תפריט עמוד

לשלום עולמי, לחץ Enter

לשלום עולמי, לחץ Enter

רוצים גלובליזציה? קבלו: 400 חברות משלושים מדינות משתתפות בהרכבת מחשב נישא אחד. תומס ל. פרידמן, עיתונאי וסופר זוכה פרס פוליצר, על שרשרת המזון המודרנית. מתוך ספרו החדש

הסחר החופשי הוא הדיפלומטיה של האל. 
אין דרך טובה יותר לאחד בני־אדם בעבותות של שלום.
הפוליטיקאי הבריטי ריצ'רד קובּדֶן, 1857

אני רוצה לתאר בפניכם בכמה מילים את המחשב שבו כתבתי את הספר הזה. את רוב חלקי הספר כתבתי במחשב נישא של דֶל, מסוג Inspiron 600m, מספר תווית שירות RJP419Z. כחלק מהמחקר שקדם למלאכת הכתיבה עצמה, ביקרתי במשרדי ההנהלה של דֶל ליד אוסטין, טקסס. שיתפתי אותם בתיאוריות שיידונו בספר ובתמורה ביקשתי טובה קטנה: ביקשתי מהם שיתחקו למעני אחרי כל שלב בשרשרת האספקה שייצרה את המחשב הנישא שלי. להלן ממצאי הדוח שלהם:
המחשב שלי נולד כשהתקשרתי למספר החינם של דֶל, ב־2 באפריל, 2004, והועברתי לנציג המכירות מוּחטֶבָּה נאקווי, שמיד הכניס את ההזמנה שלי

המחשב נולד כשהתקשרתי למספר החינם ב־2 באפריל והועברתי לנציג המכירות. 
ב־19 באפריל, ב־18:41,
 אחרי ארבעה ימי עיכוב במלזיה, המחשב הגיע לבתסדה, מרילנד, וחתמתי 
על קבלת המשלוח

למערכת ניהול ההזמנות של דֶל. הוא הדפיס את הסוג שהזמנתי, את המאפיינים המיוחדים שביקשתי, את הפרטים האישיים שלי, את הכתובת למשלוח, את הכתובת לחיוב ואת פרטי כרטיס האשראי שלי. נתוני כרטיס האשראי אומתו בזכות תוכנת זרימת עבודה המקשרת בין דֶל לוויזה, וההזמנה שלי הועברה אל חטיבת הייצור של דֶל. לחברה יש שישה מפעלים ברחבי העולם – בלימֶריק, אירלנד; בשיאמֶן, סין; באֶלדוֹראדוֹ דוּ סוּל, ברזיל; בנשוויל, טֶנֶסי; באוסטין, טקסס; ובפֶּנאנג, מלזיה. ההזמנה שלי הועברה בדואר אלקטרוני למפעל המחשבים הנישאים של דֶל במלזיה, והרכיבים המתאימים בעבור המחשב הוזמנו מיד ממרכזי הלוגיסטיקה של הספקים (SLC) סמוך למפעל בפֶּנאנג. כל אחד ממפעלי דֶל ברחבי העולם מוקף במרכזי לוגיסטיקה כאלה, שהם בבעלות ספקי הרכיבים השונים שדרושים לדֶל. מרכזי הלוגיסטיקה הם מעין שטחי היערכות. אם אתה ספק של דֶל בכל מקום בעולם, תפקידך לוודא שמרכז הלוגיסטיקה מצויד בכל הרכיבים הדרושים, כדי שאפשר יהיה לשנע אותם אל המפעל של דֶל בזמן אמת.
"ביום ממוצע, אנחנו מוכרים 140־150 אלף מחשבים," הסביר לי דיק האנטֶר, אחד משלושת מנהלי הייצור הגלובלי של דֶל. "ההזמנות מגיעות דרך אתר האינטרנט Dell.com, או בטלפון. וברגע שהן מוזנות למערכת, הספקים שלנו יודעים שיש הזמנה חדשה. הם מקבלים איתות המבוסס על כל רכיב במחשב שהזמנת, והם יודעים בדיוק מה הם צריכים לשלוח אלינו. אם אתה ספק כבלי חשמל למחשבים נישאים, המערכת מתעדכנת דקה אחר דקה ואתה יודע בדיוק כמה כבלים עליך לספק." בכל שעתיים, המפעל של דֶל בפֶּנאנג שולח דואר אלקטרוני למרכזי הלוגיסטיקה השונים שמסביבו, ומדווח להם אילו רכיבים ואילו כמויות עליהם לספק בתשעים הדקות הבאות – ולא דקה אחת יותר מזה. תוך תשעים דקות, משאיות מגיעות ממרכזי הלוגיסטיקה השונים סביב פֶּנאנג ופורקים במפעל של דֶל את כל רכיבי המחשבים הנישאים שהוזמנו בשעתיים האחרונות. וככה זה נמשך, כל היום וכל שעתיים. ברגע שהרכיבים מגיעים למפעל, עובדי דֶל פורקים את הארגזים תוך שלושים דקות, מכניסים את הברקודים למערכת, מפזרים את הרכיבים בתיבות המתאימות ושולחים אותם אל פס הייצור. "בכל רגע נתון, אנחנו יודעים היכן נמצא כל רכיב שהגיע ממרכזי הלוגיסטיקה," הסביר לי האנטר.

