תפריט עמוד

בן משפחה – על סקנדינבים וחיות מחמד

בעלי חיים, בייחוד בסקנדינביה, הם חלק בלתי נפרד מן המשפחה. איש לא יזנח אותם כשיוצאים לחופשה וחלילה מלהשאיר אותם בערב מחוץ לבית

"הערב אנחנו אוכלים את ברונו", זה היה חלק אותנטי משיחה שהתנהלה ליד שולחן האוכל בדנמרק. המלים הסרקאסטיות כביכול נאמרו על ידי המארח, חקלאי במשרה חלקית. זו היתה דרכו להציג את תפריט הארוחה בפני אורחיו. ברונו היה טלה במשק שלו.
ככל חקלאי אחר, ידע גם המארח שהטלה יסיים את דרכו, במוקדם או במאוחר, על שולחן האוכל. אך האם מהווה עובדה זו נימוק כנגד החיבה שהוא חש כלפי משק החי שלו? לעיתים מיטשטש הגבול בין חיית מחמד לחיות המשק, ונעשה קשה להגדרה. דבר זה נובע מהכבוד הרב שרוחשים הסקנדינבים לבעלי חיים.
רוב הסקנדינבים לא יעלו על דעתם את האפשרות שכלבם יישן בכל מקום שהוא, מלבד בבית. וזאת לא רק מסיבות הקשורות בתנאי מזג האוויר. הכלב, כמו חיות מחמד אחרות, הוא שותף מלא בחיי המשפחה.
מתן שם לחיית מחמד הוא עניין מובן מאליו בעולם המערבי, בעוד שציון ימי ההולדת של החתול בתשעת גלגוליו נראה מוזר משהו. אבל לא בסקנדינביה. כפי שמציינים את ימי ההולדת של בני המשפחה, טבעי לחלוטין שגם הולכי על ארבע, כבני־בית ממש, זוכים לאזכור ימי ההולדת שלהם בארוחת ערב חגיגית.
במשך תקופה מסוימת היה הגבול הנורבגי והשבדי סגור למעבר לכלבים דניים, בשל החשש להתפשטות כלבת. עקב כך, העדיפו רוב בעלי הכלבים הדנים לבלות את חופשותיהם במדינות המסבירות את פניהן לכלבים. שכן, אם הכלב אינו רשאי לטייל בנורבגיה ושבדיה, למה ששאר המשפחה תעשה זאת?
האם הסקנדינבים יוצאי דופן? לחלוטין לא. מדינותיהם עשירות, ויכולות להרשות לעצמן לממן בתי חולים לחיות הכוללים ציוד הדומה באיכותו לזה של בני אדם, ואמבולנסים מיוחדים לברבורים וברווזים. אם אדם ההולך לתומו בפארק בקופנהאגן מבחין בברווז שנשברה רגלו או בברבור השרוי במצוקה באגם שקפא, הוא יזעיק אמבולנס שיחוש לעזרת בעל הכנף. ואין זה אלא חלק ממה שהסקנדינבים מגדירים כאיכות חיים.
כאשר לפני כמה שנים קרא חוק חדש לבעלי הכלבים בקופנהאגן לאסוף את הצרכים שמטילות חיות המחמד שלהם, התחילו רובם לשאת בכיסיהם שקיות פלסטיק לצורך זה. ובמקרה הצורך, השיגו שקית כזו בנקודת חלוקה הנמצאת בפארק המקומי. בגנים הציבוריים בדנמרק, אגב, יש תחומים מגודרים המיועדים לכלבים. בית שימוש ציבורי לכלבים הוא מראה שכיח וטבעי ברחובות הערים הסקנדינביות.
בשנות השמונים המוקדמות פחתה הילודה בשיעור חד, כמעט עד ממוצע של ילד אחד למשפחה. והיו מי שהתבדחו כי המשפחה האידיאלית של העתיד תהיה "איש, אשה וכלב". למרבה המזל, חזרו ילדי המין האנושי מן הכפור בשנות התשעים; אבל סאטיריקונים עדיין מתארים את פסגת המאוויים של היאפים הדנים כשלושת ה־וי: וילה, וולוו, וובהונד – שפירושם: וילה, וולוו וכלב.
לתגובות, תוספות ותיקונים
להוספת תגובה

תגובות

האימייל לא יוצג באתר.