תפריט עמוד

העולם תחת גג – מרכז הקניות הגדול בעולם, אדמונטון, קנדה

העולם תחת גג – מרכז הקניות הגדול בעולם, אדמונטון, קנדה

למרות שמקומות רבים מנסים להתהדר בתואר "הכי גדול בעולם", מרכז הקניות של ווסט אדמונטון באלברטה, קנדה, נושא אותו בגאון. מאות אלפי קונים מרחבי היבשת, (חלקם באים בטיסה מארצות הברית), מסתערים מדי שבוע על ה"קניון" הקנדי. הם באים לבלות, אבל הם גם קונים וקונים וקונים. העובדה שאדמונטון רחוקה מאד מכל מקום אחר לא עוצרת אותם.

בשמץ של פתטיות הודיע קריין הרדיו שהדהד באוטובוס, על פתיחתו הרשמית של הקיץ. לנו היה קשה לראות את הכביש, בגלל השטפון. "כנראה שזה שבר ענן", ציין הנהג. "רק שלא יירד שלג", מלמלה אחת הנוסעות. זה היה בעשירי ביוני.
האוטובוס עצר ליד כניסה מספר שמונה. ההבעה על פניה של האשה שקיוותה שלא יירד שלג היתה עכשיו תערובת של מי שמחכה למסאז' טוב, לשירת הימנונים בכנסיה ולתחילתו של שוד בנק. כשנפתחו הדלתות היא תפסה את בעלה, זרקה אותו לכיוון הדלת, ובזינוק שהיה גורם לבן ג'ונסון להחוויר, התעופפה אחריו ונעלמה בפתח.
מר פופה חייך וירד מהאוטובוס לאט לאט. הוא יכול להרשות לעצמו להגיע למרכז הקניות ברולס רויס, אבל, למרות שהוא מתקרב עכשיו לגיל תשים, הוא עדיין מעדיף את האוטובוס. חסכן הוא פופה. רק ככה אתה יכול להגיע למשהו בחיים. פופר (ג'ק) גרמזיאן הוא הפטריארך. הוא וארבעת המופלאים, בניו החביבים, נאדר, אסקנדר, בהמן ורפאל, סוחרי שטיחים איראניים קצרי קומה, אגרסיביים, ויהודים, בנו את הדבר הזה ומנהלים אותו.
נכנסנו. כניסה מספר שמונה היא אחת החביבות עלי, בגלל מזללה יפנית הממוקמת ליד הפתח. אחרי חמישים מטר פגשנו את הטווס האלבינו שחיזר אחרי ציפור יפהפיה מהאי קיימאן. איתם בכלוב היו עוד עשרים עופות טרופיים מופלאים מחלקים שונים של הגלובוס, בכלוב הציפורים הגדול ביותר בעולם. זו הפעם הראשונה שהביטוי "הכי גדול בעולם" נזכר כאן. בעצם, ה"הכי גדול בעולם הראשון היה מגרש החניה. יש כמובן עוד, וכדי לחסוך במקום נמנה את כל סופרלטיבי המקום כבר בהתחלה, ואחר כך נוכל להתייחס אליו כאל "הדבר". המקום גדול, גדול מאוד, נורא גדול, ענק, מגה-מול, מול המולים, מפלצת.

