השבוע האחרון בחייו של ישוע, שבוע דרמתי וסוער,
קם לתחייה מדי שנה בלבה של ירושלים העתיקה
באמצעות "חילופי בתים", הגענו ללון שלושה ימים בבית יפהפה בעין כרם. מדי בוקר יצאנו חמושים במצלמות ומגוון עדשות אל ליבה ההומה של ירושלים העתיקה. מצאתי את עצמי מזכירה לעצמי שניתן לפנות בעברית לאנשים, האווירה היתה לגמרי "חוץ לארצית". בסוף כל יום לא היה ברור לי מה כואב לי יותר, הרגליים, הידיים או הגב. משקל ציוד הצילום הפעם, היה כבד מנשוא. הימים התארכו וקווי התפר ביניהם הטשטשו.
במשך שבוע שלם – "השבוע הקדוש" ובכל יום במהלך השבוע הזה, מתקיימים טקסים שונים. סמטאות האבן בנות אלפי השנים של ירושלים, מתעוררות לחיים ושוקקות בטקסים המשחזרים רגעים משמעותיים מתוך פרק חייו האחרון של ישוע כבן תמותה. שבוע זה מסתיים בחג הפסחא (איסטר), החג המרכזי של הנוצרים.
ואלה הם הטקסים הבולטים והחשובים בשבוע הקדוש:
במשך שבוע שלם – "השבוע הקדוש" ובכל יום במהלך השבוע הזה, מתקיימים טקסים שונים
יום א' של הדקלים
השבוע הקדוש מתחיל ביום ראשון, "יום א' של הדקלים" (Palm Sunday) המסמל את הגעתו וכניסתו של ישוע לירושלים. ישוע החליט בשנת 30 לספירה, לעלות בחג הפסח לירושלים. הוא הגיע לעיר מכיוון הר הזיתים ולכן עד היום, ביום א' של השבוע הקדוש, מתקיימות בעיר תהלוכות שמשתתפיהם נושאים ענפי דקלים והן מתחילות בהר הזיתים.
ביום א' של השבוע הקדוש, מתקיימות בעיר תהלוכות שמשתתפיהם נושאים ענפי דקלים והן מתחילות בהר הזיתים
טקסי רחיצת הרגליים
יום חמישי, הוא היום שבו נערכה הסעודה האחרונה. ביום הזה מתקיימים טקסי "רחיצת הרגליים" – כפי שעשה ישוע לשניים עשר תלמידיו לאחר הסעודה האחרונה. כהני הדת ואבות המנזר רוחצים את רגליהם של הכפופים להם. פטריארכים ואפילו האפיפיור בכבודו ובעצמו, מתכופפים, שוטפים, מנגבים ומנשקים גם את רגליהם של פשוטי העם – החייט ברחוב, המורה והרוקח השכונתי.
במועד זה, לפני למעלה מאלפיים שנה, התקיימה הסעודה האחרונה של ישוע עם תלמידיו, בסופה הוא רחץ את רגליהם של שניים עשר שליחיו כמעשה של צניעות וענווה, שהרי הם אלו שהופכים אותו למורה ומנהיג מדי יום. ישוע ביקש להראות להם שהוא לא שוכח את זה ומוקיר להם תודה.
כיום ממשיכים לשחזר את האקט שלו. הכוהנים מניחים את הכבוד בצד ומחדשים את החוזה עם העם לפיו – תפקידם הוא לשרת את העם.
יום חמישי, הוא היום שבו נערכה הסעודה האחרונה. ביום הזה מתקיימים טקסי "רחיצת הרגליים" – כפי שעשה ישוע לשניים עשר תלמידיו לאחר הסעודה האחרונה
יום שישי הטוב
יום שישי, היום שבו נצלב ישוע – מכונה "יום שישי הטוב". באנגלית עתיקה פירוש המילה "טוב" היא "קדוש" וזו הכוונה ביום הזה שכה קשה ומכאיב לנוצרים. ב"יום שישי הטוב" לפני למעלה מאלפיים שנה, נצלב ישוע בירושלים לאחר מסע בדרך הייסורים – בוויה דולורוזה. גופתו הובאה אל מקום כנסיית הקבר. כאן הורידו אותה מצלב העץ המדמם והניחו אותה על אבן המשיחה.
ביום שישי זה, נערך עד היום מסע תהלוכה ב"דרך הייסורים" שבעיר העתיקה, העוצרת ב-14 ה"תחנות" שבהן עבר ישוע בדרכו האחרונה. דרך משפך אנושי הומה אדם, צעדנו עם מאות צליינים אל כנסיית הקבר. מאות ידיים נמתחו בשאיפה להגיע אל אבן המשיחה. הם השתטחו על האבן בבכי, ליטפו ורחצו אותה. הילקו את עצמם עד כאב.
