תפריט עמוד

הנוסע המתמיד – סיפורו של מטייל בלתי נלאה

הנוסע המתמיד – סיפורו של מטייל בלתי נלאה

בשנים שחלפו מאז הטיול שאחרי הצבא, תומר בכר סירב להישאר בבית. הוא טייל בעשרות מדינות ברחבי העולם ותיכנן עוד הרבה. וכדי שקסם המסע לא ייעלם, הוא הקפיד לא להפוך את הטיול למקצוע. אבל מחלה קשה הכניעה אותו ועצרה את המסע באמצע. הראיון עימו נערך לפני כשנתיים

לפעמים מוצא אתה את עצמך במצב מוזר. אתה מגיע אליו בהדרגה בדרך טבעית למדי, אולם לאחר שנכנסת לעוביה של הקורה, מתנער אתה לפתע, משתומם ושואל את עצמך כיצד לכל השדים והרוחות הגעת לכך. אם למשל, מפליג אתה בים על רפסודת עץ עם תוכי וחמישה בני לוויה, מן הנמנע הוא שלא תתעורר סוף סוף בוקר אחד בים ותתחיל לתהות על המוצאות אותך". (מתוך "מסע קון טיקי", כתב תור היירדאל, תרגם שמואל אילון)

הכל החל בטיול המסורתי אחרי הצבא של תומר אחי לדרום אמריקה. החלום התגבש בהשראת קרובי משפחה שערכו טיול ארוך לאזור. הטיול ארך חצי שנה, בה גילה שיוכל להסתדר במצבים שלא הכיר קודם. את הדחיפה הרצינית ביותר לעצמאות קיבל כבר בתחילת המסע – עת התפצלו ממנו שותפותיו לטיול במפתיע אחרי יומיים בלבד. "זה מה שעשה את הטיול למוצלח כל כך – רק כך התמודדתי עם האוכלוסייה המקומית ועם הטיילים האחרים", הוא מספר.

להזמנת ספר הצילומים של תומר "מבעד לעיניו – מפליגים אל האינסוף" >>

את ההשראה לטיוליו האינסופיים שאב בעיקר מספרו של תור היירדאל, "מסע קון טיקי", שמתוכו נלקח הציטוט שבראש הכתבה. "אהבתי את השילוב של תיאוריה אנתרופולוגית, היסטוריה והרפתקנות. זהו בעצם מסע אל הלא נודע, בלי אמצעי קשר וחילוץ של ימינו. ספר נוסף אליו התחברתי: Fatu-hiva – back to nature, בו אהבתי את הרעיון של לגור באי נידח באוקיאנוס השקט, רחוק מכל ציוויליזציה, ולחיות כמו המקומיים בלי שום עזרה מבחוץ".


שוק בקירגיזסטן. נוסע לא כדי לחדש אלא כדי ליהנות

איך הפכת לטייל בלתי נלאה?
"כל טיול גרם לי לחשוב מה היעד הבא, קיוויתי לראות קצת מהמזרח, על אפריקה לא חשבתי אפילו… אחרי הרבה טיולים, נופים, בעלי חיים מיוחדים ואנשים מעניינים הרגשתי שאני מחדש לעצמי פחות ופחות. זו הייתה תובנה מעניינת. החלטתי שבאופן כללי אני נוסע לא על מנת לחדש, אלא כדי ליהנות".

מאז החוויה בהתחלת הדרך, השותפים לטיול נבחרים בקפידה. "יצא לי לטייל בכל מיני הרכבים: לבד, עם בת זוג, חבר טוב, שותפים/ות לטיול ממודעה בחנות למטיילים, ופעם אחת עם המשפחה (לירדן). לכל הרכב יתרונות וחסרונות, אפשר להגיד שהכי טוב עבורי לטייל זה עם בת זוג או לבד. עם בת זוג אופי הטיול יהיה יותר רומנטי ומחליטים יחד מה עושים. העולם שלנו מתרכז בשנינו ויש פחות אינטראקציה עם העולם. הטיול לבד מזמין חוויה יותר פתוחה לסביבה, מרגישים היטב את המקום, איך האנשים חיים. בזכות כתבה במסע אחר הכרתי את האתר Couchsurfing ופגשתי דרכו אנשים נפלאים. אני אוהב את שני סוגי הטיולים".

