תפריט עמוד

בולגריה – טיול שורשים

בולגריה – טיול שורשים

אורנה עקאד, בת למשפחה בולגרית מסועפת, נסעה לטיול שורשים במולדת הישנה וגילתה ארץ יפהפייה, זולה וטעימה מאוד. חוויות, המלצות וטיפים

כל הדודים שלי נסעו לביקור שורשים בבולגריה בזה לאחר זה: הדודה קלרי, הדוד מרקו, טנטי בולי, וכולם חזרו עם מפות שולחן אדומות עם פסים, עבודת יד כפרית. כולם הביאו מתנה בקבוק קטן מעץ אגוז, שבתוכו בקבוקון זכוכית עם בושם ורדים בעל ניחוח חזק, שבקושי ניתן לסבול. את הריח קיבלנו באהבה, כי זה מבולגריה. חיינו אותה, הרגשנו אותה וטעמנו אותה מדי יום. התגעגעתי לארץ שלא הכרתי.

כשחזרו, שמעתי מהם בשקיקה את הסיפורים על מפגשים מחודשים עם חברי ילדות, עם קרובי משפחה שלא עלו ארצה. סיפורים על סופיה, העיר המופלאה עם המדרכות המרוצפות בצבע צהוב. סיפורים על אנשים מופלאים, וכמובן – איך אפשר לשכוח את המלך בוריס, שהוא אמנם שנוי במחלוקת, אבל בזכותו ניצלה הקהילה היהודית במלחמה? החיים מורכבים: אמנם ממשלת בולגריה בתקופה ההיא היתה פשיסטית, אבל בכל זאת הצילו יהודים.

נוסטלגיה למקום לא מוכר 

פעמיים בשנה, בראש השנה האזרחית ובחג האביב, קיבלנו ברכות מנייר עיתון דק, מאוירות בצבעים דהויים. בראש השנה האזרחית, היו אלה ברכות עם ציור של סנטה קלאוס חיוור בשלג עם חול מוכסף במצנפתו. בחג האביב, היו אלו סרטים באדום ולבן שמסמלים את החג. ניחוח הדלות נשב מן הברכות, מן הסיפורים, מן המתנות, אבל איכשהו, העוני בבולגריה היה יותר נוח. ומה היא בולגריה לישראלי? בורקס, מכבי יפו, מקהלת צדיקוב, זיקו גרציאני ז"ל ועוד כמה אסוציאציות שקשורות למוזיקה ולאוכל.


אגם בהרי רילה. ברכס, שבדרום-מערב בולגריה, פזורים בו יותר מ-100 אגמים


ואז הגיע תורי לטיול שורשים בבולגריה. טסתי עם אמא שלי. כבר במטוס התגלגלה הבולגרית בין העגלות של הדיילות, ושדה התעופה של סופיה קיבל אותנו באותיות קיריליות. פתאום, כולם מדברים בולגרית. אנשים צעירים ומבוגרים דוברים שפה שהזדקנה בארץ.

הגעתי לבולגריה בעצם כדי לראות בתים ישנים, שהיו הבתים של משפחתי. באתי להריח את המקומות שעליהם גדלו הורי ושעליהם שמענו כל כך הרבה, ויצאתי מוקסמת מארץ יפהפייה שאינה מורגלת בתיירים. יפהפייה, אך לא מצועצעת. מסבירה פנים לתייר. זולה מאוד וטעימה מאוד.

כנסיה, מסגד ובית כנסת
הגעתי לעיר שהכרתי, אפילו שלא הייתי בה אף פעם. הנחנו את החפצים במלון פרינסס, ומיהרנו למרכז העיר, לדרוך על המרצפות הצהובות.

לא קשה להתאהב בסופיה. עיר שמוקפת בהרים מושלגים (הרי ויטושה), גנים ירוקים, בתים עתיקים, ארמונות מלוכה שעברו מטמורפוזה בתקופת השלטון הקומוניסטי וכעת, בידיו של סמיון, בנו של המלך בוריס, המכהן כנשיא בולגריה, לבנין הגלריה הלאומית לאמנות.