שעשועים ואז לחם
יש שם חמישים ושמונה כניסות, וקיימות חמישים ושמונה דרכים להיכנס לכתבה הזאת. קיימת כניסת המספרים שתדגים כמה הוא גדול, קיימת הכניסה האסתטית, מגביהת החוטם, שתדווח עד כמה הוא דוחה. קיימת הכניסה האקזיסטנציאליסטית פילוסופית, שתציין כי מרכז הקניות החליף את הכנסיה במקום שבו מתבצעים הטכסים הפולחניים העכשוויים וכי תוכל להיוולד ולמות בו וכל מה שבאמצע בלי לראות אור יום (בשביל להיקבר ייאלצו להוציא אותך החוצה). קיימת כניסת צער בעלי חיים, קיימת הכניסה הישראלית (לפחות עשרה מבעלי או מפעילי החנויות שייכים לקבוצה זו), ועוד עשרות כניסות.
קיימת גם כניסת הכיף. כי סך הכל, כיף ללכת לשם, כיף להיות שם, כיף לקנות שם. בדרך כלל. אם אתה במצב רוח מתבודד אל תתקרב.
הצועד לתוך מרכז הקניות באדמונטון נכנס למבנה באורך של מאה וחמישה עשר מגרשי פוטבול, שהאמפייר סטייט בילדינג נכנס בו שלוש פעמים, וכל זה תחת גג אחד. מתחת לגג הזה קובצו יותר משמונה מאות חנויות, שהן למעשה הלב, הסיבה והמהות. אלא שחנויות היום לא מספיקות. צריך גם לשעשע את הציבור. הטיעון הגרמזיאני (הם לא המציאו אותו) מצהיר כך" קודם כל שיבואו לפה, קודם כל נכניס אותם תחת הגג, שייהנו כביכול, שייבלו, שתבוא לא רק האמא, גם האבא, והילדים, והקוזינים מכל הצדדים. שיבואו. אחרי שהם כאן, אין שום סיכוי שייצאו מכאן בלי להוציא משהו, נמצוץץץ מהם את הכסף.
ניקח למשל את כניסה מספר שמונה הזכורה לטוב. מצד שמאל, כאמור, המזללה היפנית, מימין "מקדונאלד", מלפנים, כזכור, הטווס והאלבינו. אחרי הטווס, ליד הסוכנות למכירת מכוניות (ישראלי), הגענו להצטלבות. כפי שציינו האקזיסטנציאליסטים, האדם בורא את עצמו כל פעם דרך בחירותיו. היתכן כי ז'אן פול הקשיש ראה בחזונו את מרכז הקניות של ווסט אדמונטון? אתמהה. בכל אופן, מלפנים זירת החלקה על קרח, גודל טבעי. מאחורי זירת ההחלקה, הדובים. פנינו ימינה. מסעדה סינית, חנות עוגות, חנות פיצ'פקעס (ישראלית), חנות נעליים, חנות בגדים. חנות נעליים, חנות נעליים, חנות נעליים. יתומי מרכז הקניות מחפשים את הוריהם. שיש וזכוכית בכל מקום, באמצע מוצב הלווייתן (נחושת) שבלע את יונה הנביא ומזרקות היורקות מים וצבעים ומוסיקה, ואף אחד לא מתעקש שיש כאן איזה אספקטים דתיים, או אמנותיים. זה רק בידור. עד עכשיו, חוץ מזירת הקרח, זה נשמע כמו כל מרכז קניות אחר, לא?

עוד יותר יפאני
הגענו לאטרקציה הראשונה. בורבון סטריט. רחוב עם "נושא". כדאי להתאמץ, לעצום עיניים, לפקוח אותן, וראה זה פלא, זה נראה בדיוק כמו רחוב בורבון בניו אורלינס. אז מה אם הכל, כולל הכוכבים והזונות עשויים פלסטיק. רחוב נושא נוסף, לא רחוק מבורבון סטריט, הוא "שדרות אירופה".
ועתה נעבור לאטרקציות הכבדות. מימיננו פנטזילנד. פארק שעשועים. למעשה, הגבת"ג (הכי גדול בעולם תחת גג). כמו דיסנילנד – רכבת שדים, סחרחרות, דוכני קליעה למטרה, ועוד משעו שלא ראיתי בשום חקום אחר: אתה עולה בקרונית לגובה של שלוש-עשרה קומות, ואחר כך נופל עם הקרונית למטה. אנשים משלמים כסף בשביל לעשות את זה.
גמרנו עם פנטזילנד, ונהיינו רעבים. אוכל סיני? יפאני? צרפתי? מכסיקאי? המבורגר? פיצה? תחת הגג הזה יש יותר ממאה מסעדות, בכל הצבעים ומכל הסוגים, המינים וטווחי המחירים.
לפנינו בשלב הזה אטרקציות מאטרקציות שונות. קודם כל, הסנטה מריה, ספינתו של קולומבוס, תקועה על ריף שהובא במיוחד מאוסטרליה. זה לא מפלסטיק, זה אמיתי. לצידה דולפינים, פינגווינים, תמסחים, כרישים וברקודות. ובין כל אלה משייטות להן ארבע צוללות גרמזיאן, צוללת אחת יותר מאשר לצי הקנדי.
אזכיר כאן עוד שתי תופעות בלבד: ראשית – הים. כלומר, יש כאן גם ים. גם אני לא האמנתי. קוראים לזה "פארק המים", ולמעשה זה מין אגם גדול, עם עשרות מקפצות ענקיות (הג"ב), ומכונה שעושה גלים וחוף מפלסטיק. ההבדל היחידי מן החופים המוכרים יותר הוא, שבאוויר נישא ריח הכלור ולא ריח המנגל. זה כנראה ההבדל בין חוף קנדי לגן צ'רלס קלור. התופעה השניה היא המלון. בשלב זה יצוין ששום דבר במקום הזה (כפול בגודלו ממרכז הקניות השני בגודלו, דל אמו בקליפורניה), לא מקורי. הגרמזיאנים התנהגו בענין זה כיפאנים מבטן ומלידה. נסעו בכל העולם ו"אימצו" מה שמצא חן בעיניהם. מכאן גנבו רעיון, ומשם "שאבו" משהו, את זה העתיקו ואת ההוא חיקו. למרות ששום דבר אצלם לא מקורי, הם אבות הרעיון שכל הרעיונות יכולים לחיות בשלום תחת גג אחד. וכך הגענו למלון. גם כאן הרעיון מאומץ, אבל הביצוע מושלם. התפיסה היא, שכל קומה מרוהטת בסגנון אחר. לכל קומה יש ה"תימה" שלה.
הקומה ה"רומאית" נראית כמו סצינה מ"אני קלאודיוס". בקומה ה"אמריקאית" מוצבת באמצע החדר משאית מקורית משנות החמישים. מיטת האורחים מוצעת בתא המטען. הקומה ה"ערבית" נראית כמו מאהל בדואי. בקומה ה"אנגלית" שוכבים הנופשים בכרכרה המוצבת באמצע החדר. החדרים בקומה ה"פולינזית" מעוצבים בסיפונה של יאכטה. "תדליקי את הר הגעש בבקשה", אמרה אשת יחסי ציבור אחת לרעותה. ההיא לחצה על המתג, והוולקאנו שהוצב בפינה החל לבעבע ולפלוט אדים, קולות וצבעים.
עכשיו ברור שפוזה איסטניסית כמעט מתבקשת פה. מן העניין הזה של ים וגלים וקרוסלות ומאהל בדואי ומגרש גולף מיניאטורי. אלא מה, יש בזה איזשהו חן. מעוות, אולי, אבל בכל זאת. אם אתה לא מחליט להיות נגד, אם אתה נותן לעצמך לשכוח, אז אפשר בהחלט ליהנות מזה. במיוחד כשבחוץ מינוס שלושים וחמש מעלות. אז אתה נכנס לחדר הפולינזי, ממלא את הג'קוזי, מזמין רום סרוויס, מפעיל את הר הגעש, משתדל לא לצחוק, ומבסוט מהחיים.