עבור תומר תכנון הטיול הוא חלק בלתי נפרד וכיפי מהטיול עצמו. הידיעה שיש טיול באופק מאוד משמחת אותו. הוא מנסה לא לתכנן בקפידה את הטיול במידת האפשר, להשאיר מקום להפתעה. יוצא מן הכלל היה הטיול לרוסיה וסקנדינביה, בו בגלל אילוצי רכבת ולינה אצל אנשים הצטייד בקובץ אקסל מפורט, שכלל יעדים מדויקים.

מהם התנאים שחייבים להתקיים בכל טיול שאליו אתה יוצא?
"נושא מזג האוויר הוא קריטי – בטיול לפראג, למשל, ירדו גשמים במשך ארבעה ימים, ולכן לא ראיתי את העיר כלל. תמיד אני נקלע להרפתקאות קטנות, למפגשים מעניינים עם אנשים או בעלי חיים. המטרה שלי הינה להיכנס לחוויית המקום בהתאם למה שיש שם. אני מתאם ציפיות בהתאם למקום אליו אגיע. בהונגריה אין הרים לכן התמקדתי במציאת יישובים מעניינים וכדומה. ומה תמיד אעשה? אקנה שוקולד כמתנה לחבריי לעבודה…".

המקומות הפחות מתוירים תמיד משכו את תומר. "כשאני מטייל במקומות קלים לטיול אני יוצא בבוקר ורואה מה יוכל להפתיע אותי במהלך היום, וכשאני מטייל במדינות העולם השלישי אני אוהב את האווירה עצמה – האזורים הפחות מתוירים שם תמיד מזמינים חוויות מהסוג הלא נודע. השתתפות בפסטיבלים ובאירועי ספורט של המקומיים, סיור ברחובות לא מתוירים, גורמים לי להרגיש את המקום הכי טוב. בקובה, למשל, נהניתי מפסטיבלים של מקומיים, במדגסקר נקלעתי להלוויה שונה מכל מה שהכרתי, בפפואה – לטקס השלמה בין שבטים".


טרק בהרים המושלגים ברומניה

אתה זוכר את כל הטיולים שעשית לפרטי פרטים, או רק חוויות מיוחדות?
"יעדים בהם ביקרתי לזמן קצר אני זוכר יותר, כשכתבתי יומן זה דווקא הפחית את הזיכרונות ויש כבר ערבובים בין פסטיבלים ואירועים שהתחברו… טיולים קצרים אני זוכר יותר, בטיולים הארוכים אני זוכר את השלד ואת המדינות באופן כללי".

מטיולו האחרון (בינתיים) באתיופיה חזר עם חוויות רבות. "זהו נוף מיוחד, חצי מדברי. זכורה לי במיוחד לליבלה, עיר מרתקת עם מנזרים חצובים בסלע, בה נערכו טקסים מאוד מעניינים – בלי תיירים – לכבוד הפסחא. אתיופיה מדינה מיוחדת, קרובה יחסית לישראל, כך שתוך ארבע שעות טיסה מקבלים מנה גדושה של אפריקה לא מתוירת, כמו לנחות לזמן קצר בכוכב לכת אחר".

יש אנשים שזכורים לך במיוחד מהטיולים?

"יש לא מעט היכרויות מעניינות. אנשי פפואה עשו עליי רושם מאוד גדול, לקחו אותי לכל מיני טקסים. באתיופיה פגשתי חייל אמריקאי שהיה מורה באלכסנדריה, עשינו טרק יחד ואכלנו אוכל מקומי – אינג'ירה (פיתה מעט מרירה ודקה עם חורים, עליה מוגשים מיני תבשילים, שאוכלים עם הידיים), היו לנו שיחות מאוד מענייניות. עם מטיילת מבלגיה עשיתי טרק נחמד ושייט עם מקומיים באגם טאנה באזור מקורות הנילוס. כשעשיתי טרק בהודו שכרתי מדריך, ויחד עם חבר'ה מקומיים הכנו אורז שאכלנו בידיים, הייתה חוויה אנושית נחמדה. הרגשתי חלק מהנוף, השתלבתי והייתי מאושר. בסמואה המערבית פגשתי זוג פולינזי מקסים, היו חברים בארגון אוהבי ישראל. הם אירחו אותי בביתם ולקחו אותי לטיול באי. זכור לי לטובה גם בעל חברת שמירה בפורט מורסבי (פפואה) שאירח אותי בביתו".