פארק בסופיה. לא קשה להתאהב בעיר היפה הזאת

במרכז העיר שוכנים יחדיו, באחווה וברעות קתדרלה, בית כנסת ומסגד. קתדראלת סבטה נדליה המרהיבה, בית הכנסת ומסגד באניה באשי. כמה אירוני, מקסים ומשעשע, שאת כל היכלי הקדושה היפהפיים הללו מחבר מרכז הקניות סנטרל האלי, ששופץ לאחרונה ומכיל בעיקר מעדניות. אגב, אם ברצונכם לקנות גבינה בולגרית מבולגריה – זה המקום.

ואם אנחנו כבר בענייני אוכל, אז זה הזמן להגיע אל השוק. בעיני שוק הוא ה-מקום שבו אפשר להריח מקום, את האנשים, את סופיה. השוק של סופיה מתחיל מאזור בית הכנסת ונגמר בתחנת הרכבת בצפון העיר. קילומטרים של כל מה שחשקה נפשנו: פירות, ירקות, מטעמים, ביגוד, כלי בית ואוכל בולגרי אמיתי, כמו מהבית… אחד המעדנים הבולגרים שאסור להחמיץ הוא "מקיצה", משהו שבין סופגניה לבין לוקום אל קאדי הערבי. הרבה שמן, הרבה סוכר ואין לכם מושג כמה שזה טעים.

רוק בולגרי וצ'כוב עם טרנסג'נדר
סופיה היא לא רק עיר עם היסטוריה, אלא גם עיר מודרנית שמנסה להקנות לצעיריה בילויים מספקים. נכון שמוסיקת הקריוקי שבמועדון הספרייה (Biblioteka) מדיפה ניחוחות של שנות השמונים ו"לה קוקרצ'ה", (La cocarcha) הוא פאב אפוף ריחות של שיכר ועשן סיגריות, אך שם ניתן לראות ולשמוע הופעות רוק חדשות ולא רעות בכלל.

קתדרלת אלכסנדר נבסקי בסופיה

כמו הרבה ישראלים, גם הבולגרים אוהבים שירה בציבור וריקודי עם, ואם משלבים את זה באוכל בולגרי טוב, אז בכלל. ליד מלון שרתון יש מקום כזה, וצעירים ומבוגרים באים לשם לאכול, לשתות, לרקוד "חורה" (כמו ההורה שלנו, רק עם חי'ת), לשיר שירי עם ולשמוח עד השעות הקטנות של הלילה.

מי שאינו דובר בולגרית ייאלץ לוותר על התיאטרון המקומי, וחבל. "התיאטרון של הצבא", למשל (נא לא להיבהל מהשם, עוד שריד מהתקופה הקומוניסטית), הוא תיאטרון צעיר, נפלא, מודרני וחווייתי. ראיתי שם הצגה בשם "האחות הרביעית", מעין מחווה ל"שלוש אחיות" של צ'כוב.

כשלמדתי תיאטרון, אמרה אחת המורות שלי, "מעניין מה היה קורה, אם האחיות היו מגיעות למוסקבה"? בבולגריה קיבלתי תשובה. העיבוד הבולגרי ממציא אחות רביעית, שהיא למעשה טרנסג'נדר. כל אחות מגשימה את משאלתה, ובכל זאת כולן אומללות. בולגרים מקניטים את אמא רוסיה ואת המעצמה האמריקאית, חוץ מהטרנס ג'נדר, היחידה שמוצאת את מקומה בין שתי המעצמות…

מנזר ועיר שהיא בעצם כפר
אחת האטרקציות הבולגריות היפות ביותר, מנזר רילה הגדול והמפורסם, חבויה בעמק צר ומיוער בהרי רילה, כ-120 ק"מ מדרום לסופיה. זהו המקום הקדוש ביותר במדינה. המנזר נבנה במאה העשירית, ועבר שיפוץ במאה ה-1469. נהרס שוב על ידי הטורקים, אך נבנה מחדש תוך זמן קצר. בשנת 1983 הוכרז מנזר רילה כאתר מורשת עולמית על ידי ארגון אונסק"ו, והוא באמת יפה להפליא.

