תפריט עמוד

אתרי מורשת מפתיעים

ברחבי העולם יש כאלף אתרי מורשת של אונסק"ו, חלקם מוכרים מאוד, אבל רבים לא ידועים ואפילו מפתיעים. איך קרה שבית פרטי זכה להיכלל ברשימה היוקרתית, מה מיוחד במגדלי הפעמונים של בלגיה ואיזה מטבח נחשב לאתר מורשת עולמית? כל התשובות לפניכם

רשימת אתרי המורשת העולמית של אונסק"ו היא מאוד מגוונת, וכוללת אתרי טבע, אתרי תרבות, וגם אתרים מעורבים של טבע ותרבות. יש ערים שלמות שהוכרזו כאתר מורשת עולמית של אונסק"ו, ומצד שני אתר מורשת עולמית יכול להיות גם בית בודד. ולא תמיד מדובר באתר ספציפי – ברשימת אתרי המורשת העולמית של אונסק"ו נכללים גם נושאים הרבה יותר מופשטים הקשורים לתרבות מקומית או למסורת שחשוב לשמר.

ברשימה הארוכה של אתרי מורשת עולמית, שהולכת וגדלה מדי שנה, יש הרבה אתרים מוכרים מאוד, כמו החומה הגדולה של סין, הוותיקן, קתדרלת נוטרדם בפריז ואחרים. אבל רשימת האתרים הפחות מוכרים גדולה בהרבה. מתוכה בחרנו עשרה אתרים כאלה, שכדאי להכיר.

הפארק הלאומי מערות קרלסבד, ניו מקסיקו, ארצות הברית
הפארק הלאומי מערות קרלסבד (Carlsbad Caverns National Park) מכיל מעל מאה מערות אבן גיר קרסטיות, שייחודן לא רק בגודלן (בפארק נמצאות כמה מן המערות הגדולות ביותר בצפון אמריקה) אלא גם בשפע התצורות המינרליות המרהיבות ביופיין שבתוך מערות הנטיפים. הגדולה והידועה ביותר היא מערת קרלסבד. זוהי מערה עצומה בגודלה, שבה נמצא "האולם הגדול" (The Big Room), אולם סלע גיר טבעי באורך 1,200 מטר, רוחב 191 מטר וגובה 78 מטר (נתונים שהופכים אותו לשביעי בגודלו בעולם), שנמצא בעומק 230 מטר מתחת לאדמה. במערה יש מוקדי עניין נוספים כמו "הבור חסר התחתית" (תהום בעומק של למעלה מ-40 מטר), אולם המלכה היפהפה ועוד.


"מקדש השמש", אחד החדרים במערת קרלסבד | צילום: NPS, Peter Jones

בתוך המערות מתקיימים כל הזמן תהליכים גיאולוגיים מערה בולטת נוספת בפארק הלאומי היא מערת לצ'וגייה (Lechuguilla), שהיא החמישית באורכה בעולם, ומשמשת כמעין מעבדה תת קרקעית שבה ניתן ללמוד על תהליכים גיאולוגיים, שיוצרים תצורות סלע ייחודיות חדשות. בתחום זו בולטת במיוחד מערת לצ'וגייה (Lechuguilla), שהיא החמישית באורכה בעולם, ומשמשת כמעין מעבדה תת קרקעית שבה ניתן ללמוד על תהליכים גיאולוגיים. המערה סגורה בפני מבקרים ופתוחה רק לצוותי מחקר.


סבך של נטיפים במערת קרלסבד | צילום: NPS, Peter Jones

אנדרטת השלום בהירושימה, יפן

אנדרטת השלום של הירושימה (Hiroshima Peace Memorial), שמכונה גם הכיפה האטומית (Genbaku Dome), היא המבנה היחיד באזור ששרד את הפצצה האטומית הראשונה שהתפוצצה בהירושימה ב-6 באוגוסט 1945. יש להניח שהמתכנן הצ'כי של המבנה, האדריכל יאן לטסל, לא העלה על דעתו שזה יהיה גורלו של הבניין, שנפתח ב-1915 והחל את דרכו כמרכז תערוכות וכנסים עירוני. המבנה היה עשוי לבנים מעליו הונחה כיפה אליפטית עשויה מסגרת פלדה ומצופה נחושת. בשנת 1933 שונה שמו של המבנה ל"אולם קידום התעשייה של מחוז הירושימה".


