תפריט עמוד

לדאק: בית יהודי בהודו

בכל שבוע אנו מביאים כאן רשמים של כותבים-נוסעים שנמצאים בחו"ל ושולחים אלינו כתבות, רשמים, המלצות ותיאור חוויות שהם חווים במהלך הנסיעה הפעם: בועז פרידמן מגיע לבית היהודי בלאדאק

"?Do you know where is the Jewish house"
שאלתי את נהג המונית שקפץ עלי לפני שהספקתי עוד לרדת מהאוטובוס.
לאחר נסיעה של יומיים ממנלי הגעתי ללה – בירת לאדאק. העיר היפה מנותקת ומרוחקת מכל יישוב שעולה בדמיון, אבל מה? גם בה נמצא בית יהודי.
נהג המונית ענה בעברית צחה: "בטח מכיר, תעלו יש מלא מקום." ולקח אותנו לבית היהודי/לאדאקי.

עשר בערב והמקום הומה אדם. "ברוכים הבאים" קיבלה אותנו אורי, בעלת הבית. "הנסיעה בטח הרגה אתכם, שבו, יש מרק בצל ופיצה". "אני אוותר על הבצל, אבל אשמח לקבל מרק ופיצה. דרך אגב, איזה מרק זה?" מחוייכים התיישבנו, הגענו הביתה.

הבית היהודי תמיד נמצא שם בשביל המטייל הישראלי. בכל יום שישי יש קידוש וסעודת שבת (כשרה כמובן) עם מספר מנות שלא היו מביישות גם בחתונה של הבת של ארקדי גאיידאמק. בשבת עצמה הכל מוזמנים לסעודה בצהריים. בשאר ימות השבוע הבית היהודי משמש כמקום מפגש למטיילים, כמו כן, ניתנים שיעורים בנושאים שונים ביהדות לכל המעוניין מפי נחום – בעל הבית וארוחות ערב ביתיות מוצעות לכל הנמצאים. המטייל הדתי אינו יכול "להתחמק" יותר מאותן בעיות מהן הוא מתעלם בדר"כ במהלך הטיול שכן בבית היהודי אפשר למצוא בית כנסת עם ספר תורה, ארוחות כשרות למהדרין, שיעורי תורה וכו'.

הבית היהודי הראשון הוקם לפני כעשר שנים. גם הוא בהודו בעיר דרמסלה.
הקים אותו הרב מיכי יוספי מחוות יישוב הדעת בשומרון. מטרת הבית היהודי הייתה והינה לתת למטיילים הרבים בהודו שמחפשים אחר משמעות (מי אני?, מה ייעודי?) מענה יהודי.

"יש בהודו אווירה רוחנית" אומר לי נחום. "אנשים מנסים יוגה, ויפאסנה, לומדים בודהיזם. את הדברים האלה אפשר למצוא בהודו בכל מקום, אבל יהדות, המקור הפנימי של כל המטיילים הישראלים, כמעט ואיננה. בשביל זה אנחנו כאן".

בכל שנה מגיעה משפחה אחרת ומחזיקה את הבית היהודי בלה. המקום "עובד" שלושה וחצי חודשים במשך העונה מסוף מאי ועד ספטמבר.
השנה נמצאת בבית היהודי משפחת פצ'ניק המונה חמש נפשות: נחום (34), אורי (30) והבנות יערה (6), חנה (4) וחמדה (1) מהמאחז שדה בועז בגוש עציון.

נחום ואני יושבים על המחצלות בחצר הרחבה של הבית ואני שואל אותו את השאלות שסיקרנו אותי מהרגע שהגעתי: "איך ב"אמצע החיים" משפחה שלמה עוזבת את הכל ונוסעת להודו?" "למה דווקא אתם?"

נחום מחייך ומתחיל לענות בשלווה, למרות שזו בוודאי הפעם המיליון ואחת ששאלו אותו את השאלות האלו.
"לפני כעשר שנים טיילתי בהודו. כשהגעתי לדרמסלה פגשתי ברב מיכי יוספי ובבית היהודי שהקים. החיבור היה מהיר, הרגשתי שייכות. אני ומיכי נשארנו בקשר עד היום. לפני כשנה ניגש אלי הרב מיכי והציע לנו לבוא ולנהל את הבית היהודי בלה. אורי לא עבדה באותו זמן מכיוון שהייתה בבית עם חמדה שבדיוק נולדה ואותי פיטרו מהעבודה. התייעצנו רבות ולאחר לא מעט היסוסים, החלטנו ללכת על זה.
אורי נכנסת לחצר ומצטרפת לשיחה: "בהתחלה מאוד התלבטתי, חשבתי שזה "גדול עלינו" אבל היום, ברוך ה', אנחנו מאושרים מההחלטה."

ונראה באמת ששום דבר לא "גדול" על הזוג פצ'ניק. הבית היהודי בלה לא מפסיק להתמלא אנשים. כל מי שנכנס מתקבל בפנים מוארות ובצלחת אורז ללא תולעים.
הכל מוקסמים מהזוג ומהמשפחה המיוחדת ולא בכדי.
הילדות המתוקות למשפחת פצ'ניק לא מפסיקות להשתעשע עם המטיילים הישראלים.
הן נמצאות בתנועה מתמדת, רצות מיד ליד ללא שום סימן של לאות. נראה שהחיוך לא יורד מפניהן למעט אותם פעמים בהן מרוב השתוללות הן נכנסות בקיר או מתרסקות על המדרגות בלי שום התראה מוקדמת.
"את מתגעגעת לארץ?" אני שואל את יערה הבכורה. "קצת, אני מתגעגעת לבית ולחברים מהיישוב ומהגן." "וממה את נהנית פה בהודו"? "מהטיולים בבוקר עם אבא, מהנוף עם השלג וגם לשחק באינטרנט".

אז לילדות החמודות נותרו עוד חודשיים ארוכים ליהנות בהודו ולהתגעגע לארץ, לזוג פצ'ניק נותרו עוד חודשיים ארוכים לעמול באחזקת הבית היהודי ולספק את צרכי המטייל הישראלי ואלו המחפשים פינה יהודית חמה, ולנו המטיילים נותרו רק עוד חודשיים קצרים, להנות ולהתחבר לבית היהודי ולמשפחה הכי חמה בצפון הודו.

הבית היהודי הינו פרוייקט של תנועת ערכים – תנועה להעמקת הזהות היהודית.

לכתבות נוספות של בועז פרידמן:

מונית ראשונה בדלהי »

מתנדבים בקטמנדו »

מפגש פסגה בהודו »

התמקחויות בהודו »

איך לעשות את הודו בלי סמים »

דלהי - הודו בזעיר אנפין

לתגובות, תוספות ותיקונים
להוספת תגובה

תגובות

האימייל לא יוצג באתר.