מנזר רילה, המקום הקדוש במדינה | צילום: MPF, cc-by-3.0

במנזר הזה גם קבור ליבו של המלך בוריס. הקומוניסטים דאגו לא להשאיר זכר למשטר המלוכני ששלט לפניהם, לכן הם השמידו את גופתו של המלך בוריס והעלימו אותו מהציבור. רק רופאו האישי, שמר את ליבו בפורמלין. אחרי נפילת המשטר הקומוניסטי הוציא הרופא את הלב ממי הפורמלין וליבו של בוריס נקבר במנזר.

מקום אחר ששווה ביקור, והוא נמצא במרחק של ארבע שעות נסיעה בלבד מסופיה, הוא מלניק (Melnik), העיר הקטנה ביותר בבולגריה, שנקראת גם עיר היין. העיר, שהיא בעצם כפר, ממוקמת בין שני הרים. בהליכה של כשעה עולים למוזיאון תלבושות, שמתחתו נמצאות מנהרות שבהן נהגו לשמר את היין בטמפרטורה יציבה. בתקופת מלחמת העולם השנייה, שימשו מנהרות אלו מקום מחבוא לפרטיזנים. ביקבים באיזור אפשר לטעום ולקנות יינות מקומיים. בהחלט כדאי.

המלצות נוספות
כמה טיפים למי שזמנו דחוק, ומחפש אטרקציות לא רחוקות מדי מסופיה: במרחק של כשעה וחצי ממרכז העיר נמצאים הרי ויטושה (Vitosha), שמושלגים כמעט כל השנה. אפשר לעלות אליהם ברכבל, והנוף מלמעלה מדהים.


אתר הסקי פומפורובו בחורף. גם מי שלא גולש ייהנה מהנסיעה ברכבל

פומפורובו (Pamporovo) – במזרח הרי רודופי (Rodofi), נמצא פומפורובו, אחד מאתרי הסקי המובילים בבולגריה. גם אנשים כמוני, שלא ינקו את הסקי עם חלב אמם, יכולים ליהנות מהרכבל שעולה במעלה הרי רודופי. מומלץ להשתתף בטקס ה"שוורמה", שהוא טקס אכילת הכבש המסורתי. הכבש מובל לאסכלה על ידי הטבח וצוותו, כשמלווה אותם נגן חמת חלילים.

תרבות – במוזיאונים של סופיה של יש אוצרות תרבות רבים. אפשר להתרשם מאמנות פלסטית מקומית בגלריה הלאומית לאמנות. המתעניינים בפולקלור יהנו מהמוזיאון לאתנוגרפיה, בו מוצגות עבודות יד, כמו רקמות ותחרה מתקופות שונות.

טיפ קטן: הבולגרים מנדים את ראשם מימין לשמאל כשהם אומרים כן. ומורידים את ראשם מטה ומעלה, כשהם אומרים לא. מבלבל מאוד.

האם היית ביעד הזה?

  • 1

    כן הייתי

  • 1

    לא, אבל מתכנן

  • 0

    לא מעוניין

    האם המאמר הזה עזר לך?

    עזר מאדדי עזרלא כל כך עזרכלל לא עזר





    מרכז ההזמנות של מסע אחר

    השוואת מחירי השכרת רכב בחו"ל
    המחיר המשתלם ביותר - בלי הפתעות ובלי אותיות קטנות

    מרכז ההזמנות של מסע אחר

    טיסות במחירים שפויים - גאוני כמה שזה פשוט

    השוואת מחירי השכרת רכב בחו"ל
    המחיר המשתלם ביותר - בלי הפתעות ובלי אותיות קטנות

    כתיבת תגובה

    האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *