תפריט עמוד

התחממות גלובלית ומדבור: ענן אבק על סף ביתנו

התחממות גלובלית ומדבור: ענן אבק על סף ביתנו

האם כדור הארץ הופך בהדרגה לצחיח? כיצד משפיעות פעולות האדם על כך שיותר ויותר שטחים הופכים מול עינינו למדבר? וכיצד משפיעה על תהליך זה ההתחממות העולמית? הכתבה שלפניכם התפרסמה ב"מסע אחר" לפני למעלה מעשר שנים, ועכשיו, כשהתחממות כדור הארץ היא הנושא הכי חם, זו הזדמנות לקרוא אותה מחדש ולבדוק מה השתנה ומה למדנו מאז

 
תופעת המִדְבּוּר אינה רק נחלת המדענים, אלא הפכה לחלק מהפוליטיקה הבינלאומית. אמנה שניסחה ועדה של האו"ם ביוני 1994 מבהירה, כי חייהם של כ־900 מיליון בני אדם ביותר מ־100 מדינות נמצאים בסכנה בגלל המדבור המואץ.

כמו מרבית הרעות החולות של עולמנו, פוגע המדבור בעיקר במדינות המתפתחות, חסרות האמצעים. "תוכנית הסביבה של האו"ם" (UNITED NATION ENVIRONMENT PROGRAM) חוזה כי 81 מדינות מתפתחות ייאלצו להוציא בין 800 מיליון ל־2.4 מיליארד דולר בשנה על שיפור האמצעים למאבק במדבור, ובין 2.4 לכשלושה מיליארד דולר בשנה על תוכניות שיקום של האזורים שהפכו לצחיחים.

תיאוריית המדבור (DESERTIFICATION) היא תיאוריה מודרנית, המנסה לספק הסבר להתייבשות הדרגתית של שטחי קרקע בעולם. לפי תיאוריה זו, מתרחבים שטחי המדבריות כתוצאה מפעילות אנושית, המזיקה לסביבה. הכוונה לניצול יתר של שטחי אדמה על ידי גידולים חקלאיים לא מתאימים, חריש לא נכון, שימוש מוגזם במים או רעיית יתר, הגורמים לאובדן קרום הקרקע והפחתת פוריותה. כריתה מסיבית של יערות והכחדת אזורים ירוקים בגלל הפיתוח המואץ תורמות גם הן לתהליך. וישנה תופעת ההתחממות העולמית המתרחשת, בין השאר, כתוצאה מנזקים אקולוגיים הנגרמים על ידי האדם, כמו פעילות הגורמת להוספת גזים נדיפים (מתאן ופחמן דו־חמצני) לאטמוספירה. גידול בשיעור הגזים הללו באוויר תורם להיווצרות אפקט החממה, ולחדירה מוגברת של הקרינה האולטרה־סגולה של השמש. ואלה, בתורם, גורמים לבצורות ממושכות ועקב כך להתרחבות השטחים המדבריים.

אבל לא כולם מסכימים שלאדם יש תפקיד חשוב עד כדי כך בתהליכי המדבור; יש הסוברים כי מדובר במהומה רבה על לא מאומה. אם אמנם מתרחבים שטחי המדבר, הם טוענים, הרי זה בגלל תהליכים אקלימיים גלובליים שהחלו בעבר הרחוק ויימשכו בעתיד; ולנו, בני האדם, אין כל שליטה עליהם.


איך נוצר מדבור?

כדי לבדוק את הגורמים למדבור, משתמשים באחרונה במערכות המידע הגיאוגרפיות הממוחשבות (GIS). בעזרת תוכנות אלה גילו כי גידולים חקלאיים מסוימים, יישוב של אוכלוסיות נוודים, הנחלת טכנולוגיה לקויה, ריכוזיות שלטונית, עוני, מערכת פגומה של בעלויות על הקרקע ושימוש בלתי מבוקר באדמה לצרכים חקלאיים הם מהגורמים החשובים ליצירת התהליך.

