תפריט עמוד
במשך שנים רבות ניסה תיאודור הרצל, מייסד הציונות המדינית, למצוא דרך להתקבל אצל האפיפיור, עד שבשנת 1904 פגש במקרה בבית קפה בוונציה את הרוזן דה ליפאי, צייר החצר בוותיקן. הלה הבטיח להציג אותו בפני האפיפיור. הרצל מיהר לרומא, וב־25 בינואר התקבל אצל האפיפיור פיוס העשירי.
"לא נוכל למנוע מהיהודים ללכת ירושלימה", אמר לו פיוס, "אבל גם לעודד אותם ללכת שמה לא נוכל לעולם. אדמת ירושלים, גם אם לא היתה תמיד קדושה, נתקדשה על ידי חיי ישו. היהודים לא הכירו באדוננו, ולכן אין אנו יכולים להכיר בעם היהודי".
הרצל נפטר חודשים אחדים לאחר פגישה זו, אבל בכך לא הסתיימו יחסי הציונות והוותיקן. לקראת סוף מלחמת העולם הראשונה התקבל המנהיג הציוני נחום סוקולוב אצל האפיפיור בנדיקטוס ה־15, שהבהיר לו שבעיית המקומות הקדושים היא בעלת חשיבות עליונה, ומן ההכרח לשמור על הזכויות המקודשות של הנוצרים בהם. בו בזמן דיבר האפיפיור באהדה על מאמץ היהודים לכונן בית לאומי לעם היהודי בארץ ישראל.
יחסו של הכס הקדוש השתנה לרעה לאחר הצהרת בלפור בנובמבר 1917. ב־1918 הסתיימה מלחמת העולם הראשונה, ובינואר 1919 נפתחה ועידת השלום בארמון ורסאי שליד פריס. הנזירים הפרנציסקנים בירושלים הכינו תזכיר לוועידת השלום, שבו הביעו את חששם שהיהודים יביאו את הבולשביזם לארץ ישראל, וטענו שהוותיקן לא ישמח אם היהודים ישלטו במקומות הקדושים.
"אנו מאוד מודאגים", אמר החשמן גַסְפארי, מזכיר הוותיקן, "בנושא פלשתינה. הציונות מאיימת לפלוש לכל מקום, לקחת הכל, ממש לקנות את פלשתינה. הכס הקדוש לא מתנגד לכך שיהודים יתקבלו בפלשתינה בשוויון, אך הוא מוחה נגד המעמד המועדף שאותו רוצים היהודים לרכוש. מי אינו מכיר את אופיים הפולשני של היהודים?".
ב־1933 עלה היטלר לשלטון, ומזכיר מדינת הוותיקן דאז, פ

