לצלם בפלורידה

אלפי אופנוענים ב־ Bike Week בדייטונה ביץ'. את התמונה הזו למשל צילמתי כשעמדתי ברמזור בתוך שיירה של אופנועים. בתמונה נראות המראות הפנימיות של מכוניתי (שתי מראות שמורכבות זו על גבי זו), ונקודת המיקוד שלי כאן היא האופנוענים ולא המראות. הפס הסגול שמעל המראות הוא הפס הצבעוני של שמשת הרכב הקדמית. הבתים וחלקת השמים שבתחתית התמונה נשקפים מבעד לשמשה, לפני המכונית. בדרך כלל אני משתמש במצב הידני של המצלמה (קובע בעצמי את מהירות הסגר ואת מפתח הצמצם), אבל בנסיעה כדאי שהיא תהיה על מצב אוטומטי, כי קשה לכוון אותה אגב נהיגה.

רובם רכובים על הארלי דייווידסון ענקיים, והמשותף לכולם הוא אהבתם הגדולה לאופנועים.
בניגוד לתדמית שלהם, האופנוענים מתנהגים למופת, ולמרות המראה המאיים, הם ישמחו להצטלם. למעשה, הם יכעסו אם לא תצלמו. הם משקיעים עשרות אלפי דולרים באופנועים שלהם ונוסעים לאיטם ברחוב בקבוצות ענקיות כדי שכולם יוכלו ללטוש עיניים.
כדאי להיכנס ממש לתוכם ולהתקרב ככל האפשר. זה בסדר, הם נהנים מזה, וזו הזדמנות נהדרת לצלם מקרוב אנשים מעניינים וססגוניים.
במערב פלורידה, נוסף על החופים, תוכלו לצלם את המבוגרים חסרי המעש. בזמן מסעות בחירות אפשר לשבת ולשוחח איתם בדיינרים המקומיים, והם ישמחו להפיג מעט מהשעמום בצילום או שניים.
במרכז המדינה שוכנות כמה קהילות נודיסטים המנהלות חיי שגרה פעילים, רק בלי בגדים. אם תבטיחו שהתמונות אינן לפרסום, אולי תורשו לצלם. על כל פנים, אל תצלמו אם לא קיבלתם רשות: מלבד זכותם המוסרית לפרטיות, אתם עלולים להסתבך בתביעה.

צילום באור ניגודי: שמש בכל פינה
קיץ פירושו גם אור ניגודי, צללים כהים וצבעים שטוחים, שאינם מתקבלים יפה בצילומים. אני ממליץ לצלם רק בשעת הזריחה ובשעת השקיעה, שבהן האור רך. ואם בכל זאת מצלמים בפלורידה בשעות היום – על החוף, במגרשי גולף או בפארקים – כדאי להשתמש במבזק ולסגור את הצמצם בחצי סטופ. האובייקט מקבל חשיפה מדויקת על ידי המבזק, והצבעים ברקע יוצאים כהים יותר ורוויים.

הגולף הוא ספורט אהוב מאוד בפלורידה, אולי כי זהו ספורט של עשירים שזמנם בידם ושל ימי שמש בהירים ויפים, ומשניהם יש כאן בשפע. בניגוד למגרשי הגולף בניו יורק ובלוס אנג'לס, שכדי להיכנס אליהם צריך לקבל אישורים של יחצנים למיניהם, כאן מגרשי הגולף פתוחים בפני הקהל, ובדרך כלל אין בעיה לצלם בהם. תמונה זו צולמה באמצע היום, והצל של הבחורה מעיד על כך שהשמש מאירה מעליה ומאחוריה. אם הייתי מצלם בלי מבזק היתה מתקבלת דמות כהה מאוד, אבל המבזק נתן כאן מילוי טוב וצבעים רוויים. התמונה צולמה בסרט שקופיות ולוויה 50 אסא, במהירות 250, בצמצם 8 ובעדשת 16־35 מילימטר

ציוד: נפלאות הטכנולוגיה
איני משתמש בחצובה בדרך כלל, ואפילו לא בתמונות ליליות. במקומות חשוכים אני מצלם עם מבזק שמקפיא את הנושא העיקרי על כל פרטיו, ועם חשיפות ארוכות של חצי שנייה ושנייה, שמאפשרות גם לפרטי הרקע החשוך להיקלט בתמונה. אני פשוט משתדל להישאר יציב ככל האפשר.
את רוב צילומיי אני מצלם במצלמה דיגיטלית מקצועית. לדעתי, איכות התמונה האלקטרונית זהה לאיכות המתקבלת מסרט צילום, והנוחות והחיסכון הכלכלי גדולים. המצלמה הדיגיטלית מאפשרת לנצל עד תום את ההזדמנות החד פעמית שניתנה לנו כשאנו בטיול במקום מסוים, כי אפשר לראות מיד את התמונות שיתקבלו, ולהחליט אם לצלם שוב או לא.
אני מצלם בקובצי RAW, שהם האיכותיים והכבדים מכולם, ולכן יש ברשותי כמה כרטיסי זיכרון בנפח גדול. כרטיסי הזיכרון אמנם יקרים, אבל ההשקעה בהם משתלמת לטווח ארוך. טעות גדולה היא לצאת עם מעט מדי כרטיסים ולהסתכן בכך שתיאלצו להוריד את איכות התמונות כדי לשמור את כולן. כמה עצוב לעמוד בפני מה שיכול להיות התמונה החשובה מכולן, ולגלות שכבר אין די מקום לתמונה באיכות טובה… יתר על כן, במשימות עיתונאיות אני מצטייד במחשב נישא ומוריד אליו את כל התמונות בסוף היום. כך הכרטיסים מתפנים שוב לקראת יום הצילומים הבא.

הביאה לדפוס: כנרת יפרח