טיול קרוואנים בניו זילנד – טיפים והמלצות

טיול קרוואנים של שישה שבועות בניו ניזלנד לימד אותנו כמה דברים. נתחיל בהתחלה. הקרוואן שלנו, שקיבל את הכינוי צבאן, מתאים לשישה אנשים. יש בו שלוש מיטות זוגיות, האחת מעל תא הנהג, השנייה נמצאת במרחב שבו יש כיסאות הנסיעה של הילדים ושולחן האוכל והמיטה האחרונה נמצא באחורי הקרוואן. זאת, בכל מקרה, היתה התוכנית של מתכנני הקרוואן. בעינינו זה לא מצא חן, אז עשינו שינויים… הודענו לילדים שהם ישנים כולם ביחד במיטה למעלה. היו קצת ויכוחים, תלונות ומענות, אבל בסוף הם נכנעו. אם הם נורא עייפים בזמן הנסיעה, הם לפעמים עולים למעלה בלי שצריך לסדר להם מיטה במיוחד. אל דאגה, יש רשת שמונעת מהם להתגלגל למטה. שינוי נוסף שעשינו, איפסנו את השולחן של ה"סלון", סתם מיותר. כך קל יותר לסדר בערב את המיטה שלנו, ההורים.

מה עוד יש בצבאן שלנו? שפע מקום לאחסון, מטבחון קטן הכולל מקרר, מיקרו, כיריים עם שואב אדים, ארונות לכלים ולאוכל, מזגן, טלוויזיה וארון שבתוכו נמצאים המקלחת והשירותים. מלבד כאבי הגב של יצחק בגלל המזרון, אנחנו מסתדרים מצוין. לא חסר מקום, והסיבה שאנחנו עושים קניות כל יומיים-שלושה לא קשורה למקום האחסון אלא בעיקר לתכנון הלקוי שלנו.

סדר יום אופייני
קמים בשמונה בבוקר, לאט בלי לחץ. שותים קפה ושוקו, מסדרים את המיטות, שוטפים כוסות במטבח של הקמפינג, מסדרים קצת את אזור השולחן של הילדים, שמלא בבובות של גיבורי על, כלי כתיבה ומחברות (לא של לימודים, חלילה). מרוקנים מים אפורים ואת מיכל השירותים, ממלאים מים נקיים במיכלים, סוגרים את כל הארונות, מפנים עד כמה שאפשר כל דבר שיכול לעוף בנסיעה – ויוצאים לדרך. בדרך עוצרים כדי לראות מקומות יפים, לצאת לטיול רגלי קצר או לבקר באטרקציה שאי אפשר בלעדיה. אנחנו משתדלים לזכור לאכול ארוחה אחת בדרך, זה בדרך כלל קורה כשמור צועק שכואבת לו הבטן. מתישהו בין הצהריים לאחר הצהריים אנחנו מגיעים לקמפינג חדש. משחקים במתקנים (הילדים), מסיירים באזורי השרות (ההורים). והופ, לעבודה: הכנת ארוחת ערב, הארוחה הרצינית של היום. אחר כך מקלחות, סרט ולמיטה.

על הקמפינגים
המקלחות: המקלחות הן שקובעות על פי רוב את מידת שביעות רצוני מהקמפינג. ראינו פה כבר הכל – מקלחת על מטבעות (רק המים החמים), מקלחות שאפשר לבחור את טמפרטורת המים (אבל לא את מידת לחץ המים), בקמפינג אחד היה רק ברז אחד, כזה שאי אפשר לכוון בו את טמפרטורת המים, אבל באופן מפתיע לכולנו המים היו במידת החום הרצויה.

המטבחים: גם כאן יש רמות שונות. לא בכולם יש את כל המתקנים. מבחינתי המטבח בסדר כשבכיורים לשטיפת הכלים יש ברז משותף לקרים ולחמים. במקרים הגרועים באמת, לא רק שיש שני ברזים שונים, הם גם מוצבים צמודים לפינות הכיור כך שבקושי אפשר להכניס תחתם כלי אוכל או אפילו יד.

מתקנים לילדים: מבחינת הילדים הקמפינג נמדד כמובן לפי רמת גן המשחקים שבו. בקמפינגים הטובים יש טרמפולינות גדולות ועוד מתקנים חביבים. יש גם קמפינגים שאין בהם בכלל אזור משחקים.

עוד פרמטר חשוב הוא אם יש dump station (תחנת ריקון לביוב), וכמה זה נוח. חוץ מאלו, הקמפינג נמדד גם באווירה שהוא משרה. זו איכות שיותר קשה לי לכמת. היא מורכבת מנוף, צורה כללית, צפיפות, ניקיון, נחמדות בעלי הבית והמבקרים האחרים.

לא כל יום אפשר להתחבר לאינטרנט. לא כל יום יש קליטה בטלפונים. לא כל יום יש זמן לכתוב יומן מסע. אבל כשמסתדר, כדאי להשלים את החסרים -זיכרון מתוק מהטיול. הנה, ממש על קצה המזלג המסלול שעשינו:

השבוע הראשון – מכריסטצ'רץ' עד יער פיל.
השבוע השני – מיער פיל דרך אגם טקאפו, משם לגלנטנר (ליד שמורת הר קוק), לאואמרו, לדונדין ולפונוואה.
השבוע השלישי – מפונוואה למקלין פולס, משם לאינברקרגיל, לטה אנאו, לאגם גן (דרך מילפורד סאונד), למנאפורי ומשם לקווינסטאון.
השבוע הרביעי – מקווינסטאון לוואנאקה, משם להאסט ולקרחון פוקס.
השבוע החמישי – מפיקטון לוולינגטון, משם לבולז, לסטרטפורד (הר אגמונט/טאראנקי), לטאופו, לרוטורואה, וואינגרו.
השבוע השישי – מוואינגרו למירנדה ומשם לאוקלנד.