פיוס ה- 12. נמנע מלנקוט עמדה פומבית לגבי השמדת היהודים

אצֶ'לי, עודד כריתת הסכם עם גרמניה, שאכן נחתם באותה שנה. ב־1939 התמנה פאצ'לי לאפיפיור פיוס ה־12. אישיותו שנויה במחלוקת בהקשר היהודי. מצד אחד, הוא נמנע מלנקוט עמדה פומבית לגבי השמדת היהודים. מצד שני, אלפי יהודים הוסתרו במנזרים ובמוסדות כנסייתיים בארצות שונות וכך ניצלו מידי הנאצים, אם כי אין הוכחות שההצלה נעשתה על פי הנחיות מהאפיפיור.
בתום מלחמת העולם השנייה נמנע הכס הקדוש מלפעול נגד הקמתה של מדינת ישראל, כיוון שהיה סבור שעם קבלת תוכנית החלוקה של האו"ם תקבל ירושלים מעמד בינלאומי. כשהתברר שתוכנית בִּנאום ירושלים לא תצא לפועל עקב התנגדותן של ישראל ושל ירדן, נקט הכס הקדוש עמדה מסויגת כלפי מדינת ישראל ופעל נגד צירופה לאו"ם.
בינואר 1964 ערך האפיפיור פאולוס השישי ביקור בישראל ושנה לאחר מכן אישרה הוועידה העולמית של ההגמונים "ותיקן שתיים" את הצהרת "בעת שלנו" (Nostra Aetate), שצמצמה לראשונה את ההאשמה המסורתית הגורפת נגד כל היהודים כמי שרצחו את ישו וקבעה: "ההנהגה היהודית ואלו שהלכו בעקבותיה אכן פעלו להבאת קצו של ישוע הנוצרי, אך אי אפשר לזקוף את מה שהתרחש במסע סבלותיו לחובת כל היהודים באשר הם, ללא הבחנה, אלו שחיו בשעתם ואלו החיים כיום". הצהרה זו הסירה את המכשול התיאולוגי להכרת הוותיקן בישראל.
בעקבות מלחמת ששת הימים הביע הכס הקדוש דאגה נוכח העובדה שמספר הקתולים בארץ הקודש הולך ופוחת וגם הביע עצב על מצבם של הפליטים הפלסטינים. למרות העדר יחסים דיפלומטיים בין שתי המדינות ביקרו אישים אחדים מישראל אצל האפיפיור, וב־15 בינואר 1973 היתה גולדה מאיר לראש הממשלה הישראלי הראשון שהתקבל אצל האפיפיור.
ב־13 באפריל 1986 ביקר האפיפיור יוחנן פאולוס השני בבית הכנסת הגדול ברומא, ביקור ראשון מסוגו בהיסטוריה. בנאומו אמר האפיפיור: "אתם אחינו האהובים, ובמידה מסוימת אפשר לומר שאתם אחינו הבכורים". כפי שקורה לא פעם בדברי הכנסייה, מדובר במשפט דו משמעי, כי הביטוי "אחינו הבכורים" מזכיר את סיפור עשיו ויעקב, שלדעתו של פאולוס מסמל את היחסים בין היהודים והנוצרים.
עד להכרה ההדדית בין ישראל ואש"ף  ב־1993 לא הסכים הכס הקדוש לנרמול היחסים עם ישראל. לאחר המפגש ההיסטורי בין יצחק רבין ז"ל ליאסר ערפאת בספטמבר 1993, נחתם באותה שנה בירושלים הסכם יסוד בין הכס הקדוש לבין ישראל. ביוני 1994 הסכים הכס הקדוש לחילופי שגרירים בין שתי המדינות. בכל שלב ושלב התקדם הכס הקדוש לקראת ישראל רק לאחר צעדים של אש"ף באותו כיוון.
במרץ 2000 ביקר האפיפיור יוחנן פאולוס השני בישראל וברשות הפלסטינית. ביקורו נתפש על ידי הדוברים הרשמיים של ישראל כהצלחה גדולה למדינה. עם זאת ליוו את הביקור כמה צלילים צורמים: במשך היומיים הראשונים של הביקור חזר האפיפיור שלוש פעמים על האִמרה ש"כפי שהנוצרים צריכים להשתחרר מרגשות אנטי יהודיים, כך אין לקבל רגשות אנטי נוצריים אצל היהודים". למותר לציין שנוצרים מעולם לא נרדפו בידי יהודים, כפי שאלו נרדפו בידי הנוצרים.
ביד ושם אמר האפיפיור: "רק אידיאולוגיה ללא אל יכלה לתכנן ולבצע השמדה של עם שלם". עוד לפני כן, במרץ 1998, במסמך של הכנסייה בשם "אנו זוכרים: התבוננות על השואה", נאמר: "השואה היתה מעשה של משטר ניאו־פגאני. לאנטישמיות שלו היו שורשים מחוץ לנצרות". נראה מדברים אלה שהאפיפיור הנוכחי רוצה להעביר את האחריות לשואה לאותם הגרמנים מחוסרי האל, מבלי להתחשב בקרקע הפורייה לאנטישמיות, שהוכשרה על ידי הכנסייה מאות בשנים.
בעומדו מול הכותל המערבי התבודד האפיפיור בתפילה, ולבסוף תחב פתק אל אחד החריצים באבני הכותל. רבים ראו בתוכן הפתק בקשת סליחה ומחילה על מעשי הנוצרים נגד היהודים. אבל בנוסח הפתק לא הוזכרו מפורשות המלים "נוצרים" ו"יהודים", והוא ניתן לפירושים מנוגדים. למשל, כשהאפיפיור מזכיר את "עם הברית", אנו מבינים שהוא מתייחס ליהודים, אולם עבור הנוצרים הכנסייה היא "עם הברית".
במשך הביקור מצא האפיפיור לנכון לשגר מכתב מחאה לממשלת ישראל – מעשה נדיר בביקור רשמי – בגלל האישור שניתן אז לבניית מסגד בנצרת ברחבה מול כנסיית הבשורה. עניין זה שוב התעורר בינואר 2002, כאשר ממשלת ישראל החליטה להשעות את בניית המסגד. יש לקוות שהיחסים בין מדינת ישראל לבין הכס הקדוש יתקדמו ללא מהמורות העבר.

האם היית ביעד הזה?

  • 0

    כן הייתי

  • 0

    לא, אבל מתכנן

  • 0

    לא מעוניין

האם המאמר הזה עזר לך?

עזר מאדדי עזרלא כל כך עזרכלל לא עזר





מרכז ההזמנות של מסע אחר

טיסות במחירים שפויים - גאוני כמה שזה פשוט

השוואת מחירי השכרת רכב בחו"ל
המחיר המשתלם ביותר - בלי הפתעות ובלי אותיות קטנות

מרכז ההזמנות של מסע אחר

טיסות במחירים שפויים - גאוני כמה שזה פשוט

השוואת מחירי השכרת רכב בחו"ל
המחיר המשתלם ביותר - בלי הפתעות ובלי אותיות קטנות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

*

code