| קול שקשוק עץ בעץ קיבל את פני כשנכנסתי לחצר בשכונה צדדית בוויינטיאן (Vientiane), בירת לאוס. המעבר החד בין הרחוב ההומה והמאובק לחצר השקטה והמוריקה התעצם למראה עשרות הנערות הישובות מול נולי מסגרת גדולים ואורגות אריגי משי עדינים בשלל צבעים ודגמים. כשבעים נערות בנות 14־20 חיות בחצר, שהיא בית בשבילן. כמחציתן הגיעו לעיר מכפרים שבצפון לאוס והשאר מהדרום ומהמרכז. משפחות כפריות הכורעות תחת עול הפרנסה שולחות את בנותיהן העירה להרוויח מעט כסף, שיקיים את הנערות ואת קרוביהן בכפר הרחוק. במקרה הטוב הן מוצאות עבודה כמשרתות של אנשי האליטות החדשות או כפועלות דחק במפעלים. אלה שלא שפר גורלן מתגלגלות אל מכוני מין בלאוס ובתאילנד השכנה, הצומחים בקצב זהה לזה של האליטות והמפעלים הזרים. גברת ינקום, תאילנדית בעלת מראה אצילי ועבר קומוניסטי, מציעה לנערות אלטרנטיבה. לפני כעשר שנים היא הקימה את פרויקט מאיקום (Maicome), שפירושו בלאית "חוט הזהב" ומטרתו ייצור אריגי משי באיכות גבוהה ובשיטות ובדגמים מסורתיים של לאוס. בארצה היתה ינקום פעילה נמרצת בתנועות הסטודנטים הקומוניסטיות. להטה עלה לה לא פעם במעצר. כשהשתנו יחסי לאוס ותאילנד, באמצע שנות התשעים, מאיבה לוחמנית לשלום מתוח, החליטה ינקום להתחיל מחדש בלאוס. בארצה החדשה, שקומוניזם היה ההשראה לעצמאותה, התקבלה ינקום בברכה, מה עוד שהימים היו ראשית ה"כלכלה החדשה", ומשקיעים זכו להטבות מפליגות כדי לסייע למדינה הענייה ורוויָת המלחמות להשתקם. ינקום גילתה כי משי איכותי וצבעים עמידים נעלמו מהשוק המקומי, והחלה לאתר צעירות שהספיקו ללמוד מנשות המשפחה הבוגרות את מלאכת האריגה. בראשן טמון הידע ליצירת דגמי אריגים מורכבים המאפיינים את הקבוצות האתניות השונות בלאוס, ויחד הן משחזרות את הידע העתיק בטוויית חוטי משי איכותיים ובצביעתם. כל נערה ישובה מול נול משלה ואורגת במיומנות אריג על פי התמחותה, הרצוף דגמים גיאומטריים מורכבים שטוויים מחזורית כרצועות או מפוזרים כאבנים יקרות על פני האריג. ינקום מפרשת: הנה "אשה מחייכת" וכאן "זר פרחים וצמיד" – מבשרי חתונה מסורתיים – ואלה "פרחי אהבה" או "פרחי גן עדן", ויש עוד סחלבים, יקינטונים ולוטוס קדוש. האורגות מדרום לאוס הביאו מוטיבים של פילים ומקדשי חמֵר מקמבודיה השכנה, וגם מקומם של מטוסים, הליקופטרים וגבר עם רובה לא נפקד – זכר לשנות מלחמה עקובות מדם שנחרתו באריגים העדינים כזיכרון. התפוקה לשעה ברוב הנולים היא סנטימטר אחד. לאחר 12 שעות עבודה, כמעט ללא מנוחה, פורשות הנערות לחדרי המגורים שבחצר. הן מבשלות ואוכלות בצוותא ומחליפות את הריכוז הדומם אל מול הנול בשירה ובפטפוט. שכרן החודשי מחושב על פי הספקן ונע בין שישים דולר – כפול מהשכר החודשי הממוצע בלאוס – למאתיים דולר, למצטיינות. עם קהל הלקוחות, בעיקר נשים, נמנים מאות אנשי ארגוני סיוע ומשלחות דיפלומטיות. בלשון הלאית הם מכונים "אנשים עם צבעים", כלומר בעלי המדים, השררה והכסף. כששהיתי בחצר ביקרו במקום אשת שגריר תאילנד ואשה דנית שעושה מחקר על דייגי נהר המקונג. הן באו לפקח על קצב התקדמות אריגיהן. המזמינה מתוודעת לאריג המתהווה ולאומנית היוצרת אותו, וקשרי חוט משתלבים בקשרי אנוש שלעולם ילוו את לובש האריג. לאחרונה פרצה ינקום לשוק הבינלאומי עם הצגת אריגיה ביריד הסחר של מדינות דרום מזרח אסיה ובאתר האינטרנט שפתחה לא מכבר בסיוע יזם מקומי. לדבריה, בלאוס מאמינים שרק בדרכי עבודה קפיטליסטיות אפשר להגיע לסוציאליזם אמיתי. עוד סיפור בדים. |
לאוס: אורגות בחצר האדומה
קומוניסטית תאילנדית, שבאה ללאוס כדי לחפש סוציאליזם טהור ומצאה משי טהור ממנו, מציעה לנערות כפריות אלטרנטיבה לחיי זנות |
Array
(
[continent] => WP_Term Object
(
[term_id] => 374
[name] => אסיה
[slug] => asia
[term_group] => 0
[term_taxonomy_id] => 374
[taxonomy] => location
[description] =>
[parent] => 0
[count] => 3454
[filter] => raw
[term_order] => 0
)[country] => WP_Term Object
(
[term_id] => 423
[name] => לאוס
[slug] => laos
[term_group] => 0
[term_taxonomy_id] => 423
[taxonomy] => location
[description] =>
[parent] => 374
[count] => 20
[filter] => raw
[term_order] => 0
))