בתזמון מופתי יצאו לדרך תהלוכות שנשאו בראשן צלב גדול מעץ. כל תהלוכה בלבוש מסורתי ייחודי משלה. התערבבנו בתוך פסיפס ססגוני של גוונים נוצריים שונים מהכנסייה המזרחית. התהלוכות התנקזו אל כנסיית הקבר. קומפלקס מורכב ומסובך של מלחמת קדושה ואגו בין זרמי הכנסייה.
ב"יום שישי הטוב" לפני למעלה מאלפיים שנה, נצלב ישוע בירושלים לאחר מסע בדרך הייסורים – בוויה דולורוזה
מאות ידיים נמתחו בשאיפה להגיע אל אבן המשיחה. הם השתטחו על האבן בבכי, ליטפו ורחצו אותה. הילקו את עצמם עד כא
טקס שבת האש הקדושה
יום השבת – היום בו ישו נח בקברו. לזכר אותו יום מקיימים את הטקס המרכזי של ה"אש הקדושה". בטקס, שנחגג כבר מהמאה התשיעית לספירה, יורדת אש מן השמיים דרך כיפת הכנסייה השקופה שנמצאת מעל לאדיקולה – היכל או מקדש קטן שמעל קברו של ישוע, בזמן שהשמש עומדת בדיוק מעל הכיפה. האש, שאמורה להדליק לפיד מעל קברו של ישוע וללא מגע אדם או פטריארך, מסמלת את תחייתו של ישוע (שהתרחשה ביום א' שלאחר מותו).
לאירוע השיא של שבת האור מגיעים אלפי מאמינים הגודשים את הכנסייה ויש להשיג אישורים מיוחדים מבעוד מועד על מנת להצליח להיכנס לכנסייה עצמה. שש עדות נוצריות נאלצות לחלוק את הכנסייה הזו עם גבולות שנשמרים בקנאות. לכל עדה יש את החלק שלה בכנסייה והם לא יכולים לחצות אותה ולעבור בה ממקום למקום. מנורות שמן שייכות לעדות השונות ומותר רק לאנשי אותה עדה למלא בהן שמן.
לאחר שהאש נדלקה באופן פלאי וטבעי, מעבירים אותה ראשי הכנסייה למאמינים. כל מאמין אוחז בצרור של שלושים ושלושה נרות, המציינים את תקופת חייו הגשמית של ישוע. האש הקדושה לא נותרת בידיהם של המאמינים ובין כתלי כנסיית הקבר. היא מועברת במטוסים מיוחדים ליוון, לרוסיה ולמדינות נוספות במזרח אירופה הן מאמינים כולם שהיא נדלקה בדרך נס.
בשל הדוחק ההמוני סביב כנסיית הקבר, בחרתי לחוות השנה את שבת האור במיקום מעט שונה ולא פחות מרתק.
בלב העיר העתיקה של ירושלים, על גג הכנסייה החשובה בעולם, כנסיית הקבר, חבוי לו כפר אתיופי קטן. מה זה קטן? הכי קטן בעולם מסתבר.
גרים בו שניים עשר נזירים אתיופים וארבע נזירות בבתי חימר. את מי השתייה הם שואבים מבור מקומי עם משאבה ידנית. הם חיים בפשטות על גבול הסגפנות.
כאן בחרתי לחוות השנה את שבת האור. הגיעו לכאן אלף מאמינים, מחציתם מחו"ל. פעמוני ברזל הורעשו באופן ידני וסימלו את תחילת הטקס. תהלוכת תיפוף וריקוד משולהבת יצאה לדרך. תפילה ממושכת הגיעה לשיאה בשעת לילה מאוחרת – בטקס הדלקת האש הקדושה. תהלוכה של תופים, שירה ונירות של אש קדושה, ביצעה שלוש הקפות מרגשות על גג חבוי בליבה של ירושלים העתיקה. גם כאן מצאתי את עצמי מזכירה לעצמי לדבר בעברית כי אני כאן בישראל בטקס מטורף ולא בחו"ל.
בלב העיר העתיקה של ירושלים, על גג הכנסייה החשובה בעולם, כנסיית הקבר, חבוי לו כפר אתיופי קטן
השבוע הקדוש מסתיים בחגיגות הפסחא המתחילות ביום ראשון, יום תחייתו של ישוע. יום בו הגיעו אל הקבר הטרי של ישוע שלוש המריות קרועות הלב ונדהמו לגלות שאבן הגולל הוסטה הצידה והקבר ריק.
——
 |
לימור שדה-חן צדוק – פוטותרפיסטית, פסיכואנליטיקאית לאקאניאנית ותרפיסטית בתנועה, הבעה ויצירה. מרצה. צלמת ומדריכת טיולים ותיקה ומוסמכת בעולם. התמחות בהדרכת טיולים בדרום מזרח אסיה.
האתר של לימור כאן
פייסבוק
אינסטגרם – zadoklimor