אנדרטת השלום בהירושימה. המבנה היחיד באזור ששרד את הפצצה האטומית שהוטלה על העיר ב-6 באוגוסט 1945 | צילום: SElefant, GFDL 

ב-6 באוגוסט 1945 הטילה ארצות הברית פצצה אטומית על הירושימה, שהתפוצצה במרחק 150 מטר מהבניין. הבניין הוא המבנה הקרוב ביותר למוקד הפיצוץ ששרד לפחות בחלקו. שלד האגף המרכזי של המבנה נותר עומד, וממשלת יפן החליטה לא לשפצו, אלא להשאירו בדיוק כפי שהיה מיד אחרי הפיצוץ ולהפכו לאנדרטה. האנדרטה מנציחה באופן מלא עצמה את הפעולה הכי הרסנית שהמין האנושי יצר אי פעם במו ידיו, אבל מבטאת גם את התקווה לשלום העולם ולהתפרקות מנשק גרעיני. מסביב למבנה הוקם פארק השלום של הירושימה, פארק זיכרון שמטרתו להנציח את זכר הקרבנות ולהזכיר את זוועות הנשק הגרעיני.

אתרי המאובנים ההומינידים, דרום אפריקה
שמו של האתר – Fossil Hominid Sites of South Africa, עשוי להרתיע מעט, אבל המקום המרתק הזה הוא ככל הנראה ערש המין האנושי. זהו מקבץ של אתרים פרהיסטוריים שמאובני ההומינידים שנמצאו בהם – חלקם בני יותר משלושה מיליון שנים – שופכים אור על ראשיתה של האנושות. השטח כולל כמה מערות אבן גיר פרהיסטוריות, את עמק מאקאפאן, בו נמצאו מאובני עצמות בני 3.3 מיליון שנים, ואת אתר מאובני הגולגולות בטאונג, שבו נתגלתה גולגולת אשר זכתה מאוחר יותר לכינוי "הילד מטאונג", השייכת לאוסטרלופיתקוס אפריקנוס ואשר גילה מתוארך בין 3 ל-3.5 מיליון שנים. את הממצא החשוב הזה לא גילו מדענים, אלא דווקא כורים שחצבו כאן בשנת 1924 ונתקלו בה במקרה. הגולגולת המקורית שמורה באוניברסיטת ויטוואטרדראנד ביוהנסבורג, אבל אפשר לראות העתק מדויק שלה בתצוגה באתר (ראו תמונה מתחת).


העתק גולגולת בת יותר משלושה מיליון שנים, המכונה "הילד מטאונג"

באחת המערות באזור נמצאו כשליש מכל מאובני ההומינידים שנמצאו אי פעם. באזור נמצאו גם כלי האבן העתיקים ביותר שנמצאו עד כה (בני 2-1.5 מיליון שנים). באחת המערות נמצאו גם עדויות לשימוש מבוקר באש לפני יותר ממיליון שנה. כל אלה הופכים את המתחם כולו, שמרוחק כ-50 קילומטר מיוהנסבורג, לאתר מרתק, שעוזר לנו להבין טוב יותר מאיפה באנו.

בית ריטפלד שרדר, הולנד
בית ריטפלד שרדר (Rietveld Schröderhuis) שבעיר אוטרכט הוא הדוגמה הטובה ביותר לכך שגם בית בודד יכול לזכות בתואר אתר מורשת עולמית של אונסק"ו. הבית, נבנה ב-1924 על ידי האדריכל ההולנדי חריט ריטפלד עבור לקוחה בשם טרוס שרדר, שביקשה לגור עם שלושת ילדיה בבית שיהיה במידת האפשר ללא קירות פנימיים. האדריכל נענה לבקשתה, וקומתו השנייה של הבית היא למעשה חלל אחד פתוח ודינמי, עם מערכת של לוחות נעים ומסתובבים שמאפשרים לשנות את החלוקה הפנימית של הבית בכל רגע נתון. חזית המבנה שונה לחלוטין מבתי הלבנים שבאותו רחוב, והיא נראית כמעין קולאז' של מישורים דו ממדיים וקווים חד ממדיים המנותקים בכוונה זה מזה ונראים כגולשים זה על פני זה, כשלכל אחד מהם צורה וצבע משלו.


בית ריטפלד שרדר בעיר אוטרכט. מופת של אדריכלות דה סטייל ההולנדית | צילום: Hay Kranen, cc-by

הבית הוא אחת הדוגמאות המוכרות והמייצגות ביותר של אדריכלות דה סטייל, של תנועה באותו שם שפעלה בהולנד בשנות העשרים, דגלה באמנות מופשטת וטהורה תוך שימוש בקווים אנכים ואופקיים בלבד ושימוש בצבעי היסוד – אדום, כחול, צהוב, לבן ושחור. יש הטוענים שזהו המבנה היחידי שמשתייך לחלוטין לסגנון דה סטייל, ונתון זה, ביחד עם הגישה הרדיקלית לעיצוב ולשימוש בחלל שהשפיעה על התפתחות הארכיטקטורה בתקופה זו, הם שהעניקו לבית את תואר אתר מורשת עולמית של אונסק"ו.