תהליך המדבור חריף בעיקר ביבשת אפריקה. שיעור הגידול המהיר של האוכלוסייה לעומת הצמצום במקורות המחיה, בגלל בצורות ממושכות וסיבות אחרות, יצר בעיות כלכליות עצומות. במערב אפריקה, למשל, יורדים בין 500 ל־600 מילימטרים גשם בשנה, ובשל המצוקה מעבדים שם את הקרקעות באופן אינטנסיבי, ובמקביל משתמשים בהן למרעה. כתוצאה מכך מתנוונת האדמה ומאבדת את עושרה הכימי והביולוגי, ובשל כך – את פוריותה. 

תופעה נוספת המאפיינת מדבור היא התייבשות של אגמים ונהרות. מי נהר לימפופו, המפריד בין דרום אפריקה לזימבאבווה פחתו באופן ניכר, ובחלק מהמקומות התייבש האפיק כליל. נהר האווסי־ניירו (הנהר האדום) שבתחומי רצועת סמבורו התייבש אף הוא.

כריתת יערות הגשם מוסיפה לתהליך המדבור בעיקר באזורים הטרופיים באסיה, באפריקה ובאמריקה הדרומית והצפונית. יערות הפכו לאזורים צחיחים בחלק ניכר משטחה של צ'ילה וב־15 אחוזים משטחה של ברזיל. לאורך האמזונס עולה הבעיה בכל חריפותה. ב־1994 לבדה נכרתו באיזור זה כ־9,200 קילומטרים רבועים של יערות, לעומת כ־6,800 קילומטרים רבועים בשנים 1990 ו־1991. למרות אזהרות של אקולוגים, התרחבה הכריתה בשיעור של כ־34 אחוזים. מומחים טוענים כי לא רק אפריקה ואסיה סובלות ממדבור בהיקף מדאיג, אלא גם ארצות־הברית, ומדינות בדרום אירופה ובמערבה כמו צרפת, יוון, איטליה, ספרד ופורטוגל. בסקוטלנד, למשל, נהרסו כ־3,000 קילומטרים רבועים של יערות. 

חלק מהמדענים העוסקים בתופעה הצביעו על השפעת ענני האבק על המדבור. בעקבות בצורות ממושכות באפריקה, למשל, רעיית יתר ועיבוד לא נכון של הקרקע היא מאבדת את כסותה, וסופות אבק נעשות תופעה שכיחה. האבק עולה לאטמוספירה, מחמם אותה ומונע ירידת גשמים, מה שתורם להמשך הבצורת ולהחרפת המדבור. תהליך כזה נצפה בשנים האחרונות בעיקר בסומליה, באתיופיה ובסודאן, אבל ענני אבק נצפו גם מעל הסהרה והמדבריות במערב פקיסטאן וצפון־מערב הודו.

ב־1991 חצו ענני אבק שמקורם בסהרה את האוקיינוס האטלנטי והגיעו עד לאמריקה הדרומית, מסע של כ־4,000 קילומטרים. שם הם שקעו וכיסו בשכבה דקה את יערות הגשם באמזונס. חישוביו של המטאורולוג מיכאל גארסטנג מאוניברסיטת וירג'יניה העלו, כי מדי שנה פוקדות את צפון־מזרח האמזונס לפחות 25 סערות ענק שמקורן באפריקה. כל אחת מהן מביאה עימה בין שישה ל־12 מיליון טונות אבק. חלק ניכר ממנו הם פוספטים המשבשים את ההרכב המיוחד של היער, ועלולים להפר את שיווי המשקל של המינרלים בטבע. מעקב אחר תנועת האבק מאפריקה באמצעות לוויינים העלה כי הוא הגביר את גלי הארבה המגיעים לדרומה של יבשת אמריקה. כלומר, המדבור הגובר באפריקה עלול לשנות בעקיפין גם את המרקם האקולוגי באזורים אחרים בעולם ולהביא להצחחה של אזורים פוריים ברחבי כדור הארץ.

