נוקשה וגאה, בדיוק כמו שהיה בערב בו נרצח בפברואר 1965, עומד מלקולם X בלובי הכניסה לאולם הנשפים אודובון (Audubon Ballroom) שבצפון הארלם. כמו אז, הוא לבוש בחליפה שחורה ונראה בעיצומה של הרצאה בפני קהל משולהב, אולם המעמד שונה, ולא רק בגלל שמלקולם הנוכחי עשוי מברונזה. המומחים הגדולים של העיר
גבוהים ומעודף הגירויים שניו יורק מרעיפה לכל עבר. היא, לעומת זאת, הכירה עיר נהדרת – חנויות משפחתיות זעירות, מסעדות נפלאות שמסתתרות ברחובות קטנים ופינות חמד שלא מסומנות בשום ספר תיירות. החזון שלה היה לנסות ולהראות לתיירים את העיר כפי שהיא הכירה אותה. הבית העתיק ביותר במנהטן הסיור עם אליוט מתחיל ב-10 בבוקר על הרציף של קו מספר 1 בתחנת הסאבווי ברחוב 110 על ברודווי. משם ממשיכים לרחוב 168, עמוק לתוך השכונה ששמה הפך לשם נרדף לפשע, סמים ומתח גזעי. אליוט גדל בהארלם וחי בשכונה עד 1965. "אפשר להגיד שבאותה שנה ברחנו מהשכונה כי היא נהייתה רעה מאוד ורצינו לחיות במקום שקט", הוא מספר. בתשע השנים שבהם הוא פעיל בארגון, אליוט מנסה לחזור לשורשיו ולהראות לתיירים את הארלם המתחדשת.
היציאה מתוך האדמה מגלה מציאות שונה מאוד מהתדמית. כמו בברודווי שמתנהלת 50 או 100 בלוקים מדרום, גם הברודווי של הארלם שוקקת חיים. גם הניסיון לאתר ולמפות סימני סכנה בדמות נרקומנים מוטרפים או חברי כנופיות רצחניים לא צלח. מסביבנו יש רק בתים יפים, אנשים שמטיילים בנחת או ממהרים לעיסוקיהם והמיית מכוניות בלי פוסקת, כמו בכל מקום אחר בעיר.
כשפונים מברודווי מזרחה ברחוב 161 מתגלה מראה מעניין. הרחוב, שנקרא גם Sylvan Terrace בנוסף לשמו המספרי, נראה כאילו נתלש מעיר אחרת. בדיקה מעמיקה יותר מגלה שבתי העץ הצבועים בקפידה, שמקנים לרחוב את אופיו ויופיו, מייצגים סגנון בנייה שהיה נפוץ מאוד במנהטן לקראת סוף המאה ה-19.
את ה"וואו" האמיתי צריך לשמור לקצה הרחוב שבו ממוקם Jumel Mansion – הבית העתיק ביותר במנהטן – בגן גדול ויפה (בתצלום הראשי). תמורת ארבעה דולרים אפשר לבקר בבית האחוזה (שעות פתיחה: ימים רביעי-ראשון, בין השעות 16:00-10:00. בשני ובשלישי סגור) וללמוד כיצד שימש כמטה של הגנרל ג'ורג' וושינגטון בחודשים ספטמבר-אוקטובר 1776, בזמן מלחמת האזרחים האמריקאית. מה שמומלץ אף יותר זה פשוט להיכנס לגן המקיף אותו ולהשקיף על הנוף שנפרש מתחתיו – עמק הארלם, הברונקס ואיצטדיון היינקיז.
בשלב הזה, לרוע המזל, התבררו כמה מהמוגבלויות של המדריך. אליוט הוא אמנם אדם חביב להפליא וטוב מזג, אבל לא ממש ניחן ביכולת לרתק קהל, ואיכזב פעם אחר פעם כשנשאל שאלות שהתשובה להן חרגה מתחום הארכיטקטורה ושימור הבניינים, בו הוא מצטיין.
באזור אפשר להתרשם גם מתנופת הבנייה שעוברת על הארלם. בתים שנשרפו לפני שנים ושימשו נרקומנים ופושעים, משופצים בימים אלו במהירות והופכים לבתי יוקרה. בתי קפה יאפיים ומעדניות יוקרתיות צצים באזור, וסטודנטים רבים מאוניברסיטת קולומביה ומברנארד קולג' הסמוך קובעים באזור את ביתם.
אליוט נראה מרוצה. הוא הסתכל מסביבו והרהר בקול בימים שבהם סוחרי קראק וזונות הבריחו מהשכונה כמעט כל אלמנט יצרני ושומר חוק, ומיררו את חייהם של האומללים שנשארו. "תסתכל", הוא אמר, "תראה כמה יפה פה. איך השכונה פורחת". אבל אז הוא נזכר בקולומביה והחל לרטון. "עוד כמה שנים כל האזור הזה ישתנה שוב", הוא אמר בקול עגום. "האוניברסיטה מתרחבת צפונה וזה ישנה לגמרי את השכונה". שאלתי אותו אם זה בהכרח כל כך גרוע. הוא חשב, ואז חשב עוד קצת, ובסוף ענה בהחלטיות: "אולי. אני לא יודע". |
האם היית ביעד הזה?
-
0
כן הייתי
-
0
לא, אבל מתכנן
-
0
לא מעוניין