המתקפה האיראנית
כפי שהזכרתי בתחילה, יום ביקורי בנבכי הפיל הקנדי היה גשום. וזה למעשה כל העניין. "נניח שנסעת עם המשפחה לשבוע בדיסנילנד" הסביר פעם נאדר גרמזיאן, "ושישה ימים ירד גשם. זה נורא". כאן, יש לך דיסנילנד תחת הגג, אין מזג אוויר, ויש כל החנויות האלה. אז פלא שבאים? ולא רק מצפון אמריקה, מכל העולם. לא מזיקה לעסקים העובדה שבאלברטה לא קיים מס קניה. המרכז הוא מושך הקהל מספר אחד באדמונטון, עיר קפואה, 350 מייל צפונה מהגבול האמריקאי. "הדבר" היא מין חיה תלת-שלבית שגדלה בלי שאף אחד יידע מה בדיוק קורה כאן, שהתפתחה ממרכז קניות קונבנציונלי ל"חור שחור שבלע את אדמונטון".
כל זה, כמובן, בזכות הגרמזיאנים, משפחה מאד חשאית, איראנים כאמור, שהגיעו לקנדה בראשית שנות השישים. מתוך דחף בלתי מוסבר או עקב ראיה גאונית של הנולד, התחילו לקנות קרקעות באלברטה, וכשהגיע "בום" הנפט הם היו מוכנים. אף אחד לא יודע כמה כסף יש להם בדיוק, אולי גם לעצמם הם לא מגלים, אבל השמועות מתעקשות על משהו בסביבות שני מיליארד דולר. הם אנשי עסקים קשים, ערמומיים, תוקפניים, לא נדיבים ולא במיוחד אהודים באדמונטון. הם אולי נראים מצחיק, הם אולי מדברים מצחיק (מישהו השווה אותם לאחים מארקס הפרסים), אבל אם אתה עושה עסקים, אתה רוצה להיות בצד שלהם.
הפוליטיקאים, כמו אנשי העסקים כאן, לא היו מוכנים למתקפה האיראנית. באגרסיביות שגלשה לא פעם לגסות רוח, בהטרדות, בהצעת מתנות ובנסיונות שוחד בוטים, הצליחו להוציא מהעיריה הטבות בסדרי גודל מדהימים. "בקנדה", הסביר פעם רוי בולסטד, כתב ה"אדמונטון סאן", "אם משחת שיניים עולה שישים סנט ולך יש רק חמישים ותשעה, לא תקנה. אצל הגרמזיאנים הכלל הזה לא תופס. הם ינסו לקנות גם אם יש להם ארבעים סנט. הם מסרבים לקבל 'לא' כתשובה". שליטתם הבלעדית בחברת האחזקות שלהם, אחר כך, מאפשרת להם לקבל החלטות במהירות וביעילות יוצאות-דופן. לדוגמא, ההחלטה להרחיב את הפרוייקט ביותר מארבעת אלפים מטרים רבועים, כדי לכלול מספר מתקני שעשועים שאיסקנדר ראה בביקור בקנזס סיטי, התקבלה בן-לילה.
הם לא עושים עניין גדול מעובדת היותם יהודים, אבל המקומות הטובים בבית הכנסת שמורים להם. בכלל, הם לא עושים עניין גדול מעצמם, אם בגלל חשש לחטיפות ואם בגלל שהם באמת צנועים. אם כבר יש להם זמן לבלות, הם עושים זאת עם המשפחות. במרכז הקניות שלהם כמובן.
התוכניות לטווח הבינוני/קרוב כוללות את בניית ה"מול של אמריקה" בבלומינגטון, מינסוטה, לא רחוק מסאות'דייל, שם נבנה מרכז הקניות הראשון בעולם. אחר כך הם מתכננים לקחת את מרכז החלל על שם ג'ונסון, מכסיקו סיטי ותעלת סואץ, לעטוף אותם ביחד, להעביר הכל למפלי הניאגרה ולבנות גג. יכול להיות שגם את הפירמידות. תחזיקו חזק.

 
 

האם היית ביעד הזה?

  • 0

    כן הייתי

  • 0

    לא, אבל מתכנן

  • 0

    לא מעוניין

קרנבל החורף בקוויבק

האם המאמר הזה עזר לך?

עזר מאדדי עזרלא כל כך עזרכלל לא עזר





מסע אחר - המרכז לנסיעות

מרכז ההזמנות של מסע אחר

השוואת מחירי השכרת רכב בחו"ל
המחיר המשתלם ביותר - בלי הפתעות ובלי אותיות קטנות

מרכז ההזמנות של מסע אחר

טיסות במחירים שפויים - גאוני כמה שזה פשוט

השוואת מחירי השכרת רכב בחו"ל
המחיר המשתלם ביותר - בלי הפתעות ובלי אותיות קטנות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

*

code

מסע אחר - המרכז לנסיעות

כתבות מקנדה

צילום: ליליות אפורות בחורף הקנדי
צילום: ליליות אפורות בחורף הקנדי

כדי לצלם ליליות אפורות, אחד המעופפים היפים בטבע, שלמה ולדמן הרחיק לקנדה בעיצומו של החורף, התמודד עם תנאי קור קיצוניים, חרש את המרחבים העצומים ברכב שטח וקיווה שהמזל יאיר לו פנים... התוצאה: צילומים מרהיבים של ליליות אפורות ובעלי ...

הרוקיס הקנדיים: חלום בירוק, כחול ולבן
הרוקיס הקנדיים: חלום בירוק, כחול ולבן

את יופיים של הרי הרוקי הקנדיים אפילו תמונות לא מעבירות באופן מושלם. שני ישראלים מצוידים במצלמות טיילו מחוץ לעונה החמה בין אגמים קפואים למחצה, פסגות מושלגות והמון בעלי חיים. לפניכם הצצה ליופי שאין לו שיעור

טרק בבריטיש קולומביה
טרק בבריטיש קולומביה

טרק ייחודי באחד האזורים היפים והמבודדים במערב קנדה, בין פסגות פרא, קרחונים ושדות קרח, מפלים ואגמים באינספור גוונים של כחול. אף כביש או בניינים לא פוצעים את הנוף ודיירי האזור העיקריים הם דובים, איילים, שועלים וציפורים