איזו חוויה נחקקה במיוחד בזיכרונך?
"טקס קומפנסיישן (סוג של גישור) בו שני שבטים מפפואה ניו-גיני מיישבים ריב, בטקס הועבר סכום כסף, המקומיים שרו ורקדו, הכיבוד היה חזירים מבושלים קבורים באדמה עם עלי חסה… טקס מדהים. גם יפן השאירה עליי הלם תרבות חיובי, זו הרגשת זרות מאוד עמוקה. ביפן אנשים לא יודעים, או מתביישים, לדבר אנגלית וקשה מואד להסתדר ללא ידיעת השפה. אפשר ממש להיעלם ברחובות הקטנים שבפרברי טוקיו".


מעבר חצייה עמוס בלב טוקיו

גם סכנות לא חסרו, כמובן. "בטרק באי ונואטו שבפסיפיק הגענו ללוע הר געש וראינו לבה קופצת. במדגסקר למור נשך אותי ביד בגלל שהחזקתי בננה. עברתי כמעט-התהפכות באוטובוס בדרך לטרק הסנטה-קרוז שבפרו, וכמעט התייבשתי בטרק בג'ונגל פאלאוואן שבפיליפינים. וזה לא הכל: עברתי כמעט-נפילה לתהום בנפאל, כמעט הייתי מעורב במלחמת כנופיות בפפואה, חליתי במחלת גבהים באגם טיטיקקה בבוליביה. למרות זאת, האירועים המפחידים נבלעים באירועים חיוביים רבים והרושם הכללי מהטיולים האלה היה טוב, יצאתי מחוזק ולמדתי שאני יודע להסתדר במצבים לא רגילים".

לתומר יש רשימת מקומות שאליהם ירצה לחזור. "משהו בשלווה של פרובאנס, למרבה ההפתעה, מושך אותי. הכפרים הנחמדים, הנוף הירוק מסביב. פפואה ניו גיני, על שבטיה הרבים והשפות המעניינות. מדברים שם פידג'ין אינגליש, שזו אנגלית בסיסית עם קצת ספרדית – שפה מאוד מצחיקה. האיים שבאוקיינוס השקט מושכים אותי, בזכות הריחוק שלהם משאר העולם. יש משהו חזק בידיעה שזה מקום מרוחק ומבודד, אנשים רבים באזור זה לא יצאו מהאי שלהם מעולם. בקירגיזסטאן אהבתי את הטבע והשלווה, בפרו ובבוליביה אשמח לבקר שוב כדי לראות מה השתנה שם".

מהו שילוב הנופים האהוב עליך ביותר?

"תלוי מתי נשאלת השאלה: לפני עשר שנים התשובה הייתה הרים מושלגים, כי זה מה שחסר לנו בארץ. גם נוף טרופי עצום כמו שראיתי במפלי האיגוואסו בגבול ברזיל הותיר עלי רושם עז. היום זה יותר מורכב. בזכות אהבתי לצילום, אני בוחר לטייל במקומות פוטוגניים, עם שילובי טופוגרפיה מעניינים, רצוי קיצוניים. נוף מאד ירוק, מאד יבש או געשי, מרחבים גדולים". הרי געש אהובים על תומר במיוחד, עם עשן, רעשים מוזרים וללא צמחייה. גם מרחבים ירוקים, כפרים עתיקים – רצוי מרובי קשתות, חופים עם ים בצבע טורקיז, כמו באיסלה דל מוחרס, מנזרים ביפן עם גינון זן, ואת כל אלה הוא אוהב לצלם בתאורה הנכונה – במיוחד בזמן השקיעה. גם זריחות מתקבלות בברכה: בפיג'י, למשל, התעורר במיוחד כדי להספיק לצפות בזריחה מדהימה. דוגמה טובה לנוף קיצוני, מהסוג האהוב עליו, היא שפיצברגן, מצפון לנורווגיה, עם נוף "של סוף העולם", כדבריו.

שפיצברגן, נורווגיה: נוף של סוף העולם

מוטיב ההפתעה אהוב על תומר במיוחד. "בטרק בקירגיזסטאן הגענו למעבר הרים בגובה 3,900 מ' ושם חיכתה לנו הפתעה – מצד אחד קרח ואגמים, ומצד שני אקלים מדברי וצחיח. בטרק בן שמונה ימים באנאפונה בנפאל הלכנו כארבעה ימים בתוך ענן, וכשהגענו למחנה הבסיס השמים פתאום התבהרו ונגלה לעינינו מחזה מדהים – המוני כוכבים ופסגות מושלגות מכל עבר".

לאיזו תרבות הכי התחברת?
"הדגש עבורי אינו בחיבור, אלא דווקא בשוני. כשהתרבות אותה אני פוגש שונה מאוד ממה שאני מכיר – אני יותר נהנה. הקושי להתחבר לתרבות היפנית הכי אתגר אותי וגרם לי לעניין רב, האנשים המקסימים באי ונואטו באוקיינוס השקט זכורים לי מאוד לטובה".

איך אתה שובר את הקרח עם חברים לטיול ועם אנשים שאתה פוגש?
"אני משתמש הרבה בהומור, זה מאד חשוב כשזה בא באופן טבעי. משתדל למצוא נושאים משותפים, ואם מדובר במקומיים – אתעניין בחיים שלהם. אנשים אוהבים מאוד לספר על עצמם. עם השנים השתפרתי ביכולות התקשורת שלי עם אנשים, וביכולת לא להיכנס למצבים עם פוטנציאל שלילי".

התגובות לתחביב חובק העולם של תומר שונות. "אנשים שאוהבים לטייל מזדהים, מתעניינים, רוצים לדעת פרטים על הטיולים שלי. אנשים שלא – לא מבינים מה העניין הגדול עם הטיולים. עם השנים נוצרה סביבי ציפייה: 'מהם היעדים הבאים שלך?', והתשובה היא שאיני יודע מה הטיול הבא, אני חי מטיול לטיול, ושמח שאני יכול לעשות את הטיול הבא. אני לא מטייל כי הכנסתי את עצמי למשבצת הזו, אלא כי אני רוצה לטייל".


מצנח רחיפה באתר הסקי הצרפתי טין. עם השנים, פעילויות אקסטרים הפכו חלק בלתי נפרד מהנאות הטיול

עם השנים, הצילום הפך לחלק משמעותי מהטיול. "נשאלת השאלה האם אני מטייל בשביל לצלם או מצלם בשביל לטייל… אני מנסה לא לראות את העולם רק דרך פריימים, ולרוב זה מצליח. לפעמים אני מטייל ואומר לעצמי – עכשיו לא אצלם כלום. עם זאת, יש אירועים שאני מאוד שמח שצילמתי, וכמו תמיד, גם כאן חוק מרפי פועל, והאירועים המוצלחים באמת קורים כשאין מצלמה באזור".

למרות שהוא מטייל ללא הרף ברחבי העולם (ראו רשימה בתיבה למעלה, משמאל), הוא מעדיף לשמור על העיסוק הזה כתחביב. מדריך טיולים שפגש בין טיסות בעמאן הבהיר לו סופית שכדי שהטיולים לא יימאסו עליו, אסור לו להפוך אותם למקצוע. וכן, הוא כבר מתכנן את הטיול הבא: שבועיים באיים הקנריים, כולל שיט בין האיים, בתקווה למצוא מקומות פחות מתוירים, וכמובן ליהנות מנוף געשי. ולאן הוא חולם לטייל בעתיד? "שמרתי את היעדים הטובים לסוף", הוא אומר, "ניו זילנד, צ'ילה, סין. טיול חלומי – איי מרקיז ואי הפסחא שבאוקיינוס השקט, שניהם קשורים למחקרים של האנתרופולוג הנורווגי תור היירדאל".

תומר נפטר ביום 21.11.14 ממחלה קשה בתל אביב. בן 42 היה במותו

להזמנת ספר הצילומים של תומר "מבעד לעיניו – מפליגים אל האינסוף" >>

 


האם היית ביעד הזה?

  • 0

    כן הייתי

  • 0

    לא, אבל מתכנן

  • 0

    לא מעוניין

האם המאמר הזה עזר לך?

עזר מאדדי עזרלא כל כך עזרכלל לא עזר





מרכז ההזמנות של מסע אחר

טיסות במחירים שפויים - גאוני כמה שזה פשוט

השוואת מחירי השכרת רכב בחו"ל
המחיר המשתלם ביותר - בלי הפתעות ובלי אותיות קטנות

מרכז ההזמנות של מסע אחר

טיסות במחירים שפויים - גאוני כמה שזה פשוט

השוואת מחירי השכרת רכב בחו"ל
המחיר המשתלם ביותר - בלי הפתעות ובלי אותיות קטנות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

*

code