בתי הכלונסאות הפרהיסטוריים בהרי האלפים
הפעם לא מדובר בבית אחד שזכה בתואר אתר מורשת עולמית של אונסק"ו, אלא ב-111 בתים, שפזורים בשש מדינות. בתי הכלונסאות הפרהיסטוריים הם בתים שנבנו בין השנים 5000 ל-500 לפנה"ס, על כלונסאות עץ לגדות אגמים, נהרות וביצות. ידוע על 937 בתים כאלה באירופה, כאשר מתוכם נבחרו 111 בתים שהשתמרו היטב כאתרי מורשת עולמית של אונסק"ו, כמחציתם בשווייץ והאחרים באיטליה, גרמניה, צרפת, אוסטריה וסלובניה.


שחזור של בית כלונסאות פרהיסטורי ליד אגם קונסטנץ | צילום: ANKAWÜ, cc-0.1

המחקר הארכיאולוגי שנעשה בחלק מהאתרים חושף ממצאים מרתקים על החיים בתקופת הברונזה והאבן בהרי האלפים. דרכו ניתן להבין לאיזו רמה של התפתחות טכנולוגית הגיעו יושבי המקום (דרך כלי העבודה שנמצאו במקום, דוגמת גרזנים, והמעבר משימוש באבן לנחושת וברונזה); על אמצעי התחבורה בהם השתמשו (ליד הבתים נחשפו סירות קאנו עשויות עץ וכן גלגלי עץ של מרכבות דו גלגליות מהעתיקות בעולם); ועל קיומה של חקלאות באזורים אלה (ומכאן גם על התפריט של יושבי הבתים, שכלל, ככל הנראה, חיטה ושעורה, דגים ובשר ציד וגם דבש וביצים). 


ממצאים מהתקופה הפרהיסטורית שהתגלו בהרי האלפים | צילום UNESCO

מתחם צ'יף רוי מאטה, ונואטו
מתחם צ'יף רוי מאטה (Chief Roi Mata’s Domain) קשור למוות, ולא רק של האדם שעל שמו הוא קרוי, אבל הוא גם שייך לחיים – לאורח החיים הייחודי בוונואטו, מדינת איים קטנה בדרום האוקיינוס השקט. רוי מאטה היה צ'יף מלנזי נודע באיים המרכזיים והדרומיים של ונואטו במאה ה-13. הוא הורעל לכאורה על ידי אחיו, ולאחר מותו, 46 אנשים מבני משפחתו ושבטו הקריבו עצמם על מנת להיקבר עמו בעודם חיים. באונסק"ו הכריזו על שלושה אתרים שקשורים לחייו ולמותו של הצ'יף כאתרי מורשת עולמית. האתרים פזורים על פני שלושה איים: אפאטה (Efate), בו התגורר רוי מאטה, ללפה (Lélépa) בו נמצאת מערת פלה בה הוא מת והאי רטוקה (Retoka), בו נקבר הצ'יף, אשר נחשב מאז לאי של רוחות ומתים.


מערת פלה בה צ'יף רוי מאטה קבור | צילום: Philip Capper, flickr

זהו אתר המורשת העולמית הראשון שהוכרז בוונואטו, והוא נבחר משום ששלושת האתרים הכלולים בו משקפים את הקשר שבין מסורת בעל פה וארכיאולוגיה, ומאפשרים להבין טוב יותר את מערכת שלטון הצ'יפים אשר היתה נהוגה בפסיפיק.

מפרץ הכרישים, אוסטרליה
מפרץ הכרישים (Shark Bay) נמצא בנקודה המערבית ביותר באוסטרליה, ויש בו כל מה שעשוי להסעיר את הדמיון: השם מסתורי, מיעוט התושבים (קצת פחות מאלף) שגרים על קו החוף שאורכו 1,500 ק"מ, וכמובן – המיקום, שאפשר להגדירו, בלי לחטוא לאמת, כ"קצה העולם". זהו האתר האוסטרלי הראשון שזכה להיכלל ברשימת אתרי המורשת העולמית של אונסק"ו, ויש לכך כמה סיבות טובות. זהו אזור בעל חשיבות זואולוגית עצומה. חיים בו מינים רבים שנמצאים בסכנת הכחדה, כולל תחש המשכן, יונק ימי ממשפחת התחשיים שמזכיר מאוד פרות ים. במפרץ הכרישים חיים כ-11,000 תחשים, לצד דולפינים (שרבים מהם ניתן לראות מקרוב בחוף במונקי מיה) וכן מינים רבים של יונקים, ציפורים, זוחלים ודגים. וגם כרישים כמובן יש במפרץ הכרישים.


