדָבָר
וְאֵיךְ נִטווה לוֹ סִפּוּר מָתוֹק בְּלֵב הַמִּדְבָּר
וְאֵיךְ חֲמוֹר וְגָמָל שֶׁיּוֹשְׁבִים לָנוּחַ בַּצֵּל
נִרְקָמִים לְאִטָּם לְשִׁיר שֶׁל מֵאִיר אֲרִיאֵל

צילומים: רונן רז

במהלך הקיץ הגעתי אל תעלת המים "הגליצ'ה" של העוג'ה, ומצאתי את המקום הומה אדם. היה יום חם ונערים בדואים ירדו במהירות מסחררת בגליצ'ה, מספר מטיילים ישראלים שכשכו בבריכת המעיין, ואפילו "גזלן" טרח והגיע להאכיל את כולם. תחת עץ שיזף גדול השתרעו גמלים וחמורים והסתתרו מן השמש הקופחת, והרועים הצעירים היו עסוקים בקליית פיתות דקות על סאג'. סצינה תנ"כית נרקמה מול עיני ובעודי מתענג על המראה הבחנתי שאלו נערים חובשי כיפות סרוגות גדולות כדרך הברסלבים. שוחחתי איתם, והתברר שאלו נערים יהודים תושבי תקוע בהרי יהודה, והם צועדים משם כבר שבוע דרך המדבר, ובעוד שבוע הם מתעתדים להגיע לכנרת, ואז יסתובבו וישובו הביתה סך הכל כחודש ימים של טיול קיץ. סיפור המסע המיוחד ריתק אותי והשיחה התפתחה לפרטים, וכאשר תהיתי מאיפה הגמלים והחמורים, סיפר לי אחד הנערים שלאבא שלו יש חווה מעל נחל ערוגות עליון, ושמה חאן ערוגות. איחלתי להם דרך צלחה ולמחרת כבר הגעתי אל החווה הנמצאת בספר המדבר של הרי יהודה, מחוז תקוע, ובצמוד לגבעה עליה ממוקמת ההתנחלות "איבי הנחל". הקשתי על השער ומסרתי ליוסי לויט דרישת שלום מבנו איתן וחבריו והמקנה והגמלים אשר לו. יוסי התרגש לשמוע מבנו, פתח את שער החווה, וערך לי סיור. כאן המקום וחשוב לציין שהשטח שנוי במחלוקת לגבי דרך ההשתלטות על הקרקעות. אין מחלוקת על יופיו של המקום. יוסי וחבריו הקימו להם בתי מידות מאבן המשקיפים אל נוף המדבר, ואל היישובים מעלה עמוס היהודי וראשיידה הבדואי. הם בנו בית כנסת שמזכיר את מבנה קבר רחל וגם עצי זית כבדי שנים הועתקו לכאן, בריכה אקולוגית מרהיבה נבנתה מול הנוף, וכרגע נמצא בבניה מלון אורחים. "ושם באופק נמצאת משטרת רוכבי הגמלים הירדנית רוג'ום א-נאקה" הצביע יוסי לעבר המדבר. השם נקשר בדמיוני להרפתקאות לורנס איש ערב וגרה את דמיוני. הבטחתי לעצמי שבפעם הבאה אסע לשם.

יוסי וחבריו הקימו להם בתי מידות מאבן המשקיפים אל נוף המדבר, ובנו בית כנסת שמזכיר את מבנה קבר רחל

בינתיים חלפו מספר חודשים ועברתי לגור בקרוואן, הגיע החורף, והביא עמו רוחות חזקות, גשמים וקור שהתכרבלו סביב הרי יהודה וירושלים. ירדתי עם ביתי הקרוואן אל חוף ים המלח, שם השמש ואני מצאנו לנו מזור מן הקור ליד המעיינות החמים של נחל קדם.

ירדתי עם ביתי הקרוואן אל חוף ים המלח, שם השמש ואני מצאנו לנו מזור מן הקור ליד המעיינות החמים של נחל קדם

באחד הימים נתקלתי ברשת בסיפור ישן על רוג'ום א-נאקה. מכיוון שכעת זמני בידי החלטתי לנסוע לשם מבלי לדחות לפעם הבאה. עליתי לירושלים, משם לתקוע ושוב הגעתי אל חאן ערוגות. מן החאן יורדת דרך ארוכה אל עיבורו של מדבר יהודה ובלבו נמצאת רוג'ום א-נאקה. הירידה מאזורי ספר המדבר ועד לים המלח פירושה שמגובה של שמונה מאות עד אלף מטרים יורדים לגובה של מינוס ארבע מאות תוך כמה עשרות בודדות של קילומטרים. נסעתי בכביש היורד בתלילות מן ההר מזרחה ועובר בין יישובי הקבע של הפלאחים הבדואים והיהודים שחיים אלו לצד אלו. הכביש נגמר והפך לדרך עפר שסביבה מבנים ארעיים בורות מים ועדרי צאן, ונכנסתי לאזור נרחב של רמת המדבר, נוף של גבעות עגולות וצחיחות הנחתכות בעמקי ואדיות ובהם עצי שיטה ושיחי רותם ועדרי גמלים עם רועים רוכבי חמורים. שם באופק ראיתי את הנקודה על ההר שאליה נסעתי.

רוג'ום א-נאקה היתה אחת מששה בנייני משטרה שבנו הירדנים בשנות החמישים בדרום הר חברון על בסיס רעיוני ואדריכלי שפיתחו הבריטים בזמן המנדט שעיקרו שמירה על הגבולות והסדר האזורי במדבר. השוטרים והגששים גויסו מקרב הבדואים בני האזור, והסיורים התבצעו על גבי דבשות הגמלים. יחידות המשטרה המיוחדות האלו שמרו על הגבול עם ישראל וגם עסקו במניעת הברחות.
מאז מלחמת ששת הימים ננטשו מבני המשטרה והעזובה פשתה בהם. נותרו רק קירות בטון שנהרסו עם השנים וכתובות שרוססו על הקירות.
מבנה המשטרה ברוג'ום א-נאקה יושב בנקודת תצפית מורמת על סביבותיה ונשקף למרחוק. מבנה בטון מרובע ובשתי פינות נגדיות צמודים אליו מגדלי שמירה עם חרכי יריות, מה שהקנה לו ולמבנים דומים את הכינוי הנפוץ 'משטרת מיקי מאוס', כפי שהמבנה נראה בצילום אווירי עם שתי אוזניים גדולות. חניתי מול הכניסה ונכנסתי פנימה, מביט בחדרי השוטרים ובאורוות הגמלים. חשבתי כמה פוטנציאל יש למקום שכזה להפוך לפונדק דרכים על אחת מדרכי המדבר היפות בארץ. בקיר החיצוני של המצודה הבחנתי בין הכתובות בערבית בציור גדול ומיוחד של דמות שבמבט ראשון נראתה לי כמו פניו של שמאן סיבירי. התרשמתי וצילמתי.
שלושה בחורים הגיעו ברכב רגיל למקום והתיישבו מעל המצוק בכיסאות קמפינג נוחים, שמו מוזיקת טכנו מלודית, כן יש דבר כזה, הכינו קפה ועישנו נרגילה. הצטרפתי אל איתמר, מנחם-נני וינאי לקפה. להפתעתי הם בני ישיבה מהישוב מיצד ששוכן גבוה בהר חברון. "ליתר דיוק מטרים" אמר ינאי. הם באו לכאן ליהנות מהטבע ולחפש קצת שקט מהמולת הישיבה וזה לא רחוק מידי בשבילם, בסך הכל שעה נסיעה עד סוף העולם. לשאלתי הם סיפרו שאינם אוהבים מסעות רגליים ארוכים ומתישים כמו שפעם ייחסו לבני הישיבות, אלא מעדיפים ללכת קצת, ובעיקר להתבונן בנוף ולעשן נרגילה. שאלתי כמה זמן נהוג ללמוד בישיבה. עד החתונה, השיבו לי, בגיל 21 עד 22 בערך. צילמתי אותם ליד הציור הסיבירי היפה כמו לעטיפת תקליט של להקת רוק.

צילמתי אותם ליד הציור הסיבירי היפה כמו לעטיפת תקליט של להקת רוק.

הנוף סביב המצודה הוא מדבר אינסופי, עיירות ומסגדים באופק על ההר, גבעות עגולות וצהובות, פה ושם פחונים של בדואים שהחליפו את האוהלים מצמר הכבשים של פעם. מדרום ראיתי עוד נקודה על הר. במשקפת הנקודה קיבלה צורה של עוד מבצר ולאחר התבוננות במפה הבנתי שזאת משטרה ירדנית נוספת על קו המצודות ושמה חשם אום דרג'. המרחק לא מאוד גדול, ודרך העפר במצב סביר. נסעתי גם לשם וכמו ששיערתי גם שם המבנה נטוש מזמן ומוזנח, מכוסה כתובות והבטון מתפורר. גם שם נוף המדבר הוא אינסופי. מעניין שלצד שתי המצודות האלו ישנם מיצדים רומאים שנבנו לפני כאלפיים שנה. אותו מדבר ואותה בחירה של מיקום המבצרים על ההר, ואולי נעזרו הירדנים בבחירתם של קדמונים.
המשכתי לטייל ברמת המדבר עד אור אחרון, נוסע בדרכי עפר בערוצים העליונים של נחל ערוגות, ולבסוף עצרתי ללינה בערוץ שנקרא מחסר דלאל, ליד שיח רותם גדול. הכנתי ארוחה קלה וכוס תה ונכנסתי לשק שינה. טרום שינה דיפדפתי בתמונות שצילמתי ושוב עצרתי בדמות הסיבירית הצבעונית המרשימה. תהיתי איך היצירה המדהימה הזאת הגיעה אל סוף העולם. שלחתי הודעה תמונה ושאלה אל אלינוי מגרפיטיול שהיתה חברתו של נדב בני. בבוקר כשקמתי כבר היתה לי תשובה. במהלך הלילה אלינוי בררה אצל מספר קולגות ציירי גרפיטי והגיעה התשובה מבחור בשם אביאור נאות. הוא הצייר. בערב הבא, כשאני כבר בחזרה בבית הקרוואן שלי בחוף ים המלח, דיברתי עם אביאור. הוא מצייר גרפיטי כבר עשר שנים וחותם בשם Naotart. לפני כשנה הוא קיבל טלפון מזמרת בשם שירה זיידמן לפי שיטת חבר מביא חבר, שביקשה ממנו להשתתף בקליפ שהיא מתכוונת לצלם במדבר. "אז ככה זה היה" סיפרה לי שירה בטלפון "לפני כשנתיים הגיעה אלי ידיעה שנמצא מטמון של שירים שכתב הזמר המנוח מאיר אריאל, וביתו שירז מציעה למוזיקאים להלחין אותם. שירה נפגשה עם שירז והן בחרו בשיר שנקרא 'כל אחד' שבהמשך ייקרא "זה קורה בנאדם". היא הלחינה את השיר ביחד עם דניאל גבריאל פרדס, התחברה מאוד למילים ולמנגינה והחליטה להשלים את היצירה בקליפ, ואין דבר העומד בפני רצונותיה של שירה, תשאלו את שי בעלה. מכיוון שהיא תושבת תקוע, היא נזכרה בנוף ילדותה, באותה מצודה נטושה במדבר שבנערותה הם היו נוסעים לבקר בה וגם התקיימו שם לא מעט מסיבות טבע עם מוזיקת עולם, קרחנה בלב המדבר. מה שלכולם נראה סוף העולם היה בעצם החצר האחורית שלה. כך נפלה ההחלטה לצלם את הקליפ במצודה החרבה של רוג'ום א-נאקה. אביאור קיבל את המשימה לצייר את דמותו של מאיר אריאל. הם התבוננו בעשרות תמונות ובחרו אחת בה נראה היה שעיניו מתבוננות אל המדבר. "לקח לי לצייר אותו מספר שעות" מתאר לי אביאור את החוויה שלו, "בחרתי את הצבעים שנראו לי נכונים ועם מיכלי הספריי, שזה ציוד חובה לכל איש גרפיטי, ציירתי את הקווים והכתמים עד שקיבלתי את הפנים של מאיר אריאל" .
אז זהו פתרון התעלומה במדבר, זאת לא דמות סיבירית בערבות אסיה, זה מאיר אריאל הזמר האהוב במדבר יהודה, אבל כמו שמאיר אומר ושירה שרה ואביאור צייר "איך כולם אותו דבר וכל אחד שונה".

זֶה קוֹרֶה בֶּן אָדָם
כָּל אֶחָד הוּא מִישֶׁהוּ, כָּל אֶחָד הוּא מַשֶּׁהוּ
יָחִיד, מְיֻחָד, לֹא הָיָה לֹא יִהְיֶה וְאֵין כָּמוֹהוּ
כָּל אֶחָד נוֹתֵן אֵיזוֹ הִתְבּוֹנְנוּת שֶׁלֹּא נוֹתֵן לִי אַף אֶחָד אַחֵר
כָּל אֶחָד זַכַּאי לְתוֹסֶפֶת יִחוּדִיּוֹת – כָּל אֶחָד

זֶה הַשִּׁוְיוֹן שֶׁבֵּינֵינוּ
זֶה הַיֹּפִי, יֹפִי לְהַפְלִיא
אֵיךְ כֻּלָּם אוֹתוֹ דָּבָר וְכָל אֶחָד שׁוֹנֶה
אֵיךְ כֻּלָּם אוֹתוֹ דָּבָר וְכָל אֶחָד שׁוֹנֶה
זֶה קוֹרֶה בֶּן אָדָם

אני ממליץ בכל לבי לראות ולשמוע את הקליפ המושקע והמקסים המצורף כאן:

נתקלת בטעות בכתבה? חוסר עדכון? נשמח לקבל ולעדכן >>‎