מחקרים נוספים העוסקים בסיבות למדבור בודקים, למשל, את השפעתם של שינויי האקלים הגלובליים, הכוללים את התחממות העולם. התגלה, למשל, כי שיעור הפחמן הדו־חמצני – שלו תפקיד חשוב ביצירת אפקט החממה – עלה באופן ניכר בשנים האחרונות. החוקרים מניחים כי שימוש מוגבר בגזים נדיפים כדוגמתו הם אחד הגורמים לעליית הטמפרטורות.

הקניון הגדול במערב ארצות הברית. חלק מן המומחים טוענים כי לא רק אפריקה ואסיה סובלות ממדבור בהיקף מדאיג, אלא גם ארצות הברית, ומדינות בדרום אירופה ובמערבה | צילום: אירית זילברמן


כדי להוכיח נקודה זו, נבדק היחס בין הפחמן הדו־חמצני לבין התחממויות כדור הארץ בעבר. מדענים מאוניברסיטת רידינג באנגליה, שעסקו בבדיקת מאובנים של רכיכות מצפון האוקיינוס האטלנטי ומהאוקיינוס השקט, טוענים כי לפני 144 מיליון עד 65 מיליון שנים היה שיעור הגזים הנדיפים באטמוספירה גדול פי שבעה מאשר הוא היום, והטמפרטורה היתה גבוהה בכחמש עד עשר מעלות צלזיוס. הוכחה נוספת להשפעת הפחמן הדו־חמצני על תהליך ההתחממות סיפק הארגון המטאורולוגי בז'נבה ב־1995, כשמדד שיעור גבוה של הגז באטמוספירה, ובמקביל נרשמה הטמפרטורה הממוצעת הגבוהה ביותר בים וביבשה, מאז החלו במדידות ב־1861.

חוקרים אחרים סבורים כי לא הפחמן הדו־חמצני הוא המרכיב העיקרי בתהליך המדבור, אלא שיעור ההתאדות הפוחת של מים. בעשורים האחרונים התגלה כי התאדות המים מהצמחים נמצאת בירידה. מצמחים טרופיים התאדו חמישה אחוזים מים פחות מבשנים שעברו; מצמחים באזורים ממוזגים – כארבעה אחוזים פחות; ומצמחים באזורים עשבוניים ממוזגים – כשני אחוזים. כתוצאה מכך, פחתה כמות המים באטמוספירה ולכן גם פחתו הגשמים. בשל כך, גדלה כמות הצמחים הבשרניים אוגרי המים. שנות הבצורת נעשו שכיחות יותר; דבר שתרם, כמובן, להתפשטות המדבריות.

שאלות וסכנות
ממדידות שערכו מוסדות שונים בשנות השבעים והשמונים התברר כי מדבר הסהרה נע דרומה וכובש לו שטחים בקצב של כחמישה קילומטרים בשנה. אך צילומים ומדידות של לוויינים מטאורולוגיים ביוזמת האו"ם העלו, כי תהליך המדבור דרמטי פחות. לפי בדיקת הלוויינים, הדיונות סביב עיירות וערים גדולות ברחבי הסהרה אמנם גדלות, אך המדבר בכללותו מצטמצם ומתפשט לסירוגין.

תזוזת המדבר נבחנה על ידי מדידת שיעורי הקרינה האינפרה־אדומה. שטחים עשירים בצומח פלטו מעט קרינה בהשוואה לשטחים דלים בצמחייה, שנצבעו באדום. מאחורי הבדיקה בשיטה זו עומדת ההנחה כי יש קשר בין כמות הצמחייה לבין כמות המשקעים באיזור נתון. 

התברר בבדיקות הלוויינים, כי בין השנים 1984 ל־1990 נע גבול המדבר דרומה בכ־240 קילומטרים. בשנת 1985 התפשט המדבר צפונה ב־110 קילומטרים. מגמה זו נמשכה ב־1986, ובשנה זו גדל המדבר ב־30 קילומטרים. ב־1987 הצטמצם המדבר ב־55 קילומטרים, אבל ב־1988 הוא התפשט שוב לכיוון צפון, הפעם ב־100 קילומטרים.

1988 ו־1990 היו שנות בצורת, והגבול הדרומי של המדבר נע דרומה ב־77 קילומטרים. מ־1980 עד 1990 נע המדבר דרומה בסך הכל בכ־130 קילומטרים. אבל מגמה זו אינה יוצאת דופן; יש הוכחות לכך שלפני 15,000 עד 20,000 שנים התפשט המדבר דרומה ב־450 קילומטרים. כלומר, כדור הארץ כבר ידע תופעות מדבור חריפות יותר.

גם אם המדבור אינו החמור ביותר שידע כדור הארץ, הוא טומן בחובו סכנות רבות. חוקרים חוששים, כי הוא יחריף את בעיית הרעב בעולם. בתנאים של הצחחה והתחממות יקשה מאוד לגדל מזון מספיק לאוכלוסייה המתרחבת. בעיקר יסבלו מכך מדינות העולם השלישי, שכבר עכשיו מתמודדות רק בקושי עם בצורות וניהול לקוי של המשאבים. מאז אביב 1992 פוקדת את מזרח־אפריקה ודרומה בצורת ממושכת, הפוגעת במספר ניכר של מדינות; מצרים וסומליה בצפון, טנזניה, קניה ומלאווי במרכז, וזמביה, זימבאבווה, דרום־אפריקה, מוזמביק, אנגולה, נמיביה ובוצוואנה בדרום. מאוכלוסייה של כ־250 מיליון איש סובלים כ־70 מיליון מתת־תזונה ורעב.
כדי להאט את תהליך המדבור, ממליצים כיום להימנע מניצול שטחי הקרקע לעיבוד חקלאי ולגידול בעלי חיים גם יחד. המלצה נוספת: לעבור מגידולים עתירי מים דוגמת כותנה לכאלה המתאימים לתנאי יובש דוגמת סורגום ודוחן.
אבל המדבור אינו מסכן רק חיי אדם כפרטים, אלא גם אורחות חיים. הוא מאלץ אוכלוסיות שלמות להסתגל לתנאים חדשים ולשנות מסורות ומנהגים. שנות הבצורת התכופות בצפון קניה, למשל, גרמו להגירה דרומה, בעיקר לאיזור איסיאולו (ISIOLO), אחת מעיירות המחוז הראשיות ברצועת סמבורו. המהגרים הם משבטי הגַאבְּרָה, הרֶנדִילֶה, הבּוֹרָאן והטוּרְקָנָה. בעקבות הגירה זו, ויתרו בני הטורקנה והסמבורו שעסקו עד אז בגידול בקר וניהלו אורח חיים פסטורלי, על היריבות עתיקת הימים ביניהם והחלו לשתף פעולה. הסיבה: תהליכי המדבור, שצמצמו את שטחי המרעה, גרמו לבני הטורקנה להפחית במידה ניכרת את מספר ראשי הבקר שברשותם ולהגדיל את מספר הגמלים; בני הסמבורו, לעומת זאת, עברו לגידול עיזים.

כשביקרתי באיזור זה באוקטובר 1989, הבחנתי כי למעט התסרוקת, ענקי הצוואר בעלי החרוזים הגדולים והריקוד המסורתי, אין עוד הבדל ניכר בין בני הטורקנה לבני הסמבורו, וגדלה שכיחותם של הנישואים המעורבים בין שתי הקבוצות. ב־1996 גברה עוד מגמת ההתבוללות. הטורקנה כבר עונדים עגילים כדרך בני הסמבורו ואף החליפו את ענקי החרוזים הגדולים בחרוזים קטנים, כמנהג שכניהם. בני שני השבטים נהנים משיתוף פעולה תרבותי, חברתי וכלכלי.

להפריח את השממה
במקומות שונים בעולם מסרבים להשלים עם התפשטות המדבר ומנסים להילחם בו. בסין, למשל – שם תופס המדבר 15 אחוזים משטח המדינה – נאבקים בשנים האחרונות בהתפשטות המדבר ובכרסומם של שטחי מרעה וחקלאות. במשך 45 השנים האחרונות "כבשו" הסינים כ־60,000 קילומטרים רבועים של מדבר, ובעשור הקרוב הם מתכננים להפריח כ־66,000 קילומטרים רבועים נוספים ולמנוע את מדבורם של כ־200,000 קילומטרים רבועים אחרים.
כבר ב־1978 יזמו השלטונות הסיניים נטיעה רחבת היקף של יערות, כדי שיהוו חומה גדולה מהחומה הסינית – כ־2,450 קילומטרים אורכה. לפי התכנון, תימשך חומת היער, שרוחבה 400 עד 1,700 קילומטרים, לכל צפון המדינה, כדי למנוע את התפשטותו של מדבר גובי. מקורות סיניים רשמיים טענו בסתיו 1991, כי בשטחים המוגנים על ידי היערות החדשים גדלה כמות היבולים בשיעור של 10־30 אחוזים. 

למרות הצלחת הניסיון הסיני, הציעו מרבית החוקרים העוסקים בתחום לא להשקיע משאבים נוספים בנטיעת עצים כ"חגורות ירוקות", אלא לפתח שיטות השקיה מיוחדות, דוגמת "הטפטוף". לאור המלצות אלה, הקימה סין מכון מחקר שנועד לפתח את הנושא, ולפי דיווחיה משנת 1993 שוקמו כ־10 אחוזים מהשטחים שסבלו ממדבור. במקומות שונים באפריקה ובמזרח התיכון נלחמים במדבור הגובר באמצעות ייעור וזריעה חוזרת של שטחי מרעה טבעיים שעברו תהליך של הצחחה. אלג'יריה, תימן, עיראק, קניה ואתיופיה הן מהמדינות העוסקות באופן אינטנסיבי בהצלת שטחי מדבר.

מלחמה
הפעילויות הבינלאומיות בנושא המלחמה במדבור החלו ב־1974. בשנת 1977 נערך בניירובי, קניה, כנס המדבור הראשון של עצרת האומות המאוחדות UNCD. בכנס אומצה תוכנית הפעולה הראשונה, שכונתה PACD (PLAN OF ACTION TO COMBAT DESERTIFICATION). אך היא לא התממשה בגלל קשיים תקציביים, אי־שילובה עם תוכניות פיתוח אחרות, אי־שיתוף אוכלוסיות מקומיות ביישום הפתרונות המוצעים ואי־התאמה בין פתרונות טכניים לבעיות חברתיות, כלכליות ומדיניות.

למעשה, רק בתחילת שנות התשעים שוכנעו ממשלות רבות, בעקבות פרסום רב של כתבות בנושא זה בתקשורת, לבחון את הבעיה ולהקצות לכך תקציבי מחקר נכבדים. ההסכם הבינלאומי הראשון לטיפול בהתחממות הגלובלית נחתם בכנס האדמה (EARTH SUMMIT), שנערך ביוני 1992 בריו דה־ז'נירו, ברזיל.

מודעים לכשלון תוכנית הפעולה של ניירובי, ניסחו משתתפי ועידת ריו את הפרק ה־12 ב"סדר היום למאה ה־21" (21 AGENDA), שכונה "לוחמה במדבור ובבצורת". פרק זה קורא לאיסוף ידע בנושא, לפיתוח מערכות מידע וניטור של אזורים פגיעים למדבור ולבצורת. בין השאר, הוא קורא לפתח אמצעים לשימור הקרקע, לקידום הייעור, לביעור העוני באזורים פגיעים, לפיתוח מקורות מחיה חלופיים לאוכלוסייה הנפגעת, לטיפול בפליטים סביבתיים ולעידוד האוכלוסייה המקומית כדי שתיקח חלק במלחמה במדבור.

האמנה שנחתמה, החופפת ל"סדר היום של המאה ה־21", קוראת להגדיל את המימון למלחמה במדבור. אך לכל התומכים במאבק היה ברור כי צריך יותר מכסף. האמנה הדגישה שעל המדע והטכנולוגיה לבחון דרכים לבדיקת הקשר בין האקלים למדבור, להגדלת היבולים ולמניעת פגיעה בשונוּת הביולוגית במדבריות. כמו כן, התחייבו המדינות שחתמו על האמנה לנצל טכנולוגיות משופרות כדי לצמצם את בעיות האנרגיה, ולשפר את יעילות השימוש במים באזורים העלולים להיחשף לתהליך המדבור. המדינות התעשייתיות התחייבו גם לחדול משימוש בגזים הנדיפים, המגבירים את "אפקט החממה".

"סדר היום למאה ה־21" דחף את האו"ם להכריז בעצרת הכללית, בדצמבר 1992, על הקמת הוועדה הבין־ממשלתית לפיתוח כנס למלחמה במדבור. הוועדה התכנסה בפעם הראשונה ל"ישיבה ארגונית" בסוף ינואר 1993 בניו־יורק. במפגש זה נקבעו הדפוסים לעבודתה ולוח זמנים צפוף, שכלל מפגשים לקראת ניסוח האמנה ביוני 1994. האמנה נחתמה על־ידי 115 מדינות, בהן ישראל, אך היא טרם אושררה כמסמך רשמי, משום שחסרות עדיין חתימות של עשרים מדינות.

פרופסור אוריאל ספריאל, אקולוג המשמש כמנהל המכון לחקר המדבר במדרשת שדה־בוקר, הוא הנציג הרשמי של ישראל בוועדות הבין־ממשלתיות שהכינו את אמנת האו"ם למלחמה במדבור. מלחמה זו, מסביר ספריאל, היא מערכת של פעולות שנועדו להביא לתהליך פיתוח של הסביבה, שאינו מכלה את משאבי הטבע ולכן אינו גורם למדבור. הכוונה להפחית את ניוון הקרקע ולשקם אזורים שנפגעו.

ההנחה שעומדת בבסיס האמנה היא שהמדבור הוא תהליך חוצה גבולות, בעל השלכות חברתיות, כלכליות ומדיניות. לפיכך קובעת האמנה, כי על המדינות המפותחות לסייע למדינות המתפתחות להילחם במדבור בשטחיהן. עזרה זו נועדה לפתח כלים לשיקום אזורים שנפגעו ולמנוע מדבור באזורים פגיעים. הסיוע ייעשה בתחומים מסורתיים כדוגמת חקלאות, מרעה וייעור כמו גם בתחומים חדשניים כדוגמת ניצול אנרגיית השמש, עידוד התיירות וניצול העושר הביולוגי של אזורים צחיחים. לדברי ספריאל, התחזית היא כי האמנה תיכנס לתוקפה בדצמבר 1996 או לכל המאוחר בתחילת 1997.

האם היית ביעד הזה?

  • 0

    כן הייתי

  • 0

    לא, אבל מתכנן

  • 0

    לא מעוניין

    האם המאמר הזה עזר לך?

    עזר מאדדי עזרלא כל כך עזרכלל לא עזר





    מרכז ההזמנות של מסע אחר

    השוואת מחירי השכרת רכב בחו"ל
    המחיר המשתלם ביותר - בלי הפתעות ובלי אותיות קטנות

    מרכז ההזמנות של מסע אחר

    טיסות במחירים שפויים - גאוני כמה שזה פשוט

    השוואת מחירי השכרת רכב בחו"ל
    המחיר המשתלם ביותר - בלי הפתעות ובלי אותיות קטנות

    כתיבת תגובה

    האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

    *

    code