קצה העולם זה כאן. מפרץ הכרישים, האתר האוסטרלי הראשון שזכה להיכלל ברשימת אתרי המורשת העולמית | צילום: Evergreen ©

המפרץ מתייחד גם בכרי מרעה נרחבים של עשב ים, שמכסים שטח של 4,800 קמ"ר, מה שהופך אותם לגדולים מסוגם בעולם. ואם לא די בכך, במפרץ יש גם מושבות עצומות של אצות שיוצרות משקעים קשים דמויי כיפה שנחשבים לאחת מצורות החיים הקדומות ביותר על פני כדור הארץ.


כרישים מתקרבים לחוף במפרץ שנקרא על שמם 
| צילום: Evergreen ©

מגדלי הפעמונים של בלגיה וצרפת
בשנת 1999 הכריז ארגון אונסק"ו על 32 מגדלי פעמונים בבלגיה כאתר מורשת עולמית תת השם "מגדלי הפעמונים של פלנדריה וולוניה". שש שנים מאוחר יותר החליטו בארגון להרחיב את הרשימה והוסיפו לה 23 מגדלי פעמונים בצפון צרפת ואת מגדל הפעמונים בעיר הבלגית ז'מבלו. המגדלים נבדלים זה מזה – הם הוקמו בין המאה ה-11 למאה ה-17, ושייכים לסגנונות אדריכליים שוניים – יש בהם מגדלים גותיים, מגדלים בארוקיים ומגדלים בסגנון הרנסנס. עם זאת, יש דבר אחד שמשותף לכולם: הם מסמלים את נצחון הרשות האזרחית ואת השתחררות תושבי האזור מהמשטר הפיאודלי ומהסמכות הכנסייתית.

החל מהמאה התשיעית החלו להתפתח מרכזים עירוניים באזור שמהווה היום את בלגיה וצפון צרפת. במאה ה-11 החלו לקום סביב המרכזים העירוניים האלה חומות ומגדלים, אשר הורחבו והוסבו למבני אבן במהלך המאה ה-12. הערים המבוצרות העניקו לתושביהן הגנה ואט אט תפסו את מקומן של הטירות הפאדוליות. בתחילה היה למגדלים מראה של מגדלי שמירה, אבל לקראת המאה ה-15 הם נטשו את המראה הצבאי. במאות ה-15 וה-16 החלו לשלב מגדלי פעמונים בבתי העיריות, על מנת להעניק להם מראה ממלכתי. 


מגדל פעמונים בעיר הבלגית מונס, חלק מאתר מורשת המשתרע על פני שתי מדינות – צרפת ובלגיה | צילום: Jean-Pol GRANDMONT, GFDL

בין מגדלי הפעמונים שנכנסו לרשימה ניתן למנות את קתדרלת גבירתנו האהובה באנטוורפן, מגדל הפעמונים המכונה מגדל האולמות בברוז', מגדל הפעמונים של נאמור, מגדל הפעמונים של בית העירייה של ליל ועוד.

שדות האגבה ליד טקילה, מקסיקו
באזור העיר טקילה, בין המורדות של הר הגעש טקילה והעמק של נהר ריו גרנדה, משתרעים השדות העצומים של אגבה כחולה, צמח מדברי סוקולנטי (למרות הדמיון, הוא אינו קקטוס). מהליבה של האגבה הכחולה מכינים, מאז המאה ה-16, את הטקילה, המשקה האלכוהולי המפורסם של מקסיקו. באזור כולו פזורות מזקקות טקילה, כשבעיר טקילה לבדה יש כשלושים מזקקות כאלה. הטקילה מהווה חלק בלתי נפרד מהתרבות המקסיקנית, ושדות האגבה מסמלים היטב את התרבות הזו, מה שהביא לבחירתם כאתר מורשת עולמית של אונסק"ו.