 ספרו של תומס ל. פרידמן "העולם הוא שטוח". באדיבות הוצאת אריה ניר

אז מאיפה הגיעו רכיבי המחשב הנישא שלי? שאלתי את האנטר. ראשית, אמר האיש, המחשב פותח תוך שיתוף פעולה בין צוות שיושב בטקסס לצוות נוסף בטייוואן – הראשון של מהנדסי דֶל והשני של מעצבי מחשבים נישאים. "צורכי הלקוח, הטכנולוגיות הדרושות וחידושי העיצוב של דֶל נקבעים על־ידינו ומושפעים מהקשר הישיר עם הלקוחות. העיצוב הבסיסי של לוח האם ושל הקופסה עצמה – התפקוד הבסיסי של המחשב שלך – בוצע בהתאם למפרט הדרישות של דֶל בידי צוות ODM (יצרן עיצוב מקורי) שיושב בטייוואן. אנחנו שולחים אליהם את המהנדסים שלנו, וגם הם מגיעים לאוסטין – כך שפיתוח המערכות הוא משותף. לעבודת הצוות הגלובלית הזו יש יתרון מרכזי אחד – מחזור פיתוח שפועל ללא הפסקה עשרים וארבע שעות ביממה. שותפינו מתכננים את הרכיבים הבסיסיים, ואנחנו מוסיפים את המאפיינים המורכבים שהלקוחות דורשים. אנחנו מכירים את הלקוחות טוב יותר מהספקים ומהמתחרים שלנו, כי הקשר איתם הוא על בסיס יומיומי." המחשבים הנישאים של דֶל מעוצבים מחדש – לגמרי – מדי שנה, אך גם במהלך אותה שנה נוספים כל העת מאפיינים חדשים – בעזרת שרשרת האספקה – בהתאם להתפתחות של רכיבי החומרה והתוכנה.
כשההזמנה שלי הגיעה למפעל בפֶּנאנג, כך מתברר, חסר להם רכיב אחד – הכרטיס האלחוטי – בגלל בעיה של בקרת איכות; הרכבת המחשב נדחתה בכמה ימים. בסופו של דבר הגיעה למפעל משאית מלאה בכרטיסים חדשים, ללא פגמים. ב־13 באפריל, ב־15:10 בבוקר, פועל מלזי שלף את כרטיס ההזמנה שלי וראה שכל הרכיבים הגיעו ממרכזי הלוגיסטיקה שבפֶּנאנג. עובד מלזי אחר הרים ארגז שנקרא "הנוסע" – ארגז שעוצב במיוחד כדי להגן על רכיבי המחשב השונים – והחל לאסוף מתיבות הרכיבים את כל מה שדרוש למחשב הנישא שלי.
מאיפה הגיעו כל אותם רכיבים? לדֶל יש שורה של ספקים בעבור שלושים הרכיבים העיקריים שדרושים להרכבת מחשב נישא. אם ספק אחד אינו עומד בלחץ הדרישה, דֶל אינה אובדת עצות – יש לה לאן לפנות. ובכן, אלה ספקי המפתח שסיפקו את רכיבי המחשב הנישא שלי: המיקרו־מעבד של אינטל הגיע מאחד ממפעלי החברה בפיליפינים, בקוסטה ריקה, במלזיה או בסין. כרטיס הזיכרון הגיע ממפעל קוריאני הממוקם בקוריאה (סמסוּנג), ממפעל טייוואני הממוקם בטייוואן (Nanya), ממפעל גרמני הממוקם בגרמניה (Infineon) או ממפעל יפני הממוקם ביפן (Elpida). הכרטיס הגראפי נשלח ממפעל טייוואני הממוקם בסין (MSI), או ממפעל סיני הממוקם בסין (Foxconn). המאוורר הגיע ממפעל טייוואני הממוקם בטייוואן (CCI או Auras). לוח האם הגיע ממפעל קוריאני בשנחאי (סמסוּנג), ממפעל טייוואני בשנחאי (Quanta) או ממפעל טייוואני בטייוואן (Compal או Wistron). המקלדת נשלחה ממפעל יפני הפועל בטיאנג'ין שבסין (Alps), ממפעל טייוואני בשֶנזֶן שבסין (Sunrex) או ממפעל טייוואני הפועל בסוּּז'וּּ, סין (Darfon). המסך הגבישי־נוזלי (LCD) יוצר בדרום־קוריאה (סמסונג או LG Philips LCD), ביפן (טושיבּה או שארפּ) או בטייוואן (Chi Mei Optoelectronics,  Hannstar Display או AU Optronics). הכרטיס האלחוטי הגיע ממפעל אמריקני הממוקם בסין (Agere) או במלזיה (Arrow), או ממפעל טייוואני בטייוואן (Askeyאו Gemtek) או בסין (USI). את המודם שלחו ממפעל טייוואני בסין (Asustek או Liteon), או ממפעל סיני בסין (Foxconn). המצבר הגיע ממפעל אמריקני הממוקם במלזיה (מוטורולה), ממפעל יפני במקסיקו או במלזיה או בסין (סניו) או ממפעל דרום־קוריאני או טייוואני באחת משתי המדינות הללו ( SDIאו Simplo). את הכונן הקשיח ייצרו במפעל אמריקני בסינגפור (Seagate), במפעל יפני בתאילנד (היטאצ'י או פוּג'יטסוּ), או במפעל יפני בפיליפינים (טושיבּה). את כונן התקליטורים או הדי־וי־די שלחו ממפעל דרום־קוריאני באינדונזיה או בפיליפינים (סמסוּנג); ממפעל יפני בסין או במלזיה (NEC); ממפעל יפני באינדונזיה, בסין או במלזיה (Teac); או ממפעל יפני בסין (סוני). את תיק הנשיאה של המחשב ייצרו במפעל אירי בסין (Tenba) או במפעל אמריקני בסין (Targus, סמסונייט או Pacific Design). את השנאי שלחו ממפעל תאילנדי בתאילנד (Delta) או ממפעל טייוואני, קוריאני או אמריקני בסין (Liteon, סמסוּנג או Mobility). את כבל החשמל ייצרו במפעל בריטי בסין, במלזיה או בהודו (Volex). את הזיכרון החיצוני שלחו ממפעל ישראלי בישראל (M-System) או ממפעל אמריקני במלזיה (Smart Modular).
הסימפוניה הזו של שרשרת האספקה – החל מההזמנה הטלפונית שלי ועד להרכבה ולמשלוח עד הבית – היא מפלאי העולם השטוח.
"אנחנו זקוקים לשיתוף פעולה עם המון חברות," אמר לי האנטר. "מייקל [דֶל] מכיר אישית את המנכ"לים של כל החברות הללו, ואנחנו עובדים איתם בקביעות על שדרוג הרכיבים עצמם ועל שיפור האיזון בין היצע לביקוש בזמן אמת." עיצוב דפוסי הביקוש הוא תהליך שמתרחש ללא הפסקה, אמר לי האנטר. מה הכוונה ב"עיצוב דפוסי הביקוש"? ככה זה פועל: בשעה עשר בבוקר, זמן אוסטין, דֶל מגלה שכך וכך לקוחות הזמינו מאז הבוקר מחשבים נישאים עם זיכרון של 40 ג'יגבייט – ויש סכנה שההיצע מצד שרשרת האספקה יאזל תוך שעתיים. איתות נשלח אוטומטית למחלקת השיווק של דֶל, לאתר האינטרנט Dell.com ולמוקדני דֶל שמקבלים הזמנות. לו התקשרתי באותו בוקר ב־30:10 והזמנתי מחשב, נציג המכירות היה אומר לי, "טום, כנראה שיש לך היום מזל! במהלך השעה הבאה אנחנו מציעים ללקוחות זיכרון של 60 ג'יגבייט – תמורת תוספת של עשרה דולרים בלבד על זיכרון של 40 ג'יגבייט. אם תזמין מהר, דֶל גם תעניק לך מתנה – תיק נשיאה מהודר, רק מפני שאתה לקוח מועדף." תוך שעה־שעתיים, ותוך שימוש בהצעות אטרקטיביות שכאלה, דֶל יכולה לעצב מחדש את דפוסי הביקוש של כל רכיב בכל מחשב נישא או מחשב אישי – כדי שאלה יתאימו להיצע של שרשרת האספקה שלה. היום זה זיכרון נוסף ומחר זה כונן תקליטורים.

נמשיך בסיפור על לידתו של המחשב הנישא שלי.
ב־13 באפריל, ב־29:11, כל הרכיבים הדרושים נאספו מתיבות המצאי המתחדשות בזמן אמת. את המחשב הרכיב א. סאתיני, מעובדי המפעל "שהבריג ידנית את כל הרכיבים מתוך הערכה המתאימה, ואת כל תוויות השירות הדרושות לטום," כך נמסר לי בדוח שהכינו לי מנהלי דֶל. "המחשב הונח על פס הייצור והועבר לצריבה, שם הותקנו בו כל התוכנות שטום הזמין." לדֶל יש מאגרים ענקיים הכוללים את כל התוכנות העדכניות ביותר של מיקרוסופט, נורטון ושאר יישומים פופולריים. התוכנות מותקנות בכל מחשב חדש, בהתאם לטעמו של הלקוח.
"ב־45:14, כל התוכנות הותקנו בהצלחה במחשב של טום, [אשר] הועבר ידנית למחלקת האריזה. ב־05:16, המחשב של טום נעטף בחומר ריפוד והוכנס

מכיוון שעיראק, סוריה, קוריאה הצפונית, פקיסטן, אפגניסטן ואיראן אינן חלק משום שרשרת אספקה גלובלית,
הן כמו הרי געש שעלולים להתפרץ בכל רגע

לחבילה, כולל תווית שכללה מספר הזמנה, ברקוד למעקב אחר החבילה, סוג המחשב וקוד משלוח. ב־04:18 הועמס המחשב של טום על משטח עץ וצורף אליו מפרט שמאפשר לחברה לדעת מתי יגיע המחשב ליעדו, על איזה משטח הוא מונח (מתוך 75 משטחי עץ ויותר, כשעל כל אחד מהם מועמסים 152 מחשבים) ומהי הכתובת למשלוח. ב־26:18 יצא המחשב של טום [ממפעל דֶל] בדרכו אל נמל התעופה של פֶּנאנג, מלזיה."
דֶל שוכרת מטוס 747 לשישה ימים בשבוע. המטוס של חברת התעופה China Airlines, הפועלת מטייוואן, ממריא מפֶּנאנג בדרכו לנשוויל דרך טאיפֵּיי. כל מטוס 747 נושא בתא המטען 25,000 מחשבים נישאים של דֶל, במשקל כולל של 110,000 קילוגרמים. המטוס היומי של דֶל הוא ה־747 היחיד שנוחת בנשוויל, פרט לאֵייר פורס 1 – כשהנשיא מבקר בעיר. "ב־15 באפריל, 2004, ב־41:7 בבוקר, המחשב של טום הגיע [לנשוויל] יחד עם מחשבים נוספים שהורכבו בפֶּנאנג ובלימֶריק. ב־58:11, המחשב של טום הוכנס לאריזה גדולה, וצורפו אליו הרכיבים החיצוניים שטום הזמין."
עברו שלושה־עשר ימים מרגע ההזמנה. לולא העיכוב במלזיה, היו עוברים רק ארבעה ימים מרגע ההזמנה, כולל ההרכבה בפֶּנאנג ועד להגעת המחשב המוכן לנשוויל. לדברי האנטר, בשרשרת האספקה המלאה שהרכיבה את המחשב שלי (כולל ספקים של ספקים) יש ארבע־מאות חברות שונות בצפון־אמריקה, באירופה ובעיקר באסיה – אך שלושים ספקי מפתח. באורח פלא, כל החלקים הגיעו והתחברו, ומחשב נישא נוצר. וכפי שנרשם בדוח של דֶל: ב־15 באפריל, 2004, ב־59:12, "המחשב של טום הועבר [מנשוויל] לחברת יוּ־פּי־אֶס (טום בחר במשלוח רגיל של שלושה עד חמישה ימים) והוענק לו קוד המשלוחIZ13WA374253514697 . ב־19 באפריל, 2004,
ב־41:18, המחשב של טום הגיע לבֶּתֶסדָה, מרילנד, וטום חתם על קבלת המשלוח."

>>>


בספרי הקודם, הלקסוס ועץ הזית טענתי, שמדינות הקושרות את כלכלתן ואת עתידן בסחר החופשי ובאינטגרציה גלובלית, לא ימהרו לצאת למלחמה עם שכנותיהן. התחלתי להרהר בנושא זה בסוף שנות התשעים, כאשר במסעותיי גיליתי עובדה מסקרנת: אין בעולם שתי מדינות עם סניפים של מקדונלד'ס שנלחמו זו בזו מאז שנפתחו בהן סניפי הרשת הראשונים (סכסוכי גבול קטנים ומלחמות אזרחים אינם נחשבים, כי מקדונלד'ס משרתת את שני הצדדים). לאחר שחקרתי את תחושת הבטן שלי וביררתי את הסוגיה עם מנהלי מקדונלד'ס, ניסחתי תיאוריה חדשה וקראתי לה "התיאוריה של קשתות הזהב למניעת עימותים" [הביטוי קשתות הזהב מתייחס לסמלה של מקדונלד'ס, אותה

התפשטותן של שרשרות אספקה ברחבי העולם השטוח בזמן אמת היא גורם מרסן מוצלח מפני הרפתקנות גיאופוליטית – עוד יותר מהעלייה ברמת החיים שסימלה התרחבותה של רשת מקדונלד'ס

m מפורסמת]. על־פי אותה תיאוריה, כל מדינה שמגיעה לדרגה מסוימת של התפתחות כלכלית – דהיינו שיש בה מעמד בינוני גדול דיו כדי לתמוך ברשת של סניפי מקדונלד'ס – הופכת למעשה למדינת מקדונלד'ס. ואנשים שחיים במדינות מקדונלד'ס אינם מעוניינים יותר במלחמות. הם מעדיפים לחכות בתור להמבורגר. את התיאוריה שלי הצעתי אמנם בבדיחות דעת מסוימת, אך מאחוריה עמדה נקודה חשובה ביותר: מדינות שנטמעו במארג הגלובלי של סחר חופשי ועלייה ברמת החיים – וסניפי מקדונלד'ס הם רק סמל להיטמעות הזאת – גילו מהר מאוד כמה גבוהה היא עלותה של מלחמה הן לצד המנצח והן לצד המנוצח.התיאוריה הזו החזיקה מעמד יפה מאוד, אך כיום יש סניפים של מקדונלד'ס כמעט בכל מקום – חוץ מאשר במשטרים האפלים ביותר של צפון־קוריאה, איראן ועיראק של סאדאם חוסיין. ולפיכך, נדמה לי שצריך לעדכן את התיאוריה הזו – כי מאז העולם השתטח. ברוח זו (ושוב מתוך בדיחות דעת מסוימת) אני מציע את "התיאוריה של דֶל למניעת עימותים". על־פי התיאוריה הזו, התפשטותן של שרשרות אספקה בזמן אמת ברחבי העולם השטוח מהווה גורם מרסן מוצלח עוד יותר מפני הרפתקנות גיאופוליטית – עוד יותר מהעלייה ברמת החיים שסימלה התרחבותה של רשת מקדונלד'ס.
הרשו לי להרחיב. על־פי התיאוריה החדשה, אין בעולם שתי מדינות החברות בשרשרת אספקה גלובלית (כמו זו של דֶל) שיכריזו מלחמה זו על זו כל עוד שתיהן נוטלות חלק באותה שרשרת אספקה. כי אנשים שנטמעו בשרשרת אספקה גלובלית וחשובה אינם מעוניינים יותר במלחמות – מלחמות שייכות ל"זמן עבר", ואותם אנשים מעדיפים לספק שירותים ומוצרים ב"זמן אמת". הם מעוניינים בהמשך השיפור ברמת החיים – תופעת הלוואי החיובית של שרשרת האספקה הגלובלית. אחד האנשים שמאמינים יותר מכולם בהיגיון שעומד מאחורי התיאוריה הוא מייקל דֶל, מייסד ויו"ר החברה שנקראת על־שמו.

>>>


מדינות שעובדיהן ותעשיותיהן ארוגים היטב במארג שרשרת האספקה הגלובלית יודעות שהן אינן יכולות להרשות לעצמן להפסיק לעבוד אפילו לשעה אחת, אפילו לשבוע או לחודש אחד, כדי לצאת למלחמה. הן יודעות שמלחמה תשבש את מהלך החיים ואת הכלכלה ברחבי העולם, הן יודעות שהן מסתכנות באובדן מעמדן בשרשרת האספקה, דבר שיעלה להם כסף רב. מבחינתן של מדינות ללא אוצרות טבע, עצם השייכוּת לשרשרת האספקה הגלובלית עולה על מציאת נפט – כי בניגוד לנפט, השייכות לשרשרת האספקה לעולם לא תאזל. על אותו משקל, מדינה שמאבדת את מקומה בשרשרת האספקה רק משום שיצאה למלחמה משולה למדינה שכל בארות הנפט שלה יבשו – או שמישהו יצק לתוכן בטון. מי שמאבד את מקומו בשרשרת האספקה, לא יחזור למעמדו הקודם תוך זמן קצר.
כיוון שעיראק, סוריה, דרום לבנון, צפון־קוריאה, פקיסטן, אפגניסטן ואיראן אינן חלק מאף שרשרת אספקה גלובלית, הן עדיין מהוות סכנה. הן כמו הרי געש שעלולים להתפרץ בכל רגע ולהאט את תהליך ההשתטחות – ואולי אף להפוך אותו על־פיו. כפי שמעיד סיפור גלגולו של המחשב הנישא שלי, מקרה המבחן החשוב ביותר ב"תיאוריה של דֶל למניעת עימותים" הוא המצב המתוח בין סין לבין טייוואן – שתי מדינות הנטועות עמוק בכמה משרשרות האספקה החשובות בעולם, גם בתחום החומרה, גם בתחום מוצרי הצריכה האלקטרוניים וכיום גם בתחום התוכנה. חלק הארי מכל רכיבי המחשב של כל תאגיד מחשבים גדול מיוצר באזורי החוף של סין, בטייוואן ובמזרח אסיה. יתרה מזאת, טייוואן לבדה השקיעה יותר ממאה מיליארד דולר בסין היבשתית, ומומחים מטייוואן עומדים בראשן של רבות מחברות ההיי־טק הסיניות.

>>>


מילת אזהרה: את מה שאמרתי בנוגע לתיאוריה של מקדונלד'ס, אני חוזר ומדגיש גם ביחס לתיאוריה של דֶל – היא לא הופכת את המלחמה לדבר מיושן, למשהו ששייך לזמן עבר. והיא גם לא מבטיחה במאת האחוזים שממשלה כזו או אחרת לא תצא למלחמה – גם אם מדובר במדינה השייכת לשרשרת אספקה גלובלית. להציע רעיון שכזה זו תמימות במלוא מובן המילה. התיאוריה של דֶל מבטיחה רק דבר אחד: ממשלות שמדינותיהן מעורות עמוק בתוך שרשרות אספקה חשובות יצטרכו לחשוב שלוש פעמים, לא רק פעמיים, לפני שהן מכריזות מלחמה – אלא אם כן מדובר במלחמת הגנה. ואם יבחרו במלחמה, המחיר שישלמו יהיה גבוה עשרת מונים ממה שהיה לפני עשר שנים, וגם גרוע עשרת מונים מהתרחיש הגרוע ביותר שמנהיגי אותה מדינה מדמיינים לעצמם. זה לא נורא לאבד את סניפי מקדונלד'ס במדינתך בגלל מלחמה. אך זה נורא ואיום לאבד את מקומך בשרשרות האספקה החשובות של המאה העשרים ואחת – כי את מעמדך הקודם לא תוכל להשיב בטווח הקרוב.


הקטעים לקוחים, בקיצורים קלים, מתוך ספרו של תומס ל. פרידמן "העולם הוא שטוח". באדיבות הוצאת אריה ניר

האם היית ביעד הזה?

  • 0

    כן הייתי

  • 0

    לא, אבל מתכנן

  • 0

    לא מעוניין

האם המאמר הזה עזר לך?

עזר מאדדי עזרלא כל כך עזרכלל לא עזר





מרכז ההזמנות של מסע אחר

השוואת מחירי השכרת רכב בחו"ל
המחיר המשתלם ביותר - בלי הפתעות ובלי אותיות קטנות

מרכז ההזמנות של מסע אחר

טיסות במחירים שפויים - גאוני כמה שזה פשוט

השוואת מחירי השכרת רכב בחו"ל
המחיר המשתלם ביותר - בלי הפתעות ובלי אותיות קטנות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

*

code