תפריט עמוד

ללכת יחף בהרים

ללכת יחף בהרים

יש טיילים ותרמילאים שהדגם החדיש ביותר של נעלי הליכה ממש לא מעניין אותם. אלה הם היחפנים - המדלגים בחדווה נטולת סוליות על סלעים צרובי שמש, צועדים בשבילי עפר ביערות ומתענגים על ארומת הטחב ממש כאילו מדובר ביין טוב

עבור רובנו, חווית היציאה לחיק הטבע כוללת את הכיף של שטחים ירוקים מלוא העין, התבשמות מריח הפריחה, מילוי הריאות באוויר צח והנאה מהשקט המלווה בציוץ ציפורים. חוויית חיק הטבע של בראיין דניאלס מרואן (Roann) שבאינדיאנה ארה"ב, שונה. "רגלי היחפות נהנו מהאדמה הרכה והרטובה", הוא מתאר את הטיול שלו בהפסקת צהריים בפברואר האחרון בפארק העירוני בצפון מנצ'סטר, אינדיאנה. "מגרשי הכדורגל היו עשביים, לחים וקרירים ובאזורים שונים של שולי היער האדמה היתה עדיין קפואה. היה זה יום יחפני נפלא".

פארקים רבים באירופה כוללים מסלולים מיוחדים ליחפנים | צילום: באדיבות  
www.barfusspark.info

דניאלס, שמכנה את עצמו Barefoot Brian, שייך לקבוצה הולכת וגדלה של אנשים ברחבי העולם שהדגם האחרון של "טימברלנד" או "נייקי" משאיר אותם אדישים ויותר מזה – ברירת המחדל שלהם היא ללכת יחפים, ובמיוחד לטייל יחפים. "ללכת יחף מאפשר למטייל ליצור יחסים יותר עמוקים, מתגמלים ורוכשי כבוד עם הטבע", טוען ריצ'ארד פרייזין, מחבר הספר " The Barefoot Hiker"
(Ten Speed Press, 1993) ואושיה בקהילת היחפנים האמריקאית. ספרו של פרייזין, שחורש יחף את משעולי אמריקה מזה 36 שנים, מספק תמונה מפורטת על אורח החיים היחפני, כולל זוויות תרבותיות והיסטוריות וגם הדרכה ליחפן המתחיל.
איתן טודראס-וויטהיל, כתב העיתון "ניו יורק טיימס", שם את נפשו בכף רגלו ויצא עם קבוצת ה- Barefoot Hikers of Minnesota לטיול רגלי יחף מערבית לרוצ'סטר, מינסוטה. "אחרי חמש דקות על השביל ב- Oxbow Park", הוא מספר, "שביל העפר הפך לשטח צר של אבנים חדות ומיד אחר כך למדרגות עץ מתעקלות שראשי מסמרים בלטו מהן. לא משהו שצריך להדאיג אותך אם אתה נועל נעליים. אבל אני לא נעלתי…'הגוף שלך מסתגל', אמר לי ג'ים גוטמן, המדריך שלי לעולם המטיילים היחפנים, אבל הגוף שלי לא הסתגל מספיק מהר". "המטיילים היחפנים של מינסוטה", כותב וויטהיל, "משווים את החוויה של תחושות היחפנות לטעימת יין. 'עלי שלכת טריים' אמר מר גוטמן, הם 'פריכים וקרירים' ובוץ הוא 'עיסה שחורה שעולה ומתקווצ'צ'ת בין בהונותיך'". 

להנאת היחפן האורבני 
לא כל היחפנים יוצאים לחוות את חוויית המדרך הבראשיתית בשבילי יער במינסוטה או על צוקי האפלצ'ים.
בשנים האחרונות יותר ויותר פארקים עירוניים באירופה סוללים מסלולי יחפנות

בריכת שכשוך רגליים בפארק דורנשטטן שבמדינת באדן-וירטמברג בגרמניה | צילום: באדיבות www.barfusspark.info

מיוחדים (נקיים ובטוחים למשפחות וילדים) להנאת היחפן האורבני.
בגרמניה יש כיום 32 פארקים עם מסלולים מיוחדים ליחפנים. המסלול היחפני בפארק Freisen-Oberkirchen שבחבל הסאר (Saarland) למשל, מציע 1.6 קילומטרים של שביל מעגלי שעובר דרך יער ושטחי אחו עם סוגי קרקע שונים ומזמין גם לבוסס במי הנחל המקומי. ב- Bad Sobernheim שבחבל 
ה- Rheinland-Pfalz מצפה לבהונותיכם העירומות מסלול מעגלי של 3.5 ק"מ עם "תחנות חישה" 
(Sensation Stations), אגן בוץ, חצייה של הנהר המקומי באזור הרדוד שלו וגשר תלוי.
Trentham Parkב- Staffordshire הוא הפארק הראשון באנגליה בו נסלל מסלול יחפני. אורכו כקילומטר והוא כולל טקסטורות שונות ומיועד לכל המשפחה. www.trenthamleisure.co.uk.
גם בסיאול, בירת קוריאה הדרומית, כבר יש 20 מסלולי יחפנים בפארקים העירוניים, אלא ששם מדובר פחות באטרקציה תיירותית ויותר בבריאות ואיכות חיים – מעין טיפול רפלקסולוגי עצמאי שנועד לשפר את זרימת הדם ולהמריץ את פעולתם של איברים פנימיים. אם תזדמנו לפארק Yoido בעיר התחתית של סיאול בעת הפסקת הצהריים של עובדי המשרדים באזור, תראו גברים צעירים בחליפות ועניבות פוסעים יחפים אנה ואנה על מסלול של 60 מטר סלול במבחר מגוון של אבנים (חלוקי נחל, חצץ, גרניט ועוד). 

יחף זה בריא 
מבחינתם של היחפנים מיליוני אינדיאנים, בדואים, בני שבטים אפריקאים וכמה אצנים אולימפיים לא טועים. אין טבעי יותר מאשר לטייל יחף בטבע, טוענים חברי ההתאחדות לאורח חיים יחפני (Society For Barefoot Living). סוליות הרגליים והבהונות הן אברי חישה מופלאים, שאדמה, טחב, עשב, בוץ, מחטי אורן וכל

יחפנים בפארק בריונס הסמוך לסן פרנסיסקו. מיליוני אינדיאנים לא טועים | צילום: באדיבות www.unshod.org

השאר מספקים להם חוויות נהדרות. כל אתרי היחפנים מגייסים פודיאטרים, אורטופדים, את אגודת רופאי העור האמריקנית ואינסוף התנסויות אישיות כדי לומר: יחף זה בריא, נעליים הורסות לך את הרגליים והגב.
"הליכה יחפה בחול היא פיזיותרפיה מצוינת לכף הרגל, אבל רגל יחפה חשופה לפציעות ולזיהומים", אומרת קרולין צמח-פורת, פודיאטרית (BSc). "חוץ מזה, לבעלי משקל יתר, כאבי גב תחתון, בעיות ברכיים, פלטפוס וכדומה, נעל טובה מספקת תמיכה בנקודות הרגישות ועוזרת במניעת זעזועים".
רחל חודדוב, מרפאה טבעית, מומחית לרפלקסולוגיה ומנהלת המרכז להוראת רפואה משלימה "מקום בלב", מסכימה דווקא עם היחפנים. 
"ב-200 השנים האחרונות אנחנו דורכים על משטחים קשים ולא על אדמה טבעית – מה שלא בנוי לכפות הרגליים שלנו והורס את הגב", היא אומרת. "היחפנים הם אנשים שחשים את החסר שבתנועה הקדמונית והנוחה של האדם על משטחים טבעיים רכים של חול ודשא, והם חוזרים לשם. כשהולכים יחף", היא מסבירה, "יש שיפור של זרימת הדם כי כף הרגל, שצריכה להתאים את עצמה למדרך על משטח טבעי בלתי אחיד, מפעילה מחדש את אותם שרירים שכפות רגלינו הנעולות נעליים לא הפעילו שנים". שורה תחתונה "מומלץ להקשיב לגוף שלך, ואם בא לך ללכת יחף יש לזה משמעות", אומרת חודדוב. "אבל יש לבחון את כפות הרגליים ולבדוק שאין חתכים או פטריות ולהתחיל על משטח עדין כמו חול או דשא וכשהעור מתעבה להמשיך למשטחים אחרים. זה יחזק את השרירים וימנע בעיות גב".

עומדות רגלינו היחפות בשעריך ירושלים
היכן עומדת ישראל על מפת היחפנות העולמית? באתר ההתאחדות לאורח חיים יחפני רשומים חמישה יחפנים ישראלים רשמיים. אחד מהם הוא תמוז ק', בן 21, המתגורר בירושלים. "אני הולך יחף כל הזמן כבר קצת יותר משנתיים", מספר תמוז. "יש לי עדיין זוג סנדלים מתחת למיטה אבל לא נזקקתי להם. יש חנויות שאוסרות להיכנס אליהן יחף. הפעם היחידה שהייתי זקוק לנעליים היתה כשהשתתפתי

מטייל תופס זולא בהר מטמורה שבאיי לופוטן, נורווגיה. הרגליים והבהונות הם אברי חישה מופלאים | צילום: לארי קמילאיינן

בכמה שיעורי מחשב והמנחה לא נתן לי להיכנס יחף. אני לא מרבה לטייל. אני גר בירושלים שזה לא ממש כיף מהבחינה הזאת כי היא מלאה באבנים ואספלט".
ג'ף קליין, מטייל יחפן מארה"ב, שטעם אישית את אדמתנו, דווקא התרגש מאוד מאבניה של ירושלים, כפי שהוא מתאר באתר ההתאחדות.
"ישראל היא ארץ יפהפייה ומגוון סוגי האדמה שלה היו ממש אתגר לבהונותיי היחפות", הוא כותב. "הודות לבני תרבויות נוודים מדבריות שלא השתנו (הבדואים), רגליים יחפות מקובלות כאן יחסית, ויותר מזה – היה נחמד לא להיות לבד. לאמיתו של דבר רק כשהגעתי לירושלים התחילו ראשים להסתובב… ברוב המקרים אנשים הביטו בפליאה ולא בגועל (בשונה מארה"ב). להיות בירושלים ולהרגיש את האבנים הקרירות של המקדש בן 2,000 שנה זו חוויה מיוחדת, וחשתי את מלוא המשמעות ההיסטורית והדתית כשחשבתי על סוליותיהם של כל כך הרבה אחרים בעבר הרחוק שעמדו במקום שאני עומד. הלכתי יחף בכל ירושלים ולא היו שום בעיות עם זה בחנויות. אנשים התחילו להכיר אותי וכינו אותי בחיבה 'הבדואי'". רק בכותל ביקש ממנו המדריך לנעול נעליים בשל קדושת המקום. ג'ף חשב שזה מוזר – הרי להיכנס יחף לאתר קדוש הוא אות לכיבוד המקום. כזכור גם משה נדרש לחלוץ נעליו כשראה את הסנה הבוער. "בסך הכל ישראל היא ארץ ידידותית ליחפנים", סיכם ג'ף, "הודות לתרבות הנוודים במדבר, שעדיין קיימת בנגב", וחתם "בבהונות חופשיות, ג'ף".

האם המאמר הזה עזר לך?

עזר מאדדי עזרלא כל כך עזרכלל לא עזר





מרכז ההזמנות של מסע אחר

טיסות במחירים שפויים - גאוני כמה שזה פשוט

השוואת מחירי השכרת רכב בחו"ל
המחיר המשתלם ביותר - בלי הפתעות ובלי אותיות קטנות

מרכז ההזמנות של מסע אחר

טיסות במחירים שפויים - גאוני כמה שזה פשוט

השוואת מחירי השכרת רכב בחו"ל
המחיר המשתלם ביותר - בלי הפתעות ובלי אותיות קטנות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

code