שדה אגבות ליד העיר המקסיקנית טקילה | צילום: UNESCO / Carlo Tomas

יש עדויות לכך שצמח האגבה גדל באזור כבר קרוב ל-3,500 שנה. בתקופת תרבות הטאוצ'יטלן, שהיתה בשיא פריתה בשנים 900-200 לספירה, נעשה שימוש רב בכל חלקי הצמח, למטרות שונות – החל מייצור בגדים, חבלים וניירות מסיבי הצמח ועד לתרופות מסוגים שונים. משם קצרה היתה הדרך ליימור משקאות אלכוהוליים מן הצמח. הצמח היווה חלק בלתי נפרד מחיי היום יום באותה תקופה, ובני ה-טאוצ'יטלן טיפחו את שדות האגבה. במאה ה-16, האזור נכבש על ידי הספרדים שייסדו את העיר טקילה. כדי להקל על המחסור במשקאות אלכוהוליים מאירופה החלו הספרדים לזקק את ליבת צמח האגבה למשקה שנודע בהמשך כטקילה, שצריכתו עלתה בהתמדה ואיתה נפתחו מזקקות חדשות. באמצע המאה ה-19, כשייצוא הטקילה הלך וגדל, נפתחו בערים מזקקות גדולות, מה שהביא לפגיעה במזקקות הכפריות הקטנות.בסוף המאה העשרים חלה ירידה היקף הייצור של הטקילה באזור, אבל יש לשער שהחירה בשדות האגבה הכחולים ובמזקקות המסורתיות כאתר מורשת עולמית של אונסק"ו תסייע לשמור על האופי הייחודי של המקום.

הארוחה הצרפתית
רשימת המורשת העולמית של אונסק"ו כוללת, כאמור, לא רק מקומות, אלא גם נושאים מופשטים שקשורים לתרבויות מקומיות או למסורות שיש לשמר. כך אפשר למצוא ברשימה, בין היתר, את הארוחה הצרפתית. אין הכוונה למנה מסוימת אלא לארוחה הצרפתית כמוסד חברתי. הצרפתים לוקחים את האוכל שלהם ברצינות רבה והם נוהגים לציין אירועים משמעותיים בחייהם בארוחות חגיגיות. הארוחה הופכת לטקס שלם, שבו ניתנת תשומת לב מיוחדת לבחירת המנות, להרמוניה שבין הרכיבים השונים, לההתאמה בין האוכל ליין, לסידור נאה של השולחן וכן נעשות מחוות שונות בזמן הארוחה, כמו הרחה של היין לפני השתייה וכדומה. 


מרק בצל צרפתי. ארוחה מסורתית מכילה ארבע מנות לפחות | צילום: אייסטוק

לארוחה הצרפתית המסורתית יש מבנה קבוע – היא נפתחת בשתיית אפריטיף לפני שהאוכל מוגש, מסתיימת בשתיית ליקרים (דג'סטיף) וכוללת באמצע לפחות ארבע מנות: מנה ראשונה, מנה עיקרית שמורכבת מבשר או דג עם ירקות, גבינות וקינוח. באונסק"ו הכניסו את הארוחה לרשימת המורשת העולמית בשל היותה חלק בלתי נפרד מהתרבות הצרפתית כמסורת שעוברת מדור לדור, ובשל התפקיד החשוב שלה בחיי הקהילה כאמצעי לחיזוק קשרים חברתיים. מסורות תרבותיות נוספות שנכללות ברשימת אתרי המורשת העולמתי הן המטבח המקסיקני, ריקוד הפלמנקו הספרדי וכלי ההקשה הקולומביאני מרימבה.

לקריאה נוספת:

אתרי מורשת עולמית - המורשת של כולנו  
אתרי מורשת עולמית – המורשת של כולנו
ברשימת אתרי המורשת העולמית כלולים הטאג' מהאל שבהודו, מדרגות האורז שבפיליפינים, התעלות של ונציה, העיר הלבנה בתל אביב ועוד מאות רבות של אתרים. מי מחליט מהו אתר מורשת עולמית ואילו אתרים כלולים ברשימה? כל מה שרציתם לדעת על אתרי המורשת של אונסק"ו
 

 

 

האם היית ביעד הזה?

  • 3

    כן הייתי

  • 0

    לא, אבל מתכנן

  • 0

    לא מעוניין

    האם המאמר הזה עזר לך?

    עזר מאדדי עזרלא כל כך עזרכלל לא עזר





    מרכז ההזמנות של מסע אחר

    השוואת מחירי השכרת רכב בחו"ל
    המחיר המשתלם ביותר - בלי הפתעות ובלי אותיות קטנות

    מרכז ההזמנות של מסע אחר

    טיסות במחירים שפויים - גאוני כמה שזה פשוט

    השוואת מחירי השכרת רכב בחו"ל
    המחיר המשתלם ביותר - בלי הפתעות ובלי אותיות קטנות

    כתיבת תגובה

    האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *