תפריט עמוד

היסטוריה – הדואר בצרפת (לא) בא

היסטוריה – הדואר בצרפת (לא) בא

סיפור מוזר על כדורי דואר עשויים אבץ שהיו אמורים להחליף את היונים ואת הכדורים הפורחים

 מה משותף לפרשים רכובים על סוסים, ליונים, לבקבוקים, לכדורים פורחים ולכדורי אבץ גדולים? חובבי ההיסטוריה אולי ינחשו, ובהצלחה, שמדובר באמצעי הובלה היסטוריים של מכתבים ושל דברי דואר. אבל מה עושים כאן כדורי אבץ? הסיפורים על אודות נשאים חיים, כגון רצים, פרשים ויונים, הם ידועים ומוכרים. כבר לפני מאות אם לא אלפי שנים שעטו במרחבים המאובקים של האימפריות העתיקות שליחים רכובים על גבי סוסים ונשאו באמתחתם אגרות שהיו מיועדות לכתובות רחוקות.

והיו גם כדורים פורחים. בשנת 1870 הכריזה פרוסיה מלחמה על צרפת, ובמהלכה היא הטילה על פריז מצור ממושך. למרות הסגר ההדוק הצליחו תושבי העיר לשמור על קשר עם החוץ, בעיקר באמצעות הבלונאים הפריזאים שחמקו מהעיר בכדוריהם הפורחים בחסות החשכה והעבירו מסרים ודברי דואר לרחבי המדינה. כך נשלחו מפריז במשך כארבעה חודשים, מספטמבר 1870, כ־2.5 מיליון (!) מכתבים. הבעיה העיקרית היתה הבאת דואר אל העיר. כדור פורח הוא כלי תעופה קשה לניווט ונתון במידה רבה לגחמות הרוח. קל היה לצאת החוצה מהעיר, למקום לא מוגדר. קשה יותר היה לרחף פנימה אל העיר, לנקודה מוגדרת, בייחוד כשהתותחנים הפרוסים השגיחו בשבע עיניים על המרחב האווירי שמסביב.

מפת תווי הנהר סן

בשלב כלשהו ניסו שלטונות הדואר בפריז להפעיל יוני דואר. הציפורים הוצאו מהעיר בכדורים פורחים והיו אמורות לעוף בחזרה אל העיר כשלרגליהן קשורות אגרות. אבל יונים עפות רק בשעות האור, ומכיוון שהפרוסים הפעילו באותן השעות את תותחיהם ושחררו לאוויר בזים טורפים, נמנעה כניסתן אל העיר כמעט לחלוטין.

ניצול מושלם של תנאי הסביבה
בתקופת המצור חיו בפריז כשני מיליון תושבים. אין צורך לומר כי היעדר הקשר השוטף עם הקרובים ועם בני המשפחה שמחוץ לעיר הכביד על כושר עמידתם במצור. אבל הצורך, כידוע, הוא אבי ההמצאה, ומשום כך הופיעו יום אחד בפני רשויות הדואר בעיר שלושה תושבי פריז והעלו הצעה יוצאת דופן לפתרון הבעיה. בהצעה היו אלמנטים מדעיים וטכנולוגיים מוכרים, וגם ניצול מושלם של תנאי הסביבה: מהלכם הטבעי והידוע של מי הנהר סן (Seine), השני באורכו בנהרות צרפת. הנהר יוצא מאזור דיז'ון (nojiD) בגובה של כ־230 מטרים מעל פני הים לכיוון צפון־מערב וחולף על פני כמה ערים, בהן פריז ורואן, לפני שהוא נשפך אל התעלה האנגלית, בין לה הבר (Le Haver) ואונפלור (Honfleur).

הרעיון של אותם פריזאים היה ליצוק כדורי אבץ חלולים בקוטר של כעשרים סנטימטרים, כך שכל אחד מהם יוכל להכיל עד 500 מכתבים. על פי התכנון, יושלכו הכדורים הללו אל מי הסן בנקודה מרוחקת מהעיר מתוך תקווה שזרם המים ישיט את הכדורים במורד הנהר, בואכה פריז, שם יילכדו ברשת מיוחדת. כמות האוויר שהיתה בכל כדור העניקה לו כושר ציפה והפכה אותו לכבד מהמים אך במעט, כדי להבטיח שלא ישקע על קרקעית הנהר במהלך התנועה. מלבד זאת חוברו לכל כדור להבי מדחף זעירים שנועדו לסייע לו לנוע עם הזרם.
לאחר שקיבלו אישור מהרשויות המשיכו היזמים לגלגל את הרעיון. במהלך כמה ניסויים הם השליכו כדורים לנהר מחוץ לעיר, ואלה נלכדו בהצלחה ברשת שהונחה על ידי עובדי הדואר באזור פור א־ל'אנגליי ((Port a-l'Anglais) שבכניסה לעיר. הדואר הצרפתי הציע לחבורה פרנק אחד בעבור כל מכתב שיועבר לעיר. ההסכם השתנה מעט בגלל פוליטיקה פנימית בדואר הצרפתי, אבל הפרויקט יצא לדרך. שניים מחברי הקבוצה יצאו מפריז בכדור פורח ופרסמו בעיתונות הצרפתית מודעה שהכריזה כי נמצאה דרך סודית למשלוח דברי דואר לפריז הנצורה.

כדור האבץ האחרון נתגלה בשנת 1982, 111 שנים אחרי שנשלח. נקווה שלא היה שם משהו דחוף


הכדורים בוששו לבוא

תיבת הדואר של היזמים הוצפה במאות מכתבים. וכך ב־4 בינואר 1871 הונחו במי הנהר סן מדרום לפריז 55 כדורי אבץ עגלגלים ובתוכם מכתבים. הכדורים הונחו בשתי נקודות שונות, האחת במרחק של 70 קילומטרים מהעיר והשנייה במרחק 155 קילומטרים ממנה, והם היו אמורים להיסחף אליה בתוך כמה ימים. מדי יום ביומו בדקו אנשי הדואר בפריז את הרשת שהונחה במים באזור פור א־ל'אנגליי, אך לשווא. הכדורים בוששו לבוא. רק לאחר כשבועיים התברר למחפשים כי גושי קרח שצפו בנהר נתקלו ברשת וקרעו בה קרעים גדולים. כדורי המכתבים – אם בכלל הגיעו – נסחפו ככל הנראה הלאה במורד הזרם.

בינתיים חלו שינויים דרמטיים בזירה המדינית, ובמהלך חודש ינואר 1871 הודיעה צרפת על כניעתה. כשהופסק הפרויקט נותרו בידי היזמים הצעירים עוד 14,600 מכתבים שלא נשלחו. ב־6 במרס באותה השנה נמצא במורד הנהר, כ־170 קילומטרים אחרי פריז, כדור דואר עמוס במכתבים. באותו החודש אותר עוד כדור שהספיק לעשות כברת דרך ארוכה, עבר את פריז ונמצא אי שם, מרחק קצר מהמקום שבו הסן נשפך אל התעלה. המומחים הצרפתים חישבו שמהירותו של הכדור הזה במי הנהר היתה כחמישה קילומטרים ביום, במקרה הטוב.

במהלך 11 השנים שבאו לאחר מכן נמצאו לאורך נהר הסן עוד 18 כדורי מכתבים, כמה מהם הגיעו לפריז, כמה מהם עברו את העיר, אחרים נתקעו בקרקעית עוד קודם לכן. בריאיון לכתב העת הבריטי "ניו סיינטיסט", שבו התפרסם לאחרונה מחקר מקיף בנושא זה, טוען מומחה בריטי לזרמי נהר והידראוליקה כי הנזק לרשת היה זה שגרם לכישלון הטכנולוגיה.

ומה באשר לשאר הכדורים? אלה המשיכו לצוץ במשך השנים. כדור הדואר האחרון התגלה בשנת 1982. על פי חוקרי הכדורים, נראה שכעשרים כדורי אבץ טרם נמצאו, ומאות מכתבים עדיין לא הגיעו ליעדם.

האם היית ביעד הזה?

  • 0

    כן הייתי

  • 0

    לא, אבל מתכנן

  • 0

    לא מעוניין

    האם המאמר הזה עזר לך?

    עזר מאדדי עזרלא כל כך עזרכלל לא עזר





    מרכז ההזמנות של מסע אחר

    השוואת מחירי השכרת רכב בחו"ל
    המחיר המשתלם ביותר - בלי הפתעות ובלי אותיות קטנות

    מרכז ההזמנות של מסע אחר

    טיסות במחירים שפויים - גאוני כמה שזה פשוט

    השוואת מחירי השכרת רכב בחו"ל
    המחיר המשתלם ביותר - בלי הפתעות ובלי אותיות קטנות

    כתיבת תגובה

    האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *